בית יצחק אבן העזר חלק ב מב

אין אדם משטה בשעת מיתה. דהא אין זה אלא גילוי מילתא שמגלה לנו מה הוא שמו עיי"ש א"כ י"ל דלעולם בשינוי פסול מדאורייתא ומ"מ ל"ח שישנה דל"ח לקלקל. אך י"ל שהרי הג"פ מביא בשם מהריב"ל דגם במומר נאמן לומר בשם יהודית שלו כך הוא. והנה צ"ל כוונתו דמיירי ג"כ שהמומר יש לו כינוי וכותבין הכינוי וידוע לנו שהוא מכונה כן. אך שם עיקר שמו לא נודע לנו דהוא דומיא לשם בלי' שכ' הג"פ דאל"כ רק דמיירי שאין כותבין רק שם יהודית לבד ודאי אינו נאמן המומר. ורק לקצת פוסקים במקום עיגון גדול דהוי כשעת הסכנה ומזה לא מיירי הגט פשוט וכיון דגם מומר נאמן ע"כ לא סמך אסברא דנאמן דל"ח לקלקל אשתו דמומר אין לו נאמנות רק הואיל דכותבין הכינוי הידוע שוב אין השינוי פסול מדאורייתא ול"ח לשנוי. איברא דבמהרי"ק סי' פ"ו לא נמצא הדין דגם מומר נאמן על שם יהודית. וצ"ע על הג"פ שמביא כן בשם מהרי"ק ומ"מ ע"כ צ"ל בסברת המהרי"ק כמ"ש דהרי צריך להבין מ"ש דמ"ה נאמן שאינו חשוד לקלקל אשתו והרי כתב הטור והרא"ש שאינו נאמן על שמו רק צריך הכרה ע"י אחר. ובודאי מהרי"ק לא יחלוק על כל הפוסקים וע"כ טעמא דמהרי"ק לפי שבלא"ה כותבין שם הכינוי ול"ה שינוי כ"כ ולכן סמכינן אסברא דל"ח לקלקל. אמנם י"ל דסברת מהרי"ק דבשלמא כשאין יודעין כלל איך שמו יש לחוש שמשנה שמו כי לא נדע לחקור עליו משא"כ כשאין יודעין החניכה יודע לחקור עליו ויתברר שקרו ל"ח שמשנה שמו דהוי מילתא דעבידא לגלויי. דכשיחקרו עליו בשם הכינוי יתברר שאין זה שם העיקר ויתפס שקרו

(ב) והנה גם התוס' כתבו בגיטין ד"פ ד"ה ושם עירו דע"כ עיר שילד בה אפילו שינוי כשר ותדע כי כמה פעמי' כותבין מקום הלידה עפ"י הבעל או האשה ואם שינוי פסול לא נכון לכתבו אלא עפ"י עדי'. ולפ"ז לפמ"ש בג"פ ס"ק י"ב הנ"ל דאם ידוע הכינוי כותבין השם עפ"י עצמו מוכח דגם שינוי לא איכפת לן אבל צריך להבין דברי התוס' דהרי כתבו בעצמם ד"ב ע"ב ד"ה דאייתוה בי תרי דלא חשיד הבעל להכשילה במזיד א"כ למה לנו לחוש שישנה להכשילה במזיד. ע"כ נראה דעיקר סברת התוס' שסמכו עצמם על מה שכתבו לקמן דמה לנו לתקן לכתוב מקום הלידה בחנם כיון שעל ידי כך יכול לבוא לידי פסול. אם משנה. וגם מתחלה כוונת התוס' כיון דלא נחוץ לכתוב מקום הלידה א"כ למה כותבין עפ"י הבעל כיון שיש חשש שישנה אף שהוא חשש רחוק מ"מ כיון דאין נחוץ כלל למה כותבין כלל. משא"כ בעיקר השם כיון שנחוץ לכותבו אף שכותבין עפ"י הבעל דל"ח שישנה במזיד. מ"מ אם שינה פסול ובתשובת עבודת הגרשוני סי' נ"ה הוכיח מהוכחה הנ"ל דשינה שם אביו בגט אינו פסול מדכותבין עפ"י עצמו. אבל כבר דחו דבריו רוב הפוסקי' כמ"ש בנוב"י במ"ק סי' פ"ט ותנינא סי' ק"ט. וכבר כתבו הב"ש ס"ק י"ז והפ"י בתוס' הנ"ל דדוקא בשינה במקום לידת הבעל דליכא לעז מכשיר ר"ת משא"כ בשאר שינוי כגון בשם. או בשינוי מקום עמידת הבעל גם ר"ת אינו מכשיר. והפ"י כתב עוד דדוקא היכא שא"צ לכתוב לכתחלה ר"ת מכשיר בשינה אבל מה שצריך לכתוב לכתחלה גם ר"ת פוסל בדיעבד וזה הדרך הנכון יותר בישוב קו' הגאון ר"א ברודא. א"כ בשינה שמו בעצמו ודאי גם ר"ת מודה אך מתוס' גופייהו משמע דבכה"ג פסול מדאורייתא. שהרי הביאו ראי' דאין השטר נפסל כשנשתנה בו דבר שא"צ מכתובות מהאיבעיא דמעלין משטרות ליוחסין דעדים לא מעידין אלא על עיקר המעשה. משמע דעל מה שהעדים מעידין אם נמצא שינוי הוי העדים פסולין ולא מקבלין עדותן. א"כ בשינה שמו בעצמו אף דל"ה השינוי רק בשם אחד אבל העדי' מעידי' ודאי על כל השם ונמצא דאין מקבלין העדי חתימה. אך לר"א דעדי מסירה כרתי י"ל דל"ה פסולו רק מדרבנן מצד העדי' דהו"ל מזויף מתוכו. והיכא שניכר פיסולו גם מזויף מתוכו ל"ה. כמ"ש הב"ש סי' קכ"ד ס"ק ג' אך י"ל דשינה ל"ה מזויף הניכר דאין הכל יודעי' מהשינוי ואתי למיסמך אעדי חתימה. ולכאורה י"ל דאין העדי' פסולי' דהרי הבעל אמר שכך שמו והדין הוא שרשאים לסמוך עליו. ונמצא דאין העדי' פסולי' אך מ"מ ניהו דרשאי' לסמוך מ"מ אם נתברר ששקר העידו רק שהי' בטעות י"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אך מתוס' מוכח דל"א הכי שהרי כתבו בב"מ ע"ב ד"ה שטר ובב"ק ל' אהא דשטרי חוב המוקדמין דגובה מזמן שני לרבנן והלא העדים פסולין שחתמו שקר ותירצו כגון שאומרים שטעו בשנת המלך. ועדיין קשיא הרי מ"מ העדות שהעידו על זמן ראשון בטל שהוא בטעות ונמצא עדות שבטל מקצתו בטל כולו. וע"כ דל"א דעדות בשטר עדות שבטלה מקצתו בטל כולו. וה"ה בשינוי שם שהעדים העידו מחמת הבעל שהטעה אותם וע"פ דין היו רשאים לסמוך עליו לא בטל העדות ונמצא דעדותן שאומרי' ששמעו מפי הבעל מהני. אך צ"ע דהרי הש"ך פוסק בסי' נ"א ס"ק ז' דגם בעדות בשטר אמרי' עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו. וע"כ צ"ל בכוונת התוס' לפמ"ש הרמ"א בסי' נ"א סעיף ו' דאם היו כתובים בשטר ב' או ג' דברי' ונתבטל השטר לדבר אחד השאר לא נתבטל. א"כ בשטר מוקדם הזמן וגוף החוב הוי ב' דברי'. ואף אם נתבטל להזמן לא נתבטל לגוף ההלואה א"כ בגט דנתבטל עדותן על שם אחד נתבטל ג"כ על שם השני ע"כ אין ראי' מתוס'

(ג) שוב ראיתי שקושיתי אתוס' שתירצו דמיירי שאמרו שטעו וקשיא נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוא הוכחת זקיני הגאון מהר"ם פאדווא דהדין שכ' הרמ"א בסי' נ"א דאם שטר נתבטל מחמת דבר אחד לא נתבטל דבר אחר שבו יוצא ממון. ומהר"ם פדווא מייתי ראי' זו משט"ח המוקדמים ושטר שיש בו רבית דל"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומצאתי בשער המשפט סי' נ"א שכ' כסברתי לעיל דשם הזמן הוי כדבר אחר והוי ככתוב בשטר לראובן חצר פלוני ולשמעון חצר פלוני דמבואר במחבר דהוי ב' עדיות דהזמן לענין משועבדים. וגוף הלואה לבני חורין. ולפ"ז יצא לו דלענין משעבדי לגבות ממשועבדים וזמן שני להירושלמי אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וש"ס דילן לא ס"ל כן. ומתוס' ב"מ יש להוכיח דלא כהירושלמי ועכ"פ כיון דגוף סברת המהר"ם פדווא דכיון דמתבטל מקצת העדות שלא מחמת קורבא ופסול ל"ש עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וכ"כ הסמ"ע סי' נ"א ס"ק ט' א"כ כשנתבטל מחמת טעות שאר עדות קיים. ולפ"ז ה"ה בעדי חתימה ובשם אחד טעו העדים כגון בנ"ד שנודע להב"ד שסדרו הגט שהעדי חתימה טעו בשם אחד שאר העדות קיים. הגם שלפי מה שכתוב בשער המשפט לחלק עוד שם דהיכא שעיקר הענין נגמר בשטר בנתבטל אחד נתבטל כל העדות כגון בשטר קנין משא"כ בשטר ראי' א"כ בגט אשה דעיקר הענין נגמר ע"י עדי חתימה אמרינן עדות שבטל מקצתו בטל כולו. מ"מ מדברי מהר"ם פדווא ומדברי הרמ"א לא משמע לחלק בהכי ולפמ"ש מיושב מה שקשה בכתובות כ"ד דמיבעיא לי' אי אכולה מילתא קמסהדי או אמנה שבשטר קמסהדי כגון שכתוב אני פלוני כהן וחתימו סהדי ונ"מ אי מעלין משטרות ליוחסין ואמאי לא מבעיא לי' אי פסלינן השטר כגון שנתברר שאינו כהן דאם אכולה מילתא קמסהדי פוסלין השטר ונתקשה בזה בספר חידושי אנשי שם סי' כ"א אות ב' והוכיח מזה כשיטת הר"ן ע"ש ולהנ"ל י"ל דכיון דתלינן בטעות דעבידי למטעי א"כ לא נפסל השטר ונתרץ דברי העדי' שהלוה אמר להם שהוא כהן והם האמינו לו משום דהיא מלתא דעבידי לגלויי והוא הטעה אותם. ומ"מ גוף העדות קיים ומ"ה לא מיבעיא לן אלא אי מעלין משטרות ליוחסין דאם מעלין משטרות ליוחסין שוב העדי' צריכי' לדקדק שמא יעלוהו ליוחסין ע"י כן. ולכן חקרו היטב ומעלין או דילמא לא אכולה מילתא קמסהדי ומ"ה אין מעלין

סוף דבר בשביל שהעדים פסולין אין לפסול מדאורייתא ובפרט לדידן דעדי מסירה כרתי ול"ה רק מזויף מתוכו פסול מדרבנן אם נאמר דהעדים חתמו בשקר. אמנם כבר צדדנו דהיכא דבטעות חתמו עדותן כשר

(ד) והנה צריך לפרש לפ"ז דברי התוס' שכ' דר"ת הביא ראי' שאין השטר נפסל בשינוי שהעדים לא העידו אלא על עיקר המעשה ולהנ"ל אפילו אם העדי' מעידי' על כל השטר מ"מ תלינן בטעות שהרי גם בזמן תלינן שטעו בעיבורא דירחא אף שעל הזמן הם מעידי' כמ"ש הב"ש סי' קכ"ח. וי"ל דזה גופא כוונת התוס' דהנה אם נימא דהם עדי' ממש על כל הכתוב בשטר לא יועיל מה שנימא דהבעל הטעה אותם במקום הלידה דאיך יעידו מה שאין יודעי' בבירור. ולכן כתבו בתוס' דכמו שאין מעלין משטרות ליוחסין משום שלא העידו ע"ז אך שעל זה סמכו על דברי הלוה. ומ"ה אין מעלין ה"ה הכא סמכו על דברי הבעל ולא חקרו על זה ומ"ה לא נפסל הגט מפאת העדי' שחתמו שקר. ורש"י נלענ"ד דסובר ג"כ כן לרבנן ולא לר"מ דרש"י כ' ד"ה תצא מזה ומזה ואעפ"י שקידושי שני ל"ה קדושין מ"מ צריכה גט משום שלא יאמר גירש ראשון ונשא שני. והתוס' תמהו עליו דהרי קידושי שני קידושין גמורין דמדאורייתא מהראשון הוי גט ונ"ל דרש"י לא קאי אשלום מלכות רק אהי' במזרח וכתב במערב דתני בהאי פיסקא. והנה בהי' במזרח וכתב ושינה מקום עמידת הסופר פסול מדרבנן וכיון דפסול מדרבנן לר"מ שוב צריכי' העדי' לדקדק שלא לטעות ולהאמין רק לידע בבירור. וכשהוא דבר הצריך לדקדק שוב העידו שקר. וכל העדות בטל ולכן הגט פסול מדאורייתא לר"מ משא"כ לרבנן דל"ה פסול כלל אין העדי' מעידין ע"ז ולכן רבנן פליגי על ר"מ משא"כ בשינוי שמו ושמה גם לרבנן פסול מדאורייתא. וזה היא שיטת רש"י ובהכי יש לישב מה שהקשה הגאון מהר"ר אברהם ברודא הובא בפנ"י לר"ת דהיכא דלא כתב כלל כשר גם בשינוי כשר. א"כ בהי' במזרח וכתב במערב דקתני ממנ"פ אם דינא דאם לא כתב מקום עמידת הסופר כשר. אף בשינוי כשר ואם דינא דאם לא כתב מקום עמידת הסופר פסול למה לי' למיתני בשינוי ליתני בלא כתב כלל פסול כמו שדקדקו תוס' דף כ' בשלמא בשינה שמו ושמה לא מיירי בשינוי גמור כמ"ש תוס' והוה רבותא יותר מלא כתבו משא"כ בשינה מקום עמידת הסופר מיירי כפשטי'. ולפמ"ש שיטת רש"י נכון הדבר דבלא כתבו ג"כ פסול רק מדרבנן הוא. ובשינה. ג"כ מתחלה פסול מדרבנן ורק כיון שפסול בשינוי צריכין העדים לדקדק ומסהדי אזה ושוב פסול בשינה משום שקר ופסול מדאורייתא כפירש"י ושפיר נקט שינוי דבזה פסול מדאורייתא ובאמת לפי"ז י"ל דרש"י ס"ל גם בלא כתב שמו פסול מדרבנן כשיטת רבינו יואל ומ"מ בשינה פסול מדאורייתא מטעם שחתמו שקר והרבה יש לפלפל אך שהדבר צריך בירור עוד (וע"ל סי' י"ט הארכתי ג"כ דברי התוס')

(ה) וראיתי בשער המשפט סי' מ"ג ס"ק ג' דבר תימה שכ' לישב קו' התוס' אשטר מוקדם ותיפוק לי' שהעדים פסולי' וכ' דמיירי שנכתב ביום ונחתם בלילה וההלואה היתה ביום ונמצא דמדאוריי' משועבד מביום דשעבודא דאורייתא ול"ה מוקדם רק משום דרבנן אפקעיה השעבוד ל"ה מוקדם רק מדרבנן ואין העדי' פסולי' מדאורייתא דלא עברו רק אעבירה דרבנן ובלא חמוד ממון לא נפסלו. וזה ודאי ליתא במח"כ דהכי עדים יעידו בדבר שחייב מדרבנן אין העדי' עוברי' בלא תענה ול"ה פסול דאורייתא כש"כ בזה דרבנן אפקעי' לשעבוד והם העידו שקר דמועיל לדרבנן