בית יצחק אבן העזר חלק ב ז

אכילה הי' שוטה וקודם שנתעכל במעיו נחלם והת"ח כ' דבמצה לכ"ע סגי במילוי מעיים וראי' מבלע מצה יצא וי"ל ואכמ"ל). והנה מתוס' חולין ט"ו ע"ב שכ' בשכיח שיחזור ויחלה באותו היום יש לחזק סברת מבי"ט דדוקא ביום א' חיישינן שתחזור למחלתה ובכ"ז מאן ספין ומאן רקיע לסמוך ע"ז לבד אך מ"מ מועיל לסניף. והנה בתשו' שבסוף התניא מבואר דבמקום ספק יש לסמוך על הטו"ז דבזה"ז ל"ש התקנה דאסור לגרש משום גרירה וכיון דבנ"ד הדבר ספק אי תקנו חז"ל הואיל והי' לה קודם שנשאת ב' פעמים המחלה הזאת ולא הודיע' לו. וגם הואיל ולא נמשך ימי מחלתה רק זמן מועט ויש הפסק ב' שנים ע"כ יש לסמוך על הטו"ז. וע' בית שמואל אחרון סי' י' חאה"ע שחיזק דברי הטו"ז עיי"ש והנה הראו לי בס' שאילת שלום שנדפס מחדש כ' להתיר אם מקבלת ברצון כיון דתקינו רבנן לטובתה יכולה לומר לא בעינא. (ובאמת בצ"צ סי' ס"ו משמע דהירושלמי לא קאי רק לענין גירושין בע"כ ולא מיירי כלל במגרש ברצונה וכן בתשו' ב"ח לא קאי רק על מגרש בע"כ) הנה בתשו' הר"ן סי' מ"ח בסוף התשובה כ' כעין זה לענין חדר"ג מב' נשים דאם האשה מוחלת מהני מחילתה דיכולה לומר לא בעינא לתקנתא ושוב דחי זאת דשמא הי' החר' לטובתו ג"כ. ולפ"ז בתקנתא דרבנן דגרירה יכולה למחול אבל זה ליתא דהתקנה הי' להפרישה מאיסורא אותה וגם אנשים אחרים ול"מ מחילתה. איברא דלפמ"ש בחות יאיר סי' ס"ו דבזה"ז ל"ש האיסור להתיחד עם נכרי כיון שהעכו"ם עונשין על זנות עיי"ש אולי ל"ש ג"כ הענין דשלא ינהגו מנהג הפקר. אך לפמ"ש תוס' טעמא דגרירה לפי שלהוטה לתאותה ותזנה ברצון ל"ש סברא זו. סוף דבר כיון דהמבי"ט והטו"ז מתירים והסכימו עמו ב"ש אחרון ושארי בעל חסד לאברהם סי' ד'. ואם כי בכאן נמצאו איזה צדדים להחמיר לעומת זה נמצאו צדדים להקל הואיל ועת שטותה הי' זמן מיעוט ואולי האמת כדברי הבעל שלא ידע הגם שידע שהיא חולנית אבל מענין חולי השגעון לא ידע וביחוד הבעל לא ישמרנה ואולי עוד ירחיק נדוד ולא יתן לה מאומה ועתה הוא רוצה לתת לה איזה סך ואם יגרשנה אולי תנשא והבעל השני ישמרנה והרופאים אמרו שכל מחלתה לפי שלא תדור עם בעל ע"כ דעתי להתיר לגרשה

(ו) והנה בס' אור הישר מובא תשו' הגאון מ' יושיע העשיל דק"ק שוואבאך והובא בבית אפרים סי' פ"ט בסופו כי ס' אור הישר אין לפני. דאם עשה איזה שטות ויכולין לתלות דמחמת פחד ומרה שחורה עשה כן אין לו דין שוטה וכן מוכח מפירש"י אמ"ש והיוצא יחידי בלילה אימר גנדריפיס וז"ל אני שמעתי חולי האוחז מתוך דאגה וע' בית אפרים שם ד"ה והנה ראיתי בס' מעשה טובי' מאלנקליאה הוא בפחד ורעד בלי סיבה גלוי' כו' הרי שהוא חולי מצד הטבע וכו' ואין בזה המין שום שוטה רק הם עצבים מובדלים מבני אדם מחמת עצבות אבל יש להם דעת בכל מילי. ולפ"ז י"ל דאף האשה כיון דידוע דהיא מחמת צער י"ל דמה שקרעה כסותה כמה פעמים הוא מחמת קרעמפע שיש לה כאשר יקרה כמה פעמים אצל החולים ואף דבגמ' אמרינן דמקרע כסותו לכ"ע הוה שוטה היינו היכא דליכא למיתלי בזה. משא"כ באשה זאת שאמרה בפירוש דהלב כואב לה מאוד ועיקר שטותה מה שדברה הרבה. ובכן י"ל כיון דבדיעבד פסקינן דאף בעתים חלומה ועתים שוטה מגורשת היכי שיש לתלות ואיכא ספק אף לכתחלה יכול לגרש. עוד י"ל דהנה בהא דאמרינין שם בחגיגה לר"ה דבעי שיהי' בכולן דבחדא אמרינן אימר גודריפיס וכו' והקשה בט"א איך תלינין מספיקא להקל בדאורייתא וכתב דאזלינן בתר רובא דעלמא ובאמת כבר כ' זקני הת"ש לענין מים בראש דל"מ רובא היכי שחזינין דאינו מהרוב דהרוב בהמות אין להם מים בראש וכ' בראש אפרים בתשו' שבסוף הספר דתליא זאת בפלוגתא בבכורות מ"ב אי אמרי' הואיל ואשתני אשתני והאריך בזה ע"ש בשו"ת סי' י"ט ובכן י"ל דר"ה דס"ל עד שיהי' בכולן לא ס"ל הואיל ואשתני ור' יוחנן דס"ל אפי' באחת מהן דס"ל הואיל ואשתני. (וע' ח"א סי' א' אות ז') ולפ"ז משוי לי' ספק אבל ודאי שוטה ל"ה. ואף דבמקרע כסותו גם ר"ה הדר בי' מ"מ ל"ה רק ספק וזה דלא כמ"ש בבית אפרים ססי' פ"ט דאף ר"ה משוי לי' ספק רק דר"ה ס"ל דל"א הואיל ואשתני אשתני. ובכן י"ל דדוקא לענין דאורייתא פסקינין דאף באחת מהן הוה ספק משא"כ לענין דרבנן כגון בחומרא דעתים חלומה בעי עד שתהי' שוטה בכולן כמו דס"ל לירושלמי באמת ע' ב"ש אחרון סי' י' מ"ש בזה דלענין עתים שוטה בעי דוקא אחת מהשטותים המוזכר בגמרא דחגיגה ובגור ארי' יהודה דחה דבריו והרבה יש לפלפל בדבריהם ולקצר אני צריך. מיהו מלשון הפוסקים משמע דאף לקולא הוי שוטה אפי' באחת מהן כגון בשחיטת שוטה מותר לשחוט אחריו אותו ואת בנו. ע"כ אין לסמוך על מש"ל. אך לפמ"ש ז' הת"ש דלקולא בעי שיעשה השטות ג' פעמים. א"כ לפ"ז י"ל דבעי לענין עתים חלומה שתעשה השטות בכל פעם ג' פעמים. ובנ"ד לא נודע אם עשתה השטותים בפעם אחת בג' פעמים ע"כ יש לסמוך על היתרים הנ"ל וזה ג"כ תליא בפלוגתא לענין הואיל אשתני

(ז) ושוב עיינתי בבכורות מ"ב וראיתי כי דברינו לעיל נכונים מאוד דשם אמרינן אהא דר' אלאי דמטיל מום במקום נקבות חולין תהי בה ר' יוחנן מאן האי דלא חייש לת"ק ולר"י וע"כ ס"ל לר' יוחנן דחיישינן שמא נהפכה זכרותו לנקבותו דס"ל הואיל ואשתני אשתני ומ"ה כשיטתי' ס"ל אפי' באחת מהן ולפ"ז מוכח דפסקינן הואיל ואשתני אשתני אמנם כפי הנראה הרמב"ם לא ס"ל הואיל ואשתני כמ"ש בראש אפרים שם באריכות ועכ"פ לענין איסור דרבנן י"ל דל"ה נשתטה דשמא מחמת חולי היא ובכן יש להקל לגרשה לכתחלה בצירוף סברת הטו"ז ומבי"ט וסברתינו כיון דל"ה רק חודש אחד או ב' במשך כמה שנים והמעיין במבי"ט יכול להעמיס סברתינו בדברי מבי"ט דשם ג"כ ברוב הזמן היא חלומה והנלע"ד כתבתי: וד' יצילני משגיאות. והנה הסכימו הרבה ת"ח מפה"ק להיתר זה ונעשה מעשה

סימן ג'

ב"ה פרעמישלא תר"ן לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי המפורסם לשם ולתהלה בנש"ק כש"ת מ' ארי' ליבש ה"ש נ"י האבד"ק דוקלא יע"א. ולהרב המאוה"ג החריף ובקי מ' טעביל זעהמאן נ"י מו"ץ דק"ק הנ"ל

ע"ד השאלה באשה שבאה להתגרש מבעלה דלא מיתדר לי' עמה והאשה מעולם דעתה קלושה ולא תעשה מעשה שטות ולבישתה והליכתה ככל אדם ולא תעשה מעשה שגעון רק כשמדברים ממה מכירים שדעתה קלושה ויש לה אם ואח וזה לערך ג' שנים שנשא אותה ואמה בדקה אותה בפסיקת טהרה לבעלה ולא דר עמה רק איזה ירחים כי א"א לדור עמה ע"כ פירש ממנה וכעת נתפשר עם אמה לתת לאשתו ג"פ שתקבל ברצון וכפי ששאלוה הבד"צ האשה אינה יודעת ומבינה אם סך חמשה ועשרים ר"כ יותר מט"ו ר"כ ודבר אין לה עם אדם אך שנזהרת מנבלה וטריפה ויושבת בכפר גלמודה וכפי הנראה לבד"צ דירתה בהכפר גורמת דעת קלישותה שאלמלי יושבת בעיר ודעתה מעורבת עם הבריות היתה כאחד האדם ע"כ מסתפקים הבד"צ אם יכולה להתגרש אם לא הוה אינה יודעת לשמור עצמה או שהבעל ישא אחרת בהיתר מאה רבנים ובזה חששו לדברי הנובי"ת חיו"ד סי' קמ"ו שאם אינה משוגעת גמורה וראוי' לתשמיש ע"י בדיקת פקחות אין להתיר לישא ב' נשים גם המגרש עני ואין לו על הוצאות

(א) תשובה כת"ה האריך בהלכה ופלפול ואבוא על סדר דבריו. הנה הביא דברי הח"ס אה"ע ח"ב ס"ג שבכה"ג כעין שאלה דידי' אוסר לגרש דיש חשש גרירה ואף דמקודם שנשאה לא היתה רק בדעת קלישתא מ"מ אז לא היתה להוטה אחר זנות אך אחר נישואין דאלפא גופא נוכראה יש חשש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ע"כ עדיף לי' להתיר לישא אחרת בהיתר מאה רבנים. וכת"ה שפך סוללה על הח"ס דאיהו סובר דכמו היכא שאינה יכולה לשמור גיטה אינה מגורשת מדאורייתא ה"ה דאינה מקודשת מדאורייתא והיכי שיכולה לשמור גיטה ולא עצמה מגורשת מדאורייתא ה"ה דמקודשת ומ"ה חשש שמא האשה יכולה לשמור קדושי' והיא מקודשת מדאורייתא והוה א"א ומדרבנן אסור לגרשה מחשש גרירה וע"ז חולק כת"ה וכ' דאם אינה יכולה לשמור עצמה אף שיכולה לשמור קדושי' אינה מקודשת מדאורייתא ודוקא הגירושין מהני מדאורייתא ביכולה לשמור גיטה דלא בעינין דעתה ומתגרשת בע"כ ע"כ ביכולה לשמור גיטה דיש לה יד מתגרשת מדאורייתא אבל הקדושין ל"מ מדאורייתא באינה יכולה לשמור עצמה ע"כ. ובאמת צדקו דברי הח"ס דבודאי הא דאמרינן ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ היינו שהיא שוטה בהדברים המבוארים בחגיגה ד"ג או שהוא שוטה בשאר דברים לשטת הפוסקים דלא בעי דוקא כהך דחגיגה. ובודאי קדושי' לאו קדושין מדאורייתא וס"ד דגם הגט ל"מ קמ"ל דדבר תורה שוטה מתגרשת דל"ב דעתה ומ"מ מדרבנן אינה מתגרשת אף שיודעת לשמור גיטה ורק שהיא שוטה בשאר דברים מ"מ באינה יודעת לשמור עצמה חיישינין שלא ינהגו בה מנהג הפקר. אמנם אם האשה אינה שוטה בשאר דברים ואין לה סימני שטות רק שאינה יודעת לשמור עצמה בזה קידושי' קידושין דאין זה שוטה ומ"מ מדרבנן אסור לגרשה ומה שהביא ראי' מחרש או חרשת דל"ה קדושין דאורייתא אף דיכולה לשמור קידושין וגם עצמה אין ראי' דהכי קים ליה לחז"ל שאינה שומעת ואינה מדברת לאו בת דעת היא. וזה בכלל שיעורין מהלכה למשה מסיני כמו בכל השיעורין כמ"ש תשו' הרא"ש כלל ל"ט דבן י"ג בר עונשין הוא בכלל שיעורין.. ומה ראי' מזה לשומע ומדבר ויודעת ומבינה ואין בה סימני שוטה רק שהיא פתיות ומתפתת לזנות דזו מקודשת מדאורייתא. ואין לומר דכיון דמתפתת לזנות ואינה יכולה לשמור עצמה זו גופא סימני שוטה דזה אינו בכלל סימני שוטה המבוארים בחגיגה וגם ל"ה שוטה בשאר דברים רק כיון שהוא פתיות יצרה תוקפה ע"כ מקודשת מדאורייתא ומדרבנן לא תתגרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ומ"ש כ"ת כיון דקידושין הוא דאסרה אכ"ע כהקדש ואם אינה יודעת לשמור עצמה מהפקר איך תתקדש זה ליתא דא"כ אשה זונה דלא אסרה עצמה ובדעתה שתזנה אח"כ לא תתקדש וע"כ כיון שהיא מבטלת דעתה ורצונה להתקדש לזה ויש לה דעת לשמור כסף קדושי' ולדור עמו מקודשת. ועוד דתוס' כ' בקדושין ז' ד"ה ונפשטו דדוקא בלשון קדושין שוי' כהקדש אבל לא בלשון מאורסת עיי"ש וע' ב"ש סי' ל"א הגם דלדינא ודאי הקידושין שוי' לאסור לכ"ע מ"מ מלשון הרי את מאורסת לא משמע לשון הקדש ע"כ מהני הקדושין בלשון אירוסין אף באינה יודעת לשמור עצמה ואפי' באומר מיועדת לי מיוחדת לי הוה קדושין וכ' רמ"א סי' כ"ז מי שאומר לאשה שנותן לה בשביל אהבה וחבה הוי כאלו אמר מיועדת והוה ספק קדושין עיי"ש ומה שמבואר בטוש"ע דבאינה יודעת לשמור גיטה אינה מגורשת מדאורייתא שהביא כ"ת שם קאי אשוטה גמורה בשאר דברים רק כשיכולה לשמור את גיטה מתגרשת מדאורייתא מידי דהוי אפקחת בע"כ ומ"מ אינה מקודשת משא"כ באינה שוטה רק שאינה יודעת לשמור עצמה שפיר היא מקודשת וכן מדברי מהרש"ל בתשו' אין ראי':