בית יצחק אבן העזר חלק ב מא

מקפיד על זה דאין לכתבו בגט. עיין ב"ש שמות אנשים אות ו' בשם וועלקיל ובט"ג שם ס"ק ה' שביאר הסברא דכיון שהגט ספירת דברים של הבעל ואיך יכתוב בגט שהבעל צוה לכתוב כן והרי הוא מקפיד אם קורין אותו בשם זה. ורצה לחלק בזה בין שמו ושמה עיי"ש. מ"מ לא שייך זה בשם שנשתקע דנהי דהוא צוה שיקראו אותו בב' שמות שלמה דוד מ"מ כיון שהכל קורין אותו דוד ולתורה ג"כ קראוהו דוד ואינו דומה לשם שקורין אותו והוא מקפיד. ועוד דכיון דעיקר הטעם מה שאין כותבין שם שנשתקע הוא מחשש לעז שיאמרו שאין זה המגרש מה בכך שהוא צוה פעם אחת לקראו שלמה דוד כיון שלא קראוהו לתורה כן ובפי כל לא נקרא רק בשם דוד יש חשש לעז. והרי כבר כתבו הפוסקים דאף שלא נשתקע בידיעה רק בקריאה הוי שם שנשתקע וה"ה בזה האיש הרי נשתקע בקריאה ובכן י"ל דאף שכותב בקוויטיל בעת שמבקש להתפלל עליו שם שלמה דוד מ"מ כיון שזה לא ניתן לקריאה בפה אך לחשוב במחשבה או בחשאי ל"ה שם שקורין אותו בזה. ועיקר השם תליא בקריאה ובשלמא כשעושה החזן מי שבירך ומברך בשם זה לאיש או לאשה ל"ה נשתקע כיון שעושה זאת בפומבי והכל שומעין זה. משא"כ כשכותב בקוויטיל לצדיק לא עדיף מנשתקע בקריאה ולא בידיעה. ובספר דברי חיים לש"ב הגאון מסאנדץ כ' בשער שינוי השמות ס"ק י"ז דאף בנשתקע שמו ורק כשכותב לצדיק להתפלל עליו מזכיר שמו לא מיקרי שם שנשתקע עיי"ש וכבר כתבתי דכיון דהקוויטיל הזה לא ניתן לקריאה בפרסום רק להתפלל בחשאי או במחשבה לא מיקרי שם שקורין בו. ואינו דומה לשם שקורין אותו בעת הקריאה או בנדרים ונדבות. דזה נקרא בגלוי ובפרסום. וגם אינו דומה לשם שחותם בו דגם מה שאדם חותם במכתבים ובטראטין ושטרות הוא בפרסום משא"כ בקוויטליך להתפלל עליו. סוף דבר לכאורה נ"ל דסגי בגט אחד בשם דוד דמתקרי זלמן דוד דהואיל ובפי הרוב ועליה לתורה קורין אותו דוד ומקצת אנשים קורין אותו זלמן דוד. אך הואיל וכבר יצא מפי צדיק הגאון מסאנץ לכתוב ב' גיטין בנידון שכותבין בקוויטליך שם שניתן לו מתולדה דלא מיקרי נשתקע. וגם הטיב גיטין מייתי בליקוטי שמות אות פ"ט לצדד קצת דאם נקרא בשם הירש זה מועיל שלא יהי' שם צבי נשתקע. דשם הכינוי מושך שם הקודש שלא יהי' נשתקע עיי"ש בשם המ"ל פ"ג מגירושין. הגם דלאחר העיון במ"ל יראה שיש שם טעמים אחרים מ"מ מועיל לסניף בנידון דידן. שמקצתם קורין אותו זלמן דוד וידוע ששם זלמן שם הקודש שלמה על כן מועיל לסניף שלא יהי' נשתקע וגם כבר כתבתי דלא נודע לנו בבירור העת כמה ישהה ויהי' נשתקע על כן ליתר שאת יכתוב עוד גט שני בשם שלמה דוד דמתקרי דוד ודמתקרי זלמן דוד. ואמנם על שלמה זלמן דוד אין לחוש כלל דשם זה לא נקרא משום אדם ול"ה שם העריסה. ומה שחתם עצמו לפרקים אין לחוש לו דעל החתימה אין לכתוב דמתקרי על כן אין לחוש לשם זה כלל דבודאי ל"ה שם העריסה

(ב) ואשר שאל בכבד לבינה ושמינה אם צולין על הנייר כבר ראה דברי הפמ"ג סי' ס"ה שמפקפק על היתר הטו"ז לצלות על הנייר וכ"כ בבינת אדם להחמיר שלא לצלות על הנייר על כן חלילה להקל. ואשר שאל על הכבדין מאווזות המלעיטין שהם לבנים אם רואין שנתמסמס הכבד ולא נשתייר ב' זתים טרפה. אבל צריך לזה בקיאות דלפעמים הבשר שלם אך שהוא רק מחמת שומן כמו שיקרה בעופות שהכבד רך ומ"מ לא נתמסמס. ולדינא אין נ"מ דאנו אין מניחין להלעיט עופות ומ"מ במקומות שמלעיטין יש לראות אם הכבד לא נתמסמס כמ"ש בתשו' פמ"א. והנה הרב הצדיק הגאון מוהר"ר צבי אלימלך בס' אגרא דכלה בפ' וירא החמיר בזה מאוד ויש לעיין בזה. דבאמת אין להוסיף על הטרפות. ומ"מ במקום שמחמירין לאסור ההלעטה בלא"ה אין נ"מ כל כך, והעיקר לראות אם נתמסמס אז טרפה ואין להאריך בפרט זה מגודל הטרדה

והנני ידידו

בשולי המכתב ושוב נ"ל ראי' דבשנה אחת או ב' לא מיקרי נשתקע שם בעלים בקרקע, דהרמב"ם פוסק אכלה ערלה ושביעית וכלאים ה"ז חזקה. וכ' התומים סי' קמ"א בסברת הרמב"ם דכלאים הוי חזקה אף אוכל באיסור משום דאין אדם אוסר דש"ש בכלאים ואיך יכול לטעון דמשום שאכל באיסור לא מיחה בו דז"א דאם לא מכר הקרקע ל"ה הקרקע של המחזיק ואין אדם אוסר דש"ש ולא נאסר ושוב אכל בהיתר. עיי"ש וקשה דהרי התוס' כתבו בסוכה ל' בשם הירושלמי דבנשתקע שם בעלים ולא נתיאשו נאסר משום כלאים א"כ אף שלא מכר לו אכל באיסור דנשתקע שם בעלים בב' שנים ואכל באיסור ומ"ה לא מיחה. וע"כ מוכח דל"ה נשתקע שם בעלים פחות מג' שנים מיהו אם נאמר דבנשתקע שם בעלים לא אסור רק מדרבנן י"ל דבאכילת פירות באיסור דרבנן לכ"ע הוי חזקה. אך בתוס' מבואר דבנשתקע נאסר מדאורי' ושוב הראי' נכון וקיים. והרבה יש לפלפל ואקצר

סי' כג

ב"ה פרעמישלא תרל"ח לפ"ק. להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה מ' מענדיל אבענד נ"י

האבד"ק נעמירוב

דבר אחד שנקרא בפי כל מאשל וחותם כן בשטרות ולתורה נקרא משה מאשל אם צריך לכתוב שם מאשל. הלא מבואר בב"ש דא"צ לכתוב שם מאשל

(א) תשובה הנה הדבר פשוט דצריך לכתוב שם מאשל כיון דהנקודות נפרדות דמשה הוא בחולם ומאשל בקמץ. ואינו דומה ליוסף שקורין יאסל דא"צ לכתוב אף שיוסף בחולם ויאסל בקמץ דשם העולם קורין יוסף ג"כ בקמץ. וע"כ נצמח מזה שם יאסל בקמץ ואין הפרש בין הנקודות משא"כ שם משה קורין בחולם ומאשל בקמץ ע"כ צריך לכתוב. וע' בס' דברי חיים להגאון מסאנדץ כ' ג"כ דצריך לכתוב ואמנם ג"כ בל"ז הדבר פשוט דצריך לכתוב דיש לשם מאשל שם הקודש משה שאול. וכן הי' שם זקיני אבי אמי הרב הגביר המפורסם זצ"ל שהי' נקרא לתורה משה שאול ובפי כל מאשל ורבים נקראו כן בשם זקיני הגאון מ' שואל וואהל זצלה"ה ע"כ כיון דיש למאשל שם הקודש משה ושם הקודש משה שאול צריך לכתוב כמו שצריך לכתוב אייזיק הואיל ויש לו עוד שם הקודש שאלתיאל לכן יש לכתוב בגט כמו שנקרא בתורה בשם משה מאשיל לעיקר השם ויכתוב דמתקרי מאשיל הואיל ונקרא בפי כל בשם מאשל לבד. ואם אין ידוע חתימתו יכתוב מאשל בלא יו"ד אחר השי"ן ואם חתם עצמו ביו"ד אין לשנות מחתימתו

ב) וע"ד שם האשה אשר שמה מעריסה חנה ונקראת בפי כל חנטשה יכתוב חנה המכונה חנטשה דמ"ש כ"ת לכתוב חנה חנטשה זה אינו דלא נקראת בשני שמות מעולם. אך יכתוב חנה שהוא שם העריסה וחנטשה יכתוב בה' שהוא יוצא משם הקודש כמו שארקה. והגאון מהרש"ק כותב בספרו לכתוב ריבצה בה' הואיל ויוצא משם הקודש וחנציא באל"ף. ובעת שיצא ספרו שאלתיו ע"ז וחילק בסברות כדרכו זצלה"ה. ואמנם בגוף הדבר אין לנו לזוז מכללי בית שמואל אות ט"ו דכינוי היוצא משם הקודש כותבין בה' כמו בסאי' שרה וה"ה בחנטשה. ומ"מ אין נחוץ לכתוב יוד וה' כמו שכתב הבית אפרים לשיטתיה דכותבין חנציא דדוקא שם במקומות שמרגישין הצ' נחוץ לכתוב אחר הצ' יו"ד משא"כ בסביבותינו שקורין בט"ש ורוחשין השי"ן וכותבין ט"ש אין נחוץ לכתוב היו"ד והחילוק פשוט. דכשאין כותבין רק צ' לבד נחוץ לכתוב אות יו"ד להרחיק המבטא. משא"כ כשכותבין ט"ש סגי כשכותבין בה' לבד ע"כ אנו כותבין חייטשה בלא יו"ד רק בה' לבד ומ"מ כותבין המכונה כמ"ש הב"ש בכללים אות י"ד ואין להאריך

והנני ידידו

סי' כד

ב"ה פרעמישלא ברכת טוב לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה זך הרעיון כש"ת מ' יעקב מאיר דייטשמאן נ"י האבד"ק סאראקא במחוז באסראביע יע"א

ע"ד השאלה באחד שנשא אשה ולא רצתה האשה לדור עמו. וברצי כסף נתרפס לתת גט פטורין והושלש המעות ושלח ג"פ ע"י שליח. ואמר להרב המסדר ששמו מעריסה וכן עולה לתורה בשם שמעון ובפ"כ נקרא בשם שמשון. וכתב הרב המסדר בהגט שמעון דמתקרי שמשון ואחר שקיבל המגרש המעות אחר נתינת הגט להאשה הוציא לעז שמעולם לא נקרא בשם שמעון לתורה רק בשם שמשון שם העריסה א"א להתברר. ולדעתו וכפי הנראה מלשון המכתב אומר שגם שם העריסה הוא רק שמשון וגם שם שנקרא לתורה א"א להתברר. אולם בהפראשפורט נכתב שם שמעון והנראה בהבעצירקסאמט נקרא בשם שמעון

(א) תשובה הקודם יש לחקור אם אמת כדברי הבעל שלא נקרא מעולם בשם שמעון אם הגט פסול מדאור'. אף דבשינה שמו הגט פסול מדאורייתא כדמוכח בתוס' דף כ' מ"מ בכה"ג שכ' החניכה שהכל קורין אותו כמו שהוא ורק דבשם אחד שינה אי הגט פסול מדאורייתא. ולכאורה יש ראי' מדברי ג"פ סי' ק"כ ס"ק י"ב שכתב דהיכא שהי' קורין אותו בכינוי אחד כגון בלי ומסתמא יש לו שם אחר ואינו ידוע איזה נאמן לומר ששמו אלי' וכותבין אלי' המכונה בלי ומוכח מזה דאף בשינה פסול מדרבנן ומ"ה ל"ח לשינוי ונאמן אף שאינו נאמן על שמו בעצמו אמנם לפי שהגט פשוט כ"כ בשם מהרי"ק ובמהרי"ק מבואר הטעם דל"ח לקלקל אשתו וכש"כ בגט שכ"מ שמכוון לטובתה וכו' וכדאמרינן