בית יצחק אבן העזר חלק ב סג

לנו לחלק. ואמנם לשיטת הר"ן שכ' דכיון דאחד משקר ואינו נאמן שהיא א"א אמאי אם נשאת תצא ותי' דבאומר קרוב לו עבידי אינשי למיטעי ואין פסולים משום הכחשה. ולפ"ז בהכחשה בשם הבעל או בהכרת הבעל דלא עבידי למיטעי באמת הדין דאם לא נתחזקה בא"א רק על פיהם אם נשאת לא תצא אבל לדעת הרמב"ם דלא ס"ל כר"ן כמ"ש ב"ש סי' קנ"ב דף ט' וכן חכמי בריסק שהובאו בש"ך סי' ל"א דלא ס"ל כהר"ן וע' מ"ש בספרי חא"ח סי' ס"ג אות י"ב ולדבריו הקושיא עצומה הרי משכחת גירושין כמו קידושין. וקצת הי' מקום לישב לפמ"ש בספר צ"צ החדש סי' ר"ו הנ"ל דיש חילוק בין מילתא דעבידי לגלויי כהך דעד אחד במיתה ובין גילוי מילתא בעלמא כהך דיבמות ל"ט גבי אשתמודעי דאחוה דמיתנא דבעד אחד במיתה אינו נאמן רק מדרבנן לשיטת הריב"ש ובהך דגילוי מילתא בהכרה נאמן מדאורייתא ועיין בתשב"ץ סי' פ"ד והנה רש"י כ' בשבת קמ"ה דבע"א במיתה אפקעינהו רבנן לקידושין. והקשה בנתיבות לשבת ס"ק דא"כ למה הוצרך לומר בכתובות כ"ב ע"ב בעד אומר מת ועד אומר לא מת כל מקום שהאמינה תורה ותיפוק לי' שהרי עד אומר מת אימר דאפקעינהו רבנן ול"ה בחזקת א"א כלל (וע' מש"כ על זה בספרי ליו"ד ח"א סי' ע' אות י"ד) וכעת נ"ל לפמ"ש בתשו' ברית אברהם סי' נ"ט דבכל מקום דאמרינין אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' הניחו קדושין דרבנן רק דלקידושין דרבנן הם אמרו והם אמרו וסברא זו מוזכר בתומים בקצרה סי' ל"ד ס"ק ט' א"כ עכ"פ תרווייהו בא"א קמסהדי בקדושין דרבנן וע"כ הוצרך לומר כל מקום שהאמינה תורה ע"א הוא כשנים ואינו נאמן עד אחד להכחיש בחזקת א"א דרבנן. אבל בגירושין בעד אחד שאמר שהוא הבעל או ששמו כך דנאמן מן התורה דגילוי מילתא דלא אמרינן אפקעינהו ותרווייהו בא"א קמסהדי בא"א דאורייתא ל"א כל מקום שהאמינה תורה דכמו שהראשון נאמן דגילוי מילתא בעלמא רק השני נאמן מה"ט ודוקא בחזקת א"א דרבנן אמרינן הכי וכל זה דוחק. ועוד דלהפך מבואר בש"ס

(ב) אמנם הדרך היותר נכון שנאמר דדוקא בעד מיתה דנאמן מן התורה מקרא דדרשינין בספרי לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא להשיא אשה ע' נוב"י סי' ל"ג דר"י ור' יוסי לא פליגי ולכן אמרינן כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים משא"כ בגירושין בהכרת הבעל או בשם הבעל והאשה דאינו נאמן מגזה"כ רק מסברא דגילוי מילתא בעלמא וכמו כן גם השני נאמן דגילוי מילתא א"א לא אמרינן כל מקום שהאמינה תורה ולכן בגירושין אם נשאית תצא. וזה תירץ נכון ודוק וע' בב"י סי' קכ"ט שמביא בשם פסקא מהרא"י סי' קל"ח דבעד אחד המעיד ששם אבי' שלא ככתוב פסול וצ"ע למה נאמן עד א' לאחר שניתן לפסול הגט. ולפמ"ש הדין מוכרח מגמרא הנ"ל. וזה דבר יקר. ועכ"פ הדין ברור דע"א נאמן לומר שבילדותו הי' נקרא ליבש הירש. ויש לפלפל בזה על תשובת הגאון מהר"ח כהן סי' נ"ט אולם ההכרח לקצר

(ד) ובדבר מה שכתבו עלקא באלף לבסוף והיא חותמת בעין הדבר פשוט דכשר דאין משגיחין בחתימה דהוה בטעות דאין קורין בסגל כמשמעותו. וע' בדברי חיים בראש הספר שער הנקודות פתח חריף שכ' באשה שחותמת שינדל בשני יודין דלכתחלה יש לכתוב בשני גיטין ובדיעבד כשר בחד יוד במקום עיגון וכמש"כ בשם עלקא דכשר אם כתבו באלף ולדעת קצת פוסקים אף לכתחילה יש לכתוב כן וא"צ שני גיטין והנה כת"ה כ' עוד טעמים להכשיר בשינוי שם אבי' כיון שלא יודע במקום הכתיבה והנתינה מהשינוי גם כ' כיון דשינוי שם אבי' ל"ה רק מדרבנן כדמוכח מתשו' הרא"ש דל"ה רק חשש לעז וכ"כ מהרח"ש א"כ בספק שינוי הוה ספיקא דרבנן ואין לומר דאתחזק איסורא כיון דיצאה מחזקתה מדאורייתא ל"ה איתחזק כמ"ש הר"ש בכ"ג במקואות גבי ספק טבל במים שאובים. ואני כתבתי באיזה מקומן (ע' לעיל סי' כ' אות ט' וסי' כ"ד) לחלק בין דברי הר"ש לשאר דינים דשם הוה ספק אם חל טומאה חדשה דנטמא במים שאובים מספיקא לא נחתינין לטומאה משא"כ בחזקת א"א וע' נזיר ח'. ואקצר כעת ולשאר חששות שפקפק כת"ה בגט אין לחוש כמו שכ' כת"ה ולדינא הנני מסכים להתיר אשה זו שתנשא בלי פקפוק

והנני ידידו

סי' נח

ב"ה ברעזאן תרכ"ד לפ"ק

שאלה בגט שנמצא לאחר שכבר ניתן שאחד מחתימת העדים היוד שאחורי הא' אינה נוגעת בהא' בשם העד יחיאל ותינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותו א'. והמתגרשת נסעה לעיר אחרת או אם היא אפי' בעיר הזאת אך שנמשך אחר הנתינה איזה ימים אם צריכה גט אחר לכתחלה

(א) תשובה הנה בסי' ק"ל ס' י"א מבואר דלכתחלה נזהרים בחתימת העדים בכל דבר שנזהרין בגט הן דבעינין כתיבה תמה או מוקף גויל ואין מבואר אם הכונה דבדיעבד כשר היינו אם כבר ניתן וא"צ לתת אחר או הכונה בדיעבד רק במקום עיגון כשר אבל במקום שיכול לתת אחר זה מיקרי לכתחלה לכן צריך הדין להתלמד ממקום אחר. ומקור הדבר מבואר לענין תורף הגט ביודין שעל האלפין בת"ה הובא בטוש"ע סי' קכ"ו סעיף מ"ז ובב"ש סק"מ. ודברי הב"ש צריכין ביאור ועכ"פ היוצא משם דבדיעבד כשר התורף רק במקום עיגון והיכא דכבר ניתן הגט. והג"פ הקיל במקום עיגון אף שעדיין לא ניתן וכן הקיל בבית אפרים התשובה ארוכה סי' י' ובטופס מבואר בסי' קכ"ה סט"ז ברמ"א דכשר בלא עיגון ובחתימת העדים אין מבואר אם כשר בלא עיגון או רק במקום עיגון וז"ב חתימת העדים חמור יותר מטופס והגם דגם בחתימת העדים. בדיעבד מותר בלא עדי חתימה להלכה דעדי מסירה כרת מ"מ הרי כשחתמו שלא לשמה הגט פסול אפי' בדיעבד דהוה מזויף מתוכו משא"כ בטופס. וע"כ יש להסתפק אם דומה חתימת העדים לענין היודין שאין נוגעין באלפין ג"כ לתורף ובעי מקום עיגון או לא. ואען ואומר

(ב) הנה לענין חק תוכות בחתימת העדים אינו כשר רק במקום דחוק ועיגון כמבואר בב"ש סק"כ ומקור הדברים מדברי הת"ה בסי' רכ"ט ושם חושש לפסול בחתימת עדים בחק תוכות כמו בשלא לשמה ואתי עלה מטעם דגזרינין חתימה אטו כתיבה כמו בשלא לשמה דלר"א היא רק מטעם גזירה דרבנן דגזרינין חתימה אטו כתיבה. ועיי"ש שמביא דברי א"ז גדול דמפרש דשלא לשמה פסול מדאורייתא בחתימה והטעם אע"ג דאית לי' לר"א דוכתב דקרא אכתיבה קאי ולא אחתימה היינו דוקא היכא דליכא עדים כלל אבל היכא דאיכא עדים קסבר דשלא לשמה אכולה מילתא דכתיבה בגט קאי. והת"ה הקשה דא"כ אמאי כשר בשמות מובהקין לר"א הרי נכרי אדעתי' דנפשי' עביד עיי"ש. וע' ברשב"א גיטין והנלע"ד לישב דברי א"ז דהתוס' הקשה בגיטין כ"ג ובע"ז כ"ז אמאי במילה כשר נכרי אף דבעי לשמה ובגיטין אמרינין נכרי אדעתי' דנפשי' קעביד ותי' דנכרי עביד סתמא ובמילה סתמא כשר ובגט סתמא פסול. ובריש זבחים אמרינן בטעמא דסתמא פסול בגירושין דסתם אשה לאו לגירושין עומדת וס"ל לא"ז דכ"ז בכתיבה. דכל עוד שלא כ' הגט לאו לגירושין עומדת. או בחתימה לר"מ דלא סגי בלא"ה א"כ כל עוד שלא חתם לאו לגירושין עומדת אבל לר"א דוכתב דקרא אכתיבה קאי. וכשכבר נכתב הגט הרי כבר יכול לגרש בו בלא עידי חתימה אשה זאת לגירושין עומדת בגט זה דהרי יכול לגרש בו ואין מחוסר מעשה א"כ בחתימה סתמא מהני כמו בקדשים ומ"ה מהני נמי נכרי דקעביד סתמא כמ"ש התוס' אבל היכא דקעביד בפירוש שלא לשמה או להתלמד דגרע מסתמא כדאמרינן בזבחים ב' דילמא שאני התם בסופרים העשויין להתלמד דלא איכתוב לשם כריתות כלל גם לר"א פסול מדאוריי' והוא ישוב נכון לדעתי ושוב מצאתי בתשו' ח"ס לאה"ע סי' מ"ו מביא בשם תשו' מהרי"ו סי' כ"ז דהרמב"ם שמכשיר בחתימה שלא לשמה לא מיירי אלא בחותמים בסתם דכיון שכבר נכתב לשמה א"כ החתימה סתמא לשמה קיימא עיי"ש ומעתה ת"ל כוונתי האמת בכל הפלפול הזה

(ג) ובהכי יש לישב ג"כ דברי הא"ז הובא בשלט הגבורים שפסק בגט היוצא מת"י האשה בחתימות ערכאות בשמות מובהקים שהוא כשר וא"צ להביא עדי מסירה לפנינו רק בשמות שאין מובהקים והפ"י בסוף ד"ו ד"ה הב"ע בסופו הרבה לתמוה עלי' בזה דאיך מצינו ידינו ורגלינו דמה טעם יש להכשיר בע"ח בערכאות הא לא חתמו לשמה ומי עדיפי מישראל דהיכי דחתם שלא לשמה הו"ל מזויף מתוכו ואיך נסמוך עליהם וסיים דצריכין נגר ובר נגר דליפרקינהו עיי"ש וגם הרשב"א לשיטתי' דס"ל דהיכי דחתימי סהדי בעי לשמה הואיל וסמוכין עליהם וא"צ להביא עדי מסירה בפנינו ומ"ה הו"ל כמו תורף הגט והקשה ג"כ דאמאי כשר בשמות מובהקין. ותי' דשמות מובהקין הו"ל כטיוטא בעלמא עיי"ש והכונה כיון שאין סומכין עליהם כלל. וזה אינו מעלה ארוכה לדברי הא"ז דס"ל דסומכין עליהם אבל לפ"מ שביארנו הדבר נכון דהא"ז ס"ל דכיון דלר"א כשנכתב הגט יכולה להתגרש בגט זה בלא עדי חתימה וא"צ לעדי חתימה ואין מחוסר מעשה אשה זו להתגרש עומדת בגט זה ומהני סתמא בחתימת עדים. והיכא דסתמא כשר גם נכרי כשר. ומ"ה מהני לדידי' ורק שהם לאו בני כריתות ובעי עדי מסירה אבל אח"כ כשבא לב"ד א"צ להביא עדי מסירה דמסתמא הי' עדים ועכ"פ לענין לשמה מהני חתימתן דלא גרע מסתמא משא"כ בהדיוטות חיישינן שמא מזויף היא וחתמו שקרא ולא צוה להם הבעל וגרע מסתמא וע' בפ"י שם וע' בתוס' די"א ד"ה ליפלוג וליתני בדידה שהקשה אדרבה תיקשי לי' גופא דמתני' למה פסלו בהדיוט כיון דאיכא עדי מסירה ושמות מובהקין ולהנ"ל מיושב דבאמת להא"ז כשחתמו סהדי וכתב אכולה מילתא קאי רק דכבר כתבנו דמ"מ סתמא מהני כיון שא"צ להחתימה א"כ כ"ז בערכאות דלא מרעי נפשייהו וחתמו סתמא משא"כ בהדיוטות דחיישינן שמא כתבו בפירוש שלא לשמה או שלא כתבו לשם כריתות כלל ומ"ה הו"ל מזויף מתוכו. והרבה יש לדבר מזה בסוגי' שם וגם במילה מיירי בסוגי' שם ברופא מומחה דלא מרעי נפשי' ועכ"פ לדברי הא"ז יש