בית יצחק אבן העזר חלק ב נז

לשון המדינה הולכין אחר לשון המקום שנותנין בה את הגט. ומ"מ אם שינה באחד מכל אלו הדברים כשר. וע' בכנסת יחזקאל רס"י ס"ט הובא בפת"ש דאם כ' בהרשאה בכ"מ שתמצאנה ופן ימצאנה במקום שקורין כמקום הכתיבה גם לכתחלה כותבין כמקום הכתיבה. והנה מה שהקשה כ"ת דהרי גם בזמן הרמ"א הי' כותבין בכ"מ שתמצאנה כמבואר בד"מ סי' ג' ומ"מ כ' רמ"א דלכתחלה יש לכתוב כמקום הנתינה לק"מ דכנ"י הותנה פן ימצאנה במקום שקורין כמו מקום הכתיבה ורמ"א מיירי כשאין לחוש כגון שידוע שימצאנה במקומה דליתר שאת כותבין בכ"מ שימצאנה. ומה שנסתפק כ"ת אולי הא דהכשיר רמ"א דוקא כשידוע שבמקום הכתיבה קורין וכותבין כן משא"כ בנ"ד אולי גם בנעוויארק כותבין וקורין בצי"א רק כיון שהרב המסדר בא ממקום שכותבין בטש"א ע"כ כתב כן. לדעתי אין כאן ספק דודאי בנעוויארק שנמצאו הרבה אנשים מכל המקומות כל אחד קורא כפי מקומו ומבואר בגט פשוט ססי' קכ"ט דאם יש ב' קהילות והמסדר הוא ספרד והבעל הוא אשכנז יכתוב כמנהג אשכנז אבל אם הרוב ספרד ואיזה יחידים אשכנזים לא משגיחינן על הבעל וכותבין כמנהג הרב המסדר. ע"כ בנ"ד לא הי' המסדר כותב כמנהגו רק או ששמע שהבעל קורא בטשא ובודאי כתורה עשה הרב המסדר ואם נאמר דהרב המסדר והעדים לא ידעו כלל שבמקום הנתינה קורין וכותבין בצי"א כ"ש דכשר דהרי אפי' בשני שמות ממש שיש לאשה או להמגרש שם במקום כתיבה ושם במקום נתינה והמסדר והעדים לא ידעו שיש להם שם במקום נתינה מצדד הג"פ סוף סקכ"א להכשיר כמ"ש הרא"ש דבזה לא הי' תקנת ר"ג וע' בתורת גיטין ססי' קכ"ט ונהי דשם לא פסקינן רק בנישאת דלא תצא מ"מ בזה דל"ה שנוי דידוע ומפורסים שהוא שם אחד רק שישתנה כפי המקומות אם לא ידעו מהשינוי וודאי כשר בדיעבד

(ב) והנה לגוף הדין אף שרמ"א פסק להכשיר בלי חולק, הנראה שדבריו יוצאים מדברי ריצב"א שבמרדכי פ' המגרש על גט שבא מארץ הגר שכ' כיון שמתוך שממקום דירת האיש ומקום כתיבת הגט מוכח שמארץ הגר בא והוא דרך לשונם לדבר בלשון קלילא אין להקפיד כלל כמו שנראה מדרכי משה בסדר הגט אות ל' ומה שדקדק כת"ה שבתחלה כ' שיש לילך אחר לשון שמדברים במקום הכתיבה וסיים כי עיקר שכותבין הכנוי כדי להכיר האיש במקום הנתינה הרי סותר דבריו. נ"ל כוונתו כיון שידוע ומפורסם שיש שנוי בלשון כשיכתבו הכנוי כמו במקום הכתיבה יכירו הבעל במקום הנתינה וצ"ל דהד"מ מייתי דברי הריצב"א שכ' מקום הכתיבה מוכיח. אמנם לפי המבואר בש"ע סי' קכ"ה סי"ח דצריך שיהי' הגט נקרא במקום הנתינה והלכה כדע' א' ע"כ פוסק רמ"א שיכתוב כמקום הנתינה ומ"מ כיון שכתב רמ"א דאם שנה כשר אין לפקפק אך בג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב מפקפק מאוד בפסק זה ומייתי דברי מהראנ"ח ודברי מהרי"ט שנראה מדבריהם שחולקים על הר הריצב"א וסוף דבריו שדוקא בידוע ומפורסם ביותר בנידן דר דריצב"א שיש שנוי כשר אם כתבו כמקום הכתיבה ובשם שלפנינו י"ל שהוא ידוע ומפורסם מ"מ קצת צ"ע לדינא דשמא כיון שגם הבעל היא ממדינתו ושמא קורא גם הוא בצי"א ובכה"ג הי' צריך לכתוב בציא כמש"ל בשם ג"פ אם נמצאו שם רבים ממדינתנו שקורין בשם זה הי' צריך לכתוב בצי"א

(ג) ולדינא הי' נלע"ד באם אפשר שתסע האשה למקום שקורין בטש"א והשליח ימסור לה שם הגט זה הי' הדרך היותר טוב שכשר אף לכתחלה אך שעומד לנגדנו דברי שו"ת פנ"י הובא בט"ג בסדר דיני שנוי שמות שנשתנו מחמת חולי סעיף ד' שכ' שאין תקנה שתלך האשה למקום אחר לקבל הגט כיון שכשתחזור למקום דירתה יש לעז עיי"ש. אמנם בטיב גיטין ס"ק ב' חולק על הפנ"י עיי"ש. אך שלא מלאו לבו לחלוק מכל מקום בנ"ד שבדיעבד כשר אף שתקבל הג"פ במקום דירתה ע"כ בכה"ג גם הפנ"י יודה. ע"כ ימחול כ"ת לחקור בעירו כי יוכל להיות שגם בעירו אין קורין בצ' רק שכ"ת אולי הוא מרוסיא ומדבר בלשונם ואם גם בעירו מקצת קורין אותו בט"ש ודאי כשר אך אם כולן קורין בצי"א לדעתי תסע עם השליח למקום שקורין בטשא ואז הגט כשר בלי שום חשש: ידידו

סימן מו

ב"ה פרעמישלא תרנ"ב לפ"ק

שנית להרב הנ"ל

(א) בדברי הגט פטורין שכתב כ"ת כמו ששיערתי במכתבי שהרב המסדר מנעוויארק לא ידע שבמקום הנתינה קורין פרימטשא בציא וכ"כ במכתבו שמטעם זה כ' פרימטשא בטשא לפי שבגאליציען קורין כן ולפ"ז בודאי הגט כשר בדיעבד כמ"ש במכתבי הראשון. והנה כ"ת הביא דברי התניא בתשו' הנספחים לחיו"ד דצ' וטש' קרובים במבטא גם הביא דברי הגאון מהרש"ק בח' אנשי שם ס"ג בשם יאציא שכ' יאטשא שהכשיר הגט. ראיתי בספר דברי חיים להגאון מסאנץ בשער התשובות שחלק עליו בדין זה וכ' שזה גרע מטפאתא שכ' נפאתא המבואר בש"ס. אמנם דבריו הקדושים תמוהים שהרי שם באותו מקום הביא שיש הפרש בין המדינות במבטא א"כ למה לא הביא דברי הרמ"א ססי' קכ"ט דבכה"ג כשר בדיעבד וגם הגאון מהרש"ק שם לא הביא דברי הרמ"א. והנה כת"ה כתב דגם במקום הנתינה כשיבואו נשים מגליל לבוב קורין פרימטשא הואיל ויודעין שבלבוב קורין כן גם כ' שהאשה עני' ואין בידה לנסוע למרחוק ע"כ אם הסכימו גדולים שיתן הגט ויש מקום עיגון בזה כי מאמעריקא קשה להשיג גט אחר גם אנכי אצטרף עמהם וביחוד מ"ש הגאון מצאנז דיאציא ויאטשא יש יותר שינוי מטפאתא נפאתא זה ליתא דצ' וטש' קרובים יותר במבטא כמ"ש בתניא הנ"ל ע"כ יש לסמוך אדברי רמ"א וכנסת יחזקאל. (ב) שוב ראיתי בט"ג שמות אנשים אות ז' סקכ"ג (והובא בתשו' לק' סטריא) דהא דכ' רמ"א ססי' קכ"ט דבדיעבד אם שינה כשר זה דוקא אם אין ידוע לשון המדינות שאין לשנות ממה שנמצא בקדמונים ט"ז כ' אם שינה כשר אבל אם לשון המדינה ידועה אז אם שינה פסול. ולפ"ז אין לתמוה על הגאון מהרש"ק ודברי חיים שלא הביאו דברי רמ"א. מ"מ מסדר שמות שהובא בט"ג שם נראה שהבין דברי רמ"א דלא כט"ג אך גם לפי' הט"ג הדין נכון. דבתשוב' ר"ח כהן, אה"ע סי' ס"ד בשם צינא הבין דברי רמ"א ג"כ כט"ג מ"מ כ' דבשם צענא וכתבו צינא ביוד כשר וק"ו מדברי רמ"א דהכשיר באינו ידוע לשון המדינות בדיעבד כ"ש בצינא כיון שידוע לשון המדינה שמה שקורין בסגל כותבין ביוד כמו הירש הערש כ"ש דכשר בדיעבד כיון שידוע לשון המדינה ולפ"ז בנ"ד אף שכתבו בטש"א כיון שידוע בק' קאסיב שאף שנכתב בטשא קורין בציא כלשון המדינה אין זה שנוי שאין כאן לעז כמו בצינא שיקראו צענא וכמו בהירש שיקראו הערש וידעו שזו המתגרשת ואין כאן לעז וכיון שהשורש משם פרימטשא הוא פרומט ידעו במקום הנתינה שזו היא שקורין בקהלתכם בציא ולא כתבו טש' רק משום שהשורש בט'. וכבר הבאתי בתשובתי הראשונה דברי הג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב שמכשיר בדבר שמפורסם שקורין כן במקום הכתיבה ע"כ במקום עיגון כמו בנ"ד הגט כשר. שוב ראיתי שהראי' מתשו' רח"כ יש לדחות אך מתשו' צמח צדק החדש סי' רל"ג שהכשיר בגט אידיא כמו במקום כתיבה ובמקום נתינה הי' קורין אידא והכשיר כיון דל"ה שנוי ממש גם כ' כמו במקום הכתיבה וה"ה בנ"ד כשר במקום עיגון

סימן מז

ב"ה פרעמישלא תרנ"ב לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה זן הרעיון המפורסם כש"ת מ' יחזקאל פרענקיל נ"י האבד"ק הושאטין יע"א

ע"ד השאלה בגט שסידר לשלוח ע"י שליח וכתב בגט בשם האשה פיגא, כי חקרו מפי המגרש ואבי המגורשת דשם המגורשת בפי כל כן ושם העריסה הי' דבורה פיגא רק אח"כ נשתקע שם דבורה והכל קוראין רק פיגא לבד וכשבא הגט להרב המסדר במקום האשה נודע בשם שאחות המגורשת תקרא להאשה בב' שמות דבורה פיגא. ע"כ לא רצה לסדר גט זה וכת"ה שואל חוות דעתי אם יסדר גט זה כי הבעל אומר שלא שמע מעולם קורין בשם זה א"כ מוכח שרק לפרקים תקרא אחותה לאשתו בשני שמות: (א) תשובה מה דפשיטא לכת"ה שאם אשה אחת קוראה בשני שמות הוה מיעוטא דמיעוטא ואין לכתוב בגט שני השמות אף בדמתקריא דהוה שם שנשתקע אף שהיא שם העריסה מיבעי' לי טובא דהוא מחלוקת הפוסקים ורוב הפוסקים ס"ל דל"ה שם שנשתקע. הנה בתשו' חסד לאברהם סי' ל"ו פוסק באשה ששמה מעריסה פרידא נעסיא והכל קורין אותה פרידא לחוד וכן חתמה עצמה פרידא ורק אשה אחת בעיר קוראה לה בשני השמות ופוסק לכתוב פרידא דמתקריא פרידא נעסיא דמה דהוה מיעוטא דמיעוטא מועיל לענין שיהי' השם טפל ולא עיקר ולא שיהי' שם שנשתקע. ומריש רציתי לומר דשם שקוראה אשה אחת ל"ה שם כלל ואין לחוש עלי' דומה למ"ש בגט פשוט בסוף הספר בכללים כלל ב' דבטענת קים לי בעינן שיהי' שני פוסקים או ג' נגד כל חכמי ישראל אבל פוסק א' נגד כל חכמי ישראל ל"מ למימר קים לי. אמנם אחרי שבעל הג"פ תמה על מהריב"ל וכ' דאידי ואידי מיעוט הוה ואין הולכין אחר הרוב אף באחד הוא המיעוט איך נשמוט שם זה מהגט ועוד הרי בקבוע כמחצה על מחצה אף אחד נגד תשעה ואף נגד אלף היא כמחצה על מחצה ואיך נימא שאחד הוא כליתא לגמרי. ובפרט בשם העריסה ואחד קורא כן עכ"פ מיעוט הוה. והנה הגאון מהרש"ק בס' אנשי שם ס"ב כ' אם מיעוט רק שנים או ג' אנשים קורין בשם זה מ"מ הוה נשתקע וזה ודאי תמוה דבשנים או שלשה וודאי ל"ה נשתקע דאפי' למהריב"ל מ"מ שני פוסקים ודאי הוה מיעוט וכ"ש ג' אך אף באחד לדעתי ל"ה נשתקע. ומצאתי שהגאון מצאנז בהגהותיו על חדושי אנשי שם כ' על דבריו צ"ב בזה דפורתא שרה משמע אפי' רק פורתא. ובסי' קנ"ט ח"ב כתב לכתוב על שם שקוראו אחותו יודא איזיק לכתוב דאתקרי יודא אייזיק ואם לבו נוקפו יכתוב עוד גט ולא יכתוב שם זה הנראה דספוקי מספקא לי'

(ב) והנה מתשו' רדב"ז סי' תקל"א ח"ר משמע ג"כ דאין לחוש לשם שקרא לו אדם אחד שכ' בשם שמרי' ומכירו זה מ' שנה בשם