בית יצחק אבן העזר חלק ב נט

בנשים דאין רגילין לחתום כ"כ ויש לתלות בטעות החתימה כותבין לכתחלה באלף דיש לחוש אם יכתבו בע' הקורא יקרא בסגול וכיון שלהאשה זאת אין קורין בסגול יאמרו שאין זו האשה המתגרשת

(ב) אולם הנובי"ת סי' קנ"ד בשם טאלצי כ' ממש להיפך שאם חותמת ביוד וכ' באלף אף שקורין אותה בלא חיריק פסול הגט וחושש להיפך אם יקרא טאלצא בקמץ והיא חותמת ביוד יאמרו שאין זו המתגרשת ודבריו צ"ע דהרי הקורא יקרא כמו שהעולם קורין אותה ולמה יאמרו שאין זו המתגרשת הכי גרע זה מכותבין חנוכה שהכל קורין אותה. ומצאתי בדברי חיים בשער הנקודות בנקודת צרי שתצה על הב"ש שכ' דאין לשנות בהחתימה והוא כ' כסברתו וסיים דברי הב"ש בצ"ע וצ"ע למה לא חלק על הנוב"י הנ"ל שהביא לעיל בסוף נקודת פתח חריף. אך בס' אהלי שם כלל ט' סקי"ג חולק על הנוב"י הנ"ל ושם מייתי למהרח"ש שם חותם א"ע יאשע באלף לא משגיחין בחתימתו אף שהקורא יקרא כמו שכתוב בו יהושע והוא חותם א"ע יאשע לית לן בה. הגם דמשם אין ראי' דמוכח שהחתימה בטעות משא"כ בשם חול מ"מ מוכח דלא חיישינן שהקריאה נשתנ' מהחתימה ויאמרו שאין זה המגרש ולפענ"ד הטעם כמש"ל דאדרבה כיון שקורין בהגט כמו שיקרא בפי כל לא גרע מחנוכה שהכל קורין מ"מ אף שדברי הנוב"י צ"ע מי יהין לכתחלה להורות נגדו בשגם כי בס' חדושי אנשי שם סי' י"ב חושש לדברי הנוב"י ופוסל בדיעבד בשם זעלקא שכתבו באלף והוא חותם ביוד. אשר ע"כ נ"ל לכתחלה לכתוב שני גיטין אחד באלף בסוף והב' בע' בסוף מ"מ בדיעבד אם כתבו גט א' באלף יש לסמוך על הסברא שכתבתי לעיל דהוה כחנוכה שהכל קורין גם קרוב יותר דהוא טעות בחתימה דאין הנשים מדקדקים והקריאה בפי כל עם שם העריסה הי' בלא סגול והנה מה שצויתי לכתוב אחד באלף והב' בע' או להיפך ולא צויתי לכתוב בגט השני יענטא דמתקריא יענטע כמ"ש הגאון מצאנז ז"ל בשער הנקודות סוף אות פתח חריף בשם שינדיל שחותמת בשני יודין שהוצרך ב' גיטין באחד שינדל בחד י' ובשני שיינדל דמתקריא שינדיל הא' בב' יודין והב' בא' יוד דגם בשם זה אין מנהגינו כך דממנ"פ אם יקרא בב' השמות בצירי כמו שאנו קורין אותה אין לכתוב דמתקרי ביניהם כמ"ש בט"ג בסוף הספר בכללים סקט"ז דאין לכתוב יהודא בא' דמתקרי יהודה בה' כיון שאין הפרש בקריאה ואם יקרא שיינדיל בפתח חריף דמתקרי שינדיל בצירי יאמרו שאין זו המתגרשת דלהמתגרשת אין קורין שיינדיל בפתח חריף ע"כ דברי הגאון מסאנץ צ"ע ואנו נוהגים בכה"ג לכתוב בגט אחד בב' יודין ובגט הב' ביוד א'. ובגט הנשלח מאמעריקא שהי' ע"י שליח כתבו עפ"י פקודתי שיינדיל בשני יודין כיון שחותמת עצמה כן תמיד ואין להאריך בפרט זה יותר וע' בכנה"ג שער השמות סעיף פ"א שכ' וז"ל ריבצא במקום שקורין אותה בחיריק כותבין בחד י' ובמקום שקורין בצירי כותבין רייבצא בשני יודין והובא בס' צמח צדק החדש סי' רי"ב ומזה נראה בעליל דצרי בשני יודין והוא ע"י שליח הלכה כדכתיבנא. ובעיקר הדבר אם יש חילוק בין אם נכתוב השם ביו"ד לבסוף או באלף כמו בטאלצי שהרחיב הדיבור בנוב"י העירני נכדי הבחור הרב החריף כ' אהרן לעווין יחי' מדברי הש"ס בר"ה י"ז ע"ב אילפא ואמר לה אילפא רמי ע"ש הרי דהשנוי מיו"ד לאלף מורה על שני בני אדם שונים והערה נכונה: והנני ידידו

סימן נא

ב"ה פרעמישלא תרנ"ד לפ"ק

להרב החריף ובקי זך הרעיון מ' אורי בלום נ"י מו"ץ וראבד"ק וויזניצא

ע"ד הגט סדרנו ב' גיטין הא' טשיזיא דמתקריא ציזיא והב' ציזיא לבד והטעם דבעירנו מקום כתיבה ונתינה טשיזיא אך כיון דבמדינתם מפי השמיעה קורין בנ' וכן אמרו המגרש והמתגרשת שקורין בצ' והבעל קורא לה כן ע"כ הקדמנו שם מקום כתיבה ונתינה ושם שיש לה במקום אחר כתבנו בדמתקריא בשגם כי בעירנו נמצאים איזה אנשים ממדינתכם שקורין בצ' ובלקוטי שמות שנשתנו מחמת חולי סעיף ז' סוף סקי"ד חשש לכתוב שני גיטין ובהגט השני צוה לכתוב מקום דירתה לעיקר ועל מקום הנתינה דמתקרי בשביל חשש לעז של מקום הדירה כדעת הבעל מג"ש בתשובה. ובאמת אין חשש לעז כיון דבדיעבד כשר בכתב שם טפל לעיקר כמבואר בב"ש סי' קכ"ט ל"ש לעז בכה"ג ע"כ הגט הראשון כשר מ"מ כיון דבעירנו לא נודע שם האשה כלל כי באתה לכאן על ימים אחדים י"ל דדוקא בנודע שם האשה במקום כתיבה ונתינה יש לכתוב שם זה אבל אם באתה אשה לפנינו ואומרת ששמה ציזיא מה לנו לחשוש על שם אחר ע"כ כתבנו ליתר שאת שם זה בצד"י. והנה השגתי מכתבו הראשון ושם נאמר שאינו יודע אם שמה טשיזיא או בצ' הנה אם כוון בדבריו ששום אדם אין קורא רק בט"ש אין תועלת בב' גיטין שקבלה אך אם מיעוט קורין עכ"פ בצ' אז הגט ראשון כשר בלי שום פקפוק גם מ"ש שני השמות בז"א בלא יוד בין ז' לאלף וגם בזו הרגע השגתי מכתבו השני ושם נאמר ג"כ בלא יוד ע"כ ידע שבאם קורין בז' לבד לכתוב יוד ואם קורין z y יש לכתוב זיא ע"כ יודיעני אם בכונה לא כ' ביוד או שלא בכונה ויחקור היטב איך קורין ואז ידע אם הגט נעשה בכשרות ויתן היתר להאשה

והנני ידידו

סימן נב

ב"ה פרעמישלא תרנ"ד לפ"ק

להרב

הנ"ל

(א) ע"ד הג"פ שנכתב בגט טשיזיא דמתקרי ציזיא בייד אחר הז' וכ"ת כ' שקורין בעירו בזיין בלא יוד דאין מרגישין החיריק ע"כ לדעתו אין לכתוב ביוד. הנה גם בבית אפרים כת' דאם מרגישין היוד יש לכתוב בזיא. אמנם כבר כתבתי לו דכיון דקורין כמו z היינו z y יש לכתוב בזיא דאין כוונת הבית אפרים דוקא שמרגישין החיריק רק שמרגישין הז' בשנוי כמו זיא שאם קורין הז' בשנוי זיא יש לכתוב ביוד אלף ואם קורין זא אין לכתוב היוד וכן בליציא ריבציא שאם קורין בצדי לבד אין לכתוב ביוד אבל אם קורין קצת כמו טשא רק שקורין קצת כמו טצי כותבין ליציא כמבואר בט"ג ע"כ אם קורין במדינתכם כמו z y יש לכתוב ביוד. אמנם אף אם אין כותבין ביוד בעירכם כיון שבמקום הכתיבה והנתינה קורין Czizo ויש בעירנו כמה אנשים משם שקורין ציזיא וכן קרא אותה הבעל והאשה בעצמה אמרה שנקראת כן שפיר כשר הגט שנכתב טשיזיא דמתקרי' ציזיא דבמקום הכתיבה והנתינה קורין טשיזיא והמיעוט קורין ציזיא ואין לחוש שתבוא לביתה ושם קורין בזיין בלא יוד ויהי' לעז כדברי תשובות פנ"י דגם שם ידוע שבמדינתנו קורין z y וידעו שזו המתגרשת ודו"ק. אבל העיקר שגם במדינתכם קורין z y אם ידקדק היטב ע"כ נוכל להתיר האשה להנשא כנלפע"ד

(ב) וע"ד השותפות שרוצה א' מהשותפים שהתעסק לנכות מהריוח עיסקא שלוה מאתים לצורך השותפות וכ"ת כ' שמבואר בט"ז סי' ק"ע ובחו"ד שם שאסור לקבל הרבית לא ביאר אם השותף לוה מישראל או מעכו"ם דאם לוה מישראל עצה"ע הוה כשותף שקיבל עוד שותף על חצי הריוח ונותן לו הריוח משותפות כמבואר סי' קע"ו וכן מבואר בט"ז סי' ק"ע דבלוה מישראל נותן לו ריוח והחו"ד שמחלק שם באם הודיע לשותף שלוה כיון שנכנס לאחריות ונעשה לוה אסור לנכות לו הרבית ובלא הודיע יכול לנכות הרבית הגם דסברתו צ"ע דאם הודיעו הוה שלוחו ובשותפות לדעת הרבה פוסקים יש שלד"ע וכ"ש בלוה מן הנכרי דל"ה ד"ע ומ"מ החו"ד בודאי קאי אלוה מן העכו"ם ולא בלוה מישראל על חצי ריוח. ע"כ אם הרויחו בשותפות יכול לנכות העיסקא אך שמחויב לישבע שלוה לצורך השותפות. אמנם אם לא הרויחו ורק השותף שלוה שילם עיסקא שלא רצה לישבע לא הרוחתי הוא מחלוקת הפוסקים ודעת בעל השיב משה סי' פ"ח שאין לנכות העיסקא ואני כתבתי בתשו' דלא כדבריו ומצאתי בשו"מ מהדורא ד' ח"ב סי' פ"ח שחולק על בעל השיב משה ואין להאריך בפרט זה

וע"ד הדו"ד בשני השותפים שאחד הרויח קצת מהמכס אם צריך לחלוק עם חבירו הוא מחלוקת הפוסקים בסי' קע"ו וגם באחרונים בתועפות ראם ובס' יהושע בשותפים שהעלימו וכ"ת כ' בשם באר היטב סי' קכ"ח דאף שהבריח מכס א"צ לחלוק עם שותפו בודאי טעמו ג"כ כיון שהוא מחלוקת הפוסקים אין להוציא ממון. אך לפרקים משכחת עסק שכל העסק תלוי אך בענינים כאלה וז"ז אין העסק שוה כלום י"ל דאדעתא דהכי נכנסו לשותפות ול"ש סברת הטו"ז דאיסורא לא ניחא דליקני ע"כ יש לפשר בזה והנני מוכרח לקצר מרוב הטרדה: והנני ידידו

סימן נג

ב"ה פרעמישלא תרנ"ג

להרב החריף ובקי מ' שרגא פייביל וואלף נ"י דומ"ץ דק' סאנדץ

ע"ד הגט אשר סדרו בקהלתכם דהוה שם הבעל חנוך המכונה העניך בן בנימין צבי דמתקרי בנימין. וחתם עצמו הענעך בע' אחר הנון ואביו חתם א"ע בינימן ביוד אחר הב' ואחר המ' חסר י'. וכתבו בגט הענעך בע' אחר הנון ובשם בנימן לא כתבו יוד אחר הב' ואחר המ' כתבו חסר י'. ושם האשה מעריסה חוה סאשא ומעודה לא נקראת רק חוולי רק בהתנאים נקראת בב' שמות ואפשר גם בהכתובה רק שהב"ד כתבו לה ג' או ד' הזמנות בשם חוה סאשא והאשה השיבה להב"ד מכתב וחתמה א"ע חוה סשה בה' בסוף ובלא א' אחר הס'. וכתבו בגט שם חוה לבד. והנה הם מסופקים אם היו צריכין לכתוב שם חוולה ואם צריכה גט אחר הואיל דאפשר בכך

(א) תשובה מ"ש הענעך בע' בשביל חתימתו לכאורה יפה כתבו דכיון דיש שנוי במבטא דהנעך בע' הוא בסגול ע"כ כותבין כפי חתימתו כמ"ש הב"ש באות ב' בשם באלי שכתב בשם גדלי' בא' או יהודא בא' לא משגיחין בחתימתו כיון דליכא שנוי במבטא דלא כהטו"ז משמע דבאיכא שנוי במבטא מודה הב"ש (וע' באות י' גבי יהודא פוסק בעצמו כהטו"ז דלא כמ"ש כאן) וכן משמע בנובי"ת גבי שם טאלצי אך זה בהענעך. אמנם בשם בינימן שחותם בי' אחר הב' דזה טעות בחתימה ויש לעיין אם י' הוה שנוי במבטא. אמנם הב"ש פוסק בכללים אות ח' גם בשם יהודא להשגיח על החתימה דכיון דלא רצה לכתוב שם שלום ע"כ חתם בא' וכן בשם גדלי' כיון דלא רצה לכתוב שם יוד הא לכן כתב בא' ונמצא שבכונה חתם א"ע אבל בנימין ביוד אחר הב' דאין שום כונה רק טעות בחתימה אין להשגיח על החתימה וע' בט"ג אות י' סק"ט