בית יצחק אבן העזר חלק ב סא

סי' נה

ב"ה לבוב תרנ"ז

להרב הגאון הגדול מופ"ה המפורסם כש"ת מ' שמשון אורינשטיין נ"י האבד"ק קאליש והגליל במדינת פולין

ע"ד הג"פ שסידרו במאסקא והי' שם אשה מערוסה שומא וכן נכתב בגט ואחר שנה נודע להב"ד כי האשה מסיבת מחלתה הוסיפו לה שם יהודית וכן היתה נקראת ובפי כל נקראת בשם לע"ז זאפיא והיא מקום עיגון גדול וא"א להשיג גט אחר (ומלשון השאלה לא מבורר איך חתמה א"ע אך שומא לא חתמה. גם אין מבואר היטב אם נקראת יהודית לא נקראת בפי כל זאפיא אך עכ"פ נראה דשומא שנכתב בגט לא נקראת משום אדם) וכפי הנראה מהמכתב שם יהודית נשתקע לגמרי

(א) תשובה בתשו' מהרי"ק סי' פ"ז רצה להתיר במי שבשעת מילה הי' קורין אותו אליהו ואח"כ הי' נקרא בפי כל באלי וכתבו בגט שם אליהו לבד דכיון דהכל יודעין בשם באלי אינו שם בפ"ע רק שיש לו שם אחר וזה אינו אלא כינוי בעלמא וכשנכתב שם אליהו שהוא שם העברי ושם העצם הגט כשר וצ"ל דאינו דומה למה דאמרינן בסוף במה מדליקין נפקא מינה לגיטי נשים שפירש"י דאם נשתנה השם צריך לכתוב כשם של עכשיו דשם בשם של עכשיו אין ניכר שיש לו שם אחר וכשרואין שלא נכתב שם שקורין עכשיו יאמרו שאין זה המגרש משא"כ בכינוי שידוע שאינו עיקר השם לא יאמרו שאין זה המגרש והנה המהרי"ק מייתי ראי' מגר שגירש בשם נכרי שהי' לו מקודם וכן במומר שגירש בשם ישראל דכשר משום דהכל יודעין שיש לו שם אחר ומהרי"ק כשיטתי' דס"ל במומר ובגר אעפ"י שנשתקע שם הראשון וכתבו בגט כשר וה"ה בשם אליהו שקורין באלי אבל הרי הב"י חולק על מהרי"ק שכ' דאם נשתקע שם ישראל יש לכתוב שני השמות יש לומר דה"ה בשם באלי וכ' אליהו אין הלכה כמהרי"ק אך הרי בש"ע פוסק המחבר בסעיף ו' בגר כמהרי"ק וכ' הב"ש ס"ק י' שחזר ממ"ש בב"י להדיא ובשם הטו"ז שגם במומר חזר ממ"ש הב"י ופוסק כמהרי"ק איברא דמהרח"ש בתשובה הובא בג"פ ס"ק ס"ח חולק על מהרי"ק דס"ל דמי שנקרא בעת מילתו אליהו ושוב נקרא לכל אדם באלי שכותב לכתחילה אליהו המכונה באלי דחשיב אליהו לעיקר השם ומהרח"ש חולק וס"ל באלי הוה עיקר השם וכותב באלי דמתקרי אליהו כמו שכ' הב"י בשם קינדרוסין בשם חיים שקורין ביבאנטי דשם ביבאנטי עיקר וע' ג"פ סק"ד מ"ש על מהרי"ק. ולפ"ז מהרי"ק שפוסק דשם מעריסה עיקר שהוא שם אליהו ע"כ פוסק ג"כ דאם כ' שם אליהו לבד כשר משא"כ לפוסקים דשם שנקרא בפי כל עיקר ושם מעריסה היא טפל ע"כ ס"ל בכותב שם מעריסה לבד פסול כמ"ש הב"ש ס"ק ג' שהלכה דכותב שם טפל לבד פסול הגט דלא כרמ"א ועכ"פ לדידן דפסקינין כב"ש הגט פסול בכתב שם העריסה אף אם נאמר כמהרי"ק דשם מעריסה שנשתקע הוה שם אך לפמ"ש בג"פ ס"ק י"א דבשעת הדחק ועיגון גדול יש לסמוך על דברי המכשירין בכתב שם טפל לבד. בנ"ד דהוא שעת הדחק ועיגון יש לסמוך אדברי מהרי"ק

(ב) מ"מ נראה דדוקא באלי דהכל יודעין דל"ה שם בפ"ע שם אליהו ל"ה שם שנשתקע ע"כ הכשיר בשם אליהו ואף דשם שלא נשתקע בידיעה רק בקריאה מיקרי שם שנשתקע כמ"ש הט"ג בלק"ש סי' ל"ד זה דוקא כשנקרא בשם אחר אבל כשנקרא בשם באלי דהכל יודעין שיש לו שם אחר וזה שנקרא בו אינו שם ל"ה נשתקע אף בקריאה. אמנם בנ"ד שקורין אותה זאפיא או יהודית דהמה שמות בפ"ע יש לומר דשם שומא נשתקע ואף דבכתב שם שנשתקע ל"ה אלא פסול דרבנן כמ"ש ג"פ ס"ק צ"ו דלא כב"י זה דוקא בכתב שם אחר וכ' גם שם שנשתקע אבל בלא כתב רק שם שנשתקע יש חשש פסול דאורייתא ומצאתי שכבר נסתפק בזה בצ"צ החדש סי' ר"ג אות ד' וסי' רמ"ז ואמנם נ"ל דהיכי דשם מעריסה הי' שם שקורין בו ישראל בבתי כנסיות כגון במי שבירך וכדומה ומוזכר בכתובה ובתנאים ושם שקורין עתה היא שם שקורין אשכנזים לא מקרי השם שקורין בו ישראל שם שנשתקע דהנה הר"ן כ' בפ"ג דגיטין הטעם דבעינין שיזכור שמו ושמה בגט דכתיב ספר ובעינן ספירת דברים ול"ה ספירת דברים עד שיכתבו שמו ושמה. ולפ"ז נ"ל דבעינן שיכתוב כדרך ספירת דברים אם מספרים בלשון אשכנז בין איש לרעהו הדרך לספר בשם אשכנזי ואם מספרים בלשון הקודש או בלשון תרגום שהוא דומה ללה"ק דמה"ט ל"ה הגט בב' לשונות שפסול כמ"ש הב"י והב"ח בר"ס קכ"ו אזי הדרך שמספרים בשם שקורין בבהכ"נ ע"כ אף שלא נודע אם נקראה האשה במי שבירך בשמה מ"מ לא מיקרי שם שנשתקע ומה"ט כתבו קצת פוסקים שא"צ להזכיר שם שקורין האשכנזים אך אנן לא פסקינין כן מ"מ גם אנן מזכירין שם הישראלי לעיקר והשם אשכנזי לטפל כמ"ש בתשו' מהר"ם שיק סי' ק"ט בשם שינדל ונקראת לאטטי אף ששם שינדל כמעט נשתקע על כן אם לא הוזכר שם האשכנז כגון שם זאפיע רק שם שומא ל"ה ככותב שם שנשתקע

(ג) ובעיקר הדין כשכתב רק שם שנשתקע באשה נ"ל דלא פסול רק מדרבנן דקצת פוסקים כתבו דהטעם דצריך לכתוב שם האשה ושם האיש דבעינין שיהי' מוכח מתוכה מי המגרש ומי המתגרשת וכן נראה קצת מתוס' ולכאורה שם האשה א"צ להזכיר דהא תפיסתה מוכחת שגירש אותה ומבואר בב"ב קע"ב ע"ב דבכתב לויתי ממך אף שלא הוזכר שם המלוה ובשטר בעי ג"כ מוכח מתוכו וע"כ דתפיסה שביד המלוה הוה כמוכח מתוכו כמ"ש התומים רסי' מ' וה"ה שם האשה וכבר הקשה כן בתו"ג סי' קכ"ט ס"ק ט"ו וז"ל דהרי אביי ס"ל בב"ב שם דחיישינן לנפילה והתפיסה ל"ה הוכחה ומחלק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד רק דאנן לא פסקינין כן כמבואר בר"ס נ' בחו"מ דמהני לויתי ממך. וזה דוקא בדיני ממונות אבל באיסורא כגון גט אשה דחמור מאיסורא כדאמרי' בב"מ דף כ' חיישינן לנפילה ול"ה מוכח מתוכה מכח התפיסה ולכן פסול אך קשה דנהי דלא נכתב שם האשה אבל הרי נכתב שם האיש א"כ שוב הוה נפילה דיחיד דשמא נפל מבעלה או מאשתו אחרת ומה"ט י"ל בסברת הגהות אשרי ר"פ כל הגט ומרדכי בשם רבינו יואל דבלא נכתב שם האיש והאשה כשר בדיעבד אין הכוונה דתרווייהו לא נכתב רק דשם האיש לא נכתב או שם האשה והך ו' דוהאשה הוא ואו המחלקת דהרי ראיות הגהות אשרי מש"ס דקטנה היא דלא מצי מגרש ושם אין מבורר שם האשה וע"כ כונת המרדכי והגהות על אחד שלא נכתב ובזה הוה נפילה דיחיד ותפיסתה מוכחת משא"כ בלא נכתב תרווייהו דהוה נפילה דרבים או פקדון דרבים ובזה ודאי ל"ה תפיסתה מוכחת ואולי סובר רב יוסף כאביי דאף בממון חיישינן לנפילה או פקדון דרבים ע"כ קאמר למאי ניחוש אמנם אנן לא פסקינין כהגהות אשרי ומרדכי בשם רבינו יואל דל"מ מה שתפיסתה מוכחת והטעם דהרי רש"י פירש בגיטין דף כ"ד ע"ב ד"ה הא גדולה מצי מגרש וכי מפקע לי' ל"ח לאיסור א"א שמא לא ניתן לה אלא לחברתה ונפל מידה משמע דמשום חומרא דא"א יש לחוש לנפילה למסקנא דמוקמינין בעידי מסירה ור"א א"כ מה"ט שוב ל"ה תפיסתה מוכחת ע"כ פסול בלא נכתב שמה אולם בשנכתב שם שנשתקע דידוע ומבורר ומוכח מתוכה שנכתב לשם אשה זו דשום אשה שאבי' כך אין לה שם כזה אפי' שם שנשתקע כזה לא גרע מסימן שכתבו תוס' כ"ד ד"ה בעידי מסירה דמיקרי מוכח מתוכו. ע"כ מדאוריי' ודאי כשר. אך גם בדיעבד במקום עיגון גדול אין חשש רק להר"ן דס"ל דבעי שם האשה דל"ה ספירת דברים י"ל דבשם שנשתקע ל"ה ספירת דברים אמנם למה שכתבתי דהיכי דשם ניתן לה בין היהודים והמנהג לסדר בפרקים בבה"כ בשמה היה ספירת דברים במקומות הקדושים שוב י"ל דהשם הזה הוה ספירת דברים וכשר אף להר"ן

(ד) וקצת צ"ע להר"ן דיליף דבעי שמותם דל"ה ספירת דברים זולתן א"כ לריה"ג דספר אתי למעט דבר שיש בו רוח חיים לא יסבור דבעי שמותם וכן ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל דאמר בסוטה ט"ז הלכה עוקבת מקרא דהתורה אמרה ספר והלכה בכל דבר וכ' רש"י שם דס"ל כריה"ג דלא מרבה כל דבר וע"כ איצטריך ספר ומנ"ל דבעי ספירת דברים שיצטרך לכתוב השמות ודוחק לומר דפליגי תנאי בזה ועוד דא"כ למה הוצרך לומר בדף כ' דרב יוסף קמ"ל דאין מי מולין ע"ג מי מולין ולא משני דקמ"ל דל"ח בס"ת דיהיב פשיטא לספרי משום דליכא שמו ושמה וקמ"ל דל"ח לריה"ג דס"ל לא בעינין שמו ושמה דספר לא קאי לספירת דברים רק למעט דבר שיש בו רוח חיים

(ה) והנה בישי"ע ר"ס קכ"ט כי לישב דברי רבינו יואל מהא דאמר רב יוסף למאי ניחוש וכ' דגמרא בגיטין קאי לר"מ דעידי חתימה כרתי ובעי מוכח מתוכו משא"כ רבינו יואל פוסק כר"א דע"מ כרתי ומייתי כן בשם נמוקי רמב"ן וכן הביא בית מאיר לשון הרמב"ן בשם תוס' דסוגיא איתא כר"מ ודבריהם צ"ע גדול דהרי ר' יוסף אמר בסנהדרין כ"ח ע"ב בהני תרי גיסי זיל אקני לי' בעידי מסירה דס"ל ע"מ כרתי אף בשטרות וכש' בגיטין וכן הוכיחו תוס' בגיטין דף ד' ואיך יאמר רב יוסף למאי ניחוש אליבא דר"מ כיון דהוא ס"ל הלכה כר"א ולא בעי מוכח מתוכו ובאמת גם אאביי קשה דבכתובות כ"א משמע דלא ס"ל כר"א בשטרות מדקאמר דלכתוב ח"י אחספא וניחוש שמא יכתוב עלי' שטר מכירה וכן כ' הש"ך סי' מ"ב ס"ק ב' דאביי לא אתיא כר"א ובש"ס בסנהדרין הנ"ל דאביי ס"ל כר"א וצ"ל דאביי בסנהדרין לא קאמר רק לדחות דברי ר' יוסף והלא גם לדבריו מודה ר"א במזויף מתוכו אבל הוא לא ס"ל כר"א בשטרות וכ"כ במלא הרועים אות עדי מסירה אות י"א עיי"ש אבל ארב יוסף א"א לתרץ כן, ע"כ המובחר טעם הר"ן דל"ה ספירת דברים אם לא נכתב שם האיש והאשה והא דלא אמרו בגמ' דף כ' דרב יוסף קמ"ל דל"ח לריה"ג שהקשיתי לעיל הטעם דפשיטא דאין הלכה כריה"ג

(ו) וקצת הי' מקום לישב דברי רבינו יואל דס"ל בלא נכתב שם האשה כשר בדיעבד מהא דאמר רב יוסף בדף כ' למאי