בית יצחק אבן העזר חלק ב מ

בהכתובה נכתב אהרן משה וגם בחורף העבר הי' בק' באראנוב ג' חדשים ועלה ב' או ג' פעמים לתורה בשם אהרן משה וגם מקצת אנשים שמה קראו אותו אהרן משה ובכל פעם שנותן קוויטיל לצדיקים כותב אהרן משה וע"י כן גם המשמשים קראו אותו אהרן משה וכשמתפלל בפ"ע מתפלל בשם זה אבל בעיר מקום הכתיבה והנתינה לא נקרא בשם זה ובק' רימנוב זה כמה שנים אשר שם שינו שמו מחמת חולי קראו אותו בב' שמות

(א) תשובה בספר ג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ז כ' דמי שהי' דר במקום א' והי' שמו ראובן והלך לעיר אחרת וחלה וקרא את שמו שמעון ונשתקע שם ראשון מ"מ כיון דבמקום שיצא משם אין מכירין אותו אלא בשם ראובן לא חשיב נשתקע שם ראובן וכותבין שמעון דמתקרי ראובן ומביא זאת בשם תשובת מנהיר עיני חכמים וספר שמות וכן מביא בס"ק נ"ח בשם תשו' הנ"ל ולפ"ז לכאורה בנ"ד שנשתנה שמו בק' רימנוב מחמת חולי ונוסף לו שם אהרן והי' נק' שם גם בשם זה אף שאח"כ נסע משם מ"מ שם מכירין אותו בשמות אלו ולא מיקרי נשתקע אבל נ"ל דכ"ז כשידוע בבירור שבעיר מולדתו אין מכירין אותו אך בשם ראובן דהוה כמו שיש לו שם בעיר אחרת אף שבמקום הכתיבה והנתינה אין קורין אותו בשם זה לכתחלה צריך לכתוב כל השמות כמבואר סי' קכ"ט סעי' י"ב. אבל בנ"ד שזה כמה שנים לא היה בק' רימאנוב אולי גם אנשי ק"ק רימאנוב אין מכירין אותו אך בשם משה (ועיין תשו' מבי"ט אה"ע סי' נ"ב) והוה שם שנשתקע. עוד י"ל דהג"פ כשיטתי' דס"ל בס"ק צ"ז הנ"ל דבשם שנשתקע צריך ב' גיטין ע"כ ס"ל ג"כ בדין הנ"ל דכותבין שמעון דמתקרי ראובן. אבל לדידן דפסקינן כהב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ה דעיקר כתי' הב' מהב"י, דאם נשתקע שם השני. א"צ ב' גיטין רק כותבין שם הראשון גם בדין של הג"פ אין לכתוב רק שם שקורין לו השתא וכ"ש בנ"ד

(ב) והנה מה שנכתב בכתובה ב' שמות כבר ראה עיני כת"ה דברי הטיב גיטין דאין משגיחין ע"ז וגם הגאון מהרש"ק: לא כתב דשם הנכתב בכתובה לא מיקרי נשתקע אך בדיעבד אבל לכתחלה אין משגיחין על הכתובה. וכיון דזה נק' לתורה במקום כתיבה ונתינה אך בשם משה וגם נקרא כן בפי כל ודאי הגט כשר ואף לכתחלה יש לכתוב כן. ועיין בליקוטי שמות בטיב גיטין ס"ב דאף אם יש לו ב' שמות מעריסה ועולה לתורה וחותם בהם אם נקרא בפי כל רק בשם אחד ולא כתב רק שם אחד בגט שנק' בפי כל כשר וכש"כ בנ"ד. ומה שאמר המגרש שעשה זאת בכיוון עיין בתשו' מאיר נתיבים דף ל"ג שהאריך בפרט זה מענין גילוי דעתא בגיטא והכשיר הגט בלי שום פקפוק וכבר הארכתי בפרט זה במקום אחר וקצת צ"ע בענין זה אדעת תוס' גיטין ל"ב ד"ה מהו דתימא דאפי' לרבא דגילוי דעתא מילתא הוא דוקא שנודע הגילוי דעת קודם שבא לידה. ולא בנודע אחר שבא לידה והרי בגמ' דל"ד בהא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא כי מטו תלתין יומין אמר להו הא טרחנא ואמרו שם אי משום גילוי דעת פלוגתא דאביי ורבא והרי שם הי' הגילוי דעת אחר שבא לידה. וצ"ל כיון שהתנה עד תלתין יומין והי' הגילוי דעת במשך התנאי מהני אף אחר שבא צידה דעדיין משך התנאי קיים וז"פ

(ג) וכת"ה נסתפק באחד שנק' בפי כל בשם אחד אך אביו ואמו קורין בשני שמות וזולתם אין קורא בשני שמות אם מיקרי זאת פורתא או מיעוט שלא להיות נשתקע הנה קצת ראי' ממ"ש מהרי"ק בתשובה הובא באריכות בגט פשוט בסוף הספר בכללים כלל ב' דאין לומר קים לי אף בממון נגד כל חכמי ישראל היכא דיחיד חולק עליהם. אבל בשנים אמרינן קים לי וכתב בגט פשוט הטעם דב' נגד רבים המה מיעוטא ויחיד נגד רבים הוי מיעוטא דמיעוטא. ולפ"ז היכא דיחיד קורא ל"ח למיעוטא משא"כ בשנים קוראין ולפי המבואר שם בג"פ דגם בב' דוקא אם הם פוסקים חשובים מיקרי מיעוטא ה"ה בשם שנשתקע דוקא כשקורין תמיד כן ורגילין לקרות אותו. אבל זולת זה גם ב' לא נקרא מיעוטא. וג' ודאי הוה מיעוטא וכ"ת הביא ראי' מש"ס דשבועות כ"ה והוא שניכר לג' בני אדם., וא"ר דשם בעי שיהי' מפורסם ובג' הוי מפורסם כדאיתא בגיטין ל"ג ומ"מ הכרעת דעתינו דלענין שם שנשתקע גם בב' ל"ה נשתקע אך אם ל"ה נשתקע אך דב' קורין שם אחר לא משגיחין על זה אך על ג' יש לחוש. כמ"ש הגאון מסאנדץ בשער התשובות על חידושי אנשי שם סי' א' ועיין לבושי שרד חידושי דינים ליו"ד אות ל"ד דשני בני אדם מיקרי ידיעה דשם ל"ב פירסום ודוק. ובחסד לאברהם לשארי הגאון מבוטשאטש סי' ל"ו כתב ג"כ דאשה אחת לא מיקרי מיעוטא. ואין לחוש לקריאתה ומ"מ פסק באשה ששמה מעריסה פרידא נעסיא והכל קורין אותה פרידא לחוד וכן חותמת עצמה אך אשה אחת קוראה בב' השמות וכ' לכתוב פרידא דמתקרי פרידא נעסיא ואם אין לחוש לאשה אחת שוב הוי שם שנשתקע ואין כותבין אותו. וצ"ל דס"ל מ"מ ל"ה נשתקע ואין להכריע בזה כי יש בזה סברות שונות. ואין בהמ"ד בלא חידוש מענין רובא דמינכרא עיין ברש"י יבמות קי"ט ד"ה וסנהדרי. י"ב מזכין וי"א מחייבין דקיי"ל דזכאי. וזה צ"ע דמזה אין ראי' דאזלינן בתר רובא דאפילו בשוים מזכים ולכאורה י"ל דנ"מ לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת לה' שבת לצדד דבספק נפשות פטור מממון משום דקלבד"מ דשמא חייב מיתה. וכ"כ המג"א סי' רע"ח ונעלם זאת מהפמ"ג שצידד להיפך מזה. א"כ אם מספק פטור. פטור ג"כ ממון ולכן כ' רש"י דאם רוב אומרים זכאי הוי ודאי זכאי וחייב ממון. ומזה מוכח דאזלינן בתר רובא. או י"ל דנ"מ לס"ס לפמ"ש בספרי ב"י או"ח סי' נ"ג אות ג' דלרמב"ם בס"ס הורגין. ובפשיטות י"ל דנ"מ דבשוין יוסיפו דיינים משא"כ בדאיכא רוב. ועכ"פ קשה מאי דוחקא לרש"י ואמאי לא פי' דאזלי' בתר רובא לחייב דזה רבותא יותר. אך דהטי' לחוב הוא עפ"י שנים והוא רובא דמינכר. והגמ' רצה להוכיח דאזלינן בתר רובא אף ברובא דלא מינכר כ"כ. ולכן פי' דהראי' הוא מדמזכין בודאי אף ע"י אחד דל"ה רובא דמינכר. וע' פמ"ג בפתיחה לתערובות ח"א ד"א בסנהדרין הוה ג"כ רובא דמינכר: ולפמ"ש לא משמע כן מרש"י. ומ"מ עדיין צ"ע בדברי רש"י. ולדינא כבר כתבתי דבנ"ד הגט כשר בלי שום פקפוק וכ"כ בתשו' חתם סופר סי' כ"ז להכשיר לכתחלה. ומרוב הטרדא לא אוכל להאריך בפלפול כמשפט: והנני ידידו

בשולי המכתב והנה יש לפלפל דרך אגב בענין שמו ושמה הנה הר"ן כ' בפ"ג דגיטין דמדאורייתא צריך לכתוב שמו. כיון דכתיב ספר כריתות ובעי ספירת דברים ול"ה ספירת דברים אלא כשכותב שמו ולפ"ז יש לפרש דברי הגמ' כ"ב דרבנן ס"ל ספר לספירת דברים הוא דאתא ולא נודע מה נ"מ אם אתא לספירת דברים. אמנם להר"ן הכוונה לספירת דברים ונ"מ דבעי שמו מדאורייתא. ולפי"ז י"ל דלריה"ג דס"ל אין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים. ויליף לה מן ספר ולא ס"ל קרא לספירת דברים אתא ס"ל דלא בעי שמו מדאורייתא ודוק

סי' כב

ב"ה פרעמישלא תרל"ח

להרב המופלג החריף מוהר"ר יהודה צבי לויב נ"י בהרב אבד"ק ראזלע

ע"ד השאלה בא' שנקרא בפי רוב וכמעט בפי כל דוד וכמה אנשים קורין אותו זלמן דוד ואביו ואמו קורין אותו באקראי זלמן דוד וברוב דוד לבד. ושם העריסה הוא בספק אי זלמן דוד או שלמה דוד כי אביו צוה לקראו בשם אביו שהי' נקרא בפי כל זלמן דוד ולתורה שלמה דוד. והנה כשעלה זה האיש שרוצה לגרש לתורה קודם הנשואין קרא לו החזן בשם שלמה דוד. וגם אח"כ עלה לס"ת בשם זה. וכן נכתב בכתובה. ואמנם זה שנתים אשר אין קורין אותו לס"ת רק בשם דוד לבד. אף שצוה פעם אחת לקראו שלמה דוד מ"מ אין קורין אותו לס"ת רק בשם דוד ועל התנאים חתם עצמו שלמה דוד והוא חותם עצמו כשנותן קיויטיל לצדיק לפרקים להתפלל עבורו בשם שלמה זלמן דוד וכשאביו נותן קוויטיל עבורו כותב זלמן דוד וזולת זה אין חותם עצמו בקביעות כי אין לו עסק לע"ע

(א) תשובה הנה כבר החליטו כל הפוסקים דאין לכתוב שם שנשתקע בגט. אך בזה לא מצאתי בפוסקים הזמן אשר בו נקרא השם שנשתקע. שרחוק הדבר לאמר דאם אחד מוחזק בשם ונקרא אח"כ זמן מה בשם אחר דנאמר דכבר נשתקע שם הראשון. לכאורה י"ל דבשנה א' מיקרי נשתקע וראי' מדאמרינן בש"ס דברכות נ"ח דהרואה חבירו לאחר י"ב חודש אומר ברוך מחי' מתים ומייתי קרא דנשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד וכתב רש"י דסתם אבידה לאחר י"ב חודש נשתכח מן הלב. וראי' דאין חייב להכריז רק ג' רגלים (ובזה חולקים תוס' ב"מ כ"ד ע"ב ד"ה לבתר תריסר ירחי שתא וס"ל דאף לאחר י"ב חודש לא מתייאש עיין שטמק"ב שם וט"ס שם דלאחר י"ב חודש מברך שהחיינו וצ"ל מחי' מתים) ועכ"פ יש פנים לומר עפ"ז דלאחר י"ב חודש מיקרי נשתקע אך יש לחלק דנהי דבעל אבידה מתייאש בי"ב חודש דסבר ודאי לא ימצא עוד מ"מ שישתקע שם בי"ב חודש אין לנו ראי' וברמב"ם פ"ב מנחלות מבואר דמי שהעידו עדים שטבע במים שאין להם סוף ואבד זכרו האחים יורדים לנחלה על פיהם ואין מבואר השיעור בכמה זמן אבד זכרו. וכן לענין יאוש דמבואר בתוס' סוכה ל' דמהני יאוש בקרקע בנשתקע שם בעלים אין מבואר אך בכ"ז נראה דבעי זמן רב ועיין בש"ס גיטין נ"ח בלקח מסיקריקון והי' בידו י"ב חודש צריך להחזיר לבעלים רביע. ואם נאמר דבי"ב חודש נתייאש ונשתקע שם בעלים זה מועיל בודאי בקרקע וא"צ להחזיר כלום. הן אמת שי"ל שבסיקריקון לא מתייאש וע"ש דבבבל אין אנפרות הואיל ואיכא בי דואר ולא קביל ודאי נתייאש. ותמה בכפות תמרים סוכה ל' דהרי אין יאוש מועיל בקרקע וכבר רמז ע"ז הש"ך סל"ז ואם נאמר דבי"ב חודש מיקרי נשתקע שם בעלים י"ל דשם מיירי לאחר י"ב חודש אבל לדעתי לא נראה כן. ומצאתי בחתם סופר חלק אה"ע סי' ס"ה דבי"ב חודש מיקרי אבד זכרו ונשתקע שמו לענין עגונה עיי"ש דמייתי בשם עזרת נשים דארכא יהיב י"ב חודש ואף אם נאמר כן שם שאני דשמעו בו שמת ושייך לומר נשכחתי כמת מלב ובי"ב חודש ודאי הי' שומעין ממנו אלו הי' חי. וע"כ מוכח שמת. וגם סמך שם על צייטונג ובי דואר דשכיח היום. וע"כ סמך אי"ב חודש ומ"מ לענין שם שנשתקע בגט שיהי' נשתקע בי"ב חודש אין לנו ראי'. אולם כיון דבלא"ה הכל קורין זה המגרש בשם דוד ומקצתם קורין זלמן דוד ובשם שלמה לא נקרא משום אדם יש לחוש שמא נשתקע שם שלמה ובמשך ב' שנים הוי נשתקע. וכיון דאם לא יכתבו שם שלמה ודאי הגט כשר כיון שכותבים השם שהכל קורין אותו. וכשכתבו השם שנשתקע פסול אף בדיעבד. ע"כ נראה שלא לכתבו כלל שם שלמה. ולכאורה י"ל כיון שהמגרש אמר להחזן שיקראו לתורה בשם שלמה דוד רק דמ"מ לא קראוהו לתורה רק בשם דוד הוי שינוי השם בעל כרחו. ואם לענין נשתקע לא מהני בעל כרחו. וקצת מבואר כן בג"פ ס"ק צ"ב בשם תשובת מהר"ש באשה ששמה מעריסה שול ורוב קורין אותה מוסה ונסתפק מהר"ש אם ל"ה שול עיקר השם וכ' הג"פ הסברא כיון דשם מוסה הי' שלא ברצון אמה לאו כל כמינייהו דשכנים לקבוע שם שלא ברצון אמה. וכן מבואר בפוסקים לענין שם שכשקורין אותו בפניו הוא