בית יצחק אבן העזר חלק ב מה

דאורייתא ומייתי ראי' דאס"ד כולו שאוב מדרבנן אמאי בב' מקואות וא' שאוב וטבל מטומאה חמורה באחד מהם טמא הי' לו לטהר מספק וקשיא הרי איתחזק איסורא מדרבנן וע"כ כיון שנטהר מדאורייתא ואזיל מחזקה דאורייתא לכ"ע טהור ומזה מייתי ראי' מיהו אין ראי' מזה דמשמע לי' להר"ש דמשנה אתיא אף לר"מ דס"ל בעירובין ל"ו דספק דרבנן אף באתחזק איסורא מותר

(יד) והנה בענין זה כבר האריכו הפוסקים האחרונים ואמת משמע מגמ' במקום שנמדד ונמצא חסר דכל טהרות שנעשו על גביו טמאות ואף כלים שנשבנ משמע דטמא וכן פרש"י קידושין ס"ו ע"ב. אף דבכלים סגי ברביעית מן התורה. מ"מ טמאות הואיל ומדרבנן ל"מ. וכבר נשאלתי על זה (ע' בספרי ליו"ד ח"ב סי' ל"ב) ורציתי לומר דבטבילה שאני דאם בטלו לטבילותא דרביעית ל"מ שוב טבילה מהתורה כמ"ש תוס' סוכה ג' דהיושב בסוכה פסולה מדרבנן אף מהתורה אינו יוצא. ומ"מ פשטא דשמעתתא משמע דהטבילה מועלת מדאורייתא ורק משום חזקה דרבנן ל"מ הטבילה דלא כסברת הר"ש. וכן מהך דטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אף בחציצה דרבנן ל"מ הטבילה דמיעוט המקפיד לא הוי רק מדרבנן ומ"מ אמרינן בחולין דף י' דאפי' נתעסק כל היום ויש לתלות שנעשה אחר הטבילה לא עלתה לו טבילה. משום חזקת טומאה אף דודאי נטהר מדאור' וכבר הקשה כן בישועת יעקב ריש הלכות מקוואות ועוד בכמה מקומות על הר"ש. והנראה דעיקר דבר זה תליא במחלוקת אי מחזיקין מאיסור לאיסור דלהפוסקים דמחזיקין מאיסור לאיסור אף דכבר יצא מחזקת איסור הראשון בודאי מ"מ מחזיקין מאיסור לאיסור אחר ה"ה דמחזיקין מטומאה דאוריי' לטומאה דרבצן ולהפוסקים דאין מחזיקין מאיסור לאיסור הואיל וכבר יצא מחזקה הראשונה מוקמינן אחזקת היתר ה"ה וכש"כ ביצא מחזקת איסור דאורייתא דל"ח לספיקא דרבנן. אמנם אף להפוסקים דמחזיקין מאיסור לאיסור משמע מתוס' דיבמות דף ל"א דדוקא בנולד הספק מחיים בעוד שהי' האיסור הראשון מחזיקין מאיסור לאיסור אולם מדברי הר"ן והרשב"א ורבינו יונה דס"ל בספק טריפות אפילו בספק השקול אסור ודוקא בבא זאב ונטל בני מעים שרי משום דשכיח להיתר יותר, הא בספק השקול אסור ולא מוקמינן לה בחזקת היתר. וכתב בשב שמעתתא שמעתא ה' פ"ט דס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור היינו מאיסור אמ"ה לאיסור טרפה אף בנולד הספק לאחר שחיטה אם הספק הוא דמחיים נטרפה. ולשיטתם בטבל ואינו יודע אם לא היה הטבילה כדין מדרבנן מחזיקין מטומאה דאורייתא לטומאה דרבנן. ובהכי נ"ל לישב מה שהקשה בישי"ע ובתשובת תועפות ראם חלק יו"ד סי' ט"ו והובא לעיל. אמאי בטבל במקוה שהוא ספק מים שאובים מועיל הטבילה כמ"ש הר"ש להסוברים דכולו שאוב ל"ה רק דרבנן ובטבל ונמצא עליו דבר חוצץ דרבנן ויש ספק אם טבל בחציצה זו טמא כדמשמע בחולין דף י'. להנ"ל יש לישב לפמ"ש הרשב"א ביבמות ל"א בטעמא דאמרי' דבספק גירש הערוה מוקמינן בחזקת היתר לשוק אע"ג דנולד הריעותא מחיים דשם כיון דמיתת הבעל מתיר ממילא והרי מת אין מחזיקין מאיסור לאיסור משא"כ בספק טריפות מחיים דצריך מעשה להתירו מחזיקין מאיסור לאיסור. ולפמ"ש השב שמעתתא כונת הרשב"א. אף דבודאי נעשה המעשה שחיטה. מ"מ כיון שאם הי' טרפה באיסורה עומדת מחזיקין מאיסור לאיסור ומש"ה בספק השקול אסור אף בלא נולד הריעותא ולא נודעה מחיים ולפ"ז נא' הנה אשה צריכה טבילה. ואמנם גם צריכה עיון הגוף. ומבואר בסי' קצ"ח סעיף ח' במחבר שעיון הגוף הוא מן התורה ובגליון שם כתבתי (וכן כתבתי בספרי ליו"ד ח"ב סי' כ' אות ז') שצ"ע כיון דמדאורייתא בעי רובו ומקפיד וזה לא שכיח למה עיון הגוף הוא מן התורה. וכתבתי דכיון דאיכא לברורי לא סמכינן ארובו. ואמנם מבואר שם דאף בדיעבד לא עלתה טבילה הוא מדרבנן. ויהי' איך שיהי' כיון דהאשה צריכה עיון הגוף וכשנמצא דבר חוצץ הוא ספק שמא לא עיינו יפה שהרי נמצא עליו דבר חוצץ וכיון שנפל הספק במעשה העיון מחזיקין מאיסור לאיסור משא"כ בספק אם טבלה במים שאובין דספק הוא על הטבילה בזה אמרינן כיון דהטבילה הועילה לדאוריי' מהני גם מספק לדרבנן. משא"כ כשיש ספק במעשה העיון ל"ש לומר הואיל והועיל העיון לדאורייתא דבדאורייתא בדיעבד מותרת בלא עיון. כדכתיבנא. עוד אפשר לומר כיון דקיי"ל נדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה ולדעתי א"צ אף כוונת עשי' ואינו דומה לשחיטה דבעי עכ"פ כוונת עשי' לכ"ע וכמ"ש הב"י סי' ג' או דעכ"פ בעי כח גברא לכ"ע מ"ה כ' הרשב"א ביבימות דמחזיקין מאיסור לאיסור אמנם טבילה אף אם נפלה למקוה המקוה מטהר ול"ב אף כח גברא וכונת עשי' ודאי ל"ב. (ואף דבחולין ל"א משמע דשוין הם לר"נ מ"מ החלוק ע"כ מוכרח) א"כ הוי כמיתת הבעל דממילא מתיר ואין מחזיקין מאיסור לאיסור. משא"כ עיון הגוף ודאי בעי כוונה. ולפי"ז החילוק פשוט דבטבל ועלה הספק הוא על העיון שמא לא עיינה יפה ומחזיקין מאיסור דאורייתא לאיסור דרבנן משא"כ בטבל וספק במים שאובים דהספק הוא על הטבילה דל"ב כונה ל"ש מחזיקין מאיסור לאיסור. ולפי"ז יצא לנו דלמ"ד טבילה בעי כונה שוב צריך מעשה כמו שחיטה ומחזיקין מאיסור דאורייתא לדרבנן. ולפ"ז מיושב מה שפרש"י במקוה שנמדד ונמצא חסר אף הכלים שטבל טמאים כפרש"י בקידושין ס"ו אף דמדאורייתא הכלים ודאי טהורים דא"צ רק רביעית די"ל שם קאי למ"ד טבילה בעי כוונה אף בכלים כדאיתא חולין ל"א. וכיון דצריך מעשה מחזיקין מאיסור לאיסור ולפי"ז אצ"ל דבטבל ונמצא עליו דבר חוצץ משום העיון פסול הטבילה רק דלפי מה דמשמע בחולין ל"א דרבא כר' יוחנן ס"ל דבעי כוונה לטבילה דהרי הוא מותיב לר"נ וכן כתב הב"י סוף סימן קצ"ח בשם הרשב"א דבעי כוונה ועשי' ול"מ ממילא שוב אמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור וה"ה מאיסור תורה לאיסור דרבנן. וכיון דרבא הוא דמתיב לאתויי לרב הונא בחולין י' דאין ספק מוציא מידי ודאי מהא דטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ שפיר משני בגמרא דשם הוא משום חזקת טומאה ואף דבודאי יצא מטומאה דאורייתא מ"מ מחזקינין מטומאה דאורייתא לדרבנן אבל הר"ש בפי' התוספתא והמשנה פוסק דטבילה א"כ כוונה וגם לא כח גברא כדמוכח ממשנה דגל שנתלש הובא בחולין ל"א וכיון דהוי מידי דממילא אין מחזיקין מאיסור לאיסור. ומ"ה פוסק דהיכא דיצא מחזקה דאו' ספק דרבנן להקל אף דאיתחזק איסורא

(טו) ע"ע בפסחים ט' דאם ביטל החמץ מתירין הבית מספק אכלתי' אף דאיתחזק איסורא משום דכבר יצא מחזקה דאורי' ואמנם שם יש מחלוקת. הנה אף כי דברי הר"ש הם עמוד גדול מ"מ הרבה סתירות יש לדבר זה. ורבים חולקים על כן אין לבנות דין על היתר זה. ודע דמה שכתבתי דזה תליא בפלוגתא אי מחזיקין מאיסור לאיסור הנה אף דבאיסור א' משם א' או טומא' אחת משם א' לכ"ע מחזיקין מטומאה לטומאה. מ"מ כיון דמתחלה הי' טמא בדאור' ועכשיו ספק אם הוא טמא מדרבנן מחמת טומאה ראשונה הוא ממש דומה כמו מחזיקין מאיסור לאיסור וז"ב

ושוב נ"ל דמה שכתבתי לעיל לחלק בענין מחזיקין מאיסור לאיסור בין היכא דבעי עשי' וכונה ובין היכא דמהני עשי' בלא כח גברא ובלא כונה ונשענתי על הרשב"א יבמות ל"א שכתב דמיתת הבעל היא ממילא ומש"ה אין מחזיקין מאיסור לאיסור משא"כ שחיטה זה ליתא דלענין מחזיקין מאיסור לאיסור מאי נ"מ אי בעי עשי' וכונה וכח גברא. וע"כ כוונת הרשב"א דמיתת הבעל היא בטבע ולא הויא חזקה אילימתא כל כך וכיון שהיא בטבע ל"ה מעשה כעין שכ' תוס' יבמות קי"ט דהיכא שהוא בטבע ל"ה רובא דתליא במעשה משא"כ שחיטה ל"ה בטבע ומ"ה הויא מעשה וחזקה אלים טובא דחזקה שלא יעשה המעשה. א"כ לפי"ז גם טבילה כיון דל"ה בטבע מה לי אם מועיל מה שמהני בלא כונה ובלא עשי' אבל זה לא שכיח ואינה בטבע והויא חזקה אילימא דאמרינן מחזקינן מאיסור לאיסור. אמנם בישוב דברי הר"ש י"ל לפמ"ש הש"ך סי' נ' דדוקא לה"א דש"ס יבמות אין מחזיקין מאיסור לאיסור. אבל למסקנת הש"ס דאביי ורבא לא ס"ל הא דרבה שוב מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ כיון דלרבא מחזיקין מאיסור לאיסור שפיר אמרינן בחולין י' דמחזיקין מדאורייתא לדרבנן לענין חציצה. ומ"ה אף בחציצה דרבנן ל"מ טבילה דאוקמ' אחזקת טומאה והר"ש פסק אין מחזיקין מאיסור לאיסור ומ"ה ס"ל היכא דיצאה מחזקה דאוריי' מותרת משום ספיקא דרבנן וכיון דתליא בפלוגתא אין לסמוך על דברי היתר הנ"ל זולת בצירוף שיטת הפוסקים דלא כר"י אלא כר"מ דאפי' באיכא חזקה ספיק' דרבנן לקולא והיא שיטת הר"מ והרבה פוסקים כמ"ש השעה"מ בה' מקוואות באריכות. וקצת הי' מקום לומר דבר חדש בטעם דנמצא עליו דבר חוצץ מדרבנן ספיקא לחומרא וכן לענין כלים דל"ב רביעית מדאוריי' ומ"מ בנמצ' מקוה חסר מ' סאה טמאים מספק והיא לשיטת ר' יוחנן והפוסקים כוותי' דטבילה בעי כוונה וי"ל דאם סבר לטבול במקוה שכשרה אף דרבנן ובאמת פסולה מדרבנן או שנמצ' חציצה מדרבנן הוי כוונה בטעות. דהוא סבר ליכשר לגמרי וכונה בטעות ל"מ ומ"ה אין מועיל טבילה מדאוריית' וזה טעם דתוס' סוכה ג' דהיכא דמדרבנן אינו יוצא אינו יוצ' מדאו' ואשכחנא כוונה בטעות דל"מ כגון בקרע עבור מת אחד ונמצ' מת אחר. וכן באבילות כן הוא. מיהו הדבר צריך ביקור וחקירה. ואכ"מ וגם נמצ' סתירה נגד סבר' הנ"ל

(טז) והנה כת"ה מצרף להיתר גם מה שהי' נקרא בערכאות שמעון בעת שהי' נקרא לאסינטירונג. ויפה כתב כת"ה כיון דנקרא בפי קצת עכ"פ ל"ה שינוי כמו שמוכח מרמ"א סי' קס"ט סעי' י"ד דאם יש לו שם הנק' בפי כותים כותבים עליו דמתקרי. וגם מתשובה מאהבה בשם עלקע שנקראת בפי עכו"ם אסתר ואף דשם שנק' אצל אסינטירונג הי' רק לפרקים מ"מ אין חשש שינוי אשר ע"כ נ"ל לדינא דאם הבד"ק יוכלו לכוף להבעל שיתן ג"פ כדת של תורה שמחויב ליתן ג"פ כמבואר סי' קנ"ד ברמ"א סעיף כ"א דאם נתן גט כשר ויצא לעז על הגט מותר לכופו לתת גט אחר וכופין אותו ויתן גט להוציא מידי לעז כמבואר ג"כ בתשו' בית אפרים סי' צ"א בנידון שערער הבעל קצת כעין נ"ד. ואם אי אפשר לכוף הבעל והוא לא ירצה לצאת לד"ת ולגרשה יוכל הב"ד להתירה בגט הראשון כיון שיש כמה ספיקות ספק א' אם הוה זה שינוי כיון שנקרא אצל הרעקעטירונג בשם זה. ספק הב' אף אם הוה שינוי שמא ל"ה רק פסול מדרבנן והוי ספק דרבנן כדעת כמה פוסקים דספק דרבנן אף באיתחזק איסורא להקל. ועיקר כיון דכבר אמר ששמו כך אינו נאמן כיון שכבר נעשה המעשה על פיו. וגם אין אדם משים עצמו רשע לגזול ממון והגם שלעיל פקפקנו על תשו' הר"ן שכ' דאיתחזק היתרא חזקת פנוי' מ"מ לפמ"ש תוס' כתובות כ"ג דב' אומרים קרוב לה כיון שכבר נתקדשה יצאה מחזקת פנוי'. אך המהרי"ט חלק א' סי' מ"א כ' דזה לא יועיל רק לחומרא ולא לקולא מ"מ לענין פסול דרבנן יש לומר דמועיל אף להקל באופן דאין כאן חזקת א"א ומהני ס' דרבנן. ואולי זה יהי' סברת הר"ן בתשובה ואין להאריך יותר. וה' יצילנו משגיאות

והנני ידידו

סי' כה ב"ה פרעמישלא תרמ"ב

להרב הגדול החריף ובקי מ' נפתלי גאלדבערג נ"י דומו"ץ דק' טארנאוו יע"א בעהמ"ח ספר בית לוי

ע"ד הגט אשר סדר וכתב הרשל בלא יו"ד אחר הה"א כדברי הח"ס ולבו נוקפו ושאל אם יתן גט אחר ואפשר לתת גט אחר אך שצריך לזה טירחא הנה לכתחלה לא טוב עשה שכ' בלא יו"ד דלכתחלה צריך לכתוב ביוד כמו הירש דאף שנק' בסגול מ"מ כותבין ביוד כמו שכ' בתשו' ר"ח כהן סי' ס"ד אמנם בדיעבד הגט כשר כיון דגם היוד לא הוה סגול כמו שקורין רק שכותבין ביוד כפי המנהג ולא חיישינן לטעות שיסברו ששמו הירש בחיריק ה"ה אם לא כתב כלל כשר כמו בשם אבוש שהתיר בב"מ בכתב אבש בלא ו' ונראה מדבריו דלכתחל' יש לכתוב כן. ובטיב גיטין אות ל"ו ס"ק ל"ו חולק עליו וכתב שיש לכתוב בו' ויש לעיין בדיעבד בזה ובב"ש ס"ק מ"ה כתב בשם הילל שכתבו חסר דהיכא דאין שינוי במבטא כשר. אך בג"פ ס"ק קכ"ה כ' בתחלה לצדד להקל בדיעבד בחסר אלף ומה שהקפיד רשב"ץ בעיר תוניס שכ' תנס משום דלמא יש עיר אחרת ששמה תנס ואח"כ כ' שחקר דליכא אלא עיר אחת