בית יצחק אבן העזר חלק ב סב

ניחוש הא בעינין שמו ושמה דהרי בגמ' אמרו שם וכ"ת דילמא אקדים זוזא לספרי מעיקרא וכתב הריטב"א שיקנה לו הגויל וקשי' דהרי מעות אינם קונות והובא קו' זו בדברי כת"ה בשם רמב"ן דהרי אנן בעינן שיקנה הבעל הנייר קודם כתיבה ובאמת בדין זה האריך בג"פ ובתורת גיטין סי' ק"כ ס"ק א' ואמנם י"ל דמהרי"ל הובא בח"מ סי' קצ"ט כ' דביין לקידוש קונין בכסף דהוא מצוה ומג"א סי' שס"ט הקשה על המהרי"ל מעירוב דהוא ג"כ מצוה ול"ק בכסף וע' בנתיב חיים שכ' דעירוב אין לו סמך במקרא משא"כ קידוש ולפ"ז י"ל דגט הוה מצוה כדס"ל לרמב"ם וכ' הג"פ דמה"ט לכתחילה כותבין על איסור הנאה דמלל"נ וכ"כ בת'. סי' קכ"ד סוף ס"ק א' ומה"ט מותר לכתוב על איסורי הנאה בעושה שלא לעגן דמצות לאו ליהנות ניתנו א"כ במצוה שוב קונה כסף ע"כ אמרו בגמ' הא בעינין שמו ושמה והכונה דכיון דלכתחלה אין לגרש בלא נכתב שמו ושמה ועכ"פ ל"ה מצוה אדרבא עבירה היא בידו ושוב ל"ק בכסף ול"ה הגט שלו וכמ"ש בת"ג הנ"ל דאם קנתה ל"ה גט עיי"ש ע"כ אין לחוש אמנם בספרי חא"ח סי' ק"ז אות א' הארכתי בדין זה אי במצוה קונין בכסף ושם הבאתי דברי מוצל מאש דבמצוה ג"כ ל"ק בכסף אך שלא הביא דברי מהרי"ל והנה בגמ' דגיטין י"ל כיון דאקדים זוזי לספרי שיכתוב לשם ס"ת ולשם גירושין וכתיבת ס"ת מצוה וקונה הגליון בכסף לשיטת מהרי"ל אך בכותב לשם גירושין ג"כ דבדעתו ליתן להאשה שוב לא יקיים מצות כתיבת ס"ת כמו שכ' בת"ח שוב ליכא מצוה ואין קונה בכסף

ז) והנה חידוש בעיני שכתבו בגט שומא ובמדינתינו כותבין בסמך סומא אך אם כתבו בשין שמאלית אין קפידא בדיעבד אך אולי במדינה שם כותבין שם זה בשין שמאלית ולדינא נראה אם שם יהודית נשתקע בודאי ושם סומא הוא שם יהודית ושם זאפיא היא שם שקורין נכרים דבכה"ג כתב הגאון מהרש"ק בחידושי אנשי שם סי' קמ"ב דאין לכתוב שם של נכרים אך אנן לא פסקינן כן מ"מ במקום עיגון גדול וא"א להשיג גט אחר באין אופן יש לצרף להיתר דברי מהרי"ק ואם יסכימו גדולים להתיר האשה יוכל כ"ג לסמוך עליהם

והנני ידידו

סי' נו

ב"ה תרנ"ז לפ"ק

להרב החריף ובקי מ' יעקב זילבער נ"י דומו"ץ דק' אולינאב יע"א

ע"ד סידור הגט באשה ששמה פיגא גיטל וחותמת פייגי בשני יודין בין פ' לג' ובסוף ג"כ יוד וגיטל חותמת ביוד בין ט' לל'. ואבי המגרשת נקרא לס"ת אליעזר ליפא ובפי כל נקרא ליפא ואמנם חותם עצמו ליפע בעין לבסוף

תשובה הנה כפי הנראה יש לכתוב פיגא בחד יוד ואלף כמ"ש בט"ג אע"ז אות ב' ס"ק ז' בש"נ דאין להשגיח בחתימת שום דנשי לאו דינא גמירי. ואף דבב"ש בש"א אות מ' מבואר דכשיש שינוי במבטא אין משנין החתימה מ"מ בשם נשים נ"ל דמודה הב"ש ועוד דאם יש שינוי במבטא כגון בנ"ד אם נאמר דב' יודין היא פתח חריף אם כן הקריאה בפי כל בחד יוד שהיא ציירי והחתימה בפתח חריף א"כ הקריאה בפי כל מכריע דזה עיקר שמה. ועוד מייתי בספר דברי חיים להגאון מסאנדעץ בשער הנקודות אות פתח חריף בשם ספר עדות ביהוסף דאם הי' קורין בשני יודין וכ' ביוד אחת כשר ואם הי' קורין ביוד אחת וכ' בשני יודין פסול ע"כ פשוט דיש לכתוב בחד יוד וכ"כ בתשו' ארי' דבי עילאי סי' ל"ב בשם שיינדל שחותמת בשני יודין מ"מ כיון שבנו"ב תנינא סי' קכ"ד מקפיד מאוד בשם טאלצא שאין לשנות מחתימתה ומה"ט מסיק בספר דברי חיים בסוף אות פתח חריף בשער הנקודות שיש לכתוב ב' גיטין בשם שינדל וכ"כ בתשובה סי' קי"ח ח"ב וע' באהלי שם כלל י' אות כ"א שמבואר בשם שינדל כשחותמת בשני יודין יש לכתוב כן וכן מביאים מתשו' מהר"ם מינץ ומכנה"ג אות פ"א וכ"ת כ' שגם בתשו' בית שלמה סי' קי"ג חושש לדברי הנוב"י וכיון שבלא"ה יש כמה שינוים ע"כ יכתוב ב' גיטין אבל לא יודיע להמגרש מגט שני עד לאחר נתינה מגט ראשון ויכתוב בגט ראשון פיגא גיטל היינו פיגא בחד יוד ולבסוף באלף וגיטל בלא יוד בין ט' לל'. ובשם אבי' אליעזר ליפא דמתקרי ליפא השני תיבות ליפא יכתוב באלף. ובגט שני יכתוב פייגי גיטיל כמו שחותמת ובשם אבי' יכתוב אליעזר ליפע דמתקרי ליפע הכל בעין שלא לשנות מחתימתה וחתימתו וא"צ לכתוב בגט שני פיגא דמתקריא פייגי כמ"ש בדברי חיים בשם שינדל דזה לא נהירא לפע"ד אך יכתוב פייגי כמו שחותמת דגם בזה אין שינוי בקריאה. והנה עיין בפ"ת בשם פייגא בשני יודין שהאריך. ולדינא יעשה כמ"ש אך בגט ע"י שליח סגי בגט אחד שלא להשגיח על החתימה בשם פיגא. ובענין אם יש חילוק והבדל בין אם נכתוב שם פיגא באל"ף לבסוף או ביו"ד כבר הבאתי למעלה בתשובה מה שהעיר נכדי הרב החו"ב כ' אהרן לעווין נ"י מדברי הש"ס בר"ה י"ז ע"ב דאמרינן אילפי ואמרו לה אילפא רמי עיי"ש ומוכח דהבדל גדול יש בין שם שסופו באלף או ביו"ד וזה ראי' נכונה לכאורה והבן

והנני ידידו

סי' נז

ב"ה לבוב וברכתיך לפ"ק

להרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם כש"ת מ' שבתי הכהן ראפאפורט נ"י האבד"ק פינטשוב והגליל יע"א

ע"ד האשה שבעלה נסע לנעיויארק ונשא שם אשה על אשתו ונסעה האשה לנעוויארק ונתגרשה שמה והביאה מכתב מהרב המסדר ובו נאמר בזה"ל להיות לראי' ביד האשה עלקא דמתקריא עמילקא בת ארי' צבי דמתקריא ליבש הירש שקיבלה ג"פ מבעלה שמואל המכונה סעם בן ישעי' יעקב דמתקרי שעי'. ולאחר החקירה נודע להרב שהאשה חותמת עצמה עלקע בעין לבסוף גם אבי' לא הי' נקרא בשום פעם ליבש הירש רק ליבש העשקא שלא בפניו ובפניו רק ליבש לבד. ויש חשש שינוי בשם אבי' והנה העיד עד אחד שהוא זוכר בבירור שזה חמשים שנה הי' קורין לאבי האשה ליבש הירש רק שאח"כ הי' קורין אותו העשקא לגעגוע שלא בפניו ובפניו ליבש לבד. גם ראו כתובה מאחי האשה ונכתב על שם אבי' ארי' צבי הירש והנה א"א להשיג גט אחר והוא מקום עיגון גדול

(א) תשובה כת"ה חשש ו' חששות בגט זה והאריך להתיר ונברר מקודם בעיקר החשש שינוי שם אבי' אולי לא הי' נקרא מעולם שם הירש והיה שינוי ממש כי אולי ע"א אינו נאמן אמנם אף אם ע"א נאמן עכ"פ הוה שם ליבש הירש שם שנשתקע. יפה כ' כת"ה דכיון דרוב הנקראין צבי נקראים הירש שהוא צבי בלשון אשכנז כשקורין אותו ארי' צבי הוא מעורר שם הירש שלא יהי' נשתקע על כן לא נפסל משום שם שנשתקע כמ"ש המ"ל פ"ג מגירושין ה' י"ג וטיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק כ"ט מסתפק בזה וכ' כיון דאיכא אנשי' ששמם צבי גם בקריאה ואין להם כינוי כלל מי מכריח לתלות שיקרא בכינוי ובאמת במדינתינו אין אחד שיקרא בשם צבי רק בקריאה לתורה על כן ל"ש סברת הט"ג ומ"מ גם הט"ג כ' דבמקום עיגון יש להכשיר. ועוד כ' כיון דשלא בפניו הי' קורין אותו ליבש העשקא וידוע דשם העשקא הוא געגוע משם הירש ליכא חשש לעז דהרי כל עיקר הפסול בשינוי שם אביה וכ' שם שנשתקע הוא מחשש לעז שיאמרו אין זה אבי האשה משא"כ כשקורין לגעגוע ליבש העשקא יודעין שהוא ליבש הירש וליכא לעז ויותר מזה י"ל אף דשם העשקא י"ל שהוא משם העשל כיון שיש לתלות שהוא משם הירש העולם יתלו בטעות דעבידי למיטעי ולא יאמרו שאין זה אבי האשה וליכא לעז. וע' בספר חידושי אנשי שם סי' ס"ב שהכשיר במקום עיגון גט שכ' בשם אבי' בן דוב בעריש ואבי' הי' קורין לתורה ישכר בעריש ובפי כל בעריש. ובנ"ד קיל יותר וע' תשו' צ"ץ סי' פ"ג שכתב חד טעמא לפסול בשינה שם אבי' שיש לומר שהמגרש בכיון שינה שם אבי' שכונתו לקלקל ולא כיון לגירושין וטעם זה ל"ש בנ"ד שלא הרגיש הבעל בהשינוי ולא ידע ובמקום הנתינה לא ידע כלל מהשינוי. וטעם הד' שכ' בצ"ץ דבגירש ע"י שליח חמיר טפי שעשה שליח לגרש אשה בת פלוני והוא גירש אשה בת פלוני ל"ש בנ"ד שגירש בעצמו. הגם שצ"ץ כ' עוד טעמים מ"מ בנ"ד גם הצ"ץ מודה

(ב) והנה כת"ה נסתפק אם נאמן ע"א שהי' קורין לאבי' ליבש הירש. הדבר פשוט דע"א נאמן דבהכרת השמות מהני ע"א משום מילתא דעבידי לגלויי כמ"ש הב"ש סי' ק"כ ס"ק ה' וכת"ה ציין לעיין בצ"ץ החדש סי' ר"ו ושם מצאתי פלפול עצום בזה. ואני תמה בדברי הגמ' כתובות כ"ב עד אומר מת ועד אומר לא מת הימנוהו רבנן כבי תרי והאי דאמר לא מת הו"ל חד עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה תרווייהו בע"א קמסהדי וכו' ומה פסקא והרי בגירושין נמי משכחת לה שעד אחד אומר נתגרשה שאומר שהוא הבעל ושמו כך ונאמן בהכרה מדאורייתא כשנים. ועד אומר לא נתגרשה שמי שגירש לא הי' שמו כך או שלא הי' בעלה ושייך ג"כ לומר כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים כמו בעד אומר מת דג"כ הטעם משום מילתא דעבידי לגלויי ועוד דהרי הר"ן כ' דעד אומר נתגרשה היינו קרוב לה ועד אומר לא נתגרשה היינו שהי' קרוב לו ותרווייהו אומרים שזרק לה גט א"כ משכחת לה בכה"ג שעד אומר שמו כך דנאמן כתרי ועד אומר שכ' שם שאינו שמו ואין לומר שכמו שהראשון נאמן משום מלתא דעבידי לגלויי גם המכחיש נאמן מהאי טעמא דא"כ גם במיתת הבעל נימא הכי דהשני אומר לא מת והוא חי ג"כ עבידא לגלויי והגם שיש לומר דמי שאומר לא מת ליה עבידי לגלויי שקרו דאם לא יבא אין ראי' שמת. משא"כ להיפך מ"מ מאין