בית יצחק אבן העזר חלק ב סו

ויתכן יותר לפי המבואר בלשון התוס' שם הקשה למ"ל קרא גבי נכרי והכונה למ"ל דמייתי קרא ולפמ"ש התוס' בסוכה דף ל' דזה אלי ואנוהו ל"ה אלא מדרבנן וכ"כ מהרש"א בתוס' שבת ק"ד להדי' גבי ס"ת דלרבנן לא פסול רק מדרבנן א"כ ה"ה בכולה אזכרות דמודה ר"י דמיחזי כמנומר ל"ה אלא מדרבנן משא"כ לטעם כל שישנו בקשירה ל"מ מדאור' העברת קולמוס

(יא) עוד י"ל בקו' התוס' בפשיטות לפמ"ש תוס' מנחות מ"ב דדוקא באזכרות ל"מ סתמא אבל בכל הס"ת מהני סתמא והיכ' דמהני סתמא גם נכרי מהני לענין לשמה ולפמ"ש בתשו' שב יעקב הובא באחרונים דהיכ' דקודר אזכרות ל"ה כמנומר עיי"ש שהקשה מגיטין ד' נ"ד ותי' דהבע"ב אינו משלם דלא צוה לעשות ספר בקדורות אזכרות א"כ יש נ"מ מטעם לשמה מהני תיקון לספר שכתבו נכרי ע"י קדורות אזכרות ומשום כל שישנו בקשירה כל הספר פסול דגם ס"ת אמרינין הכי כמו בתפילין כמ"ש בב"י ופוסקים והגם דבתפילין אין נ"מ דבעינין כסדרן אבל בס"ת יש נ"מ ואכמ"ל ועכ"פ גם הדין הראשון ברור באופן דיש למצוא מקום לדברי הת"ה דמוכח שפיר דל"ג חתימה אטו כתיבה בשאר פסולים דאל"כ בערכאות לגזור אטו כתיבה ואף דלענין לשמה לא יטעו כמ"ש הת"ה מ"מ יטעו לענין שליחות וכריתות ויכשירו גט שנכתב ע"י נכרי בהעברת קולמוס ואף דלהלכה לא קיי"ל כר' אחא בר יעקב ול"מ העברת קולמוס בגט שנכתב שלא לשמה כמבואר בסי' קל"א מ"מ לפי המבואר שם דהוה ספיקא דדינא אי הלכה כר' אחא ב"י או כר' חסדא ולפי שיטת הת"ה דנכרי הוה ספק אי כתב לשמה א"כ מהני העברת קולמוס מטעם ס"ס כמ"ש הנוב"י קמא ס"א באו"ח בישוב דברי המג"א דמהני ברצועות בחזר והשחירן ישראל ולדברי הת"ה ה"ה בנכרי מהני מטעם לשמה העברת קולמוס ובאמת הוא פסול גמור מטעם כריתות ושליחות ובזה שייך הגזירה ומוכח דל"ג כן יש להחזיק הוכחה שלו אם כי הת"ה לא כוון לזה אבל גוף ההוכחה נכונה

(יב) שוב ראיתי כי גם המהר"ם שיף כ' לישב כן קו' המהרש"א בגיטין י"ט דכתב השני רק מתקן כתב הראשון אבל לעולם הוא רק כתב הראשון והן הן הדברים שכתבנו בשם הגאון מליסא והארכנו לעיל בביאורו. ולדעתי נראה בזה ישוב נכון לדברי הרמב"ם שפסק פ"ג מגירושין ה"ד בגט שכ' שלא לשמה דאפי' העביר קולמוס אינו גט ורבים תמהו עכ"פ ליהוי ספק שמא כר' אחא בר יעקב. ואמת דבירושלמי מקשה לרבנן דאמרו אינו מן המובחר ומשמע דהוה כתב ותי' דלדברי' קאמרי לי' הרי דלא כר' אחא ב"י אבל בבבלי לא משמע כן והנ"ל דבר נכון דמבואר בד' ס"ג ע"ב דעדים שכתבו בשנוי לא עשו שליחותן וע' בג"פ סי' קכ"ז דאפי' בשנוי דרבנן הגט בטל ויבואר זאת לקמן. ואמנם בפסול דאורייתא ודאי לא עשו שליחותן והנה דעת הרמב"ם והרי"ף דגם בכתיבה בעינין שליחות דוכתב אבעל קאי. אמנם בכתב הסופר שלא לשמה הוה שנוי בשליחות ולא מיחשב הכתיבה כאלו כתב הבעל רק אחר ונמצא דל"מ העברת קולמוס כיון דל"ה רק תיקון הראשון והרי הכתב הראשון לא כתבו הבעל ולא שליחו והוה כאחר וכבר בארנו כן מדברי המהר"ם שיף דהכל נקרא ע"ש הראשון והראשון לא הי' נכתב בשליחותו ואף אם יתקן הכתב הראשון מ"מ נחשב כאלו הסופר כ' ולא הבעל וז"ב דאינו גט וס"ל להרמב"ם והרי"ף או דר' חסדא מיירי בכתב הבעל בעצמו הגט אז ל"ש סברא זו או דלא ס"ל לר' חסדא דבעי שליחות בכתיבה רק דכתיבה הסופר מהני ורק צווי הבעל בעינן משא"כ הם דפסקו דבעי שליחות הוה בשנוי כאלו אחר כתב וממש כעדים שאין יודעין לחתום דל"מ הרשימה והוא דבר נכון לפענ"ד ומסתמא אחר כותב. והיכא שהבעל בעצמו כ' גם הרמב"ם יודה דמהני או דהוה ספק ודוק היטב בזה ומה שיוצא מזה לדינא בנידן שלפנינו יבואר לקמן אי"ה. ועכ"פ הראיתי ת"ל מקום להוכחת הת"ה. ואמנם לאחר העיון אין להוכיח מזה לשטת הש"ך ביו"ד סי' נ"ז והמהרי"ט דאין עושין ס"ס בידים אין לגזור כלל חתימה אטו כתיבה בערכאות דליכא למיחש דיטעו מחתימה דרבנן לכתיבה דאורייתא גם זאת לא יטעו ליתן לנכרי על סמך להעביר אח"כ קולמוס מטעם ס"ס דאין עושין ס"ס בידים וכיון דמחשש לשמה ליכא למיחש אין לגזור כלל בהחתימה אטו כתיבה כשכ"ל באריכות

(יג) והנה לדינא יש מקום לומר דגזרינין חתימה אטו כתיבה וגם הת"ה לא סמך על ראי' זו לכן נסורה נא לדעת בכתיבה גופי' היכא שנכתב התורף והיודין אין נוגעין בא' הדין עם מי ואז נבוא לנידון שלפנינו. והנה בת"ה מביא בשם הגהות מיימוני לפסול תפילין שאין היודין נוגעין באלפין כמו בקיצו של יוד והת"ה כ' דדוקא בתפילין דבעי כתיבה תמה לא מיקרי אות שלם אבל בגט דל"ב כתיבה תמה הוה אות אפי' אינו שלם ולבסוף הביא ראי' מדברי הרא"ש גבי למהך דאות שאין נוגעת פסול אף בדיעבד והב"י בסי' קכ"ו חולק עלי' והכשיר אפי' בתורף עיי"ש. ולפע"ד הי' נראה כשטת רש"י ז"ל דאף בגט בעי כתיבה תמה ודלא כהתוס' גיטין כ' ע"ב ד"ה ל"צ דרש"י במנחות ד' ל"ד פי' הא דילפינן מזוזה בג"ש כתיבה כתיבה מה להלן על הספר אף במזוזה על הספר היינו דילפינין מגט והתוס' תמהו עלי' דהא תנן על עלה של זית ועל קרן של פרה כותבין ועוד תמהו במ"ש רש"י דצריך דיו בין במזוזה ובין בגט והקשו ותימא גדולה פירש"י דהא מכשירין גט בסיקרא ובסם ולפעד"נ לישב דברי רש"י ז"ל בפשיטות לפי המבואר בסוטה ד' י"ז אמר ר"י בשם ר' ישמעאל בג' פעמים הלכה עוקבת מקרא רחמנא אמר בספר והלכה בכל דבר ועיי"ש ברש"י. וא"כ לפי הקרא גט דוקא בספר ובדיו כמו דילפינין ואני כותב על הספר ובדיו דכל היכ' דבעי ספר בעי דיו. ואח"כ כשבא ההלכה ועוקבת הקרא לענין ספר ה"ה לענין דיו דכל היכ' דל"ב ספר ל"ב דיו ורש"י כ' בשבת ד' קל"ב י"ג מדות אין דנין מהלכה ומ"ה הג"ש כדקאי קאי דכמו דכתיבה דכתיב בגט הוה על ספר ובדיו כן במזוזה ועל ההלכה שאח"כ אין דנין גז"ש. ומ"ה גט כשר שלא בספר ושלא בדיו ומזוזה בעי ספר ודיו. ורש"י הוכרח לפרש כן דלפי' התוס' דהג"ש קאי אפרשת סוטה לפסול מזוזה בקנקנתום כמו פ' סוטה כדאמרינין בסוטה י"ט ועירובין י"ג. וע"כ פירש"י דהג"ש קאי על גט וכמו שפירשנו וע' במכות י"א פלוגתא אי אתקש ס"ת לתפילין להלכות וצ"ע מרש"י שבת קל"ב דכל י"ג מדות אין דנין מהלכה ואולי שם שאני דאין היקש למחצה. משא"כ בנ"ד אם אתה יליף גם ההלכה מיעקרא הג"ש כולו. וע' תוס' מנחות ל"ב ע"ב ד"ה הא מורידין שהקשו לפ"מ דיליף כתיבה כתיבה מזוזה מס"ת ליליף נמי ס"ת ממזוזה לענין שרטוט ובאמת ל"ק דשרטוט במזוזה הלכה כדאמרינין שם ואין דנין ג"ש מהלכה ומוכח דס"ל לתוס' כמו דאמרינין במכות למ"ד זה ילפינין היקש מהלכה ה"ה גז"ש (וע' פסחים פ"א ע"ב מוכח שם דילפינין גז"ש מהלכה) ובאמת לפ"ז יש לישב תמיהת התוס' דמשמע דס"ת לא בעי שרטוט וממס' סופרים משמע דבעי שרטוט דהדבר תלי' בפלוגתא דתנאי במכות י"א אי ילפינין גז"ש מהלכה כמו דפליגי בהיקשא שם לענין תפירה בפשתן גם ע' בתוס' שבת פ' ד"ה תפילין אגויל דס"ת כשר על נייר שאינו מחוק ותפילין פסול וצ"ע דהרי איתקש לתפילין וצ"ל דלענין כתיבה לא אתקש. ואכמ"ל בזה

(יד) ועכ"פ לדברי רש"י דילפינין מזוזה מגט מגז"ש נהי דהלכה עוקרת קרא לענין ספר ודיו אבל לענין כתיבה י"ל אין גז"ש למחצה וליבעי כתיבה תמה וע' ג"כ ברש"י מנחות ל"ב לענין שרטוט ודקדוק בחסרות ויתרות יליף מזוזה מגט וה"ה לענין כתיבה תמה יליף בהיפך ורש"י במנחות ל"ב יסבור דר' מנימין בר' חלקי' דס"ל שרטוט של מזוזה הלמ"מ פליג אר' יהודה אמר שמואל דס"ל מגז"ש ועכ"פ הנה רש"י ס"ל הג"ש ושוב מצאתי ביש"ש פ"ב דגיטין סי' כ"ד שכ' וא"ל נילוף כתיבה כתיבה מהתם א"כ נבעי נמי ספר ודיו עיי"ש. וכבר כתבתי דלענין זה הלכה עיקרת קרא ולענין כתיבה כדקאי קאי וזה יהי' לדעתינו שיטת הרמב"ן והפוסקים דלענין גט בעי ג"כ מוקף גויל. ואמנם אם כי ישבנו שטת רש"י במנחות לפי המבואר ברש"י סוטה י"ז דגם הך דס"ל הלכה עוקרת קרא לא ס"ל ספר לספירת דברים בעלמא א"כ להלכה כרבנן והוה זה מקרא דל"ב ספר ודיו ולא ניתן הגז"ש רק מזוזה מסוטה או מס"ת ונמצא דלענין גט ל"ב כתיבה תמה וכן הסכמת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים וקצת בדרך פלפול הי' מקום לישב קו' תה"ד על הרא"ש שפי' בהך דלמהך שירחיק יותר משאר ההין והקשה בת"ה דאם נימא בגט כשלא הרחיק כלל ג"כ כשר למה פי' הרא"ש הכי דילמא קמ"ל בלא הרחיק כלל דבשאר ההין בדיעבד כשר ובזה פסול בדיעבד ומזה הוכיח הת"ה דגם בגט פסול ולהנ"ל י"ל עפ"י המבואר בקדושין ה' אביי ס"ל דבכסף לא מתגרשת מסברא ובעי וכתב למעט חליצה ומ"מ נקט חליצה מספר כנראה דהיא דרשא דריה"ג עיי"ש. לפי שהיא יותר פשוטה וכבר פירשנו דלריה"ג דספר דכתיב בגט ספר ממש א"כ יש מקום לדברי הגמ' סוטה דהלכה עוקבת קרא וילפינין הגז"ש במזוזה מגט וה"ה להיפך ובעי כתיבה תמה וכיון דאביי קאמר בגיטין פ"ה המימרא לא לכתוב למהך. והוה קשי' לי' להרא"ש איך יאמר סתם דלריה"ג לא איצטריך דלדידי' בעי היקף גויל. ומ"ה פי' יותר משאר ההין ולעולם הרא"ש ס"ל להלכה דבגט כשר בשאר ההין ול"ב היקף גויל וה"ה אותיות שלימות או כתיבה תמה ומ"מ ביו"ד שאין נוגעת באלף מסיק ביש"ש בדרך אפשר דאפי' בדיעבד פסול ואולי כונתו שלא במקום עיגון

(טו) והנה הי' מקום לומר דאות שאינו גולם אחד חוץ מההין וקופין ל"ה אות אפי' אם ל"ב כתיבה תמה והא דאמרינין בשבת וכתבתם וכו' שלא יעשה אלפין עיינין ופי' הראשונים שיהי' היוד שאחורי הא' דבוק וכו' ומדיליף מוכתבתם כתיבה תמה משמע דזולת זה ג"כ אות היא רק דל"ה כתיבה תמה. גם שלא תקשה דא"כ למ"ל וכתבתם לכתיבה תמה והרי כתיבה לחודא נמי הוה באותיות מגולם אחת נ"ל בדרך זה דבמנחות ל"ד אמרינין יכול יכתבנה על האבנים ויליף כתיבה כתיבה לגז"ש א"ל ר"א ברי' דרבא לר' אשי רחמנא אמר על מזוזות ואת אמרת נילוף כתיבה כתיבה. אמר קרא וכתבתם כתיבה תמה והדר על מזוזות ומ"מ איצטריך גז"ש דלא לכתבי' אאבנא וליקבעה אסיפא עיי"ש