בית יצחק אבן העזר חלק ב מג

ומיפסלי מדאורייתא. וז"ב. ועיין קצה"ח ס"ס פ"ז. ובזה לדעתי אף החולקי' על קצה"ח שם מודים בזה. כדמוכח בשבועות ל"ב דהו"ל מודי' בעד המיתה דחייב קרבן שבועה אף דאין תועלת בעדותו רק מדרבנן וה"ה באם שיקר בעדותו פסול לעדות מדאורייתא וז"ב (שוב ראיתי בריטב"א ריש מכות שכ' דהא דנקט בן חלוצה אגב גררא נסבה דבן חלוצה מדרבנן פסול ואין בו הזמה כלל מדאורייתא. ובתשו' ר"ע איגר סי' קע"ט תמה עליו דמ"מ חייב מלקות שהרי פסול מדרבנן ואמרו שקר ועברו מדאורייתא על לא תענה וכפי הנראה הריטב"א יסבור כשיטת השער משפט שהבאתי ודוק. וע"ל ח"ר סי' צ"ט אות א' שביארתי קצת דין זה)

(ו) ואמנם אם הגט פסול מן התורה בשינוי שם. אחד שכתבו ב' שמות ואין לבעל רק שם אחד זולת חשש שהעדים העידו שקר יש להסתפק דמה לי אם שינה שמו לגמרי או שינה שמו במקצת. הנה לר"ן שכ' דמה"ט בעי שמו ושמה מן התורה משום דלא הוי ספירת דברים. בלא נכתב השם. ה"ה י"ל בנכתב שם שאינו אמת ל"ה ספירת דברים. דהרי מספר שהוא מגרש וזה שמו ובאמת אין זה שמו. ואף לשיטת התוס' דף כ' לפי מה שהבינם הב"י סי' קכ"ט דגם לרבנן פסול בשינה שם מדאורייתא. דלא כמה שהבינם ב"ש סי' קכ"ח ס"ק ו' י"ל דבשינה שם אחד פסול מדאורייתא. ולכאורה יש להוכיח מתוספתא הובא בטוש"ע אה"ע סי' ל"ח סעי' י"ג בע"מ ששמי יוסף ונמצא יוסף ושמעון ה"ז מקודשת ע"מ שאין שמי אלא יוסף ושמו יוסף ושמעון אינה מקודשת הרי דבאמר ששמו שם אחד ושמו ב' שמות ל"ה שינוי. אמנם נלענ"ד אדרבה להוכיח להיפך די"ל דאם אמר ע"מ ששמו יוסף ושמעון ונמצא דאין שמו אלא יוסף אינה מקודשת דדוקא באומר ע"מ ששמו יוסף ושמו יוסף ושמעון הרי נתקיים התנאי ששמו יוסף וה"ה בשיש לו ב' שמות ולא כתב רק שם אחד ל"ה שינוי לפסול מדאורייתא. משא"כ כשאמר ע"מ ששמו יוסף ושמעון ושמו יוסף הרי אין שמו שמעון ולא נתקיים התנאי. וה"ה בגט הוי שינוי מדאורי' וע' תשו' חת"ס ח"ב סי' מ"ו שהביא התוספתא ובתשו' אחרת הארכתי בענין זה. (ע"ל סי' ט"ו וסי' י"ט) ומ"מ אין לנו הוכחה דפסול מדאור' בשינוי שם אחד כיון שבשם אחד אין שינוי ויכולין להכירו בשם זה. ועיין תוס' גיטין כ"ד ד"ה בעדי מסירה שכתבו דהא דקתני שנים שכתבו ב' גיטין ושמותיהן שוות מיירי שכתבו סימן או דורות או כהן נהי דאיכא שינוי קראן שוות. אך שם ל"ה שינוי בשמות איש ואשה ומ"ה קראן שוות. סוף דבר, שדין זה אם הגט פסול מדאורייתא או רק דרבנן בשינוי שם אחד הוא בספק ואין בידינו להכריע. אך מדרבנן ודאי פסול

(ז) ואמנם בנידון דידן שלא נודע משום שינוי רק שהבעל מערער אחר הגירושין ששינה השם בכונה וכבר העיר כת"ה דהבעל אינו נאמן ע"ז דאין אדם משים עצמו רשע. הנה דבר זה מתשובת הר"ן למדנו שכ' בסי' מ"ג דאם אמר הבעל שביטל השליחות ובתחלה קיבל בחרם שלא יבטל השליחות אינו נאמן וכתב הטעם דחזקה שלא מעל בחרם ובשבועה ולא ביטל. וכי אמר הכי לא משגחינן ביה. ולא כל הימניה לשוויי נפשי' רשע וכל התשובה הובא בב"י סי' קל"ד ובזה צריך לעיין בנ"ד. דהנה אמת שהרב המסדר גוזר בחרם שלא יערער שום אדם אחר הגט ומי שיש לו לערער יגיד תכף ע"כ אם לא הגיד הבעל תיכף אח"כ עובר על החרם אבל בנ"ד שהבעל שלח שליח לגרש ולא שמע החרם. וגם עירער תכף אחר נתינת המעו' לא מעל בחרם הנ"ל אך עיקר מה שאינו נאמן ומשוי רשיעא על מה שאמר תחלה ששם שמעון שמו וקבל מעות עבור הג"פ ואח"כ פוסל הגט ורוצה שיתנו לו מעות פעם שנית. ובזה משוי נפשי' רשיעא. אמנם הנעשה לו עול בתחלה שאשתו לא רצתה לדור עמו אולי הי' רשאי לעשות תחבולה להציל את שלו או כדי לפשר עם מי שעשתה לו עול כמ"ש תוס' ב"ק דף מ' ד"ה הוה מעריקנא לי' לאגמא שהקשו מה טענה היא זו שהי' עושה שלא כדין ותירצו שרוצה לומר מתוך דברים אלו הי' מתפשר עמו והי' מוחל וכ' בים של שלמה דודאי גם זה אינו רשאי לחפש על בעלי חובות שלו תחבולות שיתפשרו עמו אך היכא שיש לו תרעומות על חבירו שעשה לו עול. בכה"ג בכל טצדקי שיכול למיעבד ולטעון בין שפטר עצמו בין שחייב חבירו שפיר דמי ע"כ גם בנ"ד אולי האשה עשתה לו עול ויש לו תרעומות עליה. ואולי קבלה ממנו ממון ואינה מחזרת לו כי לא נודע הענין עפ"י השאלה ע"כ לרש"ל רשאי למיעבד טצדקי להוצי' את שלו. אך גם רש"נ כתב ביש"ש ב"ק פ"ד סי' ח"י הנ"ל דלאו מדת חסידות הוא. וכבר כתוב בשיטה מקובצת כתובות י"ט דאין אדם משים עצמו רשע אינו נאמן אפילו אומר שעבר על מדת חסידות. ועוד דיש"ש כ' ולא דמי לשלשה שנושים באחד דילפינן מקרא דאסור להיות אחד תובע ושנים עדים אף שחבירו כופר ואין לך תרעומות גדולה מזו שאני התם שמעידין שקר שאומרי' חייב ואינו אמת. וגם עדותן אינה עדות מאחר דנוגעין בעדותן וא"כ רחמנא פטר' לזה בטעותו והם הוציאו ממון שלא כדין. והגם דזה צ"ע דטעמא מאי פטרא רחמנא משום שלא האמינה לתובע והם יודעין האמת.) אבל הכא ליכא טענת שקר ע"כ. א"כ בנ"ד שאמר דבר שקר ששמו שמעון ועוד הוציא ממון שלא כדין דאף אלו מגיע לו מ"מ זה שנטל עבור הגט הוי שלא כדין כמו בג' שתובעין ע"כ לא משוי נפשי' רשיעא ואינו נאמן ששינה בערמה כעין שכ' בתשובת הר"ן: (ח) והנה בשב שמעתתא שמעתא ז' פרק ה' מפלפל בזה וכ' דל"ש אין אדם משים עצמו רשע רק היכא דנפסל לעדות על ידו. ומה שכ' הרשב"א דלר"מ אף במדת חסידות אין אדם משים עצמו רשע הוא דוקא היכא דנאמן בתורת מיגו משא"כ היכא שנאמן בתורת עדות עיי"ש. אך בנ"ד אינו נאמן על הערעור בתורת עדות כיון שרוצה שיתנו לו ממון והוא נוגע ועוד דאם לקח ממון בגזלה ובשקרות נפסל לעדות ג"כ ועיין מ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' כ"ח אות י"א וסי' ל"ה אות ו' דברים יקרים בענין זה) ובתשובת הר"ן סי' הנ"ל כתב עוד וכדומה לי שזה, א"צ לא שאלה ולא תשובה שהדבר ברור שלאחר נתינת הגט אין בדבריו של בעל כלום. אלא א"כ יברר אח"כ בעדים דהא כיון שנתגרשה הרי היא בחזקת פנוי' ואין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו זמן אין נותנים לו לברר דבריו. ואפי' יצא קול בעיר דאיכא סהדי במדינת הים וכדאמרינן עדים בצד אסתן ותאסר וכו' עיי"ש ודברים אלו צריך ביאור דכיון דהבעל טוען שביטל השליחות והיא בחזקת אשת איש ואומר שלא נתגרשה איזה חזקת פנויה יש לה ולהיפך מצאנו בתשו' מיימוני להלכות אישות פ"ג הובא בשב שמעתתא שמעתא ו' פ"ג דע"א נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק איסורא ואע"ג דאיתחזק לגבי' איסורא כל כמה דלא אמר אטעי' לדיבורא (שם מיירי בקידשה שליח ואמר הרי את מקודשת לי ואמר שטעה בדיבורא) הא לא מיקרי איתחזק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר איסורא מכאן ולהבא מודה דמעיקרא אסור היה עיי"ש וה"ה להיפך לא מיקרי איתחזק היתרא אלא היכא דמערער מידה דמעיקרא היא בחזקת פנוי' משא"כ כאן שהבעל אמר שלא גירשה והיא בחזקת א"א מהני ערעורו הן אמת דמש"ס דגיטין ט' ע"א משמע דלאחר גירושין לא מיקרי אתחזק איסורא. מדמקשה אילימא ערעור דחד והאמר ר"י אין ערעור פחות משנים ואמאי לא משני ה"מ היכא דאיכא חזקה דכשרות משא"כ היכא דליכא חזקה דכשרות כדמשני בקידושין ע"ד וא"כ מוכח דלאחר גירושין מיקרי חזקת פנוי' כמ"ש הר"ן אבל דבר זה א"א לומר כדמוכח מכמה דוכתא.. ועוד דקשיא דהרי בגיטין ט' משני אלא ערעור דבעל וע"כ או דערעור הבעל הוי כתרי או דערעור הבעל הוי כחד ומ"מ מהני ערעורו כמ"ש רש"י דף ג' בגיטין א"כ אמאי כתב הר"ן דל"מ ערעורו דבעל לומר שביטל השליחות. ע"כ נראה פי' דברי הר"ן דבאמת כבר נתקשה הפ"י בגיטין ט' אמאי לא משני דהיכא דליכא חזקה דכשרות מהני חד. והמובחר דכמו שכ' הרשב"א קמ"ה דמ"ה ל"א ברוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן סמוך מיעוטא לחזקה משום דכיון דמתעסק בשחיטה להסתלק החזקה איתרע החזקה ה"ה בגט אם עד אחד בא ואמר מזויף אמרינן כיון דהבעל לא ערער והוא התעסק לסלק חזקת א"א איתרע חזקתו ורוב אין מזייפין. ומ"ה לא מהני ערעורו. אך ערעור דבעל מהני דהרי הבעל אומר דלא התעסק כלל לסלק החזקה והגט מזויף ומ"ה מהני ערעורו. וקצת כעין זה כתבו המפורשים. א"כ זה כוונת הר"ן לפי מה שהקדים לעיל דהבעל אינו נאמן דלא משוי נפשי' רשיעא וחזקה שלא מעל בחרם. כתב עוד דאף אם סברא זו לבדה לא מהני. דניחוש אנן שמא מ"מ רשע הוא ולכן כתב כיון דכבר נתגרשה והוא מודה שהתעסק לסלק החזקה דהרי שלח לה גט איתרע חזקה דא"א ומהני הרוב דרוב אין מועלין בחרם. כיון דליכא חזקה המנגדת ומ"ה לא מהני ערעורו ואינו דומה לטענת מזויף דמהני ערעורו דשם הוא טוען דלא התעסק לסלק החזקה וסמיך מיעוטא לחזקה. משא"כ כאן הוא מודה שעשה פעולה לסלק החזקה כיון ששלח לה גט ומה שכ' הר"ן דכיון שנתגרשה היא בחזקת פנויה לאו דוקא רק דעכ"פ חזקת א"א אין כאן ול"מ ערעורו שהרוב אין חשודין למעול בחרם כמו שכ' בתחלה

(ט) יהיה איך שיהי' בכוונת הר"ן כיון שגם בנ"ד שייך הסברא דאין אדם משים עצמו רשע ל"מ ערעורו ואף דהשתא ודאי רשע הוא שמוציא לעז על הגט ועובר בחרם דאם נימא שהוא משקר הוא ודאי רשע מוקמינן אחזקתו ואמרינן דעד אחר הגט כשר הי' ובודאי אמת אמר בתחלה והשתא נעשה רשע. והנה קצת צ"ע בהיתר זה דכיון דכ' זקני הת' סי' ב' ס"ק ל"ג דבשוחט שנעשה רשע אוסרין למפרע ול"מ חזקה דמעיקרא כיון דחזקת בהמה שאינה זבוחה מתנגד לחזקתו וכן דעת הטו"ז סי' קי"ט ס"ק ט"ז והרבה פוסקים סוברים כן, א"כ בגירושי אשה והבעל מערער חזקת כשרות של הבעל מתנגד לחזקת א"א ואין סומכין על חזקתו ואינו דומה למה דאמרינן אין אדם משים עצמו רשע בכל הש"ס דר אנו מסוופקין אם הוא פסול לעדות ואמרינן אין אדם נפסל ע"י ט תא"כ באיסורין דלא בתורת עדות מקבלין דבריו דהרי הוא נוגע רק קבלין מתחלה דבריו על שם אביו או על שם חניכה שלו הוא משום חשיד לשקר והוי רק גילוי מילתא כמו גבי ואשתמודענא דאחוה דמיתנא וטעמא משום מילתא דעבידא לגלויי לא משקר א"כ כשאומר אח"כ ששקר אמר ונאמר דל"מ הערעור משום דמוקמינן אחזקת כשרות איך סומכין על חזקת כשרות נגד חזקת א"א מ"מ נ"ל כיון דכבר כתב הר"ן הובא לעיל דהיכא דכבר נתגרשה אין דבר שבערוה פחות משנים. והנה לעיל תמהתי על הר"ן וכעת ראיתי שצ"ע על הב"י סי' קכ"ט שכ' וז"ל וכ' מוהר"ר ישראל בסי' הנזכר דבעד אחד המעיד ששם אביו שלא ככתוב הגט פסול. ומשמע דהב"י פוסק ג"כ הכי. וצ"ע דהרי בעצמו מביא דברי הר"ן בתשובה סי' קל"ד דאין דבר שבערוה פחות משנים ולאחר שנתגרשה הו"ל בחזקת פנויה ואמאי מביא דברי פסקי מהרא"י בלי חולק. עוד קשיא על מהרא"י דבש"ס דגיטין אמרינן דף פ' אילימא ערעור חד הא אר"י אין דבר שבערוה פחות משנים איך מהני' למהרא"י ערעור חד. ולישב נראה דס"ל למהרא"י דדוקא לענין מזויף דרוב אין מזייפין ומה"ט לא בעי קיום מדאורייתא ל"מ ערעור חד משא"כ לענין שלא נכתב שם אביו כהוגן כיון דסמכינן בזה על המגרש מהני ערעור ע"א, ולישב שלא תקשה מתשובת הר"ן הנ"ל י"ל לפי מה שבארתי לעיל דהר"ן לא סמך על זה רק לפ"מ שכתב בתחלה דהבעל אינו נאמן לערער משום דאין אדם משים עצמו רשע ולכן כתב דעכ"פ איתרע חזקה ומהני חזקת כשרות של הבעל. משא"כ בערעור עד אחד שלא נכתב כהוגן י"ל דהר"ן לא פליג על מהרא"י ומצאתי בתשו' בית אפרים סי' צ"ה דמייתי לב"י בשם פסקי מהרא"י דמהני ערעור חד ותמה בדבריו ואמנם לא הרגיש מתשו' הר"ן. ובבית אפרים רצה לדחות ראיית הב"י מפסקי מהרא"י ומ"מ גם הבית אפרים כ' בפשיטות דערעור הבעל לבד ל"מ משום דא"א משים ע"ר. ולישב מה שהרגשתי לעיל דחזקת א"א מתנגד לחזקה שלו נ"ל דכיון דזקני הת"ש גופיה ס"ל סי' י"ח דזה הוי חזקה שאנו החזקנו לכשר אף דספק שמא למפרע טרפה ומייתי ראי' ממה דאמרינן בכתובות כ"ה ע"ב גדולה חזקה ע"ש ס"ק כ"ט אף שת"ש מודה בעצמו דלאו חזקה גמורה מ"מ בנאבד הסכין דסכין איתרע בהמה לא איתרע ויצא בהיתר מתיר הבהמה. ולפ"ז ה"ה בשוחט הי' ות"ש להתיר