בית יצחק אבן העזר חלק ב סט

כמתנה עם אחר ובודאי דהתנה בתנאי קודם למעשה ומ"מ ל"מ דהתנאי שמתנה עם איש אחר ל"מ

(ו) ומעתה הדבר מבואר ופי' התוס' נלפע"ד בדרך זה שם אמר לשנים כתבו וחתמו ופי' בגמ' דכתב ידן הי' הכונה אבל כתב הגט יצוה לאחרים ומקשה בגמ' והרי הוה מילי. והקשו בתוס' הרי לר"מ אפי' מצאו באשפה כשר. ותי' דכיון שצוה לכתוב מודה שצריך לעשות צוויו וע' בפ"י. והכונה לדעתינו דכאן שעשאן שלוחים לחתום הגט ולזה בעי שליחות לא עשאן שלוחים רק לחתום גט שנכתב ג"כ בשליחותי. ועל גט שלא נכתב בשליחותו לא צוה להם לחתום וכיון דמילי לא מימסרן לשליח ולא נכתב הגט בשליחותו העידי החתימה שחתמו ע"ז לא עשו כרצונו וה"ה לפ"ז אם צוה לסופר שיכתב ואמר לו שיאמר לעדים לחתום והוא יתן היינו שהסופר יתן הגט נמצא דהוא שלוחו בנתינת הגט ועשה אותו לשליח שיתן גט לאשתו הנכתב בשליחותו ונחתם בשליחותו ואתה אומר דבחתימה ג"כ מילי לא מימסרן לשליח ולא נחתם בשליחותו והוא לא עשה אותו לשליח הנתינה רק בגט זה השליח לא קיים שליחותו והגט בטל מדאורייתא היינו שהשליחות מהנתינה בטל אבל בעשה שליח לסופר לכהוב גט והוא עשה כרצונו וכתב גט והוא כשר מדאורייתא ואח"כ יצוה לאחד שיאמר להעדים לחתום ואח"כ יתן בעצמו הגט לאשתו או יעשה שליח שיתן גט לאשתו הכי נאמר דכיון שהי' רצונו שהעדים יחתמו והם לא עשו שליחותן שיבטל שליחות הכתיבה שעשו כרצונו בלי שום שנוי או שיבטל הגט ע"י כן במה יבטל הגט והוא לא בטלו בפירוש ואם אח"כ נתנו או אפי' צוה לאחר שיתן ולא תלה השליחות בהחתימה במה יבטל השליחות או הגט ואפי' גילוי דעת ל"ה דבמה גילה דעתו שרוצה שיהי' הגט בטל ודוקא אם עשה אותו לשליח שיתן גט ויצוה לו שיאמר לעדים שיחתמו לא עשה אותו לשליח רק בגט הנחתם בשליחותו משא"כ בלא תלאן זב"ז ובאומר לעשרה כולכם כתובו דבעי שיחתמו כלם והוה תנאי שפיר דשם התנה שאחד לא יחתום רק אם יהי' השני ג"כ חתום וכשלא חתם השני גם בחתימת הראשון לא נעשתה שליחותו ולא מבעי' אם אמר כתבו ותנו דהקפיד שהנתינה לא יהי' רק בגט כזה. ואף שמהני חתימת העדים גם אחר נתינת הגט משום שכך הי' כונת התנאי אבל אם צוה לאחד לכתוב והוא כתב ואח"כ צוה להשני לחתום והוא לא עשה כרצונו ואח"כ צוה להשלישי שיתן במה נתבטל שליחות הראשון והשלישי וכבר הבאתי לעיל דברי הרמב"ן דל"מ אפי' תנאי עם איש אחר. ול"ת דמ"מ איכא כאן גלוי דעת דרצונו שלא יהי' גט רק באופן זה. דאיזה גלוי דעת יש בזה. ואפי' אם הוה גלוי דעת הרי קיי"ל דגלוי דעתא לאו מילתא כאביי ביע"ל קג"ם ואפי' לרבא ל"ה גלוי דעת כלל כדאמרינן בגיטין ל"ד באמר חזי דאתאי ורבא אטו הוא לבטולי גיטא בעי הוא לקיים תנאי קא אתי וה"ה וכ"ש הכא אדרבה. רצונו שיהי' הגט ביתר שאת גם בעדי חתימה ואיך נימא שרצה לבטל ע"י כן גם שליחות הראשון וראי' ברורה לדברינו מצאתי בטו"ז הובא בב"ש ג"כ סי' קמ"א ס"ק צ"ח על דברי תשו' הרא"ש באומר לשליחו אם תרצה האשה לבוא אלי ואקיימנה ואם לא תפטור אותי בגט. ואח"כ באתה האשה ולא יכלו להתפייסו ופסק הרא"ש דהשליח יכול ליתן הגט דמה שאמר תחלה אם תבוא אלי ואקיימנה ל"ה אלא גילוי דעת ולאו מילתא הוא וכ' בטו"ז דכ"ז בלא אמר לו דבר זה בשעת השליחות אבל אם אמר לו זה בשעת השליחות או תכ"ד לא עשה אותו שליח רק באופן זה לא יוכל ליתן גט. וע' בטו"ז שכ' ע"ז וראי' ממה דאמרינן לעיל תנהו לה במקום פ' ונתן לה במקום אחר ל"ה גט אע"ג דאין כאן אלא גילוי מילתא לחוד באיזה אופן ניחא לי' שיהי' שלוחו. ועיי"ש עוד ראי' מהא דאין אשה עושה שליח מיד שליח בעלה משום בזיון דבעל אע"ג דלא אמר מידי אלא דאמדינן דעתי' דלא עשה שליח רק באופן זה עיי"ש. הרואה יראה דכל קפידא ל"מ רק בשעת שעושה אותו לשליח דלא עשהו רק אדעתא דהכי ומעתה מכ"ש כשצוה לאחר שאינו שלוחו דבר אחד דלא נתבטל שליחות הראשון ומעתה מכ"ש כשצוה לסופר וכתב ושיאמר להעדים ויחתמו וצוה לאחד שיתן וכ"ש שהוא נתן בעצמו אף דהעדים הוי כלא חתמו בשליחות אבל הגט קיים מדאורייתא ולא פסול רק מדרבנן דהוה כמזויף מתוכו

(ז) ובהכי מתישב ג"כ מה שהקשה הפ"י בגיטין ד' ע"א ע"ב לשיטת הרד"ך והב"ש דס"ל בחתימה לא פסול רק מדרבנן והקשה ממתני' ד' ע"א דבאמר להם כתובו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו דהגט בטל. ומשמע ממתני' דאפי' כתבו הם וצוה לחתום הגט בטל עיי"ש ולהנ"ל ניחא דשם תלאן זב"ז. דהרי אמר להם כתובו והכונה שהם יכתבו ויחתמו וכשלא חתמו לא קיימי שליחותן גם בהכתיבה וקמ"ל ממתני' דל"מ אם צוה להם שיתנו ג"כ דבודאי הוה שנוי בשליחותן דלא צוה לתת רק גט שיחתמו הם אלא אפי' חזרו ונתנו לבעל מ"מ הוה שינוי בשליחות דהוא צוה שיכתבו ויחתמו הם ואפי' באומר אמרו מ"מ כיון שצוה לכתוב ולחתום בשליחותו ובאומר אמרו ל"ה שליחות לא קיימו פקודתו ושייך סברת התוס' ד' ס"ו שהבאתי לעיל משא"כ הב"ש והרד"ך מיירי בצוה לאחד לכתוב ולהשני צוה לאמור לשנים שיחתמו דלא מובטל פעולת הראשון במה שהשני לא קיים שליחותו וכפי מה דמוכח מדברי הטו"ז הנ"ל אפי' צוה להראשון שיאמר אותם בחתימה ל"מ לבטל השליחות רק אם אמר תכ"ד משליחות הראשון אבל אם צוה לו לכתוב ואכ"ד צוה לו שיאמר אמרו בחתימה לא יבטל הגט דאין כאן גלוי דעת ול"מ גלוי דעת רק בעת צוה לעשות שליחות וכן קפידא ג"כ ל"מ כלל. והא דאמרינן בגיטין כ"ט טול חפץ והב גיטא שם הוה קפידא בשעת שליחות

(ח) ובהכי מתישבים ג"כ דברי הרשב"ץ שהובא בסי' קכ"ב דס"ל למ"ד עדי חתימה כרתי לא עשה סופר שליחותו קודם שנחתם ורשאי לכתוב גט אחר אבל למ"ד עדי מסירה כרתי כבר עשה סופר שליחתו. ורבים תמהו דהרי כשצוה הבעל שיחתמו עדים א"כ הוה קפידא והגט בטל בלא עדים ולא גרע מתנאי. וא"כ עדיין לא עשה שליחותו ואמאי אינו רשאי לכתוב גט אחר ע' בתורת גיטין מ"ש בזה ולהנ"ל לק"מ דהרשב"ץ מיירי בצוה לסופר לכתוב ואח"כ צוה לעדים לחתום כמנהג ולא תלאן זב"ז ובזה יהי' הדין, דאפי' אם העדים לא יחתמו כלל הגט יהי' גט דשליחות הסופר מילתא באפי נפשי' ולא תלה בתנאי כלל ומה שצוה לאחר אח"כ ולא קיים שליחותו לא מיבטל שליחות הראשון וגם בכולכם חתומו המבואר בססי' ק"כ הנה המחבר ע"כ קאי בלא עדי מסירה כפי המבואר בסי' קל"ג דכשר לרמב"ם ואז בעי מדינא ע"ח וע"ח תלאן זב"ז והוה שנוי בשליחות ומהני תנאי ואף למ"ד עדי מסירה כרתי הדין אמת בתלאן גם בהכתיבה שאמר לעשרה כולכם כתובו וחתומו [ובזה הנני מסופק איך יעשו דהסופר אסור לו לחתום דהוה חתם סופר ועד והוא מ"מ הקפיד אולי בזה ע"כ לא הי' כוונתו שיחתום הסופר רק כולם יכתבו ויחתמו היינו שיעשה או זה או זה ומ"ה הסופר יכתוב ושאר יחתומו ולא מצאתי עדן מבואר הדין ובסי' ק"כ לא מבואר רק באומר כולכם חתומו. אבל לפענ"ד הדין כדכתיבנא] ועכ"פ בזה תלה הכתיבה בהחתימה וכאומר טול חפץ והב גיטא תכ"ד אבל נאמר לסופר ואכ"ד אמר לעדים לר"א דעדי מסירה כרתי והי' עדי מסירה והבעל נתן הגט אינו בטל מדאורייתא ודברי הטו"ז מסי' קמ"א סקמ"ח המה יסוד מוסד לדברינו ת"ל

הארכתי קצת לבאר הדין כי עיקר דיני גיטין בזה תלוי' ולא ראיתי מי שמבאר כדברינו וע"כ איני מחליט נגד דעת צבא מהפוסקים אבל הכרעת דבר כתבתי בזה ועכ"פ מיושב בזה הקו' הגדולה שהקשיתי לדברי הת"ה והש"ע דפסקינין בעדים בחק תוכות דהגט כשר בדיעבד והקשיתי דהרי הבעל צוה לחתום וזה ל"ה כתב עפ"י הדין והוה שנוי בשליחות ושנים ככולכם דמי כמבואר בגיטין ל"ד. ומבואר סי' ק"כ דהגט בטל ולומר כיון דל"ה רק משום תנאי ומהני שיחתמו אחר נתינה ה"ה דל"ב כתב הכשר עפדי"ת ומהני חק תוכות זה לא נהירא כלל ועוד הרי בשנים הוה כאומר כולכם חתומו משום עדים ומבואר בסי' ק"כ דבזה בעינין שיחתמו קודם הנתינה וה"ה דבעי, כתב ולא חק תוכות ולא אדע מה שיענה בעל תורת גיטין לקו' זו. ולהנ"ל נכון מאוד דהבעל כשצוה לכתוב לא צוה אז לחתום. רק אח"כ לחתום כנהוג ובמסר לפני עדי מסירה בעצמו הגט הי' הכתיבה כדת והמסירה כדת לא איכפת לן מה שעדי חתימה לא קיימו שליחותן והוה כטיוטא ודו"ק

(ט) עוד נלפע"ד לדון בדבר זה דהנה דעת הרא"ש והטוש"ע הובא סי' קכ"ח דא"צ לכתוב מקום עמידת הסופר רק מקום חתימת העדים ואפי' אם הסופר בעיר אחרת והסופר כ' שם מקום עמידת העדים כשר וכ"כ ביבמות ד' צ"א ולפענ"ד כ"ז אם עדים חתומים דקאי המקום על מקום העדים אבל אם אין כאן עדי חתימה גם הרא"ש מודה בכתב הסופר עיר אחרת ולא שם מקום הכתיבה רק שם מקום הבעל או הנתינה פסול הגט דהוה שקר ודוקא בחתמו עדים דקאי המקום על העדים עכ"פ ובזה יתישב לשטת רא"ש ותוס' מאי דאמרינן בגיטין פ' אלא לאו סופר. וכתבו הרא"ש ותוס' דזה קאי על העדים. ואיך ינקוט הגמ' סופר ולהנ"ל נכון דהיכ' דאיכא עדי חתימה בעי מקום העדים ובדליכא עדי חתימה בעי מקום הסופר (וע' בתוס' יבמות כ' ג"כ דל"ב מקום הסופר ושוב הקשו לר"מ דמצאו באשפה כשר דילמא הוא מאוחר והסופר אינו היום בעיר והדבר תמוה מאוד דכבר כתבו דאין קפידא על מקום הסופר וכבר דקדק כן בגט פשוט סי' קכ"ח. קצת יש לישב עפ"י הנ"ל דעד כאן אין קפידא על מקום הסופר היכא שהסופר כותב מתחלה אדעתא שעדים אלו יחתמו וכתב מקום העדים עכ"פ לא הי' שקר מתחלתו אבל בכתב סתם גט להתלמד דל"ה כונתו על מקום העדים רק על מקומו א"כ בעי שיהי' הסופר במקום הנכתב בגט ואף דלר"מ לא קפדינין על לשמה מ"מ על המקום קפדינין כן יש לישב קצת לפי חומר הנושא) אבל זאת ברור בעיני דגם לרא"ש ותוס' בליכא עדי חתימה בעי מקום הסופר ובלא"ה הסברא לר"א דוכתב אסופר קאי בעי מקום הסופר רק דהרא"ש ס"ל כיון דאיכא עדי חתימה ואין כאן שקר דהמקום אחתימה קאי כשר משא"כ בליכא עדי חתימה א"כ בכתב מקום העדים והסופר בעיר אחרת ודאי הוה החתימה נחוץ לחתום הגט דז"ז יפסול משום שנוי מקום ואז הוה החתימה תנאי בגט משא"כ כשהסופר בעיר וכתב מקום הכתיבה ל"ה החתימה תנאי בגט וא"ש דברי הרשב"ץ מסי' קכ"ב ודברי הת"ה

(י) וע' בתשו' מהר"ז מרגליות סי' צ"ט בגט שהובא לאשה שמה שינא והא' של שינא אין היוד שעל גבה נוגע בגג שתחתי' האריך שם להקל וצדד מטעם כיון שהא' אינה מאותיות המורגשים במבטא ואינו רק לסימן הנקודה יש להקל באינה דבוקה וע' מזה הענין אריכות דברים בג"פ סי' קכ"ח סק"ג, ועיי"ש בג"פ מביא דברי תשו' מהרי"ב גבי שם פאלומבא בלא א' ודברי מהרי"ב מה שחילק בין תונס שכתב תנס דפוסל הרשב"ץ וכתב לחלק בין א' לוא"ו עיי"ש וסיים הג"פ הכלל העולה דאם כ' שם העיר בבלבול קצת בשנוי אותיות יתיר או חסר או חלוף יש להכשיר משום דמסתמא תלינין דיקראו אותו שם באופן שיסכים לשמה ואפי' תימא כיון דמשמע הכי ומשמע הכי הו"ל כאלו לא נכתב אפ"ה אין לפסול הגט כיון דקיי"ל דאין שם עירו ושם עירה מעכבין בגט ועיי"ש. וכן אני אומר לענין שם העד יחיאל הגם שהאלף קצת מורגש במבטא וגרע מהאלף של שינא. מ"מ כיון שבדיעבד כשר הגט אף בלא עדי חתימה הוה כאלו לא נכתב האלף כלל ומ"מ הגט כשר כמ"ש הג"פ לענין שם עירה וע' בדברי הת"ה סי' רל"ג בגט שנכתב אייר בחד י' דאם עברו איזה ימים אחר נתינה ויצא שם מגורשת על האשה יש להכשיר ושלא ליתן גט אחר משום זילותא דבי דינא והב"ש מביא זאת בסי' קכ"ו סקכ"א והגם שהוא כתב ואע"ג דשם כ' הב"ש דבשאר פסולים אין חילוק בדבר, ורק שם שאינו פסול גמור מ"מ גם בחתימת עדים כיון דהוא רק לכתחלה יש להקפיד שיהי' כתיבה תמה כמבואר בסי' ק"ל ואינו פסול גמור בכה"ג שכבר נתן איזה ימים יש להכשיר וע' עוד בדברי הב"ש סקי"ט בסי' קכ"ה דכל היכ' שכתב להכשיר במקום עיגון היכא שכבר נתן כשר אף באין מקום עיגון ורק לענין תורף מבואר בב"ש ס"ק כ"ו דאף בדיעבד בעי