בית יצחק אבן העזר חלק ב ד

פזי ואמר מצאנו פסוק כולל יותר את הכבש אחד תעשה בבקר כונתו אמת היא כי שלימות ע"י המעשה גדולה הוא בערכה אמנם זה אך אם תכיל בקרבה המעשים הנוגעים אליו יתברך כמו שמירת שבת ותפלה בבוקר ובערב שהיא כנגד תמידין אכן אם יתרשל בעבודת השם אף אם הוא טוב לבריות לא יצא ידי חובתו עמד ר' פלוני על רגלי' ואמר הלכה כר"ש בן פזי כי דברי' בנוים על אדני האמת והצדק דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכן תעשו הכונה ע"ד שכתבו המפורשים שהאדם העושה מצות השם הא נעשה מעון לשכינה ואמר הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היינו בהם בחדרי לבבם ע"ז אמרו חז"ל בתענית לעולם ישים אדם את עצמו כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש ויקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ומזה מוכח כדברי ר"ש בן פזי דהעבודה במצות ומע"ט היא המכרעת ולכן אמרו חז"ל בברכות י"ד ע"ב רבי הוה מעביר ידו על עיניו וקרא ק"ש הכונה. כי בו התאחדו שתי השלימות האלה שלימות המעשה הנרמז בהיד כי היא הוא העושה רצון ה' ושלימות ההשכלה הנכלל בהעינים הרואים כבוד ה' ולכן אמרו חז"ל ר"ה י"ט ע"ב קשה סלוקן של צדיקים כשריפת בית אלקינו, כי הצדיקים המה ג"כ מעון לשכינה ולכן שוים מיתתן לשריפת בית המקדש

ואמרו חז"ל בברכות ג' כנור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו מיד הי' עוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה וכו' הכונה על דרך שאמרו חז"ל במדרש בעולם הזה בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת אבל לעתיד לבוא הנני מביא ארנסתת בעולם שנאמר אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וביארתי הכונה בספרי חיו"ד ח"ב צלעות הבית דרוש ו' כי בעולם הזה החכמה שהוא קנין רוחני והעושר שהיא קנין גופני לא יכלו לשבת יחדיו, כי מי שהוא רודף אחר קנינים המדומים א"א שיהגה בתורה והנה רוח צפון נקרא רוח ההתעוררות לעושר כמו שנאמר מצפון זהב יאתה ורוח דרומית נקרא התשוקה לחכמה כמו שאמרו חז"ל הרוצה להחכים ידרים וזה שאמרו חז"ל בעוה"ז בזמן שרוח דרומית וכו' כי תשוקת הכסף ותשוקת החכמה מתנגדות זל"ז אבל לעתיד לבוא תתאחדנה שתיהן כמאמר הכתוב כי בצל החכמה צל הכסף וזה שאמרו חז"ל כי כאשר נשב רוח צפונית בהכנור הבין דוד כי גברה התשוקה אחרי ההון והעושר אצל העם עמד ממטתו ועסק בתורה בראשונה לחזק התשוקה ודברים רוחניים ואח"כ כשעלה עמוד השחר ונכנסו ישראל אצלו ואמרו עמך ישראל צריכין פרנסה אז עמד לבקש על הדברים הגופנים, להרים קרן העם ולהטיב מצבם

וחז"ל דרשו רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר הכונה ע"ד שאמרנו למעלה בפתח הדברים כי גם על דברים קטני ערך אשר במעבה החומר יסודם יוכל האדם להגביה עוף ולעלות מעלה מעלה בדרך השלימות, כי גם המעשים אשר יעשה האדם לצורך גופו ובריותו ולתת לו די מחסורו אם יעשה אותם האדם לש"ש תגדלנה בקרבן ותרבינה מאד על אחת כמה וכמה המצות המעשיות אשר מוקדשות הנה אך לה' לבדו ואין להנאת הגוף חלק במו. ובדרך הזה נודע לנו אך ע"י התוה"ק כי לפני' אם חפץ איש לזכות נפשו ולקרבה לה' לא הי' לפניו דרך אחר רק ע"י ההשכלה כאשר אנו רואים בחכמי ימי קדם כי הרחיקו נדוד ביערות ובמדברות למען יוכלו להקדיש עצמם לההשכלה באין מפריע ולכן הי' אך מתי מספר אולם התוה"ק אמרה כי לא המדרש היא העיקר אלא המעשה ולא ההשכלה לבדה מולכת ומקרבת לה' אך המעשה והמצוה הקשורה בעקבי', ובאופן הזה נקל לכל אדם לזכך נפשו ולטהרה, ואמר הכתוב בסוף קהלת סוף דבר את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם הכונה כי תשמור המצות בפועל ולא תסתפק אך בההשכלה יען כי זה כל אדם אחרי אשר באופן הזה כל אדם אף גם כזה אשר אין לו הכח להעמיק בההשכלה יוכל לבוא לתכלית הנרצ' אשר להעמיק הכונה הזאת במקרא קודש פ' יתרו. הנני בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וכו'. כי באמת לכל המצות אשר עלינו לעשות בפועל יש סוד עמוק ונסתר נכון על אדני ההשכלה נוסדו. אבל התוה"ק הלבישה אותם במעבה החומר למען יהי' שוים לכל אדם הקטנים עם הגדולים. הנני בא אליך בעב הענן זאת כי הלבשתי הדברים בחומר וסכותי בענן עליהם ובערפלי טוהר למען ישמע העם בדברי עמך הכונה כי כל העם יבין וידע אותם ולא אך החכמים והנבונים אשר בהם וכאמור., רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולתת לכל אחד מהם הכח והיכולת להשלים עצמו, לפיכך הרבה להם תורה ומצות ובתוכם מצות כאלה אשר אך על המעשה נוסדו. ואותן יש ביד כל אדם לעשות וכאמור ואחרי כי התוה"ק רובי אזהרותי' ומצותי' סתומים וחתומים הרבה יגעו חכמי ישראל לבארם ועל כל קוץ וקוץ אשר בה דרשו תלי תלים של הלכות כאשר המה כתובים בספריהם אשר לאורם נסע ונלך. ובכל דור ודור עמדו גדולים חקרי לב אשר העמיקו בדברי תוה"ק ויחדשו בה חידושים להוציא הדברים הסתומים לאור למען יתבארו ויתלבנו ההלכות על ברים ומחכמתם אשר נתן ה' להם חלקו לאחרים בהוציאם הדברים לאור למען יהי' נכונים לפני השוקדים על דלתי התורה ויחשבו זאת להם לזכות כי ע"י תרבה הדעת ותגדל החכמה האמיתית והנה גם אנכי הצעיר מחסדי ה' כי גברו עלי זכיתי מנעורי לשבת על מבועי התורה והרבה יגעתי והרבה עמלתי להבין דברי רבותינו ז"ל ות"ל כי נולדו על ברכי הערות רבות ושונות מהם בדרך פלפול וחדוד ומהם להלכה ולמעשה. אמרתי עם לבבי לחקוק אותם בעט ברזל ועופרת לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל למען כל הני מילי יתאמרו משמי וכה הוצאתי בעזה"י זה כבר את ספרי בית יצחק על או"ח ושני חלקים על שני חלקי היו"ד. ות"ל כי דברי נתקבלו לרצון וחכמי הדור שמחו לקראתם. ועתה הנני מביא מנחה חדשה במחנה העברים היא ספרי על אהע"ז אשר עם החלק הזה השני נגמר עד תומו בו תבואנה התשובות מה' גיטין וחליצה עד גמירא ואני תפלה לה' כאשר הי' עד כה עמדי כן יוסיף להראות לי חסדו ויתן לי כח ועת להגות גם להלאה בתוה"ק ולהוציא לאור יתר החידושים אשר אתי בכתובים ויהא רעוא דאימר מלתא דתתקבל ואל יאמר פי דבר שלא כרצונו יתברך ובימינו נחזה בהרמת קרן התורה ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים אכי"ר

המחבר

ב"ה תרנ"ח לבוב

להרה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה כבוד ש"ת מ' גרשון שטערן נ"י האבד"ק ליבאש יע"א

(א) מה שהקשה כת"ה אמה שכתבתי בספרי ליו"ד ח"א סי' פ"ד בפי' התוספתא המובא ברד"ק מלכים סי' ד' דמה שנתרבה ע"י ברכה הוא הפקר ופטור מן המעשר דא"כ איך יצאו ידי חובת נרות בחנוכה בבהמ"ק והלא בעי שיהי' משל צבור, כבר כתבתי כן בספרי חא"ח סי' ק"י אות ג' לישב קו' הב"י דל"ה נס ביום הראשון וכתבתי דאינו יוצאים בשל ברכה דהוה הפקר כמ"ש תוס' תענית ח' ע"ב על כן הוצרך שישאר שמן על ב' ימים כשניתוסף קמא קמא בטל והוה של הקדש וע' בסי' ס"ב בחיבורי הנ"ל שהארכתי בענין בטול אם הוה כהקדש ואכ"מ להאריך, ועפ"ד תו' תענית הנ"ל פירשתי דברי הספרי מובא ברש"י פ' נשא יברכך ד' וישמרך יברכך בממון וישמרך מן הנזיקין דדבר המתהוה ע"י ברכה לפי שהוא הפקר יש למזיקין רשות לשלוט בו ולזה אמר דאף שיברכך ד' בממון והברכה תחול בכל מעשי ידך בכ"ז ישמרך מן המזיקין שלא ישלטו בהברכה אשר יברכך ד'. ומה שהביא דברי הידי משה במדרש גבי ויזרע יצחק שכ' דהברכה היה אלף והמעשר היה מאה והלא הפקר פטור ממעשר ל"ק דעכ"פ הוא גדל בקרקע שלו ויש לו היניקה על כן ל"ה הפקר כלל ועוד דטעמא דהחצר אינו קונה הפקר הוא מטעם דאינו מצוי כמ"ש תוס' ב"ב נ"ד דדבר שאינו מצוי ל"ק חצירו ויצחק דהקב"ה ברכהו הדבר מצוי וקניא חצירו ול"ה הפקר ומרש"י בחומש גופי' מוכח דבעי עישורי שהביא בפי' דיצחק אמדיהו למעשרות

ב) מ"ש בשם ספר מנחת כהן להקשות אהא דחטים שבאו בעבים מהו למנחות במנחות ס"ח ע"ב שפירשו תוס' ע"י נס והא אסור ליהנות ממעשה נסים כדאיתא בתענית כ"ד ול"ה מן המותר בפיך וקא"ל דלא אסור רק מדרבנן. וגם מותר לעני דהרי ר' אליעזר איש ברתותי גופי' אמר אין לך בהן אלא כעני ישראל. וכן נ"ל בההוא אטמתא ששאל בי' מדרשא בסנהד' נ"ט אם מותרין באכילה הכונה לעניים וכן מה"ט האכיל אברהם אבינו בן הבקר אשר עשה עפ"י ספר יצירה כמ"ש השל"ה הקדוש משום דסבר עניים המה ועיין בשדה חמד מערכת הגוף סי' ש"ה מ"ש בזה בשם חידו' יד דוד

(ג) מה שהקשה כת"ה על הערוך ערך דם דמייתי גמ' בכריתות ד' כל חלב וכל דם מה חלב מיוחד וכו' וכ' דכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור אפילו בקדשים כו' ותמה הא בקדשים לכ"ע מול"א כדילפינן מיקדש, הנה י"ל דהערוך ס"ל דסוגיא דכריתות כסוגיא דחולין צ"ט דקרא דיקדש אתיא לט"כ וכתבו בתוס' שם ד"ה גלי רחמנא דגירסת רש"י בנזיר ל"ז דלרבנן קרא דחטאת לט"כ (לא כגי' דידן דלמסקנא קרא דחטאת להיתר מצטרף לאיסור). ולפ"ז גם בקדשים אין המל"א וכש"כ למאן דל"ל ט"כ דאורייתא בקדשים ט"כ דאורייתא ולעולם אין היתר מצטרף לאיסור. ועיין בספרי חיו"ד ח"ר סי' קכ"ג מ"ש לישוב דברי התוס' זבחים ע"ה ד"ה הפיגול מ"ש שם דאפי' היתר לא מצטרף לאיסור דנראה מדבריהם דאפי' בקדשים אין המל"א והארכתי שם אמנם להמעיין בערוך יראה שיש לפרש דקאי אדבתרא שהביא דברי רבי יהושע דנשתייר חצי זית בשר וחצי זית חלב אין זורק את הדם וזה הפירוש דאין חלב ובשר מצטרף ומה דקאמר דאפי' בקדשים אין המל"א היינו דאין חלב ובשר מצטרף והגם שהוא קצת דוחק כמעט מוכרח פירוש ודו"ק: