בית יצחק אבן העזר חלק ב מט

ב' גיטין וצ"ל דאף שכ' בטיב גיטין בלקוטי שמות סעיף י"ג דבלא נודע בבירור שם אבי האיש והאשה יש לכתוב החניכה שהכל קורין מ"מ כשסותר הקריאה לתורה ושם הנקרא בפי כל יש לכתוב ב' גיטין. וע' טיב גיטין שמות אנשים אות א' ס"ק ל"ב מ"ש דשם אלי' לא דמי לחניכה שהכל קורין. וע' בתורת גיטין דשם זכרי' דמי לשם אליהו וה"ה שם טובי' לדעתי. ובכן אף שכתבתי בתשובה לק' בשם זכרי' דכשר וא"צ גט אחר שם הי' הכחשה בשם אביו אם הי' נקרא זכרי' בוא"ו או בלא וא"ו אבל בנ"ד כפי הנראה ודאי הי' נקרא בוא"ו לתורה ע"כ צריך לכתחלה ב' גיטין. אמנם בנ"ד שהתנה בגט השני ע"מ שלא תנשא עד אחר עשר שנים לא ביאר בהשאלה אם ידע המגרש קודם שנכתב גט הראשון שצריך ב' גיטין או לא ידע כמ"ש הנוב"י סי' הנ"ל. כ"א ידע שצריך ב' גיטין אולי סמיכתו עיקר הי' על גט השני וכוונתו הי' כדי לפסלו ושיהי' הוא מותר לישא אחרת וע"כ לא פסל הראשון כי זה רגילות אצל המונים שאומרים שהוא מותר לישא בגט הראשון ואם הי' פוסל גט הראשון ידע שלא יניחו אנשים אותו לישא אחרת וקצת ראי' לזה מדברי כנה"ג סי' קי"ט הובא בבאר היטב שם סק"ז דאם גירשה מדעתה ונמצא פסול בגט יכול לגרשה בע"כ דוקא שלא ידעה בפסולו אבל אם ידעה בפיסולו אין יכול לגרשה בע"כ וע"כ צ"ל הטעם דכיון שידעה בפסולו לא קיבלה ברצון הגט רק שסמכה על הפסול ולא קבלה רק לשחק בו ה"ה הכא אם ידע שצריך ב' גיטין סמך עצמו על גט השני. אמנם אם לא ידע שיצטרך גט שני בודאי סמך על גט הראשון מ"מ בכל אופן אם המגרש לא ירצה ליתן גט אחר וא"א לכופו האשה מותרת להנשא בכח גט הראשון דהב"ש פוסק בשם חזקיה דבדיעבד כשר בכתב חזקי' אף אם נקרא לתורה בשם חזקי' בוא"ו דהואיל והכל קורין חזקי' הוה כחניכה שהכל קורין ואינו דומה לאלי' דרוב נקראין על שם אלי' הנביא עי"ש וטובי' דומה לחזקי'. ומה שחששנו שמא סמך הבעל על גט השני אם ידע שיצטרך גט שני. גם זה ליתא דבודאי הב"ד אמרו לו שיכוין לגרש בגט זה כמבואר בב"ש בסדר הגט ודברים שבלב אינם דברים גם מוקמינן אותו אחזקת כשרות. ובודאי לא כוון לקלקלה רק השתא הוא דאיתרע. על כן אם א' אפשר להשיג גט אחר תנשא בגט זה דאין בתנאו ממש כיון דהגט ראשון כשר בדיעבד. ואם ירצה ממון הרבה גם זה הוה כא' אפשר להשיג גט אחר דאטו תרקבי דדינרא בעי למיתב לי' והוה ג"כ כדיעבד כמ"ש הגאון מהרש"ק בסי' קי"ט בספר אנשי שם אמנם שלא יהי' לעז נחוץ להתאמץ שיתן גט שני

(ב) והנה בגוף הדין אם מועיל הגט או צריך לקדש שנית ואח"כ לגרש בסי' קמ"ג סעיף ט"ז בהתנה ע"מ שלא תנשא לפלוני אא"כ יקדשנה המגרש ואח"כ יגרשה בסתם. והיא מתשובת הרא"ש כלל מ"ה. ואמנם בב"ש הקשה ממ"ש הטור ס"ס ל"ח דיכול לבטל התנאי וכבר קדמו בתשו' מהרי"ט ח"א סי' י"ט דדברי הרא"ש סתרו אהדדי מכלל מ"ה לכלל מ"ז דשם פסק דיכול לבטל התנאי והנה לפ"מ שתירץ במהרי"ט דבכלל מ"ז דמיירי בתנאי דאם יבא לזמן פלוני דאכתי אגידה בי' דבידו לקיים התנאי ואסורה להנשא ומ"ה יכול לבטל תנאו משא"כ בע"מ שלא תנשא לפלוני דמותרת להנשא לכל אדם חוץ מפלוני ול"ח שתעבור על התנאי על כן לא אגידה בי' ואין יכול לבטל התנאי לפ"ז בהתנה שלא תנשא לשום אדם עד אחר עשר שנים אכתי אגודה בי' ויכול לבטל התנאי. וא"צ לקדשה מחדש. אך לתירוץ ספר דברי אמת שכ' דבתנאי שהוא בקום ועשה כיון שאם התנה הוא תחלה ל"מ קיום התנאי לאחר מיתתה ואין כאן גט אם מתה אכתי אגודא בי' ומ"ה מהני בטול התנאי או גט אחר משא"כ בתנאי בשב ואל תעשה דאף אם מתה היא מתקיים התנאי אחר מיתתה ושוב לא אגודה בי' ע"כ אין יכול לבטל התנאי ולא לגרש עד שיקדש וזה שייך אף במגרש ע"מ שלא תנשא עד עשר שנים. אמנם סברת דברי אמת לא ברור לי כ"כ אך גם האבני מילואים סי' קמ"ג מתרץ דברי הרא"ש ושורש דבריו דבע"מ שלא תנשא לפלוני כיון שא"א לעבור על תנאי דאם היא א"א ל"ה נשואין וע"כ הכונה כמ"ש הר"ן דאם תנשא היא בשעת נשואין גרושה וקודם לזה ואח"כ היא א"א א"כ התנאי אין מבטל המעשה לגמרי ול"ב משפטי התנאים כמ"ש המ"ל פ"ג מה' זכי' והרא"ש כ' כלל מ"ו דמה"ט יכול לבטל התנאי דתנאי ילפינן מב"ג וב"ר ואם מבטל התנאי ל"ה דומיא דבני גד. משא"כ בתנאי דאין מבטל המעשה לגמרי א"צ ללמוד מב"ג ומה"ט ל"ב משפטי התנאים ומ"ה אינו יכול לבטל. וסברתו שייך ג"כ בהתנה שלא תנשא עד עשר שנים דע"כ גם בתנאי זה צ"ל כמ"ש הר"ן דאם תנשא ברגע זו היא פנוי' א"כ גם אין יכול לבטל התנאי

(ג) וקצת צ"ע בענין זה על מהרי"ט סי' מ"ט שכ' שם המגרש ע"מ שלא תנשא לפלוני נפסלה מן הכהונה בין אם תקיים התנאי בין אם לא תקיים התנאי. דבאם תנשא לפלוני הי' נבעלה לפסול לה ופסלה לכהונה וזה דרך רחוק דלא נפסלה לכהונה מחמת הגט דהגט בטל רק מחמת הזנות. ולמה לא כ' דבפשיטות נפסלה מן הכהונה מחמת השני דאם תנשא לפלוני היא ברגע זו גרושה ורק דאח"כ חוזרת ונעשית א"א כמ"ש הר"ן דל"א כיון דפסקה פסקה בכה"ג. א"כ היא על כל אופן פסולה לכהונה דהלא גרושה נעשה ברגע מהנשואין. וצ"ל דמהרי"ט כ' כן לשיטת תוס'. ויותר צ"ע על מהרי"ט סי' נ' שתמה על מ"ש לעיל דבע"מ שלא תנשאי פסולה לכהונה אם לא נתקיים התנאי דהוה ריח הגט ומ"ש מכל תנאים דעלמא דמוכח דבשלא נתקיים התנאי ל"ה אפי' ריח הגט כדמוכח ממשנה דגיטין פ"א דבלא נתקיים מותרת לכהן ושעה"מ מוכיח מסוגיא דיומא י"ג דלא נפסלה לכהן במגרש בתנאי בשוא"ת עיי"ש וכל זה ל"ק לפמ"ש בשם הר"ן דבע"מ שלא תנשא ל"ה התנאי שלא תתגרש דבכל אופן תתגרש דאף אם תנשא תהי' גרושה רגע אחת. על כן ודאי היה ריח הגט ופסולה לכהונה אף אם מת בעלה ואח"כ תנשא לפלוני ואמרינין דהתנאי נמשך אחר מיתתו. מ"מ כיון שהתנה שבאם תנשא בחיי בעלה תהי' גרושה רגע אחת על כן לא הי' גירושין בתנאי ובכל אופן נפסלה ואולי לזה כיון מהרי"ט בסי' מ"ט ומ"ש דנפסלה לכהונה משום זונה לא דקדק בלישנא ול"ק מה שהקשה עליו בסי' נ'

(ד) וחזות קשה ראיתי בענין זה בתשו' הרא"ש כלל מ"ו הנ"ל והובא ג"כ במהרי"ט ר"ס מ"ט הנ"ל וז"ל וגבי תנאי בני גד ובני ראובן מלתא דפשיטא אם אמר יהושע לב"ג וב"ר אין אנו צריכין הי' פטורין מן התנאי שהתנה עמהם משה לעבור חלוצים לפני' וזה צ"ע דיהושע לא הי' רק שליח ישראל ואיך יכול למחול זכות ישראל. ועוד רש"י כ' בכתובות ע"ד תנאה שאפשר לקיים ע"י שליח שהרי משה ציוה ליהושע לתת להם את הארץ שהי' שלוחו של משה ואיך היה יכול למחול וכי שליח יכול למחול אך ע' באבני מילואים סי' ל"ח ס"ק ב' שכתב בשם השאלתות וז"ל ואע"ג דתנאי ב"ג וב"ר בהדי אלעזר ובהדי יהושע קמתני ומשה הוא דהוה להון כשליח בין דהוקשו ראשים לאבות כמאן דמתני בהדי דידהו דמי ומדייק הא"מ מזה דאלעזר ויהושע אינהו בעלי דברים הם שהי' העיקר בחלוקת הארץ אלא כיון דהוקשו ראשים לאבות הו"ל משה נמי בע"ד ולא הי' שם ע"י שליח ולפ"ז ניחא שהיה יהושע יכול למחול לטובת ישראל דלא היה שליח ואכ"מ להאריך

(ה) והנה מצאתי במחנה אפרים. סוף ה' גירושין בעובדא שאחד גירש אשתו לזמן ובתוך הזמן רוצה להתירה בהחלט והותר באופן שימחול התנאי ויבטלו בטול גמור ואח"כ יגרש מחדש מטעם ס"ס שמא כרא"ש דמהני מחילת התנאי ואת"ל כהרשב"א דלא מהני מחילת התנאי שמא הלכתא כרובא דרבוותא דנתינת גט מועיל וא"צ לקדשה מחדש ואע"ג דלכתחלה אין לו ליכנוס לבית הספק מ"מ רובא דרבוותא ס"ל דמהני גט שני עיי"ש. והגם דמלשון התשובה משמע דהשאלה הי' דהתנה אם לא יבא לזמן פלוני מ"מ לשון השאלה לא משמע כן ומ"ש משא"כ בנ"ד קאי על הרא"ש דאף להרא"ש בתשובה סי' מ"ה החולק על סי' מ"ו מ"מ מהני גט שני. ועיי"ש שכ' דלטעם הרא"ש דאתי דיבור ומבטל דיבור מהני אף בתנאי דלצעורי. והרא"ש חדא ועוד קאמר. וע' שעה"מ ה' גירושין חולק על מח"א וכ' דהרא"ש ס"ל דבתנאי דלצעורי אין יכול למחול להרא"ש

(ו) ובעיקר הדין שכ' הרא"ש בתשובה סי' מ"ה דצריך לקדש מחדש וס"ל כיון דלע"ע גרושה והותרה לגמרי רק דאם תעבור על תנאה להנשא לפלוני תהי' א"א למפרע ל"מ שיגרשה כעת. והחולקים ס"ל דמהני כעת הגט דאם תעבור על תנאה נימא תגלי מלתא למפרע דהגט השני גט וע' במ"ל פ"י מגירושין הנ"ל שהאריך הרבה בתנאי הקידושין אם יכול לגרש קודם שחלין הקידושין. ובעניותא יש להביא ראי' דמועיל הגירושין אף דלע"ע היא מגורשת ממש מ"מ מהני גט שני לענין אם תנשא ותהי' א"א למפרע מדברי תוס' שבת מ"ח ע"ב ד"ה אי חיבור הוא שכתבו בסוף דבריהם תירוץ הרשב"א ז"ל שכ' במספורת של פרקים דפריך הש"ס שפיר אי לאו חיבור הוא מדאורייתא אמאי גזרו חכמים טומאה כלל דהא כל פרק בפ"ע טהור הוא מדאורייתא לפי' והא דאמר דגזרו על הזי' שבשעת מלאכה פי' אע"ג דשלא בשעת מלאכה טהור גמור הוא מ"מ כשחוזרים ועושים בו מלאכה חוזר לטומאתו ישנה והחמירו חכמים בטומאה ישנה שלא תועיל לו הזי' שלא בשעת מלאכה וגזרו על הזי' שבשעת מלאכה משום הזיה שלא בשעת מלאכה. וכתב מהרש"א לפ"ז יקשה כיון דאינו חבור וכל אחד בפ"ע טהור א"כ לא תועיל הזיה אף על אותו חלק שהוזה ועוד ק' גם כשהוזה על שניהם לא תועיל הזי' כיון דלא הי' עליהם שם טומאה שלא בשעת מלאכה כיון דאינו חבור וכשחוזר ועושה בהן מלאכה יחזור לטומאה ישנה וא"כ לא תועיל שום הזיה בטהרה בתספורת של פרקים ויש לישב דעל אותו חלק שהוזה שלא בשעת מלאכה נאמר שפיר שיועיל לו הזיה ולא יחזור דאם נאמר שלא יועיל כיון שלא היה לו חבור הרי הוא טהור הכונה דממנ"פ לע"ע הוא טהור וא"צ הזיה, ורק דלאח"כ כשתעשה מלאכה יחזור לטומאה ישנה ושוב הועיל הזיה למפרע עיי"ש הגם כי מהרש"א כתב שזה דוחק אבל הדבר מוכח מתוס' הרי אף דלע"ע טהור מ"מ מהני הזיה שאח"כ לא יחזור לטומאה ישנה ה"ה דמהני גט אף דלע"ע ל"ה א"א מ"מ כשתעבור על תנאי ותהיה א"א למפרע מהני גט למפרע. אך יש לומר דשם לא יחזור לטומאה ישנה רק מדרבנן ומ"ה מהני הזיה הגם שלא דמי לטומאה ישנה דשבת ט"ז מ"מ משמע קצת מתוס' דלא טמא רק מדרבנן ועכ"פ ראיה זו מועיל לנ"ד שיש ספק אם יש קצת שינוי בשם האב וזה ודאי ל"ה רק מדרבנן ומדאורייתא מועיל הגט הראשון ולענין חשש דרבנן ודאי מהני גט שני כמ"ש הראיה מתוס'

(ז) ובעיקר דברי הרא"ש שכתב בתשובה במגרש ע"מ שלא תנשאי לפלוני דא"א להתיר לפלוני רק ע"י שיקדש מחדש כפי הנראה סברתו דל"מ לגרש כעת כיון דלע"ע ל"ה א"א ול"ה ביד הבעל שתעבור על תנאה ע"כ הוה דשלב"ל ובשלמא בתנאי שביד הבעל שלא לקיים התנאי הוה בידו ול"ה דשלב"ל ומ"ה מצי לגרש משא"כ בתנאי שאין בידו. וכ"כ בתורת גיטין ולפ"ז יש לומר לפמ"ש בתשובה (ע' ח"ר לאה"ע סי' קי"ב אות ו') לישב דברי הרמב"ם שכתב דמה"ט באומר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה דל"ה גט משום דהוה שלא לשמה ולא משום דהוה דשלב"ל וכתבתי דס"ל להרמב"ם דגט ל"ה רק סלוק ומהני סלוק בדבר שלב"ל וע' במהרי"ט ח"מ סי' כ"א דמהני מחילה קודם שיטול מק"ו דאם מוחל אחר שיטול מהני כ"ש קודם שיטול. וכתבתי דס"ל למהרי"ט דמהני מחילה בדשלב"ל כדמוכח בריש אלו נערות דמהני מחילה בקנס אף דהוה דשלב"ל (וכן מוכח מריש הכותב