עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבית יצחק אבן העזר חלק ב

בית יצחק אבן העזר חלק ב לח

Beit Yitzchak Even haEzer part 2 38 · בית יצחק אבן העזר חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

(ה) וסוף דבר הנלענ"ד כיון דאין כאן חשש דאורייתא דמדאו' ודאי כשר בכותב שם מקום הכתיבה. ואין כאן רק חשש לעז ויש ס"ס להקל שמא הלכה כשיטת הרא"ש והטור דבלא נודע במקום הכתיבה שנקרא בשם אחר כשר. ושמא אף לדעת הסמ"ג מהני שתלך למקום אחר לקבל הגט. דל"ח ללעז רק בשעת גירושין ע"כ יש מקום להקל במקום עיגון גדול. עוד נלע"ד דהנה התוס' כתבו דבש"ס דילן משמע דמקום נתינה עיקר. ובתוספתא משמע דמקום כתיבה עיקר והנראה דתליא אי עדי חתימה כרתי או עדי מסירה. דאם עדי חתימה כרתי העיקר הוא מקום הכתיבה ששם העדים חותמין. ואף דהתוספתא קאי לרשב"ג והוא ס"ל עדי מסירה כרתי. י"ל דתוספתא ס"ל כשיטת הרי"ף דה"ה דמהני עדי חתימה. ומ"ה ס"ל עיקר מקום כתיבה. וש"ס דילן ס"ל כשיטת הרא"ש דל"מ עדי חתימה. ומ"ה העיקר מקום נתינה. ואם עדי מסירה כרתי העיקר הוא מקום הנתינה ששם כורתין העדים. ומעתה מ"ה צריך לכתוב שם מקום הכתיבה ומקום הנתינה. אבל כשהולכת למקום אחר לקבל הגט. והוי מקום הנתינה ג"כ בכשרות ל"ח למה שתלך אח"כ למקום דירתה כדברי הרב החולק על המג"ש וגם אולי זעליג הוי קיצור השם ממשה זעליג ולא הוי שינוי כדמוכח קצת מתוספתא גבי מקדש ע"מ ששמו יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון כדכתיבנא לעיל. ע"כ נ"ל להקל במקום עיגון גדול כזה. אך אם האשה תוכל להשיג גט אחר בשם משה זעליג דמתקרי זעליג אז מה טוב להשיג גט כזה

(ו) והנה ראיתי בטיב גיטין בליקוטי שמות בסופו סעיף מ"ב שכתב ואם הבעל מינה סופר ועדים ושנית וטעו וכתבו כן. יכולים לכתוב גט אחר כשר ולמסרו לשליח שיתן לאשה. ואין כאן בית מיחוש. ודברים אלו תמוהים בעיני. דמבואר להדיא ברמ"א סימן קכ"ב בנתן גט לשליח ונמצא פסול ודאי אין יכולים ליתן לידו גט אחר. ואולי ט"ס יש וצ"ל ואם הבעל מינה סופר ועדים ואמר להם תנו לשליח או שאמר להם עשו שליח. וס"ל כשיטת הרדב"ז שהובא בבית מאיר דדוקא כשעשה הבעל שליח אז מבעיא לן בגמרא אבל לא בנתן רשות שיעשו שליח. או מיירי קודם שמסרו לשליח. ואם כך כוונתו קיצר מאוד בדבר. ונתן מכשול. דכשנתן הבעל הגט לשליח ודאי אין שום ה"א שישלחו גט אחר בלי ידיעת הבעל כמבואר בסי' הנ"ל. והטיב גיטין מיירי קודם שמסרו לשליח באופן דגם בנ"ד אם נוכל להשיג גט אחר מהבעל מה טוב. ואם אי אפשר להשיג די גט זה במקום עיגון באופן שיסכים עמי גדול אחד

סי' כ

ב"ה פרעמישלא. "שלום טובה וברכה" לפ"ק

להרב החריף המופלג היקר מוהר"ר ישראל שמואל ראזענרייך נ"י דיין בבי דינא רבתי בקרתא דראהאביטש יע"א

ע"ד השאלה באחד שגירש את אשתו בשם אביו יעקב ליב. ואח"כ אמר שלא הי' שם אביו יעקב ליב רק ליב לבד והוא עשה בערמה למען שתצטרך אשתו גט אחר ויוציא ממון או שתחזור לו. ואחר חקירה ודרישה נודע שכפי הנראה הדבר אמת שלא הי' נקרא רק בשם ליב לבד כי גם על המצבה לא נכתב] רק שם ליב ורבים אומרים ג"כ כן. והאשה רכה בשנים ודמעתה על לחיה להתירה מכבלי העיגון כי לא תוכל לדור עם בעלה שאין לו גבורת אנשים

(א) תשובה הנה בדבר הזה האריכו כל הפוסקים ורובם פסלו בשינה שם אביו דלא כתשובת עבודת הגרשוני שהוכיח מדברי התוס' גיטין פ' דשינוי אינו פוסל היכא שא"צ לכתוב אלא כתשו' צ"צ דאפילו להפוסקים שא"צ לכתוב שם אביו פסול בשינה. ואמנם בתשו' צ"ץ גופי' לא סתר דברי חתנו בתשובת עבודת הגרשוני רק בעובדא דידי' שהי' ע"י שליח ומטעם שכ' שם שכיון שגירש ע"י שליח לא קיים שליחתו שהוא צוה ליתן לאשה בת נתן והוא נתן לבת יצחק משא"כ היכא שגירש שלא ע"י שליח לא סתר דבריו רק מטעמא אחרינא. אבל לפענ"ד להוכיח דאפילו לשיטת ר"ת דס"ל דהיכא דא"צ לכתוב לא איכפת לן בשינה היינו דוקא בשינה מקום הלידה אבל לא בשינה שם אביו. ואסברה הטעם דהנה קשה שהתוס' דף כ' ד"ה והא בעינן שמו ושמה כתבו מדנקט במתניתין שינה שמו ושמה משמע דלא כתבו כלל כשר. ונהי דמסקו התוס' דמשנה קאי על שם דגליל שכתב ביהודה. אבל לה"א מתוס' דקאי על שמו ושמה לבד ולא כתבו כשר ואמאי פסול בשינה הלא דבר שא"צ לכתוב לא איכפת לן השינוי. כמ"ש דף פ'. וע"כ צ"ל דע"כ לא כתבו התוס' דף פ' רק היכא שאינו מעיקר הגט משא"כ בשמו ושמה אף דא"צ לכתוב מ"מ פסול בשינה. אף לשיטת התוס'

(ב) עוד נלע"ד ליישב שלא יסתרו דברי התוס'. דהנה אף לפי מה דס"ל לתוס' דף כ' דלר"א א"צ שיהי' מוכח מתוכו וא"צ לכתוב שמו ושמה מ"מ בעינן שתתגרש בעדי מסירה ואם תתגרש בלא עדי מסירה גם לר"א בעי מוכח מתוכו כמ"ש הב"ש סי' קכ"ד. רק דמ"ה כשר לר"א בכתבו על גבי דבר שיכול למזדייף ול"ח שמא תסמוך על עדי חתימה והוי מזויף מתוכו משום דניכר פסולו עיי"ש ס"ק ג'. ולפ"ז מ"ה הוי סברי התוס' דכשר לר"א בלא כתב שם האיש והאשה שבוודאי יהי' עדי מסירה ולא יסמכו על עדי חתימה כיון שניכר פסולו. שלא נמצאו שמו ושמה וכ"ז בלא כתב כלל אבל אם כותבין השמות ודאי העדים צריכים לדקדק שלא יהי' שינוי דהרי אם יכתבו השמות לא ניכר פסולו וחיישי העדים שיסמכו עליהם לבד ואז פסול וגרע מלא נכתב כלל. דבלא נכתב ודאי יהי' עדי מסירה משא"כ בנכתב בשינוי וכיון שהעדים צריכים לדקדק ודאי העידו על זה. משא"כ בשינה מקום הלידה דגם בלא מקום הלידה מוכח מתוכו וכשר בלא עדי מסירה שפיר כתבו התוס' דף פ' דהיכא דא"צ לכתוב כשר בשינה. ולפ"ז ה"ה בשם אביה נמי דינא הכי לפמ"ש בתורת גיטין להגאון מליסא סי' קכ"ט ס"ק י"ג דאף הפוסקים המכשירין בלא כתב שם אביה. היינו דוקא בעדי מסירה כיון דבלא שם אביה הוי כהוחזקו ובעי מוכח מתוכו רק דכשר בעדי מסירה וע"כ צ"ל הא דל"ח שמא יסמכו על עדי חתימה משום דודאי יהי' עדי מסירה שהרי ניכר פסולו דל"ה מוכח מתוכו. ולפ"ז בשינה שם אביו דבכה"ג לא ניכר פסולו וחיישינן שמא יסמכו על עדי חתימה ודאי העדים צריכים לדקדק דשמא לא יהי' עדי מסירה ודאי מעידין על זה. דהרי אם לא יהי' עדי מסירה פסול אף בלא נכתב כלל. ומ"ה כיון שהעדים צריכים לדקדק לכ"ע פסול בשינה. וע"כ לא כתבו התוס' דהיכא דא"צ לכתוב כשר בשינוי דוקא בשינה מקום הלידה דגם אם לא נכתב הוי מוכח מתוכו. משא"כ בשינה שם אביו דבלא נכתב צריך לעדי מסירה ורק דניכר פסולו. וכ"ש נכתב בשינוי לא יוכר וחיישי העדים שמא יסמכו בלא עדי מסירה. וצריכין לדקדק ופסול מטעם שהעידו שקר

(ג) ולפ"ז יש לחלק בין שינה שם אביו לשינה שם אביה לפמ"ש בתורת גיטין ס"ק ט"ו דבשם האשה לא בעי מוכח מתוכה דתפיסתה מוכחת ומשמע דכשר אף בלא עדי מסירה. ואף דהוי כהוחזקו בלא שם אבי' מ"מ לא יהא אלא ב' נשים ששמותיהן שוות יכולים להוציא שט"ח כמו שני יוסף בן שמעון שיכולים להוציא שט"ח. ועיי"ש ונמצא גם בשינה כשר דע"כ לא כתבו דשינה גרע מלא כתבו כלל דבשינה צריכין לדקדק כיון שכתוב שם אביו יסמכו בלא עדי מסירה משא"כ בשם אביה אף בלא נכתב כלל א"צ לעדי מסירה דתפיסתה מוכחת וא"צ לדקדק. ובהכי מיושב מה שהוכיח הרשב"א בתשו' סימן אלף קע"ו דא"צ לכתוב שם אביה דשמו ושם עירו תנן שם אביו ושם אביה לא תנן. ומשמע דאף בשינוי אינו פוסל דאל"כ ליתני בשינוי דפסול. דקשה שיסבור הרשב"א דשינה שם אביה כשר. דכבר כתבנו דכל הפוסקים סוברים כן. להנ"ל י"ל דהרשב"א סובר דשינה שם אביה כשר מטעמא דכתיבנא. ולכן לא קתני שם אביה כיון דלא תני שם אביו. אבל בשם אביו גם הרשב"א מודה. ולדינא רוב הפוסקים מסכימים דשינה פסול גם בשם אביה והכי נקטינן

(ד) עוד נלענ"ד להוכיח מסוגיא דשמעתין קצת בדרך פלפול דלמסקנא שינה פוסל אף היכא דאם לא נכתב כלל כשר דקשיא בשמעתין דתני בשינה מקום עמידת הסופר. וממנ"פ מה דייני בלא כתב כלל. אם לא כתב כלל כשר אמאי שינוי פסול. ואם לא כתב כלל פסול ליתני שלא כתב כלל. וכבר הקשה כן הפ"י ותי' למאי דאמרינן ביבמות דמקשינן מה הוה לה למיעבד ומשני איבעי לה לאקרי' ולפ"ז הוה רבותא יותר בשינה לא מיבעיא בלא כתב כלל הי' לה לדקדק ולראות שנחסר.. משא"כ בשינה מקום עמידת הסופר דלא שייך איבעי לי' לאוקרי' דהכי היא יודעת מקום עמידת הסופר מ"מ קמ"ל דמ"מ שייך דאיבעי לי' לאקרי' ולדקדק ע"כ. אבל הנראה דכל זה לרב ביבמות. דפסק בנשאת בתרי עדים מותרת אבל למה דקיי"ל כרב פפא למסקנא ביבמות דאף בנשאת בב' עדים אסורה לחזור ול"א מה הוה לה למיעבד. הדרן לסברא פשוטה דשינה גרע מלא נכתב כלל. וקשיא אמאי קמ"ל בשינוי מקום עמידת הסופר ליתני בלא כתב כלל וע"כ לא כתב כשר ושינה פסול. וה"ה בשינה מקום האשה ושאר שינוי ודוק בזה

(ה) והנה התוס' גיטין שם הוכיחו דבשינוי מקום עמידת הבעל כשר מדלא משני הך דהי' במזרח בשינה מקום עמידת הבעל ותמהו כל המפורשים דלמא בשינוי מקום עמידת הבעל גם רבנן מודו דפסול כמו בשינוי מקום הדירה דקתני בסופה ול"מ לאוקמא לרישא דהי' במזרח בשינה מקום עמידת הבעל דא"כ אף רבנן מודה וליערבינהו וליתנינהו כמו שמדייק רב אשי. ע' בישועת יעקב ס"ק ב' שתמה בזה וכן הקשה בג"פ ונ"ל דס"ל לתוס' דדוקא בשינה מקום הדירה שייך איבעי לי' לאקרויי גיטא דבזה האשה יודעת אבל בשינה מקום עמידת הבעל דזה אין האשה יודעת ל"ש כל כך איבעי לה לאקרי'. ולא פסול אלא לר"מ ולכן הקשה שפיר דלוקי בהכי ודוק. והרבה יש לפלפל בזה ולקצר אני צריך

(ו) והנה אם בשינה שם אבי' פסול רק מדרבנן או הדבר נוגע לדאוריי' משמע מדברי רוב הפוסקים דל"ה רק פסול דרבנן וקצת י"ל דהוי חשש דאורייתא. דמשמע מתוס' שיטת המכשירין בשינה המקום דא"צ לכתוב ול"א שהעדים חתמו שקר משום דלא קאי עדים אדבר שא"צ לכתוב משמע אבל דבר שצריך לכתוב ושינה העדים פסלינן ולפ"ז לפמ"ש הרא"ש דאף דבר שא"צ לכתוב פסול משום לעז. וכן להפוסקים דצריך לכתוב שם אביה העדים צריכין לדקדק. ופסלינן בשביל שחתמו שקר. ולפ"ז הוה מזויף מתוכו ול"מ אף עדי מסירה דחיישי' שמא יסמכו אעדי חתימה כמ"ש תו' דף ד' ובלא עדי מסירה הגט פסול מדאורייתא. אבל לענ"ד זה ליתא דאל"כ ל"ל לגמרא לומר דטעמא דר"מ דס"ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונימא דר"מ כשיטתיה דס"ל עדי חתימה כרתי ופסולין העדים. ורבנן ס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי ולא איכפת לן מה שהעדים פסולין.