בית יצחק אבן העזר חלק ב לז

(ב) ולפענ"ד נראה דאפילו להר"ן דאם לא כתב שם האיש פסול מדאורייתא משום דכתיב ספר ובעי ספירת דברים ובלא שם ל"ה ספירת דברים בכתב שם הנשתקע הוי שפיר ספירת דברים אף אם לא נקרא כלל עתה בשם זה מ"מ כיון שאדם מספר להרבים בשם שהיה לו כבר הוי ספירת דברים וקצת ראיה מהא דל"ח בגיטין הבאים ממדינת הים שמא שינה שמו בין כתיבה לנתינה דשכיח בבני אדם שבורחין ממקומם כמ"ש הרא"ש בגיטין ל"ד וכן בב"מ במצא גט והבעל מודה וניחוש שמא שינה שמו קודם נתינה. ומוכח דאף בכתב שם שהיה לו כבר כשר מדאורייתא. ולדרבנן לא חיישינן אמנם מדרבנן נלע"ד דפסול אף אם שינה שמו בין כתיבה לנתינה דאף דבשעת כתיבה הוי ספירת דברים אנן בעינין שיהיה בשעת נתינה ספירת דברים כמו ביש לו ב' שמות במקום כתיבה ובמקום נתינה דס"ל להרבה פוסקים דמקום נתינה עיקר ולקצת פוסקים אפילו לא נודע בשעת כתיבה משם מקום נתינה פסול. ועיין בטו"ז כן בעינן שבשעת נתינה יהי' לו שם זה מיהו כל זה לר"א דל"ב מוכח מתוכו. רק דבעי ספירת דברים הוי בשם שנשתקע נמי ספירת דברים משא"כ לר"מ דבע' מוכח מתוכו לדעתי שם שנשתקע ל"ה מוכח מתוכו. ופסול מדאורייתא והרבה יש לדבר מפרט זה אך אין העת מסכים עמדי. ולדינא בכתב שם שנקרא וגם שם שנשתקע לא הוי רק דרבנן. ומדברי הג"פ משמע דיש להקל במקום עיגון גדול. ומקצת פוסקים מחמירין אפילו במקום עיגון גדול

(ג) ואמנם בנ"ד שהמגרש אמר קודם הגט שנקרא לתורה בשם אקסעלראד ואחר הגט אמר שלא נקרא לתורה רק בשם בענדיט זה כמה שנים אינו נאמן להוציא את האשה מחזקת כשרות כיון שכבר נתגרשה. ואפילו אם נאמר שהדבר ספק אין לאסור מספק דרבנן. ואפילו להפוסקים דספק דרבנן במקום חזקה אסור מ"מ כיון שהאשה היתה א"א דאורייתא ויצאה מחזקתה מדאורייתא אין לאסור מספיקא דרבנן כמ"ש הר"ש בפ"ק דמקואות. מיהו במקום אחר הארכתי לפלפל הרבה בדברי הר"ש. גם במה שיש לחוש שמא הבעל עשה בכונה זאת לתת גט פסול ולא כיון לשום גירושין. כבר האריך בזה בתשו' מאיר נתיבים סי' כ"ד לסתור סברה זו מכמה טעמים דדברים שבלב אינם דברים וכיון שביטל המודעה אין לחוש למה שבלבו. ועיין גם בחידושי אנשי שם להגאון רש"ק סי' ל"ה מזה. בשגם שיפה כתב כ"ה שיש כמה ספיקות בנ"ד. ס' א' שמא משקר ולדברים הראשונים הוא מאמין שאמר שנקרא לתורה בשם אקסעלראד עד קודם הגט. ושמא ל"ה שם הנשתקע רק היכא שאין ידוע שם זה. וכאן כמה אנשים יודעים שהי' נקרא לתורה בשם אקסעלראד. ושמא שם שנשתקע אינו פסול כשיטת מהר"ם מינץ. ע"כ הנני מסכים לדברי כת"ה. ואם אפשר להשיג גט אחר מה טוב. ואם אי אפשר להשיג גט אחר רק בסך ממון הרבה והאשה היא עניה אין לנו עיגון גדול מזה. והאשה מותרת להנשא. ומרוב הטרדה לא אוכל להאריך בזה: והנני ידידו דו"ש

סי' יט

ברעזאן תרכ"ט

ע"ד האשה יודית בת שמעון מק' ראהטין היושבת זה כמה שנים עגונה ובא מכתב מק' בראילע שבעלה משה זעליג בן צבי יעקב מפה"ק מתגורר שם ונשא שם אשה על אשתו והוא איש רע מעללים ובקושי גדול יוכלו להשיג גט משם ושלחה האשה העני' הוצאות לשם והטריחו הבד"ץ מק' בראילע והרב משם הה"ג מ' ראובן כתבן הטריח בטרחא גדולה להשיג גט ממנו. ולאשר כי לא יכלו לדעת דבר ברור איך המגרש נקרא לתורה אם משה אשר זעליג או משה אשר גם בהחתימה לא יכלו לדעת דבר ברור כי המגרש אמר שחותם משה זעליג והרב משם ראה ג' מכתבים שחותם זעליג ואחרי ששם נקרא זעליג לבד כתבו בהגט החניכה שהכל קורין אותו זעליג לבד. ובבוא הגט לפני חקרתי פה ואמרו לי שבכאן לא הי' נקרא בשם זעליג לבד רק מקצתם הי' קורין אותו מונא. ומקצתם הי' קורין אותו משה זעליג, והשם מונא הי' קצת לגנאי כי הי' קורין אותו מונא נא, אחרי שהי' בחור פרא אדם. ואביו ובני משפחתו קראוהו בשם משה זעליג ובק' ראהטין שדרו הזוג הי' קורין אותו משה זעליג. ואחרי שבכאן ובק' ראהטין לא היה נקרא בשם זעליג א"א לתת הגט פה ולא בק' ראהטין. כי צריך לכתוב בגט שם מקום הנתינה ויש עיכוב בדבר אפילו בדיעבד

(א) תשובה הנה אם נקרא בשני שמות כגון משה זעליג. ולא כתבו בגט רק זעליג לבד הדבר פשוט דהגט פסול אפילו בדיעבד. דהוי שינוי השם ממש כמבואר בש"ע בראובן שמעון שצריך לכתוב שניהם ואפילו חילקו השמות שכתבו ראובן דמתקרי שמעון פסול הגט. כ"ש בלא כתב רק חצי השם. ואף דבתוספתא הובא בא"ע סי' ל"ח במי שקידש אשה ואמר ע"מ ששמי יוסף ונק' יוסף ושמעון הרי זו מקודשת. ומשמע דל"ה שינוי בכה"ג. כבר כתב בחתם סופר סי' י"ח דשם ע"כ הכונה שמקצתם קוראין יוסף ומקצתם קוראין שמעון. דאי הכונה שקורין אותו יוסף שמעון הי' לתוספתא לומר ונמצא שמו יוסף שמעון ומדנקט בוא"ו יוסף ושמעון משמע דמקצתן קורין כך ומקצתן קורין כך. ואמנם אפילו אם נאמר דתוספתא מיירי בהי' נקרא בשניהם יחד אין ראיה מדיני קידושין דתליא בקפידא. לגט דבעי שמו ממש. ואם הי' נקרא בשניהם יש לעז שיאמרו שאין זה המגרש ובתשוב' אחרת הארכתי בזה. (ע"ל סי' ט"ז) והראיתי לדעת דאף דהתוספת' הובא בהל' קידושין בסי' ל"ח בלי חולק מ"מ צ"ע על התוספתא מגמרא ערוכה דב"ב. אם אמר אם תלד אשתי זכר יטול מנה וילדה זכר ונקבה לא יטול כלום. ודעת הרשב"ם דדוקא בהתנה תאומים נותן לזכר מנה ולנקבה מאתים אם אמר סתם לזכר מנה אינו נותן לתאומים כלום. והרמב"ם בה' זכיה מחלק בין הקנה לבניו להבטיח למבשר עיי"ש. אבל הרשב"ם לא חילק בדבר. ולפ"ז ה"ה אם אמר ע"מ שאני בושם ונמצא בושם ובורסקי דיש ג"כ קפידא בדבר לא יהי' הקידושין קידושין. כמו באמר אם זכר מנה וילדה זכר ונקבה. והרי ג"כ לא התנה אם לא תלד אלא זכר רק אמר סתם אם זכר מנה וילדה תאומים אינו נותן כלום. וה"ה אם אמר ע"מ שהריני בושם והוא בושם ובורסקי והארכתי ליישב שלא יסתרו זל"ז ועכ"פ לענין גט אין ראיה מתוספתא זו. ובוודאי הי' שינוי השם אם לא כתבו רק שם אחד. ולא נקרא בשם זה לבד וכיון דעיקר הוא מקום הנתינה א"כ דא עקא כיון דבמקום הנתינה לא נקרא בשם זה לבד

(ב) והנה לשיטת הר"ן והרא"ש והטור הובאו בבית שמואל סימן קכ"ט ס"ק ו' דהיכא דלא ידעי במקום הכתיבה אם יש לו שם אחר במקום הנתינה הגט כשר. ועיין בטו"ז שביאר סברתם דכיון דזאת אך תקנת ר"ג הוא לכתוב שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה לעיקר א"כ דוקא כשידעו במקום הכתיבה משם שבמקום הנתינה דאז היתה האשה הזאת בכלל תקנת ר"ג ועברו על התקנה אבל בשלא ידעו במקום הכתיבה שיש לה שם אחר לא היתה אז בכלל התקנה והגט כשר עיי"ש. א"כ בנ"ד דהב"ד דק' בראילוף סברי שגם כאן הי' נקרא בפי כל בשם זעליג לבד אף שאנחנו כתבנו לשם ששמו משה זעליג חשבו הבד"צ דק' בראילוף שנקרא בפי כל זעליג פה כמו בשם. דלב"ד טועין לא חיישינן ולכן ודאי לא ידעו משם של מקום הנתינה. ולכן לדעת הרא"ש והטור כשר. אך לדעת הסמ"ג והמרדכי ובעל התרומות שהובא בב"ש ס"ק ו' בכה"ג הגט פסול. וכיון דהמחבר סתם ולא פירש כשיטת הרא"ש משמע דס"ל כשיטת הסמ"ג. וכן פסק התורת גיטין להגאון מליסא א"כ יש לחוש בנ"ד

(ג) ואמנם הנה בתשובת פני יהושע סי' י"א מביא בשם רב א' תקנה שתלך האשה עם השליח לעיר אחרת לקבל הגט ממנו. ובתשו' פני יהושע חולק עליו דכיון דבמקום שדרה האשה הי' נקרא הבעל בשם אחר מה בכך שתקבל הגט בעיר אחרת מ"מ יש חשש לעז עיי"ש. ומדברי זקני הטו"ז בתשובתו להגאון בעל תשו' פנ"י בסופו משמע דס"ל דמהני שהלך לעיר אחרת. ובטיב גיטין להגאון מהרא"ז מרגליות בדיני שמות שנשתנה מחמת חולי ס"ק ב' פסק להחמיר כדברי המגיני שלמה אך מהסברא צידד להקל. דעיקר תשו' בחשש לעז שלא מקום הנתינה, ולא חשיבא מקום שדרה האשה וע' בפתחי תשובה סי' קכ"ט ס"ק ל"ד מביא כמה גדולים דס"ל כשיטת הרב השואל במגיני שלמה דמהני שתלך למקום אחר וע"ש שמביא בשם תשו' ב"ח החדשות סי' פ"ו דמהני שתלך למקום אחר כפשטא דגמרא יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת עיי"ש. ולא חשש לשם שהחזיק הבעל במקום שהאשה דרה. וקצת יש לחלק דשם בתשו' הב"ח הי' השינוי בשם אבי הבעל ומ"ה לא חשש ללעז רק בשעת נתינה יען דבשם המגרש לחוד לא הי' שנוי ומסתמא לא נקרא רק בשמו לבד. ומ"ה בשם אביו לא חשש ללעז. משא"כ בנידון דידן בשמו לבדו הי' שינוי אולי חמור יותר

(ד) ולפעד"נ דגם דין זה אם האשה מקבלת גט במקום שאינה דרה ובמקום שדרה מוחזק הבעל בשם אחר שנחלקו המג"ש והפוסקים תלי' במחלוקת שבין הרא"ש והטור לבין הסמ"ג ובעל התרומות שהובאו בבית שמואל ס"ק ו'. דהנה הרא"ש והטור פירשו בגמרא דאמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמא היינו שבמקום כתיבה ידענו שיש לו שם אחר במקום נתינה. אבל אם אינם יודעים א"צ לכתוב רק שם שבמקום הכתיבה. ועל זה מייתי רב אשי ראיה מדתניא יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת והדבר תמיה. דמאי ראי' משם. ביצא למקום אחר. לא היה במקום הנתינה חשש לעז כי במקום הנתינה נמי לא הי' נקרא רק בשם אחד. משא"כ בהך דרב אשי דבמקום הנתינה היה נקרא בשם אחר. נהי דבמקום כתיבה לא ידעו מזה. מ"מ במקום נתינה איכא לעז. ובגט נכתב שם שבמקום כתיבה. וכבר תמה כן בישועות יעקב סימן קכ"ט ס"ק ו' ועל כרחך הפי' בגמרא כך הוא. יצא למקום אחר היינו שהוא ואשתו דרים במקום שיש לו שם אחר ועתה יצא לגרש את אשתו במקום שאינו מוחזק רק בשם אחד אף דאיכא לעז שתלך האשה למקום דירתה. מ"מ אין לנו אלא שם שבמקום הכתיבה כיון דאינו מוחזק רק בשם זה. ומזה מייתי ראיה דה"ה כשבמקום כתיבה אינם יודעים משם אחר ומוכח מזה כשיטת הרב השואל בתשו' פנ"י. ולא כהפנ"י דל"ח ללעז מה שבמקום שהאשה דרה מוחזק הבעל בשם אחר וכל זה לשיטת הרא"ש הפי' הזה מוכרח בגמרא. אבל לשיטת הסמ"ג שפי' דברי רב אשי היינו שבמקום כתיבה ונתינה אין לו שם אחר רק שבמקום אחר יש לו להבעל שם אחר. א"כ מייתי ראיה מיצא למקום אחר וגירש. הפירוש שיצא למקום אחר ודר שם. ומ"ה מגורשת דליכא לעז כלל. משא"כ אם תקבל גט במקום שאינה דרה עדיין יש לעז. וכיון דאנן בנ"ד חיישינן לשיטת הסמ"ג. אין ראיה מגמרא דמהני שתלך למקום אחר. והנה בש"ס דילן אמרו יצא למקום אחר וגירש. אבל בירושלמי אמרו אם היה שרוי במקום אחר יגרש לאיזה שירצה. ומשמע מירושלמי דדוקא בדר שם כלשון שרוי. אבל אם אינו דר שם בקביעות צריך לכתוב שם מקום שדר שם כדברי המג"ש אך מגמ' לא משמע כן מדלא נקט נמי אם הי' שרוי במקום אחר ונקט יצא למקום אחר ומשמע אפילו שלא בקביעות מ"מ מגרש בשם אחר כדברי החולק על המג"ש. ולשון שרוי משמע על יום כמ"ש הריטב"א בכתובות י"ט ע"ב גבי שכן ושרוי הוא תרגום של שכן: