בית יצחק אבן העזר חלק ב סז

וברש"י דבאבנים א"א כתיבה תמה ומעתה דוקא במזוזה הוצרך לכתוב וכתבתם דזולת זה הו"א שיכתוב על האבנים וע"כ א"א בכתיבה תמה ואם לא כתיב וכתבתם הו"א דגם בס"ת ותפילין ל"ב כתיבה תמה דגלי קרא במזוזה. ובפרט למ"ד דנין אפשר משאי אפשר מ"ה איצטריך קרא במזוזה משא"כ בכל כתיבה כגון בס"ת וגט ודומיהם בלא קרא בעי גולם אחד והגמ' ג"כ הוצרך להביא וכתבתם. דזולת הקרא הו"א דמזוזה על אבנים ומ"מ הוה כתיבה ול"ב בשום דוכתא גולם אחד והשתא דכתיב וכתבתם וגם מזוזה נכתבת על הקלף ולא על אבנים בעי בכל דוכתא גולם אחד וצורת אותיות כהלכה. ולדעתי יהי' זה דעת הר"ש הובא במרדכי ה' קטנות ריש פ' הקומץ דס"ת לא מיפסל בלא הקפת גויל רק בתפילין וכ"כ הברכת הזבח ברש"י מנחות כ"ט מה שפי' ובתפילין קמיירי וע"כ צ"ל לדידי' דלא יליף ס"ת מתפילין ומזוזה כמו דחלוק לענין עור כמ"ש תו' שבת ד' פ' הובא לעיל דלולא זאת אמאי לא יליף נמי לענין היקף גויל

(טז) וכן יהי' זה דעת הדרישה הובא בסי' רפ"א דאשה כשרה לכתיבת ס"ת והוא יסבור דנשים חייבות במצות כתיבת ס"ת כמו שתמה באמת בשאג"א סי' ל"ה על הרמב"ם בזה ודוקא בתפילין פסולין משום כל שישנו בקשירה ומזוזה אף דחייבין כדאי' בברכות פסולין מהיקש דתפילין וס"ת לא איתקש בהאי פרשתא רק ת"ת כדמוכח בקדושין ל"ד ולא מצות כתיבת ס"ת ואמת דבמכות י"א מיירי דס"ת איתקש לתפילין שם מיירי מתפירה יליף הכי כמו קשירה דתפילין בעי התפירה בגידין כן לימוד בניו בעי בס"ת תפירה בגידין וגוף כתיבת ס"ת לא איתקש. ועוד דבמכות לא קאמר רק הוקשה כל התורה לתפילין וכל היכי דבעי תפירה בעי גידין משא"כ לכתיבת אשה שיש סברא לחלק מזוזה אתקש להדיא וס"ת לא אתקש להדיא. ועוד י"ל בהיפך דבאמת בנשים ליתא מצות כתיבת ס"ת ורק דס"ל כשטת הרא"ש דבדורות אחרונים אין לנו מצות כתיבת ס"ת כמ"ש הב"י כיון שלומדים בחומשים ובין נשים ובין אנשים שוין. ול"ק לפ"ז מה שהקשה בביאור מרדכי להגאון מהר"מ בנעט מגמ' דגיטין מ"ה דחשיב ג"כ ס"ת שכתבה אשה פסולה דאז בדורות הראשונים שהי' לאנשים מצות כתיבת ס"ת ולנשים לא הי' מצות דרשינין גם בס"ת כל שישנו כמו בתפילין משא"כ בדורות האחרונים דאין לנו מצוה זו כיון שלומדין משאר ספרים וע' בשאג"א או דס"ל להדרישה דהתוס' מנחות ל"ד כ' דיליף כתיבה כתיבה מוכתב לו את משנה התורה על ספר וזאת קאי על מלך ומצות כתיבת ס"ת ילפינין מואתם כתבו לכם את השירה הזאת וזה למ"ד חתימה ניתנה כמ"ש הב"י סי' ע"ר ולמ"ד מגלה ניתנה ע"כ מצות כתיבת ס"ת ל"ה בכלל מצוה זאת דרק השורה לבד המצוה ומותר לכתוב מגלה אחת ומצות כתיבת ס"ת אך ממצות תלמוד תורה ולא קאי בנשים ומ"ה בגמ' קאי למ"ד מגילה ניתנה ול"ה רק סניף ממצות ת"ת ולא קאי בנשים ואנן פסקינין חתימה ניתנה והוה מצוה אחרת וקאי בנשי' ומותר לכתוב. והגז"ש דילפינין במנחות קאי על פ' סוטה כפירוש השני או אך על ס"ת שהמלך כותב והרבה יש לדבר מזה

ועכ"פ לדעת הר"ש והדרישה דלא ס"ל דס"ת שוה לתפילין לכל פרטי' א"כ גם בס"ת לדידהו וכשר בדיעבד באותיות שבורות שאינם מגולם אחד והרי להדיא מוכח מהא דאמרינין מ' וס' שבלוחות בנס הי' עומדים דבעי שלא יהי' הפסק באותיות כמו שהוכיחו הראשונים ז"ל והרי לא ילפינין מתפילין ובס"ת לא כתיב כתיבה תמה (והי' מקום לפ"ז לישב דברי הר"י אסכנדרי שחילק בין נדבק רגל השמאלית של ה' שניכר לכל שהיא ח' שמותר לתקן באותיות השם. ובין לא תלי כרעה כדקא יאות כגון דדבוק כחוט השערה דאסור למחוק באותיות השם כמו שהובא בב"י סי' ער"ה והרבה יש לתמוה בדברי'. וע' תשו' פנ"י ס"א וצבא הפוסקים ראשונים ואחרונים, ולהנ"ל הדבר נכון דבנשתנה לגמרי צורת אות יצא מקדושה ואם לא נשתנה לגמרי רק דל"ה כתיבה תמה יש לחוש לשיטת הר"ש שבמרדכי דלא ילפינין ס"ת מתפילין לענין הקפת גויל וה"ה לענין כתיבה תמה ושמא כשר היא ואסור מספק לתקן רק שלא תימא כיון דאסור מספק לקרות אין לו קדושה ויש לדמות לתלוי' גבי תרומה דאיכא פלוגתא בפסחים וה"ה כאן הו"א דמותר למחוק לצורך תיקון כמו שמותר לנתוץ לזה קאמר דשם א"א בלא מזבח אבל כאן אפשר בגניזה והוא ישוב נכון לפע"ד) וע"כ כדכתיבנא דגוף האותיות בעי שלמים ולא שבורים ורק לענין מוקף גויל בעי וכתבתם ולולא קרא דמזוזה היינו מוכרחין דאף בהפסק הוה אות דאז הי' כתיבה על אבנים והרבה יש. לדבר מזה ועכ"פ לשיטת הר"ש גם בגט בעי אותיות שלימות כמו בס"ת. ואולי אף לפסול בדיעבד

(יז) ומ"מ לדינא כיון לכל הראשונים ואחרונים לא חששו לזה והקילו גם בכתיבה במקום עיגון א"כ בחתימה דליכא בית מיחוש רק לגזור כתיבה אטו חתימה והיכ' דבדיעבד כשר בכתיבה במקום עיגון כפסק הב"י ורוב הפוסקים אין לגזור בחתימה כלל כמו בטופס דמותר בדיעבד אף בלא מקום עיגון וה"ה בחתימה וע' בכ"ז במהרי"ק ובריב"ש ובב"ש ובקונטריס תיקון סופרים שבס' מגן גבורים. וביחוד ביו"ד שאחורי האלף דאינו דומה בהפסק לאות אחרת ופ' בג"פ סי' קכ"ה סקע"ב מה שרצה לחלק בזה רק שמסיק בשם הרד"ך דאין לחלק ומ"מ קיל הדבר יותר כיון דהיו"ד שאחורי האלף היא בהיפך ולא נראה כצורת האות ואפי' בס"ת דעת קצת הפוסקים דהיכא דלא נראה כשתי אותיות אין להחמיר

סי' נט המשך התשובה

(א) ומה שראוי לדבר עוד בענין זה לא אמנע מהציג פה. הנה הב"ש בסי' קל"א סק"ז תמה על המחבר דבסעיף י"ז מביא בחתם עד פסול דהגט פסול ולא בטל ובשלא לשמה מביא י"א שהוא בטל עיי"ש. והנ"ל בישוב הדבר דלפי היוצא מדברי התוס' גיטין דס"ו ד"ה הא כתב הגט שהקשו דלר"מ מאי איכפת לן דמילי לא מימסרן לשליח הרי אפי' מצאו באשפה כשר. ותי' דהיכא דצוה לכתוב מודה ר"מ לעשות צווי וגרע ממצאו באשפה וע' בפ"י שפי' דאף דכאן עושה צווי שהרי כותב מי שצוה מ"מ כיון דהוא רוצה שיעשה שליחותו ומילי לא מימסרן לשליח ול"ה שליחו ומ"ה בטל הגט. ולפי המבואר בסי' קכ"ב דעדים אז הסופר כשכתבו גט שפסול מדרבנן לא עשו שליחותו ויכולין לכתוב גט אחר וכ' הג"פ בסי' קכ"ז סק"ה דמה"ט ס"ל להרא"ש בגט מוקדם דהגט פסול מדאורייתא דהעדים לא עשו שליחותן עיי"ש. (לדעתי הי' נראה דבר נכון בישוב דברי הרא"ש ז"ל דבגט מוקדם א"צ גט משני לפי דברי הריטב"א בגיטין ד' כ' שהקשה בהא דאמרינן שם דילמא אקדים הוא ויהיב זוזי לספרא והרי תקנו רבנן דהאשה נותנת שכר סופר אף דבעי' וכתב ותי' דהואיל והגט פסול מדרבנן בלא"ה בזה לא תקנו רבנן ומ"ה צריך הוא לתת שכר סופר ונמצא לפ"ז בגט מוקדם דלא תקנו רבנן כשהיא נותנת שכר סופר פסול מדאו' דבעינין וכתב ובזה מיירי הרא"ש עד כאן ודו"ק) א"כ לפמ"ש דהיכא דהבעל רוצה שיהי' שלוחו גם לר"מ בטל וה"ה לר"א בעדי חתימה כשרוצה שיהי' שליחו וחתמו שלא לשמה וכיון דלהלכה פסול מדרבנן לא עשו שליחותו והוא רצה שיחתמו בשליחותו והוה שינוי בשליחותו ופסול מדאורייתא וצ"ל דז"ש הב"ש בסי' ק"כ דבאומר אמרו בעדים לדידן פסול מדרבנן כמ"ש בתורת גיטין שם סק"כ דלא קאי רק אאומר לשלשה תנו דלא צוה לחתום עדים כלל עיי"ש. א"כ זה יהי' דעת המחבר דבחתמו שלא לשמה חשש לשטה זו דכיון דלא עשו שליחותן והוה שנוי בשליחותן והוא רצה שיקיימו בשליחותן והיכא דהבעל קפיד הוה כאומר כלכם דבטל מדאורייתא משא"כ בנמצא קרוב או פסול הוא צוה אותו לחתום והוא עשה כן מה שבידו לעשות וקיים תנאי ומ"ה לא הביא המחבר י"א שהוא בטל וזה דבר ברור לפע"ד. ובזה ית יתישב שלא תקשה אשיטה זו מערכאות בשמות מובהקין כעין שהקשה בת"ה על הא"ז דבערכאות כיון שידע הבעל דאדעתי' דנפשי' עביד ל"ה שנוי בשליחות אלא דמריש הוה קשיא לן אשטה זו מסוגי' דגיטין ד"ג דמקשה אי ר"מ חתימה בעי כתיבה ל"ב ולמ"ל בפני נכתב והקשו התוס' דילמא בעי לכתחלה כתיבה לשמה. ותי' דמשום לכתחלה ל"ה לתקן שיאמר בפני נכתב. וביאור הדבר דכיון דבדיעבד כשר מאי יערער הבעל והרי כל עיקר התקנה לא הי' אלא מחשש ערעור. ולפ"ז הקשיתי דלדעת הפר"ח סי' קכ"ב אפי' לא נמצא בו פסול גמור אלא שלא ניתן לכתחלה לא עשו שליחותן ומותר לכתב גט אחר. א"כ לשיטת הג"פ הוה שנוי בשליחות ומעתה מאי מקשה בגמ' אי ר"מ כתיבה ל"ב ודילמא בעי לכתחלה לשמה וכשהבעל צוה לכתוב בעינין שיהי' שליח כמ"ש התוס' גיטין ס"ו ע"ב. ובכתב שלא לשמה פסול בדיעבד דלא עשו שליחותן ויערער הבעל ע"ז ומאי הקשה בגמ' וישבתי הקו' בטוב טעם דל"ח לערעור שהשליח שינה בשליחות. כפמ"ש המג"א בסי' ת"ט בשם הר' בצלאל דהא דבדאורייתא ל"א חזקה שליח עושה שליחותו להקל היינו בספק אם עשה שליחותו אבל בספק אם שינה בשליחות ובודאי עשה צווי מהני חזקה עיי"ש א"כ כל עיקר החשש בפני נכתב וב"נ וערעור הבעל שהוא לא צוה ולא הי' שליחו כלל אבל במוד' השליחו' ובא מכח השליחו' ורק שיאמ' ששינ' בשליחו' לא יהי' נאמן וגם הוא לא יערע' ושפיר תי' התי' וזה הערה נכונה בכל הסוגי' שם. ובזה, יהי' נכון מה דמתרץ מודה ר"א במזוייף מתוכו כדר' אבא ולפ"מ שבארנו דעת הגאון שלא לשמה עדיפי ממזוייף בתוכו שיחתמו פסולים ואיך קאמר כדר' אבא והו"ל למימר להדיא דעדיפי שלא לשמה מעדים קרובים או פסולים ולהנ"ל נכון דהיכא שצוה לעדים לחתום לשמה מ"ה לא תקנו בפ"נ משום שלא לשמה דבזה חזקה שלא עשו שנוי בשליחות ולא יערער ואם יערער לא יהי' נאמן וע"כ אין חשש רק שמא יחתמו בלא צווי וע"ז יערער דחתמו שלא לשמה וז"ה רק פסול מדרבנן כמו שחתמו קרובים או פסולים

ב) ולפ"ז יצא לנו דהיכא שהעדים חתמו חק תוכות דל"ה כתיבה כלל והבעל צוה שיחתמו הוה שנוי בשליחות או לא עשו שליחותו ובטל מדאורייתא כמו שצוה באומר כלכם חתימו ולא חתמו וזה צ"ע ביותר על הת"ה והפסק הלכה דגם בחק תוכות כשר במקום עיגון. וכן לפ"ז יהי' מקום לפקפק גם