בית יצחק אבן העזר חלק ב מו

ששמה תוניס. (ומ"ש בתרגום פ' שלח על פסוק צוען מצרים טנס דמצרים י"ל כיון דשניהם ממצרים וגם תונס היה במדינת אפריקא אולי הי' אז טניס בכלל מדינת מצרים) ומ"מ פוסל הרשב"ץ בחסר משמע שהג"פ מסופק בזה ובאמת שם המדינה תנס ושם מטרפולין שלה תוניס. אולי משום זה פוסל הרשב"ץ ובשם גרשון שכ' חסר וא"ו פוסל ג"כ בג"פ והב"ש מכשיר דהב"ש לשיטתי' שפוסק בס"ק מ"ה כלבוש. והג"פ נראה דאינו פוסק כלבוש וע' טיב גיטין אות ג' ס"ק ס"ה וע' בח"מ סי' קכ"ו ס"ק כ"ד דמייתי לת"ה סי' קל"ג דאם כתב אייר חסר אין לכתוב גט אחר רק ביומו קודם שנתפרסם שנתגרשה דחיישי' ללעז ע"כ נראה לכאור' דגם בנד"ד אין לתת גט אחר. אולם שמעתי שבק' טארנאוו קורין למקצת ב"א הרשל בפת"ח. ע"כ אם זה המגרש קורין אותו בסגול יש לחוש לטעות שכשיראו שגירש בשם הרשל בלא יו"ד יאמרו שקורין אותו בפתח. ואין זה המגרש. ע"כ אם יתברר לכת"ה שכן הוא יצוה שיבואו אליו ויתן גט אחר ויראה שלא יהי' חשש לעז על הבד"ץ ויעשה בהשכל ודעת

והנני ידידו

סי' כו

ב"ה פרעמיסלא תרמ"ג לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה מוהר"ר שמואל יצחק שור נ"י וכעת אבד"ק מאניסטרישטץ

בדבר השאלה באחד שבא לגרש אשתו ואמר ששם אביו דוד יואל והב"ד לא האמינו לו כי לא הי' מוחזק רק בשם יואל לבד והעידו ב' עדים בפני שליח ב"ד שנקרא לתורה בשם דוד יואל וכתבו בגט דוד יואל דמתקרי יואל. ואח"כ הבעל קרא ערעור על הגט ואמר שבכוונה שינה שם אביו ביען שחותנו כפה אותו לגרש בכח הקומפרימוס ובאמת לא נקרא מעולם בשם דוד יואל ואף לא מעריסה והוא בקש מהעדים שיאמרו כן בערמה והעדים מודים לדבריו והעידו ב' עדים כשרים שאביו מעולם נקרא לתורה רק בשם יואל מה דינה של האשה הזאת. וכעת הבעל אינו רוצה לגרש מחדש עד שיעמדו אתו לד"ת

(א) תשובה הנה כבר הביא כת"ה דברי הפוסקים דשינוי בשם אב ל"ה רק פסול מדרבנן והיכא דאיכא תרי ותרי הו"ל ספיקא דרבנן. אך שיש לומר דבאיתחזק איסורא אף בספיקא דרבנן אסור כמ"ש הש"ך סי' ק"י בדיני ס"ס ס"ק כ' וע"ז כתב דאין לסמוך על סברת הר"ש בפ"ב דמקוואות דהיכא שהי' בתחלה אסור מדאורייתא והותר אין להעמיד בחזקת איסור כיון שיצא מחזקת איסור דאוריי' דזה דוקא היכי שיש ספק אי נולד איסור או טומאה חדשה כגון שספק אי טבל אח"כ במים שאובין דנטמא מחדש משא"כ בספק אי אזיל האיסור שנתחזק עליו ל"מ סברת הר"ש וצדקו דבריו (א"ה כבר פלפלתי בדברי הר"ש לעיל סי' כ' אות ט' וסי' כ"ד אות י"ג) ונ"ל ראי' ממ"ש התוס' חולין דף ל' ע"ב ד"ה החליד דלצד האיבעיא דשהיה במיעוט קמא דושט אינו אסור לא משכחת שהי' בעוף רק מדרבנן. וקשה ממה דמשני בחולין דף י' לא לאתויי ספק שהה ספק דרס והרי זה קאי בעוף ובעוף לא הוה ספק שהה רק מדרבנן וא"ל דאיתחזק איסורא דהרי למ"ד יש שחיטה בעוף מן התורה הי' לו בתחלה חזקת איסור דאורייתא ויצא מחזקה דאורייתא וליכא לאוקמא בחזקת איסור וע"כ דגם בכה"ג שייך לאוקמא בחזקת איסור דאינו דומה להר"ש רק בספק שהי' במיעוט בתרא הוי כהך דהר"ש דכיון דנשחט רוב יצא מחזקת איסור וספק אם נאסר אח"כ מדרבנן משא"כ בספק שהי' במיעוט קמא וז"ב. מיהו עדיין קשיא לשיטת הפ"ח שחולק על הש"ך וס"ל ספק דרבנן אף באיתחזק מותר וע"כ צ"ל בישוב קו' הנ"ל דהגמרא קאמר לא לאתויי ספק שהה לצד האיבעיא דשהי' במיעוט קמא דאורייתא ולצד הסברא דאין שהי' בעוף רק מדרבנן קאמר ספק דרס דזה בעוף ספיקא דאור' וא"כ נדחית ראי' הנ"ל מ"מ הסברא ברורה דיש לחלק בין הך דר"ש. ובאמת מ"ש כת"ה ראי' מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אף דמיעוט המקפיד ל"ה רק מדרבנן לא עלתה טבילה והיא קו' ישועות יעקב במקוואות ובכמה מקומות וכתבתי במקום אחר די"ל כמ"ש תוס' סוכה ג' דהיכא שאינו יוצא במצות סוכה מדרבנן אף מדאורייתא אינו יוצא וה"ה בטבילה וע' בפמ"ג בפתיחה כוללת ה' קריאת שמע בסופו שכ' בסברת התוס' דהיכא דעביד לעבור על דרבנן ויש לו יכולת בסוכה כשרה הפקיעו המצוה מיני' וזה ל"ש בטבילה דהוה הכשר מ"מ איכא למ"ד דגם טבילה מצוה. וע' בטור סי' קצ"ז בשם ר"ח דקי"ל טבילה בזמנה מצוה ורוב פוסקים חולקים והרבה יש להתישב בסבר' זו מ"מ ע"כ צריך לומר כן לסברת הפוסקים דבדרבנן אף חזקת איסור ל"מ ולא נאריך הפעם בזה אך בעיקר הדין יש סברא לומר דהיכא דב' עדים מכחישים ב' העדים נאמנים לומר מבודים היינו והכי משמע פשטא דלשון הגמ' כתובות דף כ' ע"א דאהא דאמרינן תרי ותרי נינהו אמר ר"ש דאין מכחישין אלא בפניהם א"ל ר"נ אלו הוה קמן ומכחישין הוה הכחשה והו"ל עדות מוכחשת השתא דליתנייהו דאלו הוה לקמן דילמא הוו מודו להו מהימנא משמע דאלו הוה העדים מודין להעדים דפסולין הי' ודאי פסול ול"א כיון שהגיד כיון שב' עדים מסייע להו. אולם בשער משפט סי' כ"ט ס"ק ב' כתב לדחות ראי' זו ומייתי דברי הריב"ש סי' רס"ו שכתב דאף בתרי ותרי אין העדים נאמנים לומר מבודים היינו. ועיין מהר"ם שיף בכתובות שכתב ג"כ דבגמ' ל"ד נקט דאלו הוה קמן היו מודים לא מגרעינן בהודאתו ובתשובה אחת כתבתי דבשטר דלא הי' דרישה וחקירה שמא מאוחר היה כשיש עדים מכחישין הוה לי' דין מרומה ובעי דרישה וחקירה מש"ה העדים יכולים לחזור. אך למחנה אפרים דיני עדות סימן כ' לא מהני חזרה כיון שבשעה שהעידו לא הי' דין מרומה עיי"ש שהארכתי בפרט זה א"כ בנ"ד ג"כ כיון שבשעה שהעידו לא הי' הכחשה העדים אין יכולין לחזור והוה לי' תרי ותרי

(ב) והנה אף שהעדים כפי השאלה נראה שלא העידו בב"ד אף שב"ד שלחו לשאול לעדים ע"כ נראה שיכולים לחזור ול"ה חוזרים ומגידים. אמנם אף שנראה כן לחידושי הר"ן בסי' מ"ז דכל שלא העיד בב"ד אף באוסרין חוזר ומגיד מ"מ הוכיח בשב שמעתתא פ' י"ד שמעתתא ו' דכל שנעשה מעשה עפ"י העדים אף שלא העידו בב"ד אין חוזרין ומגידין. ע"כ בנ"ד שנכתב הגט עפ"י העדים ובב"ד נתנו כתב והתירוה להנשא עפ"י הגט אין נאמנים לחזור ע"כ לא הוי רק תרי ותרי וכת"ה חשש להפוסקים דשינוי בשם האב פסול מדאורייתא. ולע"ד בנ"ד שלא הי' השינוי רק בשם העוליה לתורה שהרי כתבו דמתקרי יואל והוא החניכה שהכל קורין ובזה אין שינוי רק בשם העוליה לתורה לכ"ע ל"ה רק פסול מדרבנן דהסוברים דפסול מדאורייתא הוי משום דס"ל דגם שם אביו צריך לכתוב בגט. וע"כ העדים חתמו על שקר והו"ל מזויף מתוכו והתו' בגיטין דף פ' כתבו דמה שאין העדים צריכין לכתוב לא קאי חתימתן ע"ז. וע' ב"ש אה"ע סי' כ"ח שהקשה משטר מוקדם דאין נאמנים לומר שלא חתמו ע"ז וכ' ג"כ דמה שא"צ לכתוב יכולים לו' לא חתמנו על זה. ואני כתבתי דבגט שלא נכתב רק בלשון בע"ד לא מעידין אכולה מילתא כמ"ש הרמב"ן והראשונים בכתובות כ"ד. ובח"מ סי' מ"ט. א"כ כשנכתב החניכה שהכל קוראין דבודאי כשר הגט בשם זה לבד ודאי אין כאן פסול מדאורייתא דהעדים לא העידו בשם שאין צריך לכתבו כמ"ש תוס' גיטין פ', וכש"כ בנ"ד שיש כאן ב' עדים שהעידו כמ"ש העדים לא שייך לומר דהו"ל מזויף מתוכו שהעדים חתמו שקר. ואולי גם חשש לעז ליכא כיון שב' עדים מעידין כן

(ג) ובגוף דברי מהרא"י סי' קל"ט שכתב דאף עד אחד יכול לערער ששינו השם בגט שקשה על דבריו מש"ס בגיטין ט' דמבואר שם דאין ערעור פחות משנים גם הקשיתי על הב"י דבסי' קכ"ט מייתי דברי מהרא"י ובסי' קל"ד מייתי דברי הר"ן בתשובה דלאחר שנתגרשה האשה בחזקת פנוי' ואין דבר שבערוה פחות משנים וכתבתי בטעם מהרא"י דכיון דעד אחד נאמן על השם מטעם מילתא דעבידא לגלויי. ה"ה דנאמן לערער מטעם זה, מ"מ מדברי הר"ן בתשובה נראה דלאחר שנתגרשה מוקמינן אותה בחזקת פנוי'. וע' בפ"י בגיטין ר"פ השולח תוס' ד"ה מהו דתימא שכתב דמהאי טעמא אינו נאמן הבעל לומר שביטל כיון שהגט ביד אשה והרוב אין מבטלין ואינו נאמן כנגד הרוב וה"ה בנ"ד י"ל כיון שזה מעשה רשע לגרש אשה ולהוציא לעז ולהעמיד עדים שקרנים אין נאמן נגד הרוב וגם העדים אין נאמנים. ומוקמינן בחזקת שנתגרשה אך כיון שיש ב' עדים אחרים שמעידין כן לא שייך סברת הפנ"י (ועמ"ש בסי' כ"ד אות ח' ט' בענין זה)

(ד) ובגוף דברי הר"ן בתשובה סי' מ"ג שכ' דלאחר שנתגרשה האשה בחזקת פנויה ואין דבר שבערוה פחות משנים וע"כ הכוונה כיון שיצא בהיתר ונתחזקה האשה גרושה בחזקת פנוי' עומדת. ואמנם במהרי"ק שורש קמ"ז כ' בזרק עוף מידו ונמצא שמוט ל"א כיון שיצא בהיתר בחזקת היתר עומדת ומוקמינן בחזקת איסור ומייתי ראי' מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אף שנתחזק בהיתר מ"מ בחזקת איסור עומד והובא בפ"מ יו"ד סי' כ"ה עיי"ש י"ל מלבד סברת הפ"י הנ"ל דדוקא בלא נמצא ריעותא רק שהבעל מערער כ' הר"ן שהוא בחזקת פנוי' כדמוכח בגיטין דף ט' דמקשה הא אין ערוה פחות משנים ולא משני ה"מ דאיכא חזקה דכשרות כמו שהקשה הפ"י וע"כ צ"ל דכיון שנתגרשה ל"מ ערעור חד ואף דערעור דבעל מהני היינו לענין קיום דמדרבנן צריך קיום אבל לערעור דבעל לומר שביטל השליחות דלא חששו חז"ל שפיר כ' הר"ן דמוקמינן בחזקת פנוי' משא"כ בנמצא ריעותא כגון בנמצא הסימן שמוט דאיכא ריעותא לפנינו מוקמינן בחזקת איסור אף שיצא בהיתר וכן בטבל ועלה ונמצא דבר חוצץ א"כ בנידון שלפנינו שיש ב' עדים נגד ב' עדים ריעותא לפנינו מוקמינן בחזקת איסור כמ"ש מהרי"ק ושוב עיינתי בס' דברי אמת דיני גיטין בסי' ח' שהביא כת"ה חשש לדעת הרמב"ם. דאף בשינה שם עירו אף שאין צריך לכתחלה מ"מ פסול מדאורייתא וה"ה בשינוי שם אביו חושש לפסול מדאורייתא ולפ"ז אולי גם בשינוי שם העולה לתורה פסול מדאורייתא דלא כמו שצדדתי לעיל בסברא. אשר על כן אם כי להלכה משמע כדעת הרא"ש דלא הוי רק פסול דרבנן מ"מ בתרי ותרי י"ל דהוי ס"ס להחמיר שמא בשינוי פסול מדאורייתא. ושמא אף אם לא פסול אלא מדרבנן מ"מ בתרי ותרי אף מדרבנן מוקמינן בחזקת איסור כשיטת הש"ך. וגם אולי העדים יכולים לחזור הואיל ולא הגידו תחלה בב"ד