בית יצחק אבן העזר חלק ב ג

הקדמה לחלק ב'

הפעם אודה ה' על כל תגמולוהי עלי כי זכני להוציא לאור שו"ת על הלכות גיטין וחליצה הנחוצות להלכה למעשה ואני תפלה כחסדך חייני וחזקני ואמצני לעבודתך ולתורתך וזכנו להו"ל יתר ח"ת אשר אתי בכתובים, ויה"ר שלא אכשל בדבר הלכה הורני דרך חקיך והדריכני בנתיב מצותיך כי זה חפצתי וחסדך לא תסיר ממני מעתה ועד עולם אמן

ואחרי אשר בחלק הזה תבואנה התשובות בדיני גטין וחליצה אמרתי להזכיר מזה דברים אחדים בדברי אגדה הנוגעים ומסתעפים להענינים האלה וזה החלי בעזה"י

הנה בענין החליצה יש להעיר לפי קוצר דעתי כי מי עמד בסוד ד' האמנם יש שני דרכים המעלין את האדם במסילה העולה בית אל האחד שיקשור נפשו ברעיונות נשגבות וישעבד' לאבינו שבשמים. ועליו יתברך ישליך כל מעיינו. כאשר אמר המלך הקדוש שויתי ד' לנגדי תמיד. וברעיונו' הנשגבות האלה נפשט נפשו מגוו, וכנשר יפרוש כנפיו השמימה. ואין לגוו חלק בעבודת הקודש, הדרך השני שגם לגוו יחלק בעבודת הקודש שיקיים גם הוא מצות אחרי ד' אלקיכם תלכו ע"ד שאמרו חז"ל בסוטה ספ"ק וכי אפשר לו לאדם להלוך אחר השכינה הלא כבר נאמר אש אכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו מה הוא מלביש ערומים אף אתה מלביש ערומים הקב"ה מבקר חולים אף אתה מבקר חולים ובכל עבודת הקודש האלה יש להגוף חלק בכל וכן באכילת קדשים ואכילת מצה וישיבת סוכה וסעודת מצוה ובכל שלימות המעשה. והנה הדרך הראשון מצויר במלת של נעליך שאמר הקב"ה למשה ופי' בזהר הקדוש פ' פקודי הכונה שיפרוש מאשתו וזה לרמז כי בהגיע למדריגה גבוה ירום את עצמו ויפרוש מענינים הגשמים מכל וכל והדרך השני הוא מדריגת אברהם אבינו ע"ה שהי' הראשון שהתעטר במדת החסד והרחמים ומפתו נתן לעניים והורה כי האדם יכול לעלות במסילה העולה בית אל באמצעות דברים גשמים ואם יכווין לשם שמים נעשה מהגשמיים האלה רוחניים ע"ד שאמרו חז"ל הובא בע"כ בשעה שהצדיק עושה מצוה נברא מלאך אחד ובא לפני הקב"ה ואומר פלוני בראני. ענין מלאך אחד הוא ניצוץ הקדוש וחלק הנפש היוצא מהמצוה כמו שנאמר במצות בכורים ולקחת מראשית פרי האדמה והנחת לפני ד' אלקיך. כי בכח האדם לקחת מפרי האדמה ולהעלות ממנו הניצוץ הקדוש למדריגה גבוה לשערי שמים ועל כן נאמר באברהם אבינו ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ ודרשו חז"ל מלמד שהקנה להקב"ה שמים וארץ הכוונה שע"י דברים גשמיים וארציים יתעלה האדם ויעלהו למעל' ויודיע לכל שהוא יתברך בורא שמים וארץ. וע"ז אמרו חז"ל (חגיגה ג) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאים רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל הנה קראו לעולי רגלים פעמיך בנעלים והמה עולין לירושלים וששים ושמחים ואוכלין שלמים ומעשר ונהנין בגופם בשמחה של מצוה וכמו שאמר המלך החכם מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים הכוונה אהבה להקב"ה בתענוגים שהיא שמחה של מצוה. ואמרו פעמיך בנעלים הכונה שא"צ לפשוט מנעלים שהיא מורה על התפשטות הגשמיות אך בגופם ונשמתם ששים ושמחים ומאין להם זה הכח אמרו בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב וכו' שבכחו הרב הנחיל גם לזרעו דרך זה

ואמרו חז"ל הובא בעשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ג סי' כ"ב חנוך תופר מנעלים הי' ועל כל תפירה הי' אומר בשכמל"ו הכונה כי הנה חנוך הוא הגבר אשר זיכך כל כך את גופו עד כי עלה בגופו שמימה. והורה לדעת כי גם את גופו יכול לקדש ולטהר והמליצו ע"ז חז"ל ואמרו תופר מנעלים כי הראה לדעת כי גם במנעלים היינו הלבוש הגשמי נוכל לעבוד את ד' ואמרו חז"ל במדרש בראשית פי"ז ששאל הקב"ה את אדם ואתה מה שמך והשיב לי נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה והיינו כי האדם לא נתפאר בהפעולות אשר יעשה באמצעות הנפש כי אם בהפעולות אשר יעשה בהגוף כי זה היא כבוד להקב"ה אשר נתן כח לבשר ודם יסודו מעפר לעלות שמים באמצעות פעולות הארציות וע"ז אמר חנוך על כל תפירה ותפירה בשכמל"ו שזה תכלית כבודו יתברך לברוא בריה כזאת שיגיע באופן זה למעלת השלימות

וזה מרומז בקרבן פסח וצוה הקב"ה, וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם. לפי שזה מצוה הראשונה שצוה הקב"ה לאכול בחרדת קודש וזה הנאת הגוף בהדי שמחת הנפש אמר הקב"ה נעליכם ברגליכם שא"צ לאכילת מצוה התפשטות הגשמיות

ובהספד פרשתי דברי הגמ' דמ"ק כ"ה כי נח נפשי' דר"ה פתח עלי' ר' אבא ראוי הי' רבינו שתשרה עלי' שכינה אלא שבבל גרמה לו מתיב ר"נ בר אידא הי' הי' דבר ד' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים טפח עלי' אבוה בסנדלי' א"ל לאו אמינא לך לא תטרוד עלמא מה הי' שהי' כבר, הכונה כי הנה הטעם שאין השכינה שורה בח"ל כי א"א להשיג ההערה הקדושה אלא בארץ מטוהרה. כמאמר הכתוב פ' ויצא מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים יען כי בה נשפע על יעקב אבינו שפע שבע רצון כי ד' נצב עליו וחש עתידות לו הבין כי המקום אשר עומד עליו הפעם אדמת קודש הוא וזה שער השמים. וא"י אשר שם השכינה שורה מקום מוכשר להשגת הנבואה לא כן בח"ל אשר בקרבה יקוננו רק דברים גשמים אשר במעבה העפר והארציות יסודם אמנם לאברהם אבינו אשר הרים העפרורית ובזכותו אמרו מה יפו פעמיך בנעלים בתו של אברהם שרה עלי' הנבואה בארץ כשדים ועל כן טפח עלי' בסנדלי'. להזכירו כחו של אברהם אבינו ואמר לי' מה הי' שהי' כבר הכונה שאברהם אבינו הי' מרכבה לשכינה ושרה שם רוח נבואה וזכה גם יחזקאל לנבואה שם בארץ

[הגה מנכד המחבר, לדעתי י"ל בהבנת דברי הש"ס במ"ק הנ"ל מה הי' שהי' כבר עפ"י מ"ש המפורשים בטעם הדבר דאין השכינה שורה בחו"ל משום דאין השכינה שורה רק במקום טהור, ולא בחו"ל דהוה מקום טמא ולפ"ז במקום טהור כגון בבקעה או על המים גם בחו"ל שורה ועיין ברד"ק ריש יחזקאל, וא"כ י"ל דזה באמת משנה הש"ס על הקו' מיחזקאל דמצינו אצלו ששרתה השכינה בחו"ל, זה הי' שהי' כבר הכונה נהר כבר הנזכר במקרא שם להלאה הי' הי' דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר, וא"כ לא מוכח משם מידי דהשכינה שורה בחו"ל והבן. עכה"ג מנה"מ אהרן לעווין]

ואולי זה רמז בחליצה שהיבם אין רוצה ליבם מיראתו אולי לא יכוין לשם מצוה ויהי' כאלו נכשל בעריות ח"ו כדברי אבא שאול על כן חלצה נעלו לגלות ולהודיע שאין בכחו לעשות מצוה בגופו ולכוון לשם מצוה כמדת אברהם אבינו או כמדת חנוך או כמדת ישראל בשעה שעלו לרגל אך הוא צריך לחלוץ מנעלים ועל דרך של נעליך ולכן א"א ליבם

והנה אמרו במדרש בראשית (לפי גירסת רש"ט הובא ביפ"ת) בן זומא אומר מצאנו פסוק כולל יותר והיא שמע ישראל בן ננס אומר מצאנו פסוק כולל יותר ואהבת לרעך כמוך שמעון בן פזי אומר מצאנו פסוק כולל יותר את הכבש אחד תעשה בבקר עמד רבי פלוני על רגליו ואמר הלכה כר"ש בן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן. ולהבין במה נחלקו התנאים האלה ונ"ל כי הנה האדם יכול להגיע למעלת השלימות באחד משני פנים או על ידי ההשכלה כי ישכיל להבין סודות התורה הקדושה ויחתיר להבין מציאת הש"י גדלו ויכולתו לקיים שויתי ד' לנגדי תמיד. או כי ירכש לעצמו שלימות המעשה וע"י זה יזכה לאושר הנצחי והנה שלימות המעשה תתפרד ותהי לשני ראשים האחד הנה הפעולות אשר יעשה האדם לעומת אנשים אחרים לא יגזול ולא יעשוק ויחזיק ידי עני ואביון ויעסוק בגמילות חסדים וכדומה. הב' המה הפעולות אשר יעשה האדם לעומת קונו ובוראו כמו הנחת תפילין סוכה לולב בנין בית המקדש והקרבת קרבנות וכהנה

והנה במדרש ילקוט ריש משלי ששאלו היכן החכמה מצוי' ר"א אומר בראש רבי יהושע אומר בלב ואמרו שם שכבר נחלקו בזה דוד ושלמה. דוד פתח בראש אשרי שהוא הראש ושלמה פתח במ' שהוא האמצעי כמו הלב. וענין מחלוקתם הוא ג"כ על דרך הנ"ל דהאומר דהחכמה היא בראש כוונתו דעיקר שלימות האדם הוא שלימות ההשכלה וכן דוד הוא אומר אשרי וגו' כי אם בתורת ד' חפצו וזה הוא שלימות ההשכלה. והאומר דהחכמה הוא בלב כונתו על שלימות המעשה כמו צדקה וגמילות חסדים הבאות מן הלב. ושלמה פתח במ' שהוא נגד הלב והורה את האדם איך ילך בדרך טובים ויבנה לעצמו מדות טובות לעומת החברה האנושית. ואמרו חז"ל בילקוט ויגש אמרו מלאכי השרת בואו וראו איך שור וארי מתוכחין זה עם זה. והכונה ג"כ על דרך הנ"ל כי נחלקו איזה דרך היא יותר נכון להשגת השלימות ויהודה הי' לו כח ההשכלה כמאמר הכתוב ואת יהודה שלח להורות לפניו גושנה ודרשו חז"ל להכין לפניו בית מדרש לת"ת ונאמר עליו כרע רבץ כארי וכלביא ודרשו חז"ל הובא ברש"י פ' בלק שהי' חוטפין מצות קורין ק"ש וכו' ויוסף הי' לו כח המעשה להשפיע מזון ומחי' ולכן נמשל לשור אשר יחרוש ויעבד האדמה כמ"ש ורב תבואות בכח שור וזה שאמרו באו וראו איך שור וארי מתוכחין זה עם זה הכוונה מי משני הכחות האלה המתוארים בשור וארי יותר גדול מחבירו. ובענין זה נחלקו במדרש המובא למעלה כי בן זומא אומר מצאנו פ' כולל יותר והוא שמע ישראל כונתו כי עיקר העבודה היא להשלים א"ע ע"י ההשכלות להשכיל ולהבין דרכי ד' בן ננס אומר מצאנו פסוק כולל יותר ואהבת לרעך כמוך וכונתו כי שלימות הבאה ע"י המעשה גדול' היא מהבא' ע"י ההשכלה ואם ימלא האדם חובותיו שבין אדם לחבירו אז באופן זה יגיע לתכלית הנרצה. אמנם בא ר"ש בן