בית יצחק אבן העזר חלק ב ע

שעת הדחק וזה דוקא בתורף וגם ביודין שעל האלפין דמיחזי עכ"פ היוד כאות אחרת משא"כ בחתימת העדים וביוד שאחורי האלף דלא מיתחזי כאות אחר ודאי בשכבר ניתן א"צ לגט אחר כמ"ש הב"ש סקי"ט

(יא) ותבאונה לדינא אנקטינהו בקצרה היוצא מכל דברי התשו' הנה כתבנו להוכיח דאף לדברי הא"ז והרשב"א דבשלא לשמה פוסל מדאורייתא אף לר"א. דהיכ' דחתמו העדים הוה זה בכלל התורף מ"מ זה דוקא לענין שלא לשמה דהוה כתיבה והוה בכלל וכתב ומ"ה בעי לשמה, משא"כ בערכאות כיון דלאו בני שליחות נינהו עדיף יותר ול"ה כתיבת הערכאות בכלל וכתב ורק כטיוטא בעלמא ולא פסול רק מדרבנן ומ"ה לענין חק תוכות כשר מדאורייתא בעדים אף להא"ז דל"ה כתיבה ורק כטיוטא וה"ה אם נאמר דל"ה כתיבה באותיות שבורות. גם כבר כתבנו דמזויף מתוכו ל"ה כיון שניכר. גם כבר כתבנו דלשטת התוס' גיטין ד' ד' דהטעם דר"א פוסל במזויף מתוכו דגזרינין חתימה אטו כתיבה שיטח 'א מהפוסקים דל"ג רק בשלא לשמה ולא בשאר פסולים וגם כבר כתבנו דבגט דל"ב גם בתורף כתיבה תמה דל"כ וכתבתם. אין לגזור חתימה אטו כתיבה. והבאתי ג"כ שטת הפוסקים לחלק בין יוד שעל האלף ליוד שאחורי האלף. והגם לענין ס"ת אין לחלק בחתימת העדים יש לחלק וכבר סלקנו החשש שי"ל דהיכא דצוה הבעל לחתום בעי חתימה מדאורייתא וכיון דלענין תורף כשר במקום עיגון בעדים בשכבר נתן איזה ימים כשר אף בלא מקום עיגון. ושוב ראיתי בפתחי תשובה מביא בשם פנים מאירות ח"ב סי' י"ט בחתימת עד שם פרץ שיוד שעל הצ' אינה נוגעת ותינוק קרא הד' לריש והצ' יוד נון ורק שתינוק חריף הי' יכול לקרות צ' והכשיר והנה הדברים ק"ו דצ' גרע מאלף כמבואר בא"ח סי' ל"ב לענין שלא כסדרן דאלף יכול לתקן וצ' אינו יכול לתקן כיון דהוה ב' אותיות וגם התינוק לא הי' יכול לקרות רק תינוק חריף והכשיר וכ"ש בנ"ד. ומ"מ כיון שאין ס' פנים מאירות לפני ואין להורות מן הקיצורים הצרכתי להאריך ולבאר הכל על נכון והנלפע"ד כתבתי

ושוב אחר כתבי זאת מצאתי בתשב"ץ ח"א סי' ז' בענין חתימת עדים ומשם בארה דל"ה, רק לכתחלה ומייתי שם ראיות לזה והרבה יש לפלפל בתשו' שם ועכ"פ הדבר מבואר להדיא כמש"ל להתיר בלי פקפוק

סי' ס

ב"ה פרעמישלא תרל"ד לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה ירא ד' מרבים ותיק וחסיד המפורסם מ' שמעון אלימלך האבד"ק חעריב יע"א

ע"ד הגט בע"כ שנתן א' ע"י שליח לאשתו מק' ומענה בפיו שיש לו רשות מב"ד

(א) תשובה הנה מה שהעיר כת"ה דבעינין שיקנה לה הנייר ובנ"ד לא רצה להקנות לה גוף הנייר שרצה לתפוס הגט בחזרה והוה כמו ה"ז גיטך ותחזיר לי הנייר וגרע ממתנה ע"מ להחזיר ולא גמר להקנותה זה ליתא דאמרינן בגיטין ס"ד קרע למ"ל אר"י א"ר שעת הגזירה שאני הרי אעפ"י שקורעין הגט תיכף משום חשש גזירת המלכות ול"א דאין דעתו להקנות לה הגט כיון שאין מקפידין על הנייר ואין קורעין רק משום גזירת המלכות הוה גט וה"ה הכא שלא תפסו הגט רק מיראת עונש אבל אם שרף הגט סגי ואין מקפידין שיהי' דוקא הקרעים בידם הוה גט והרי המנהג שהאשה תתן הגט להב"ד וע"כ כיון שאין הבעל מקפיד בכך הוא נותן לה שיהי' שלה לגמרי והגם דכאן הבעל מקפיד שלא יהי' בידה מחשש עונש ומגמ' הנ"ל ראי' ברורה לכאורה מיהו י"ל דשם שהשליח לקבלה קרע לא איכפת לן כיון דהבעל או שליחו נתנו ולא נטלו בחזרה, משא"כ כשהשליח להולכה קיבל בחזרה מיהו י"ל גם בלי ראי' דאין לחוש לזה כיון דנתן לה הגט בשליחות הבעל ואמר לה ה"ז גיטך ולא אמר ותחזירי לי הרי הקנה לה הגט לחלוטין ומה שלקח אח"כ הגט או שלא הקפידה ע"ז או אף אם הקפידה וגזל ממנה מה לו להבעל אם השליח גזל אח"כ ואף אם הבעל חטף ממנה מ"מ הנתינה הראשונה הי' לחלוטין ומה שחשש כת"ה שמא מעיקרא נתן ג"כ אדעתא דהכי שיקח בחזרה דברים שבלב אינו דברים וכיון שמעיקרא אמר שמגרש אותה בלי אונס ובלי תנאי הכל בכלל שגם נתינת הגט הוא בלי תנאי ואפי' גילוי דעת בגט ל"מ ול"א בגט הוכיח סופו על תחלתו ע"כ הדבר ברור דאין לחוש לזה

(ב) אמנם מ"ש שהי' חיקה קטפרס הנה אם נפל אח"כ לחצירה מהני אף דפסקי' בסי' קל"ט דלכתחל' אין לסמוך ע"ז עד שיגיע גט לידה ואפי' בדיעבד אין להתירה לעלמא עד שיגיע הגט לידה מ"מ מבואר בתשו' שבות יעקב סי' ק"כ ח"א דזה דוקא להתיר להאשה לישא אבל להתיר להבעל לישא אשה אחרת היכ' שהדין נותן שמותר לגרשה בע"כ לא החמירו חז"ל עיי"ש אמנם אם החצר של אבי חורגה ואמה הנה אם נידון מצד שהיא חצר השותפים לא מבואר בסי' קל"ט ובפוסקים אם זרק גט לחצר שהיא של האשה עם שותפים אם מתגרשת מתורת חצר. והנה אם החצר בשותפות שלה ושל בעלה ע' בסי' ל' לענין קידושין דהוא פלוגתא בין רש"י ותוס' ורא"ש ושם פסקינין דהוה ספק ומשמע דה"ה לענין גירושין אך אם יש להאשה שותפות עם אחר ע' בקצה"ח ונתיבות סי' ר"ס לענין מציאה שפסקו דשניהם קנו. ואם השתמש אחד אמרינן ברירה שהיא שלו בשעה שהוא השתמש וקנה הוא כמ"ש שם בשם תשו' מהר"ם ולענין גט נ"ל כיון דהיא בע"כ לא מהני דחצר בגט משום יד אתרבאי וכיון דל"ה יד שלה רק שלה ושל חברתה ל"מ ואולי אם השתמשה אז בחצר לבדה מהני מטעם ברירה והנה בתשו' ריב"ש סי' ר"ה פסק דבזרק גט לביהכ"נ הוה כסימטא ובב"ה הובא בב"ש סי' ל' הקשה עליו מש"ס נדרים דביהכ"נ הוה כחצר השותפין ולענין קדושין הוה ספק וע' באבני מלואים ומאוד תמוהים בעיני דברי הבב"ה דכיון דגם לאחרים הוה שותפות בביהכ"נ כבר כתבתי דל"מ חצר השותפין של אחרים לענין גט ומ"ה לא מהני רק בתורת סומטא לענין ד' אמות ולא מטעם חצר יהי' איך שיהי' לדעתי ל"מ חצר השותפות ואמנם בלא"ה י"ל כמ"ש כת"ה דכיון דהבית של אבי חורגה והוא יחזיק בת אשתו ובכל פעם יכול לדחותה ל"ה חצרה. הנה אף אם התנה בפירוש לזון בת אשתו בק"ס מ"מ ל"ה חצרה לפמ"ש תוס' בב"ב ד' נ"א ד"ה מתנה דמה"ט חצר המושכר קונה לשוכר אף שאינו יכול למכור מטעם דכיון דיכול להוריש זכות זה עיי"ש א"כ בפוסק לזון בת אשתו דאין יורשין זכותה כמבואר סי' קי"ד ל"ה חצרה לקנות דל"ש סברת התוס' וע' עוד בתשו' מוח"ז הגאון רע"א סי' קל"ג הובא בפתחי תשוב' סי' צ"ג דהיכא דיש להאשה רק זכות בתנאי ב"ד לא מיקרי חצר' ובזה מישב דברי ריב"ש שפסק דמה שהיא ברשות האלמנה לא מיקרי תפיס' והב"י תמה עלי' דלא גרע מחצר השוכר ולדעתי צ"ע די"ל כונת הריב"ש דגם היורשים דרין שם ומיקרי חצר השותפים ודו"ק כי אכ"מ ועכ"פ מטעם חצר ל"מ בנ"ד

(ג) אך מטעם ד' אמות יש להועיל לפמ"ש בב"ש דהי' ידה קטפרס ונפל לד' אמות מהני אף להמגיד דס"ל דל"מ ד' אמות מ"מ כיון שכבר הי' בידה מועיל א"כ יש כאן ב' שטות לשיטות הר"ן ותוס' מועיל אף אם בא הבעל לתוך ד' אמות ולהמגיד ג"כ מועיל בכה"ג היכא שכבר הי' בידה דלהמגיד אין חילוק בין בא בעלה אח"כ ורק להרא"ש לא מועיל ופסקינין כב' שיטות נגד שיטה אחת כדמשמע בב"ש סקכ"ג בסופו. ודע דמש"ל דחצר השותפות עם אחרים ל"מ וחצר השותפות של האשה ושל בעלה הוי ספק אין להקשות מהא דמבואר בסעיף י"א בהשאיל לה מקום בחצירו ולא יחד לה מהני אף דהוה חצר השותפים די"ל דשם מיירי שהשאיל לה מקום בפי' שהגט ינוח בו ובכ"מ שמניח שם הוא שאול לה. והכי מוכח מב"י ובמגיד שפ' בטעם הרמב"ם שפוסק בהשאיל לה מקום ונפל לה חוץ לד"א ל"מ משום שהיא אינה עומדת בצד הגט שלא השאיל לה רק מקום הגט משמע דמיירי הסוגי' שהשאיל לה אותו מקום שיניח שם הגט ודו"ק והנה מש"ל דמטעם ד' אמות יש להועיל י"ל אם אין לה דין חצר כיון שהיא של אבי חורגה כמש"ל גם ד"א לא מהני דל"מ רק בסימטא או בר"ה לחד שיטה אבל לא בחצר של חבירו כמבואר בחו"מ סי' רס"ח ובב"מ ד' י' ושמא כיון שגם היא דרה שם אך דל"ה חצרה מ"מ יש להועיל מטעם ד' אמות כהך דתשו' ריב"ש לענין ביהכ"נ מיהו יש לחלק דבביהכ"נ רגילין לגרש והוה כסימטא כמ"ש הריב"ש ופוסקים מיהו הרבה יש לחלק בין נשואין דידי' דל"ה רק מדרבנן וקולא כמ"ש בשבות יעקב וכבר כתבתי דאין הנני דן עתה על גט זה דלפי דבריהם בא הגט לידה

(ד) וע"ד שכ' כת"ה דהשליש מעות להעדים והוי נוגעים. הנה מבואר בש"ע דמותר ליטול שכר כדי לראות ולהעיד וכן מותר ליקח שכר בשביל שנאסרה עלי' ולכן י"ל דל"ה נוגעים דאל"כ יכילנא לפסול כל גיטא דעלמא דהרי בכל גיטין הבעל נותן שיהי' גט כשר ואם האשה תכחיש שלא קבלה הגט הבעל יתבע מהעדים שכירתם מיהו י"ל דבעדי חתימה לכ"ע לא ניכר נגיעתן דהכל רואים שחותמים בצווי הבעל או שליחו (ע' נוב"י אה"ע סי' ל') בכ"ז יש לעיין בדבר לפמ"ש במק"א דל"מ עדי הגט או קדושין: רק אם יועיל בעדותן אם יכחישו אותם הבעל או האשה ולפ"ז איך נוטלים שכר והרי הוי נוגעים בעדותן שבאם יכחיש הבעל או האשה ויתבע השכר יצטרך להחזיר או לישבע וע"כ צ"ל דכיון שנוטלים עבור זאת שנאסרה הגרושה עליהם לא מיקרי זאת נוגע כמו ברואה בכורות דמותר ליקח כפועל ולא מיחשב נגיעה אמנם עוד צ"ע. ולא שיתאמץ שתסע האשה משם עם המגרש לד"ת ויתירו מכבלי העיגון כי היא מצוה רבתי

והנני ידידו