בית יצחק אבן העזר חלק ב נב

נוטה קצת לסגל וכ' בגט אליהו מנחם דמתקרי אליהו מענדל וסמכו על דברי שו"ת דברי חיים סי' קכ"ג ח"ב דבגלילותינו שם אלי' מפיק ואו והואיל ולא ידעו אם לכתוב אלה בלא יו"ד או אלי' ביוד ע"כ השמיטו שם קריאת העולם

תשובה כבר הביאו בעצמם דברי הב"ש באות ס' אם כותבין דמתקרי צריך לכתוב כמו שנקרא וכשכתבו דמתקרי אליהו מענדל אינו אמת שאין קורין אותו אליהו מענדל לא לתורה ולא בפי כל ע"כ אם אפשר להשיג גט אחר לכאורה צריך לכתוב ובשם אלה אם קורין הלמד בקל אין לכתוב יוד אך בודאי קורין הלמד כמו שקורין בלשון פלניא ליע ואז מרגישין יוד כמו שקורין עטיא ואז צריך אליה ע"כ יכתבו דמתקרי אלי' מענדל. והנה כ"ז לדעת הב"ש אבל לדעת הנ"ש המובא בטיב גיטין אות ס' ס"ק ב' דבשם סעדי' ונקרא בפ"כ שעי' כותבין סעדי' דמתקרי ישעי' דכיון שדרך לפלוט היוד הוה כאלו נקרא ביו"ד. ועי' בסוף ס"ק הנ"ל שכ' הט"ג שגם דעת ס"מ כהנ"ש ובט"ג כ' שם ובאות ח' ס"ק ד' שבמהרש"ל שלפנינו כ' ג"כ שיש לכתוב דמתקרי ישעי' א"כ לדידהו י"ל גם בשם אליהו כיון שדרך העולם לפלוט הואו ולהשמיטו הוה כאלו נקרא בואו ע"כ נראה דבדיעבד יש לסמוך אשיטה זו. אך כיון דבאלי' יש לכתוב שני גיטין אף באבי האשה כמ"ש בנובי"ק סי' צ' וכ"ת לא כתבו רק גט אחד הואיל וידוע דמשפחתם הי' נקראין אליהו ע"כ אם אפשר לכתוב עוד גט לצאת מן הספק יכתבו ומרוב הטירדה אקצר. והנני ידידם

סי' לו

ב"ה תרנ"ט

עובדא בא לידי באחד שבא לגרש אשתו ושם אביו הי' פתחיה והי' נקרא לתורה בשם בן פתחיהו ואמר שכן הי' קורין אביו לתורה. הנה זה וודאי קרי' בטעות דשם פתחיה לא נמצא במקרא בו' וכן הוא בש"ע ומ"מ צויתי לסדר שני גיטין הראשון בלא וא"ו והשני בואו דכיון שקורין לתורה בואו יש חשש לעז אם יכתבו בלא ואו יאמרו שאין זה המגרש. וכן משמע קצת בתשו' דברי חיים ח"ב סי' קנ"א. ושמעתי מגדול אחד שנמצא דרש הובא בספר מירא דכיא בסוף קנה בשם בשם המסורה על הא דאיתא בירושלמי פ"ב דשקלים תני פתחיה זה מרדכי הדא הוא דכתיב והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד והכונה דפתחיה בתחילה פ' ות' וח' הוה כפל מאותיות מ' ר' ד' שבמרדכי אולם סוף אותיות שבמרדכי הוא כ' י' הוא כפל מי' ה' שבסוף פתחיה. וזה שאמרו על מרדכי שהוא פתחיה והי' ראשיתך מצער יען בהתחלה מרדכי קטן מפתחיה אולם ואחריתך ישגה מאוד שבסוף מרדכי כפל מפתחיה. ומזה מבואר דפתחיה בלא ואו והוא רמז נפלא ודוק

סי' לז

ב"ה לבוב תרנ"ד לפ"ק

, להרב המאה"ג החריף ובקי מוה' יצחק חר"נ נ"י אבד"ק זאלאזיץ

ע"ד הגט הנשלח מסינסיננאטי ונכתב שם האשה בראינא והמסדר כותב שהמנהג שם לכתוב כן. וגם כתב שכמדומה לו שגם הגאון מהרש"ק צוה לכתוב כן. ובאמת לא כן הוא. והנה שלח הגט על הבי דואר ועל ההרשאות חתומים ג' דיינים אך שאין אתנו יודע לקיים החתימות והמסדר כותב שהבעל הולך למרחקים ויש כאן מקום עיגון גדול וזה שנתים הגט מונח

(א) תשובה הנה בתשו' מהר"א ששון סי' ל' שאל בגט דמתקריא זוהו והי' צריך לכתוב דמתקריא זויי בשני יודין והכשיר הגט עפ"י דעת מהריב"ל דכשהם קרובים זל"ז הגט כשר והביא ראיה מתשו' מהריב"ל שכ' בגרשון גרשום שאלו לא נכתב בתורה רק שם גרשום והי' נכתב גרשון היינו אומרים. כי גרשון כינוי לגרשום אעפ"י שאותיות של המ"ם והנו"ן הם אותיות המורגלים במבטא. ועיי"ש שכ' דבהך דטפיות ותפאתה דפסלו בגמ' הגט י"ל דתפאתה שם אשה אחרת והוה כמו גרשם שיש ב' שמות. עוד כ' דשם הוה הרגש גדול במבטא והנה בתשו' מהר"א ששון סמך עצמו עוד על היתר שכתבו לידה דמתקריא זויי. וכיון דבעיקר השם אין שינוי ע"כ אין לטעות באשה אחרת עיי"ש. והיתר זה ל"ש בנ"ד וע' בט"ג שמות נשים אות ז' ס"ק ג' דאין להכשיר בזויי שכ' זוהי אפי' בשעת הדחק דלא כמהרא"ש. ובתשו' צ"צ החדש סי' רי"ז בגט שכ"מ שנכתב שם האשה יודתה והי' שמה יודתיה והי' חסר יוד ויש שינוי במבטא מפני שהיוד הי' נרגש כמו פעסיא חסיא והביא ג"כ דברי מהרא"ש הנ"ל וכ' ג"כ שמהרא"ש הי' לו עוד היתר. ואמנם הביא דברי המכמ"א שער ד' סי' כ"ה שחילק בין אם השינוי בתחילת התיבה או באמצעותה דאז השנוי מהפכה לשם אחר משא"כ אם הוא בסוף דכשר. ע"כ הכשיר בנ"ד אף שלא הי' בסוף ממש כיון שאין אות אחרי' רק הנקודה. עוד כ' שם והביא בשם הראנ"ח ח"א סי' פ"ז דיש קצת מובטאות ומוצאות בלשון הלע"ז שאין לנו אות מורה עליהם. ומש"ה בפעסיא גנעסיא דהיוד אינה מורגשת במבטא כמו בתיה שהיוד היא ממוצע בין הברת יוד ממש להיכא שאינה בת הברה ממש אף שלכתחלה יש לכתוב יוד אם לא כ' לא פסל. ומ"ה הכשיר. והנה בנ"ד שכ' בראינה שהוסיף יוד אחר אלף אף שההיתר הראשון ל"ש כאן כיון שהוא באמצע תיבה מ"מ כיון שאם חיסר יוד כשר כמ"ש בשם הראנ"ח ה"ה יתיר יוד לא יזיק לו וע' בצ"ץ סי' ר"ח בשם בעניא שכ' בענא והביא בשם בית אפרים להחמיר בפעסי' גנעסי' שחסר יוד. והוא הכשיר משום דאין היוד נרגש כל כך במובטא ואין כאן חסרון אות גמור ודמי ליאודה שכ' יהודה. אך דלא קאי הכי במסקנא וכ' דדמי לתונס שכ' תנס שהביא הב"י בשם התשב"ץ לפסול וצ"ל הא שהקל בסי' רי"ד משום שהי' גט שכ"מ והי' השאלה לענין חליצה. על כן הקיל או שסמך על טעם הראשון וזה ל"ש בתונס שהי' באמצע תיבה. ובנ"ד יש חשש יותר שהרי בלשון אשכנז צירי נכתב בא"י א"כ כשכתב בראינא סברו שנקראת בצירי ובאמת נקראת בפתח חריף או בפתח. אך במרדכי פ' המגרש כ' מתשובת ריצב"א וז"ל ומה שקורין בוריש ואנו קורין באורייש. נראה בעיני דכיון שמתוך דירת איש ומקום כתיבת הגט מוכיח שמארץ הגר בא והוא לשונם לדבר לשון קלילא אין להקפיד כלל. וע' בגט פשוט סי' קכ"ה ס"ק פ"ב שהק' דהרי מקום נתינה עיקר ומה בכך שמדברים בלשון קלילא במקום הכתיבה. ותירץ דשאני בהך דמרדכי דנודע במקום נתינה דבמקום כתיבה קורין בורייש מצד קלילת הלשון ע"כ ל"ה שינוי. על כן יש לומר דמפרסמין קודם נתינה שבמקום כתיבה כותבין וקורין בראינא מצד לשונם ול"ה שינוי מ"מ צ"ע אם הדבר כן ודברי הג"פ מובאין בצ"ץ סי' ר"ץ

(ב) והנה בספר הנ"ל בשם איטא שכ' המסדר יוטא דהוה שינוי גמור בקריאה שם בסי' ר"ל כ' להחמיר והביא ראיה מקרא דשרי אשתך לא תקרא שמה שרי כ"א שרה שמה הרי דבשינוי מועט אף בסוף תיבה הוה שינוי גמור. עוד הביא מגמ' ע"ז ל"ב איבעית אימא גודא לחוד וגודע לחוד הרי דבשינוי מועט הוה ב' שמות ואין ראי' גמורה משם דודאי בלשון הגמ' שהיו מורגשים אז בין אלף לעין על כן כשהקשו בגמ' דשמעון בן גודא סותר דברי עצמו מתרצין שע"כ הי' שני בני אדם אבל מ"מ לחוש דבשינוי מועט יאמרו שאין זו המתגרשת יותר יתלו בטעות השינוי קצת משיאמרו שזו אשה אחרת ע"כ אין חשש לעז

(ג) והנה בב"ש ש"נ אות ז' זאפורה ובני ספרד כותבין סאפורה שהכשיר מהרי"ט בין אם כ' בז' בין אם כ'. בסמך שהטעם משום דז' ס' מתחלפין וכ' בט"ג אות א' דדוקא בכה"ג שהם קרובים במבטא ויש שלשונם גסה ויש שלשונם רפה וכל הקורא מרגיש שהוא שפה אחת ודברים אחדים עיי"ש. ועפ"י דבריו רצה השואל בצ"צ להתיר בשם איטא שכ' יוטא והצ"ץ לא רצה לסמוך ע"ז וכ' כיון שאפשר לתקן וליתן גט אחר ע"כ הוא מורה להחמיר ע"כ י"ל בנ"ד כיון שבשם בראנא מקצתם קורין כמו פתח חריף ע"כ כ' בתשו' דברי חיים סי' קט"ז וח"ב סי' קי"ט שיש לכתוב בשני יודין ומקצתם קורין בפתח וכותבין בא' עיי"ש סי' קט"ז ע"כ אם כ' באי שהוא צירי בלשון אשכנז כל הקורא מרגיש שהוא שפה אחת ודברים אחדים וכיון שבנ"ד א"א להשיג גט אחר שהבעל הלך למרחקים ולא נודע אנה הוא ע"כ אולי יש להכשיר גט זה. הן אמת שראיתי שיש מחמירין בתוס' יו"ד יותר מחסרון יו"ד ומתרצים דלא תקשי אתשובות מהריב"ל ח"א סי' כ"ט בשם גווייא שכתב גיווייא שפסול אף דמקום הכתיבה הי' קורין כן והוא להיפך מדברי הריצב"א שבמרדכי פ' המגרש בשם בוריש ואנו קורין בורייש שהכשיר ע"כ כתבו לחלק כנ"ל ובנ"ד הרי הוה תוס' יו"ד ועיין בצ"צ סי' רל"ג מ"מ רוב הפוסקים אין מחלקין כן אך י"ל דבהך דהמרדכי היה מפורסם במקום הנתינה דמקום הכתיבה קורין כך ובהך דמהריב"ל לא היה מפורסם כמ"ש בג"פ ס"ק פ"ב לישב דברי המרדכי הובא לעיל ע"כ אין חילוק בין תוספת יו"ד לחסרון יו"ד ויש לצרף דעת ז' מהר"ם פאדוא סי' ל"ה דבנכתב שם אבי המגרש ואין לו בן אחר ודאי שזה המגרש ול"ה חשש והובא בג"פ סי' קכ"ט ס"ק א' דמה"ט הכשיר בכתב חזקי' בלא ו' ולדבריו צ"ל דהך דכתב תפאתה דאמרינן בגיטין ס"ג דהוה חספא ודעת הרבה פוסקים דהוה דאורייתא עיין ג"פ סי' קכ"ב ס"ק א' שם לא היה כתוב שם אבי האשה ובכה"ג מצדד בתשובות צ"צ סי' רל"ג לומר דהוה תרי מדרבנן דמה שצריך לכתוב שם מקום הנתינה הוא רק מתקנת ר"ג גיטין ל"ד ול"ה רק פסול מדרבנן כמ"ש התוס' וב"ש ס"ק ה' ובנכתב שם אבי האשה דיש ידים מוכיחות דזו האשה ל"ה רק פסול מדרבנן ע"כ הוה תרי דרבנן ובתרי דרבנן יש לסמוך אדעת ריצב"א שבמרדכי פרק המגרש דאין קפידא בכך דתלינן דבמקום הכתיבה מדברין בלישנא קלילא

(ד) עוד י"ל בזה כעין סברא הנמצאת בתשובות ר"ח כהן סי' ע"ג דהרי נכבד ידים שאינן מוכיחות הוה ידים ומהני אע"ג דלא כתב מנאי משום דאין אדם מגרש אשת חבירו והענין מוכיח מצד עצמו שהוא מגרשה ה"ה בשינה קצת שם האשה כגון שלא כתב שם שבמקום הנתינה כשר דאין לחוש שמא גירש אשה אחרת דאין אדם מגרש רק אשתו רק דאנן פסקינן לחומרא כר"י דידים שאין מוכיחות ל"מ בגט וזה מטעם ס' א"כ כיון דשינה שלא נכתב שם מקום הנתינה הוה מדרבנן כמ"ש הב"ש סי' קכ"ט ס"ק ה'