בית יצחק אבן העזר חלק ב נג

הו"ל ספיקא דרבנן ולפ"ז צ"ל הא דאמרינן בד' פ' ע"ב ומודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה שהולד ממזר וכ' התוס' בד' כ' ד"ה הא בעי' דמיירי ששינה שכ' שם דגליל ביהודה או דחכמים דר"מ הם ר' יהודה והוא ס"ל ידים שאין מוכיחות ל"ה ידים ול"ה ספק כלל ע"כ הולד ממזר משא"כ לדידן הוה ספק שמא הלכה כרבנן או שס"ל כיון דבזמן הגמ' הי' רשאים ליקח ב' נשים א"כ בכתב שם דגליל ביהודה שמא גירש אשה אחרת שיש לו עוד ול"ה אפי' ידים שאין מוכיחות משא"כ בזה"ז שאסור לישא ב' נשים ובודאי גירש אשה זו והוה יד שאין מוכיח והוה ספק דרבנן יש להתיר במקום עיגון גדול. ולא תיקשי דהרי באתחזק איסורא אפי' בספק דרבנן להחמיר כמו שהקשה הרב מ' יעקב בתשובה להגאון מהר"ח כהן די"ל כיון דהאשה הזאת מוחזקת בא"א דאורייתא וע"י הגט תצא מחזקת א"א דאוריי' שוב תצא מחזקתה לגמרי דומיא למ"ש הר"ש פ"ב דמקוואות מ"ב כיון דטומא' דאורייתא אזדא לה מספיקא לא מחתינין לה לטומאה קלה והגם דבמק"א כתבתי לחלק בזה מ"מ בעיגון גדול יש לסמוך ע"ז דהרי גדולה מזו כתב מהרי"ט ח"א סי' מ"א דאין להעמיד בחזקת פנוי'. כיון דיש עלי' קדושין דרבנן כ"ש דאין להעמיד בחזקת א"א כיון דיצאה מחזקה דאורייתא והגם דכ"ז דוקא בדיעבד דאין עושין ספק דרבנן בידים כמ"ש הש"ך סי' נ"ז מ"מ כיון דהוא שעת הדחק ומקום עיגון גדול כדיעבד דמי כדאמרינן בכתובות י"ד ומצאתי בחדושי אנשי שם סי' קנ"ח להגאון מהרש"ק בגט שהובא ממרחקים ושם האשה רוסיא ביו"ד אחר הסמ"ך ובגט נכתב ריסוא ביו"ד אחר הרי"ש ובוא"ו אחר הסמ"ך והכשיר הגט במקום עיגון משום דאותיות אהו"י מתחלפות ואף דשם סמך אמה שנכתב בגט וכל שום זה ודאי סמוכה רחוקה אך עיקר ההיתר משום אותיות מתחלפות ושם יש שנוי במבטא ובנ"ד קיל טפי דליכא שינוי במבטא כ"כ ע"כ נראה דיש להכשיר במקום עיגון דהרי כל עיקר הפסול בשינוי קצת בין מקום כתיבה למקום נתינה היא מדרבנן משום חשש לעז שיאמרו שאין זאת המתגרשת ובזה י"ל דדוקא בזמן הש"ס שהי' נשאר בידה הגט דבעי לאנסובי בי' כדאמרינן בכתובות פ"ט ע"כ הי' חשש לעז משא"כ בזה"ז דהגט נשאר ביד ב"ד ונותנין להאשה מעשה ב"ד ל"ש חשש לעז כמ"ש הגאון מהרש"ק ז"ל סי' הנ"ל דזה ג"כ סניף להתיר

(ה) וראיתי דרך אגב בתשו' צ"צ החדש דאתיא לידי שנסתפק אם סבר הסופר ששם האשה ראשיא בקמץ וכ' א' אחר הריש ונודע קודם הנתינה ששמה רשיא בפתח אף שיש לקרות גם בנכתב האלף בפתח מ"מ הוה נכתב שלא לשמה כיון שנתכוין לשם הנקרא בקמץ עיי"ש בסי' רט"ז שמביא מחלוקת הראשונים בזה ופסק שהסופר יעבור בקולמוס. והנה מייתי דברי סה"ת סי' קכ"ו דשינה שמו ושמה ממש פשיטא שהגט בטל מדאור' משום שלא נכתב לשם בעלה כלל כ"א לאיש אחר ומשמע דבעי שיתכוין הסופר להשם ולא העיקר לכוון גוף הבעל והאשה כמ"ש התוי"ט פ' הזורק ע"ה דה"א הא דצריך לכתוב לשמו לאו לשם העצם אלא הכונה לאותו איש משמע דלקושטא דמילתא בעי הכונה לשם האיש. אך מדברי תה"ד סי' רל"ג שכ' בנותן ב' גיטין משום ספק שמות מיקרי נתינה לשמה כיון דב' הגיטין נכתבו לשם הגירושין איש ואשה זו ול"ד לשנים ששלחו ב' גיטין ונתערבו משמע דלשמה הכונה לגוף האיש והאשה וע' מג"א סי' ר"מ שכ' ביעקב שראה לאה ונתכוין לגוף זה רק שסבר ששמה רחל ל"ה בני תמורה והארכתי בפרט זה. והנה זה תליא איך מתרגמינין לשמו ולשמה בלשון אשכנז אם מתרגמינין פין מיין נאמען וועגען או מתרגמינין פין מיינעט וועגען כמו שראיתי סידור הגט בלשון אשכנז: והנה אם הסופר אינו מכיר האשה ולא ראה אותה מעולם ואיך כותב לשמה על כרחך כותב לשם האשה שאמר הבעל ולא לגוף האשה אך י"ל שמכוון לגוף אשת פלוני בכ"מ שהיא אמנם ביש לו ב' נשים ואינו מכיר ע"כ מכוון לשם זה אך כיון שהוא שלוחו של הבעל מכוין שתתגרש האשה שמכוין הבעל ועמ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' קכ"ו אות א' בענין אמר לסופר כתוב לאיזה שארצה אגרש אמאי ל"ה תולה בדעת אחרים שהסופר כותב ותולה בדעת הבעל עיי"ש אך אם הבעל ג"כ לא יכירה כגון שקדש אשה ע"י שליח ומגרשה ע"י שליח ויש לו ב' נשים ע"כ הכתיבה לשמה ע"ש האשה. ובכה"ג יודה התה"ד דשינה השם הוה שלא לשמה

ולכאורה יש להשוות הפוסקים דלא פליגי דהיכי שאפשר לכוון לגוף אשת פלוני ולגוף פלוני מהני הכונה והיכי שא"א לכוון מהני הכונה לשמות והכי מוכח מדאצטריך הגמ' לאמר טעם דאומר אמרו פסול ובדף ט"ז כשר ולא תעשה שמא תשכור עדים ותיפוק לי' דניחוש שמא אינו מכיר הסופר גוף הבעל ואינו כותב לשמו וע"כ סגי הכונה לשם הבעל ולשם האשה וכן הכונה לגוף הבעל והאשה סגי ולא בעי שני כונות כמו שמצדד לומר בצ"צ מ"מ אין אני מחליט הדין ועוד צ"ע

(ו) והנה יש עוד ריעותא שאין אתנו יודע לקיים החתימות מהבד"צ בשגם כי גם חתימות בשטר לא הי' אף לאחד מהדיינים הנה כבר התירו גדולי המורים לסמוך אדעת הרמ"א ססי' קמ"ב דבמקום עיגון קיום ב"ד א"צ קיום כמבואר בתשב"ץ ח"ג סי' ט"ז וסי' כ"ב וע' בתשו' שו"מ מ"ג ח"א סי' ר"י ועוד דאפשר לקיים באופן זה שנכתוב להרב המסדר שישלח מכתב בחתימת ג' הדיינים וגם בששר וע"י דימוי החתימות יתברר שהחתימות על ההרשאה הן אמת ואף דמדינא ג"ז אינו קיום דאין מקיימין מאגרות רק משטרות מקוימים או מג' שטרות של שלשה בני אדם אפי' משטרי הלואה שאינן מקוימין לדעת הש"ך סי' מ"ו ס"ק כ"א בשם הירוש' מ"מ במקום עיגון סמכינין אדעת הריטב"א והירושלמי הובא בש"ך שם ס"ק כ"ז דהיכי שידוע בבירור שהאגרת הזאת כתבו עד זה מקיימין ממנה וע"י החתימה בשטר וע"י הפאסט נודע שזה חתימתו ובכה"ג כבר נהגו להתיר ולסמוך אדעת המתירין סוף דבר אם יסכימו שני גדולי הדור. ליתן גט זה להאשה ואח"כ יכתוב כ"ת להמסדר אם אי אפשר להשיג גט אחר יקיימו חתימתם ויתירה בגט זה גם אנכי אצטרף עמם להיתר במקום עיגון וד' יצילני משגיאות

והנני ידידו דו"ש

סי' לח

ב"ה ברעזאן תרכ"ז לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי כש"ת מו"ה צבי הירש העלליר נ"י ראב"ד מפמארין

ע"ד הג"פ שסדרו בק' להאשה אדל מברעזאן שדרה בקהלתכם עם בעלה שנשאה משם ב' חדשים ושם לא הית' נקראת משום בן אדם רק אדל ואמרה שגם בק' נתגרשה בשם זה ושגם בכתובה נכתב שם זה כי שם העריסה אדל מרים נשתקע וע"כ לא כתבו בגט רק אדל ואח"כ הביא הבעל הכתוב' ונכתב בכתוב' אדל מרים והכתוב' נכתב' פה ושאל אם הגט כשר

(א) תשובה האשה אדל נתגרש' פה וביען שאמה קרא' אדל מרים וגם עוד אשה אחת קרא' כן ע"כ נכתב ב' גיטין באחד קודם אדל מרים ובשני קודם בשם אדל כמ"ש בטיב גיטין גבי פריידא בילא אמנם כעת שאמה מתה קודם שנתגרש' בק' ושם לא נקראת אדל מרים לשום בן אדם כתבו כדין בשם אדל. והגם דהגאון מהרש"ק בספר אנשי שם כ' דשם הנכתב בכתובה ל"ה נשתקע הואיל והכתובה עומדת לימים רבים, וגם לדעתי יש סמוכים לדברי' דהרי הכתוב' עומדת לגבות ובמקום שכותבין הכתובה בהוציא' גט אין לגבות זולת בהכתובה יש לחוש ללעז אם לא נכתב כמ"ש בכתוב', מ"מ אין לזוז מדברי הגאון מהר"ז ובנ"ד שבמקום הכתיב' והנתינ' לא הית' נקראת מעולם בשם השני אף אם הית' נקראת בברעזאן גם עתה ממיעוט בשני השמות אין לחוש לזה בדיעבד כמבואר בסעיף י"ב דאם לא כתב אלא שם שהיא במקום שהוא ואשתו שם כשר ובגט פשוט חשש להחמיר שם אף שכבר נתן אם אפשר לתת גט אחר לחוש לדעת הפוסקים דצריך לכתוב שם, אף שם שיש לו במקום אחר עיי"ש ונ"ל דזה דוקא אם במקום אחר לא נקראת רק בשם האחר דאיכא חשש לעז מאנשי עיר אחרת משא"כ בנ"ד דלאנשי עיר אחרת נמי הרוב קורין אותה בשם זה אין לחוש להמיעוט מעיר אחרת ולכ"ע כשר וכן מצאתי שכ' הגאון מהרש"ק סי' קמ"ח וקמ"ט וגם שם הוה נכתב בכתוב' ב' שמות וכ' דאין לחוש לזה מהטעם הנ"ל וכן מוכח מט"ג בלקוטי שמות שנשתנו מחמת חולי סקי"א דאף דלכתחל' יש לכתוב גם שם שאינו במקום כתיב' ונתינ' מ"מ היכא דנקרא גם בשם זה בעיר אחרת אין לחוש כלל

(ב) וראיתי בספר דברי חיים להגאון מסאנץ ז"ל בשער השמות אות י"ב שכ' והנה אם לא נשתקע רק בכאן אבל במקום מולדתו לא נשתקע בודאי צריך לכתוב והגאון בט"ג כ' לפוסלו מטעם שלא נקראת בכאן שם זה ולא ידעתי איך אשתמיט ממנו מה דכתבו רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים דאם יש לו שם במקום אחר שלא במקום כתיבה ונתינה לכתחל' צריך לכתבו ע"ש והגאון קיצר מאוד ולא ציין לאיזה דברי הט"ג כיון והנה לפנינו בס"ק הנ"ל הלא ראה היטב דברי הפוסקים אך שחילק דבאם לא נק' בעיר אחרת רק בשם אחר צריך לכתוב השם הזה לכתחלה אף דבמקום הכתיב' והנתינ' לא נקראת בשם זה משא"כ כשנקראת גם בשם זה בעיר אחרת רק דשם נוסף עלי' שם אחר ממיעוט או אף מרבים רק שגם בשם זה נקראת אין לחוש ובזה ישרו דבריו וע' בט"ג שמות נשים אות מ' סק"פ ועכ"פ בנ"ד אין לחוש כלל ויש לי קצת עיון בענין זה בתוס' גטין ל"ד שהוכיחו מדאמרי' עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו דשם מקום הנתינ' עיקר והקשו מתוספתא דאי' שם דאם אמר אני פלוני שביהודה עם השם שיש לי בגליל משמע דמקום הכתיבה עיקר ואולם בתוס' ישנים יומא פ"ה ע"ב האריכו גבי יוה"כ מכפר עם התשוב' משמע דתשו' עיקר וראי' מיבמות ל"ח גבי יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב ועיי"ש לענין יפה ת"ת עם דרך ארץ וע' בהג"מ ה' ת"ת וע' בשערי תשוב' או"ח סי' תכ"ג ובבר"י שם שהאריך בזה ובתוס' חולין ז' ובר"ש פ"ז דטהרות ואם נאמר דעם הוה עיקר הוה לגמ' דידן מקום כתיב' עיקר וצ"ל דיש חילוק בין עם ללשון עמו כגון יפה ת"ת עם ד"א וכן יורשי הבעל עם יורשי האב וכן עם התשוב' משא"כ הכא דנקט שם הגליל עמו קאי ע"ש שביהודה ועמו יהי' שם דגליל שפיר דייקא התוס' אבל לפ"ז מה הקשו בתוספתא דשם נקט אם אמר אני פ' שביהוד' עם שם שיש לי בגליל הכונ' ע"כ שעש' עיקר משם שבגליל כדמשמע מלשון עם והוה התוספתא כסוגי' דתלמודא וע"כ כתב בראשון שם שבגליל כדמשמע לשון עם שהיא עיקר ואמנם לשיטת ר"ש בטהרות גם לשון עם הוה טפל ודוק ואולי גם התוס' בגיטין ס"ל כר"ש וע' במג"א סי' תקפ"ג סק"א גבי אוכלין דבש שם תפוח וצ"ע עלי' בתוס' יומא הנ"ל ואכמ"ל יותר ומרוב הטרדה אקצר הפעם: והנני ידידו הדוש"ת הנ"ל

שוב ראיתי להביא ראי' דעם הוה עיקר מדכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערי מצורות ואמרינין בב"ק י"ב דמטלטלין אגב קרקע הקנה להם ושם בעינן שהקרקע יהי' עיקר וע' בסי' ר"ב בסמ"ע סק"ו ב' דעות אם מהני לשון עם וי"ל דפליגי בזה והפוסקים דס"ל דמהני לשון עם כמו לשון אגב ס"ל דעם הוי עיקר והפוסקים החולקים ס"ל דעם הוי טפל ובקרא לא מיירי דהקנין הי' בלשון זה. אך היותר נרא' משם להכריע דעם הוי עיקר ודו"ק. וע' עוד ריש פ' איזהו נשך דרש ר"ע וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי אחיך משם משמע ג"כ דעם הוה עיקר ולכן כיון דהיא נכלל בלשון עם הוה עיקר מיהו יש לחלק קצת ואכמ"ל יותר: