בית יצחק אבן העזר חלק ב ה

סימן א

ב"ה לבוב ששון לפ"ק

לידידי ש"ב הרב הגאון הצדיק החסיד ארי' דבי עילאה ורעי' מהימנא בנש"ק המפורסים כקש"ת מ' ישכר דוב רוקח נ"י האבד"ק בעלזא יע"א

(א) נתכבדתי ביקר מכתבו על מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב בק"א סי' ה' דאין אומן קונה בשבח כלי בע"כ של אומן אך להשטמ"ק ב"מ י' דבקנין דאורייתא ל"מ מה שלא ניחא לי' ע"כ אם אומן קונה בשבח כלי דאורייתא גם בלא ניחא לי' לאומן קונה. ע"ז כ' כת"ה דדוקא אם לא ניחא לי' בקנין זה רק בקנין אחר ל"מ בדאורייתא אבל אם אינו רוצה לקנות כלל אינו קונה בע"כ אף בקנין דאורייתא וראי' מדאמרינן כל הבועל דעתו על גמר ביאה והרי העראה הוי קנין דאורייתא דהרי כשפירש שרוצה לקנות בהעראה קונה כמבואר בב"י סי' ל"ג וע"כ כיון שאינו רוצה לקנות בהעראה ל"ק. הנה בגוף סברתו יפה כ' אך קצת ראי' לדברי מגט דהאשה מתגרשת בע"כ הנה מלבד דגוף הגירושין הו' קנין כדאמרינן וקונה א"ע וברש"י קדושין מ' ע"ב ד"ה דעת מקנה שפירש"י שהוא מקנה אותה לעצמה ובש"ס דב"ב ק"ס ע"ב ואקח את ספר המקנה זה פשוט ואיך קונה עצמה בע"כ וע' בחדושי הרשב"א גיטין ע"ה מבואר מדבריו דהגט מה שפוטר הבעל עצמו מחיובים שלו הוא רק סילוק. אמנם מה שפוטר אותה ל"ה סילוק דהוא קנינו וצ"ל מה דמקנה אותה לעצמה בע"כ הוא משום מגו דמהני לסלק שעבודה עלי' מהני גם להקנותה לעצמה. אך מרדב"ז סי' אלף ל"ד (תר"ח) מבואר דגט הוי סילוק וצ"ע. (וע"ל סי' ל"ב אות ז' פלפול עצום בזה). גם בגוף הגט דמשמע דבעי שהבעל יתן הגט משלו ויקנה לה הגט כדאמרינן הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ואיך תקנה הנייר והיא אינה רוצית

(ב) והנה באמת דעת הקצה"ח בסי' ר' סק"ה דבגט ושחרור א"צ שתקנה הגט רק שיתן בידה דאינה זוכה בע"כ משא"כ במתנה דכתיב ואקח את ספר המקנה צריך המקבל מתנה לזכות בהשטר וכ"כ באבני מלואים סי' ל"ה. ובמח"כ הי' בהעלם עיניו לפי שעה דברי הש"ס דב"ב הנ"ל דדרשינן ואקח את ספר המקנה זה פשוט. הרי דגם בגט כותב ספר המקנה אך י"ל דזה דוקא להו"א דגמ' אבל במסקנא דמוקמינן דקרא עצה טובה קמ"ל וקאי אשטרות שוב גט לא מקרי ספר המקנה ובאמת שמדברי הפלאה כתובות פ"ו נמי נראה כקצה"ח. אמנם בספר אמרי בינה בסוף הספר בדיני קנינים סי' ז' האריך בפרט זה. אמנם לדעת השטמ"ק הנ"ל דבקנין דאורייתא ל"מ מה דלא ניחא לי' דבגט דהתורה אמרה ונתן בידה ידה קונה אף בע"כ וקנין דרבנן לא מהני בגט דבע"כ ולפ"ז הא דאמרינן בד' אמות קונין בגט זה דוקא אם היא רוצית ובע"כ ל"מ וכיוצא בזה כ' בת"ג סי' קל"ט סעיף ט"ו דשאר קנינים ל"מ בגט רק מדעתה אך שאינו כותב מטעם הנ"ל. אך לפמ"ש בת"ג שם בשם הפ"י דקונה בע"כ לא חשיב דעא"מ ליכא למימר כדברי השטמ"ק דמה"ט קונות הגט הואיל דבדאורייתא קונות דא"כ אף קטן יזכה מציאה כדאמרינן ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ. וה"ה קטנה אם מהני בע"כ. אך אם נימא דגט הוה דעא"מ ומ"ה מהני בע"כ ניחא דקטן במציאה אינו זוכה ובדעת אחרת מקנה גם קטן קונה כמ"ש תוס' סנהדרין ס"ח

(ג) והנה הקצה"ח הוכיח סברתו דהאשה א"צ לקנות הגט מדכתבו על איסורי הנאה כשר והרי איסור הנאה אינה יכולה לקנות כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תר"ב דלא כשיטת ריב"ש ועל כרחך לא בעי רק שיתן לידה אף שאינה קונה עיי"ש. ובאמת שדבריו תמוהים דממנ"פ אם איסור הנאה יש לו בעלים רק שאינו ברשותו להקנות א"כ הגט גם לאחר נתינה של הבעל והו"ל כאומר ה"ז גיטך והנייר שלי ואם איסור הנאה אין לו בעלים הרי הגט אינו שלו ואנן בעינן שיהי' הגט שלו כמ"ש הב"י סי' ק"ב. ובאמת כבר הקשה כן בתשו' ברית אברהם ססי' כ"ו בא"ח והאריך בפרט זה. אמנם יש לישב קו' זו לפמ"ש בספרי חא"ח סי' ק"ג (ולעיל ח"ר סי' צ"ה אות א') בסברת הרשב"א שכ' על הראב"ד דאיסור הנאה לא מקרי לכם דהרי כל שאין בו רשות לאחרים מקרי לכם. ודבריו תמוהים דהרי אינו יכול למחות לאחר שיקחו כמ"ש הר"ן בנדרים פ"ה גבי לקט ושכחה וע' בנתיבות סי' רע"ה, א"כ הרי יש בזה רשות לאחרים ולא מקרי לכם אך הרשב"א שפיר קאמר כיון דמלל"נ והוא צריך למצוה האתרוג ויכול למחות לאחר מליטלו שפיר מקרי לכם דאין רשות לאחרים בו עיי"ש בדברים ערבים בזה הענין ועמ"ש בזה בספרי לא"ח סי' נ"ט אות ד'. ולפ"ז מיושב קו' ברית אברהם הנ"ל דה"ט דכתבו על איסורי הנאה כשר משום דהרמב"ם מונה גירושין במנין המצות ושייך בזה לומר מלל"נ והארכתי מזה ורמזתי ע"ז בספרי חיו"ד ח"א סי' קמ"ה אות ד' וכעת הראו לי שכ"כ בג"פ מובא בישי"ע סי' קכ"ד. א"כ כשצריך הנייר לגט דמלל"נ אין רשות לאחר לחטוף ממנו ומקרי בעלים ומ"ה הוה הנייר שלו ומזה מוכח כדעת הב"ח דמותר לכתחלה לכתוב על איסורי הנאה דאס"ד דאסור לכתחלה א"כ שוב יש רשות לאחר לחטוף דהרי א"צ לזה דאסור לכתחלה ושוב ל"ה הנייר שלו ואף בדיעבד פסול וכמ"ש בספרי הנ"ל סי' ק"ג בדעת הראב"ד שכת' באתרוג של אשירה דפסול שמא יריח בהם והדבר תמוה דמה טעם לפסול בדיעבד שכתבתי דכיון דלכתחילה אין ליטלן שמא יריח שוב לא מקרי בעלים ואף בדיעבד פסול

(ד) והנה עפמ"ש יש ליישב גם קו' הנ"ל דאיך גט שכתבו על איסורי הנאה כשר נהי דהוה ממון שלו כמ"ש מ"מ איך הוא מקנה להאשה ולהאשה אין זכי' באיסורי הנאה די"ל כיון דבשעת שנותן הגט ועושה מצוה ואין אחר יכול לחטוף מידו אף הוא עושה מצוה ואחר אינו יכול לחטוף מידה קודם שתקנה ואז קנתה הגט דהוי שלה ואף דאחר קבלת הגט יצא הגט מרשותה מ"מ קנין לזמן מהני ג"כ בגט כמו ע"מ שהחזירהו לי וכיוצא בזה כ' בנובי"ק או"ח סי' דיש זכי' באיסורי הנאה לקנות ותיכף יוצא מרשותה ומה"ט נ"ל דמהני בגט באומר מ"מ שתחזיר לי את הנייר אף שכוונתו אינו שהאשה תקנה לו הנייר רק שתחזור בלא קנין דבאתרוג כ' הרא"ש שצריך שתקנה לו הנייר דאל"כ הוי קנין לזמן כמ"ש הקצה"ח סי' רמ"א ובגט י"ל דמהני קנין לזמן ובשגם דהמניעה לא הי' מצדו רק מצד שאסור בהנאה. ובזה עדיין צ"ע. ולפי"ז אולי יתיישב מ"ש בתשו' הרשב"א בנותן איסור הנאה לחבירו אינו יוצא בלולב דאין זוכה איסור הנאה ואמאי בכתב על איסור הנאה. גט כשר להנ"ל י"ל דבגט הוא קונה לחלוטין לפי שעה כמ"ש הנוב"י הנ"ל ואי דתיכף יצא מרשותה ול"ה רק קנין לזמן בגט מהני קנין לזמן היכי שאין העיכוב מחמתו אבל בלולב נהי שקונה לפי שעה ותיכף יצא מרשותו ל"ה קנין רק לזמן ובלולב בעי קנין עולמות דאל"כ ל"ה רק קנין פירות ובלולב בעי קנין עולמות ע' בקצה"ח סי' רמ"א בדעת הרא"ש ועכ"פ אין הוכחת הקצה"ח הוכחה אמנם יש לדבר הרבה בפרט זה

(ה) והנה מ"ש כת"ה דאף השטמ"ק לא קאמר רק אם נתכוין לקנין אחר ע' בשיטה שם שהקשה על הרשב"א מעודר בנכסי הגר ומבואר דס"ל אף בלא נתכוין לקנין אחר מ"מ קונה בלא ניחא לי' דאל"כ מאי הקשה ומאי ראי' מעודר בנכסי הגר ודוחק לומר דמייתי ראי' דהרי בעודר דלא נתכוין לא קנה כ"ש בזה דהוי בע"כ אף דיש צד מעליותא דיש כוונת קנין אחר ודוק. ומה שהקשה כת"ה על דעת איכא מ"ד שבשיטה מהא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה אף דהעראה הוה קנין ואינו קונה בע"כ שם שאני דבעינן שהיא תקנה עצמה או שמבטלת דעתה ורצונה כמ"ש הר"ן נדרים ל' וכמו שדעתו על גמר ביאה כן דעתה על גמר ביאה וקודם גמר ביאה לא הפקירה א"ע ואין לו מה לקנות משא"כ בקונה מציאה ודוק. ולדאתאן עלה לענין אומן קונה בשבח כלי שכתבתי דאם קונה בשבח כלי דאורייתא תליא במחלוקת האיכא מ"ד והרשב"א אם מהני מה דלא ניחא לי' כעת נ"ל דקו' הפנ"י בגיטין בדברי הגמ' כ' יכולין לפסול כולא גיטא שהקשה אהא דהכל כותבין אפי' חש"ו והרי אומן קונה בשבח כלי וקונה הקטן הכותב וקטן אקנויי קנה ואינו מקנה ואיך יכתבו הגט הנה י"ל דקטן קונה מדאורייתא דתוס' כתבו בסנהדרין ס"ח ע"ב דקטן קונה שכר פעולה מדאורייתא וע' קצה"ח סי' רמ"ג א"כ ה"ה שקונה בשבח כלי מדאוריי' ומ"מ ל"ק קו' הפנ"י דכאן בגט ודאי לא ניחא לי' לקטן שקונה דלא יוכל להקנות והגט פסול ולא יגיעו לו שכר וכיון דלא ניחא לי' אינו קונה בע"כ ול"ק קו' הפ"י אבל אם ס"ל כמ"ש השטמ"ק וכמ"ש בספרי דאף אם לא ניחא לי' קונה הדרא קושית הפנ"י לדוכת' ומזה מוכח דל"ק דלא כמ"ש לדעת השטמ"ק כ"ז כתבתי בחפזי לפלפל עם כת"ה

(ו) והנה על מ"ש לעיל דבקנין דרבנן אין האשה מתגרשת בע"כ הקשה הרב הגדול מ' נחום וכעת אבד"ק דאמבראווע מרש"י גיטין י"ב ע"ב שפי' דאי בעי מרי' זרק לי' גיטא ברה"ר בתוך ד' אמות והרי ד' אמות ל"ה רק קנין דרבנן ואיך משוחרר בע"כ. אמנם י"ל דמ"מ משוחרר בע"כ לחומרא שיפסול בתרומה דהעבד כנעני יש לו שעבוד על הבעלים להאכילו ויכול לסלק חיובו בע"כ של עבד אבל לא מהני זכי' בע"כ להתירו בבת חורין ובלא"ה ע"כ כוונת רש"י דמהני ד"א רק לפוסלו מתרומה דהרי קנין ד"א ל"ה רק מדרבנן ובשלמא בגט אשה מהני משום אפקעינהו רבנן לקידושין משא"כ בשחרור ל"ש אפקעינהו כמ"ש בטורי אבן באבני שהם בריש חגיגה והתוס' ב"מ כ' נסתפקו בזה בגט שחרור דאמרינן עדים בחתומיו זכין מדרבנן אם מהני להתירו בב"ח וה"ה בד' אמות יש ספק זה וע"כ כוונת רש"י שיפסול לתרומה עכ"פ מדרבנן והרבה יש לדבר בפרט זה ואקצר. שוב ראיתי בתשו' מוח"ז הגאון רע"א סי' רכ"ח אות ח' שהגאון ר' שלמה מפלפל הרבה בדברי השטמ"ק והנ"י אם קונין בע"כ ביבמה שפי' שלא לקנות בהעראה וכ' כדברי כת"ה דאם אינו רוצה לקנות כלל אף הנ"י מודה ובתשו' סי' רכ"ב אות י"ד מייתי ראי' מיבמות נ"ח דאף אם פי' בהדיא שלא לקנות קונה. וזה הטעם דאשה קונה א"ע בע"כ וע"ש פלפול עצום בענינים אלה

והנני ידידו

סימן ב

ב"ה פרעמישלא תרל"ח לפ"ק

שאלה באשה שנשאית לבעל ערך שמנה שנים וחצי ונשתטית ר"ל בחודש אב ג' חדשים אחר החתונה ומשך חלותה ג' עד ד' חדשים, ובעת שטותה דברה הרבה ובלילה לא נתנה שנה לעיניה כחמשה לילות. ולפרקים קרעה הכתונת שלה ולפרקים הלכה וראשה פרועה בבית ועמדה ערומה והי' זאת מחמת צער שבעלה ברח ממנה ואח"כ נתרפאה ונתגרשה מבעלה ערך ב' שנים אחר חתונתה וחזרה ונשתטית והי' הפסק משטותה מפעם הראשון עד פעם הב' ג' שנים ואיזו חדשים ומשך ימי שטותה ג' חדשים וזאת היתה בחודש טבת עד חצי ניסן ואח"כ נישאת לבעל ונחלית פעם שלישית בחודש אלול והי' הפסק בין שטותה פעם שנית לשלישית ב' שנים וד' חדשים ואח"כ נתרפאה בחודש מרחשון והיתה בריאה שנה ועשרה חדשים ובשנה זאת נחלית בראש השנה ומשך ימי חליתה בערך ג' חדשים וזה כערך מב' חדשים. עד ג' שחזרה לבריאתה. ובכל משך ימי שטותה הי' כמש"ל בפעם ראשונה וכששאלו אותה למה תקרע כתונת אמרה שרע לה מאד. והנה הבעל יש לו בן ובת מאשתו ראשונה והוא צעיר לימים ואינו רוצה לדור עם אשתו זאת. והוא רוצה לתת לה איזה סך והאשה עני' ורצונה לקבל ג"פ מרצונה ומתיראת שבאם לא תקבל ג"פ ירחיק נדוד או יגרשה בע"כ והוא דר בעיר אחרת: