בית יצחק אבן העזר חלק ב לה

ה"ה בזה אח"ז ל"ה ספר כריתות. וגם בב"א ל"מ השני גיטין. אך לפי מה דאמרינן בקידושין שאני מעשר דאיתא לחצאין וכתבו תוס' זבחים ל' ורש"י בכמה מקומות דאם יקח מעשר החצי מזה והחצי מזה מהני ומ"ה מהני המעשר ה"ה בזה לא יהי' כשר שני ספרים בנכתב בכ"א חצי הגט אבל בנכתב בכ"א כל הגט שפיר הוי מתגרשת בנתן לה שני גיטין ומ"ה שפיר כתבו תוס' דכיון דשנים ושלשה ספרים ל"מ בנכתב החצי על כ"א ל"מ שניהם יחד כיון דליתא לחצאין שייך לומר כל שאינו בזא"ז אף בב"א ל"ה ספר כריתות וגם בכופר יש להבין כן דבאמת סברת התוס' ב"ק דף מ' מה שחילקו לענין חטאת דכאן בכופר למה ירויח ליקח יותר מהיזק זה נכון רק למ"ד דמי ניזק אבל למ"ד דמי ניזק יקרה לפרקים שהמזיק שוה יותר ויש ריוח. א"כ בשני שותפין נמי למ"ד במזיק שיימינן נכון שהם שניהם לשלמי בשוה שנים כיון שהמזיקין שנים. ואי משום רוחא דניזק הלא גם באחד משכחת רוחא כששוה יותר. ומתוך כך נראה דהאיבעיא אזלא למ"ד בתר ניזק אזלינן וזה המשך הסוגיות שם (וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' קנ"ח אות ח' ט' דברים יקרים בפי' דברי הגמ' שם דאמרינן איסתגר בקמייתא) ועכ"פ יהי' סברת הגמרא דמ"ה אין לו לשלם כ"א כל הכופר כיון שכל אחד לא המית רק החצי. וכיון שכופר שלם אמר רחמנא בשור של שני שותפים אינו משלם החצי דל"מ מידי וכולו לא משלם כיון שחלקו לא המית רק חציו וה"ה בגט כיון דאנן בעינן ספר כריתות שיעשה דבר הכורת א"כ כמו בשני ספרים וכל אחד אין בו רק חצי הגט ל"מ דבעי שהספר יעשה כל הכריתות ה"ה בב' גיטין בעינין שספר אחד יעשה כל הכורת וכאן ליכא דבשנים שעשאוהו חשבינן כאלו כל אחד לא עשה רק החצי. ואנן בעינין שכל אחד יעשה הכל. ועיין בב"ק דף י"ג אמרינן ג"כ שם דבשנים שעשאו היזק חשבינן כאלו כל אחד לא עשה רק פלגא ועיין בב"ק דף י' בשנים שהמיתו בב"א דפטורין ורש"י פי' שם מטעם דלא ידעינן מי המית ובסנהדרין פירש איש כי יכה ולא שנים וברור דזה לא קאי רק לריב"ב דסגי לי' במקצת נפש ומ"מ בב"א פטור וצ"ל כמ"ש רש"י. וקצת יש ליישב סתירת רש"י בזה משא"כ לרבנן הטעם דלא הו' כל נפש וכן הוא ברמב"ם פ"ד מרוצח וה"ה בשני גיטין בב"א חשבינן כאלו כל ספר לא עשה רק מקצת כריתות ואנן בעינן שספר אחד כורתה. ולדעתינו זה הוא גוף הסברא לדברי רבה דכל שאינו בזאח"ז בכמה מקומות. אם כי בכל המקומות אי אפשר לומר כן. ואמנם אף אם יש לומר דבשני גיטין לא שייך כל שאינו בזא"ז הן מפאת שכתבו תוס' גיטין מ"ב דכיון שראשון קנה הכל ולא נשאר עבור השני לא שייך זאת. וה"ה הכא. והן מפאת דזה לא שייך רק במקדש שתי אחיות או אם רוצה לקנות דבר או להקדיש ולא בכה"ג אמנם גוף הסברא נכונה בעצמותה. דאנן בעינן כל הכריתות מספר אחד. ובשנים שעשאו דבר חשבינן כאלו כל אחד עבד מקצת. וע' בזקני הת"ש ס"ב ס"ק נ"ב באריכות קצת לענין שבת ויהי' איך שיהי' בראיות התוס' גוף הסברא נכונה

(יד) ובהכי מיושב מה שהקשה בטורי אבן ר"ה כ"ז ממשנה גיטין ס"ה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ואיש פלוני וכו' ונתן לכל אחד ואחד והלא הוי ב' ספרים וע"ש מה שתירץ בצדק דדוקא ב' גיטין דידה פסול. משא"כ דידה ודחברתה. אמנם בעיני אין כאן קושיא מאומה. דדוקא כותב ב' גיטין כל אחד בנייר מיוחד ל"מ דהוי ב' ספרים. משא"כ אם הם בגליון אחד לפמ"ש תו' שם בסוטה דאם כתב בשני דפין כשר וזה לא הוי ב' ספרים כיון שמעורה כדמוכח בגיטין. א"כ כיון דבכה"ג לא הוי ב' ספרים ומועיל אם כ"א לא עשה רק מקצת כריתות כיון דכולה אחד ה"ה בב' גיטין בכה"ג כשר. דנהי דכ"א לא עשה רק מקצת מאי בכך הרי מהני משא"כ בשני גיטין מתחלקים בנייר לא מהני לדעת התוס' וכמ"ש הסברא וזה יהי' סברת התוס' בשופר ובאתרוג דכיון דחזינן דבב' פירות אינו יוצא אי ליכא בכל חד שיעורא דבעי שיוצא, א"כ אף באיכא שיעורא ל"מ דהאי פלגא עביד והאי פלגא עביד וקצת צ"ע בתוס' ב"ק מ' שהקשו משבת דחייב כל אחד ותי' דשם שאני שהוא לגבוה. ואמנם דבריהם בזה תמוהים דא"כ מאי מייתי ראיה בשבת צ"ג משותפים שטבחו וגנבו אשבת בשותפים שטבחו אין חייבים רק ד' וה' יחד ובשבת חייב כ"א חטאת ונהי דכאן הוי לגבוה אבל ראי' ליכא משותפים שטבחו אשבת וצע"ג. ושוב ראיתי שיש ליישב קצת דע"כ למ"ד בעינן שיעורא לכ"א ס"ל בליכא שיעורא לא עביד מידי דא"כ דחשיב כעשאו שנים יחד מ"מ חייבין חטאת א' וכיון דאין שניהם מביאים קרבן בשותפות הו"ל להביא ב' חטאות וע"כ ס"ל דל"ה אף כעושין ביחד א"כ גם בטביחה הו"ל להיות פטורין ומדב' חייבין דהו"ל כעושין ביחד ה"ה בשבת הו"ל כעושין ביחד וכיון דאין שנים מביאין קרבן א' הו"ל להקריב שנים שהי' להם כפרה כסברת התוס' בב"ק ודוק

(טו) ויהיה איך שיהי' אם כי החזקנו ועשינו מסמרות נטועים לדברי התוס' מסוטה מ"מ בגוף הדין בב' גיטין שהם מחמת ספק ל"ש להחשש מתוס' סוטה מחמת ב' סברות. דדוקא בדעתו לגרש בשנים שפיר כתבו דל"מ בשני גיטין דליכא כריתות בב"א כמ"ש לעיל משא"כ באין דעתו לגרש רק באחד לא איכפת לן והרי זה דומה באומר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים. ובזה ל"ק מה שהקשה בטורי אבן משנים ששלחו שני גיטין ומכתב לחמשה נשים שם דשם אין דעתו לגרש רק בא' וכ"ש בשלח ב' גיטין מחמת ספק שתי' בגט פשוט כיון דאחד לבד כשר ל"ה ב' גיטין והקשה דלפרקים שניהם כשרים מדאור' ורק מחמת חומרא כתבינן שנים והוי ב' ספרים. ול"ק לפמ"ש תוס' עירובין נ' ד"ה מאי טעמא דרב דכל המערב בב' רוחות כאחת מסופק הוא בלבו ודעתו שאם לא יקנה בשניהם יקנה באחת מהן א"כ כל שכן בשני גיטין דבודאי עושה מחמת ספק בדעתו שתתגרש באחת מהן ולכן ל"ה ב' ספרים דזה דוקא בדעתו לגרש בשניהם וזה לדעתה. ולדעתי בשני גיטין בב"א לא קשה כלל מה שמקשים מברירה לפמ"ש תוס' בעירובין דף נ' על ר' יוחנן דס"ל לקרבן גדול מכוון תיפוק לי' דר' יוחנן ל"ל ברירה ותרצו דל"ש ברירה דל"צ לברורי דקדשים כל היכא דאתנייהו בתערובות א"כ בב' גיטין לפי מסקנת הגמ' בפ' המגרש דאפילו לר' אלעזר דעדי מסירה כרתי א"צ לידע באיזה גט תתגרש ע"ש א"כ א"צ לברורי ומתגרשת באיזו גט שהוא מתוך השני גיטין ול"ש כלל ברירה הן בב"א והן בזא"ז ובב"א פשיטא לן דלא שייך ברירה. ובזה אח"ז אולי צריך לברירה דבזה העדים בעי שידעו באיזו זמן תתגרש אבל בזה ס"ל כמ"ש הר"ן בנדרים פ' השותפים כיון דלא בעי ברירה רק על הזמן וגוף הדבר מבורר אמרינן ברירה להלכה עיי"ש גם בכה"ג יש לומר כן. והרבה יש לדבר מזה וקצרנו. דכבר הארכנו בדרושינו דברירה לא עת האסף פה

סי'

יז

(א) וע"ד אשר שאל בא' שנדר שלא לשתות יין אי מותר לעשות סחורה ביין אי ילפינן נדר משרצים לענין איסור סחורה. אכתוב בקצרה הנה ממה שאמרו בבבא מציעא (דף צ"ב) בנזיר שאמר תנו לאשתי ולבני אין שומעין לו. ודייק מזה דמשל שמים הוא אוכל. ומסיק משום קנס דנזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב. ומשמע דנזיר אסור להיות פועל ביין וכש"כ דאסור לסחור ביין ועיין ברמב"ם בפ' ה' מנזירות הלכה ו' מד"ס אסור לנזיר לעמוד במושב שתויי יין. ויתרחק ממנו הרבה שהרי מכשול לפניו אמרו חכמים סביב לכרם לא יקרב הדבר יבואר דכש"כ דאסור לעשות סחורה. אמנם כיון שאמרו בגמ' דטעמא רק משום סחור סחור והרי לדעת הרבה פוסקים איסור לעשות סחורה היא מדאורי' ולא מגזירה וצ"ל דפועל ל"ה כסחורה וכבר כתבתי בזה תשובה ארוכה (עיין בח"ר ליו"ד סי' קמ"ג אות ח') דפועל ודאי ל"ה רק מדרבנן ומ"ה ל"א בגמ' רק מטעם סחור באופן דאין להוכיח מגמ' זו דיש חילוק בין נזיר לשאר איסורין דפועל בכל איסורין ל"ה רק מדרבנן. ועדיין הספק קיים היכא דליכא למיחש דלמא אתי למיכל לפמ"ש הח"ס סי' ק"ד בשם רמ"ע בתשובה דאסור לסחור אפילו היכא דליכא למיחש לדלמא אתי למיכל דלקולא ל"א טעמא דקרא האיך הדין בנדר. והנה כ"ת הביא ספרי בידו פ' נשא מיין ושכר יזיר אי נזיר שומע אני אף בסחורתו ורפואתו אסור ת"ל מיין ושכר יזיר מותר הוא בסחורתו ורפואתו. לכאורה קשה מזה על הגמרא מבבא מציעא צ"ב שהובא לעיל דמשמע דנזיר אסור להיות פועל ביין כמ"ש בשם הרמב"ם ולפי מה שכתוב בט"ז דהיכא דנתמעט בפירוש אין כח ביד חכמים לאסור א"כ סחורות נזיר דנתמעט בפירוש מקרא דיין ושכר ואיך אסרו חכמים וצ"ל דמקרא לא מוכח רק היכא דליכא למיחש דלמא אתי למיכל שכתבנו לעיל בשם הרמ"ע דאף במקום דליכא למיחש לאכילה אסור מקרא במידי דאכילה. א"כ קרא אתי במקום דליכא למיחש כגון שעושה מסחרו ע"י פועל משא"כ היכא דאיכא חשש אכילה אסור באמת בנזיר

(ב) אבל עדיין קשה דסתם ספרי ר"ש והוא דריש טעמא דקרא ולדידי' היכא דליכא למיחש דלמא אתי למיכל גם בכל ענין שרי אף בשרצים ולמ"ל קרא בנזיר וצ"ל ה"א בנזיר אסור מקרא דיזיר קמ"ל בנזיר דשרי. ולעולם היכא דאיכא למיחש לאכילה שפיר אסרו חכמים מטעם סחור. וקצת יש לומר דלר"ש דוקא אצטריך בנזיר קרא להתיר סחורה ולרבנן א"צ קרא כלל לפמ"ש בתשו' חות יאיר הובא בפתחי תשובה וצדד לומר דבנבילות וטריפות איסור סחורה ל"ה רק מדרבנן. דמשרצים לא ילפינן דשרצים לא הי' להם שעת הכושר והובא זאת ג"כ בח"ס סי' ר"ה וצ"ע אף לסברתו דנבלות וטרפות ג"כ לא היה להם שעת הכושר דאסור משום אינו זבוח כדאיתא להדיא בש"ס חולין ק"כ ושם בתוס' ד"ה מאי להנך ובעיני גוף דברי החוות יאיר צ"ע דקרא דשקץ הוא לא יאכל קאי בשרץ השורץ על הארץ ונמצא הרבה שרצים שהי' להם שעת הכושר כגון תולעים הגדילים בפירות ועיין בש"ס חולין ס"ז מן שרץ לרבות יבחושין שסיננן הא לא סיננן שרי באופן דמשרצים ילפינן אף בהי' לו שעת הכושר ואף אם נאמר כמ"ש התוס' חולין ק"כ ד"ה חמץ דבעי שעת הכושר לאחר שיצא לאויר העולם מ"מ לפי מה דבעי רב יוסף חולין ס"ז ע"ב פירשה ומתה מאי לאויר העולם מאי א"כ לצד האיבעיא דאף בפירש לאויר העולם כל עוד שלא רחשה על הארץ שרי ודאי היה בשרצים שעת הכושר. ודלא כהחות יאיר. אך אמנם יש להקשות דלא ילפינן משרצים שכן בכעדשה וזה רק בשרצים טמאים ובשרצים טהורים יש להקשות שכן ברי' כמ"ש התוס' בזבחים ק"ו ע"ב עיי"ש ולפ"ז לר"ש דס"ל כ"ש למלקות בנזיר ובמכות י"ז אמרינן ר"ש לדבריהם דרבנן קאמר ולדידיה אין חילוק שפיר ילפינן נזיר משרצים ולכן ה"א לאסור בסחורה והצריך למילף מיין ושכר באופן דלרבנן ליכא למילף משרצים שכן ברי', ולפ"ז צ"ל הא דמקשה בבכורות חלב מנ"ל ויליף מדי חלב עזים ומקשה דלמא לסחורה והקשה בתוי"ט פ"ז דשביעית לפוסקים דמדאורייתא אסור לסחור בדברים האסורים מאי מקשה ולפי הנ"ל י"ל דשם מקשה לסברא דרצו לאסור משום דם ודם לא הוי ברי' דאם יחלק שמו עליו וליכא למילף משרצים משא"כ לסברת דאסור משום דאתי מחי וכל דין אבר מן החי. אבר מן החי נמי ברי' הוא וילפינן משרצים ומאי מקשה. אבל י"ל דנהי דאתי מחי אבל מ"מ החלב אם יחלק שמו עליו ול"ה ברי' וליכא למילף משרצים ול"ה רק מדרבנן ושפיר מקשה בזה: