בית יצחק אבן העזר חלק ב לד

ומ"ה בלא נכתב כלל שמו או שמה מדאורייתא כשר כדמוכח מתוכו דנזכר שמו ועל האשה דהוית אנתתי וזה סגי לעד מוכיח מי האשה דיודעים הכל ע"פ בעלה להכיר האשה וכ"ש בנזכר שם האשה דאתתא לבי תרי לא חזיא ויודעים ממי נתגרשה. משא"כ בלא מוזכר שניהם לא הוי ספירת דברים כלל ומדאורייתא ל"מ. ועיין עוד בנוב"י שם מביא מירושלמי ראי' דלא בעי מוכח מתוכה ופירש פי' דחוק בדברי ירושלמי ולפענד"נ פי' נחמד מאוד. וכמה הילכתא גבורתא איכא למשמע מינה. דהירושלמי גיטין פ"ג ה"ב מביא בשם ר' יוחנן כתב תורפו בטופס כשר. ויהי' הכוונה שכתב הרי את מותרת שלא לשמה כמו שפירש הפני משה. ואמר שם מפיסולו אתה למד הכשרו. אלו כתב השמות שלא לשמה פסול. ה"ה בכתבו לשמה אף שכתב הרי את שלא לשמה כשר. ומקשה הגע עצמך שזיוג. א"ל כיון שאינו מצוי לזוג אפי' זיוג כמו שלא זיוג. ואין הבנה לדברים אלו ונ"ל הכי פירושו. דבאמת שיטת התוס' דבהחזיקו שני יוסף בן שמעון ל"ה מוכח מתוכו. ואמנם דעת הגאון מליסא דשם האשה לא בעי מדאורייתא כיון שהאשה מוציאו ונכתב בגט הרי את מותרת הוי כנכתב לויתי ממך בשטר חוב עיי"ש

ומעתה מקשה בירושלמי הגע עצמך שזיוג היינו שנמצאו שני יוסף בן שמעון. ושמות נשותיהם שוות או שיש לו ב' נשים ששמותיהן שוות ונמצא דל"ה מוכח מתוכה ורק הואיל ונכתב הרי את מותרת הוי כמו לויתי ממך ואשה המוציאה הגט ע"כ מוכח שנתגרשה בו. ונמצא בגט זה הוי הרי את עיקר הגט ובכתב הרי את שלא לשמה בכה"ג הוי לי' להיות פסול. ומשני כיון שאינו מצוי לזווג אפילו זווג כמו שלא זווג והיינו דירושלמי כשיטת הרא"ש בתשובה כלל ל"ד ס"ד והובא בח"ג אות סי' קל"ג דאף אם צריך לכתב ידן שיהי' ידים מוכיחות כיון שאינו רק משום הוכחה א"צ לכתוב לשמה. ומעתה בשלמא הרי את עיקר בכל הגיטין הוי גופו של גט וצריך לכתוב לשמה. משא"כ כשאינו עיקר הגט דהרי מוזכר שמה ואינו מצוי לזווג. מעתה אפי' בשני יוסף בן שמעון או שני נשים שוות ל"ה רק משום הוכחה מי נתגרשה וא"צ לכתוב לשמה והוא פירוש נחמד מאוד. ונמצא דבשם אשה כנים דברים שהמציא הגאון מליסא. וגם ראי' לתשובת הרא"ש ודו"ק

(ט) וגם הנוב"י מסיק להלכה להקל בלא נזכר שם אבי האשה. וכבר כתבנו ראי' מירושלמי דהרי את הוי מוכח מתוכה כמו ממך גבי שט"ח. וגם דהב"ש פסק דבעדי מסירה ודאי כשר אף בלא מוכח מתוכה וזה לא נצרך רק להעדפה דבנ"ד שנכתב שם אבי האשה ולדעת הרבה פוסקים צריך לכתוב לכתחלה אין כאן מקום ספק שהגט כשר ותנשא בו בפרט שהוא מקום עיגון גדול. וכן נ"ל להלכה ועיין עוד בנאות דשא סי' י' אות א' פסק כן להלכה. דאם שמו מעריסה אלכסנדר זיסקנד ונקרא בפי כל כן ועולה לתורה בשם אחר כותבין המכונה כמו שפוסק בסדר הגט ע"ש. ובתשובת תועפות ראם פוסל בחלקי השמות אף בשם אבי המתגרשת ע"כ לא מיירי אלא בלא נחלקו השמות בשום פעם והכל היו קורין בב' שמות. אבל בנ"ד דהרוב היו קורין יעקב לבד אף דב"ב היו קורין בב' שמות וגם לתורה הי' נקרא בב' שמות הקריאה מהרוב מכריע., ולסדר גט יש לכתוב לכתחלה יעקב דמתקרי אלי' א"כ בנ"ד שהוא מקום עיגון והוא בשם אבי האשה כשר הגט ודוק היטב כנ"ל

וראיתי לכת"ה שנסתפק בנ"ד איך לכתוב לכתחלה ועלה בדעתו לכאורה שצריכה ב' גיטין דשמא חותם עצמו בשם יעקב לבד ונמצא דהחתימה והקריאה בפי כל מכריע. לכתוב יעקב דמתקרי יעקב אלי' כמ"ש בטיב גיטין גבי סאשי טאבה. בעיני אין כאן ספק כלל דאף אם חותם עצמו בשם יעקב לבד החתימה אין מכריע דהכל יודעין דאין דעתו לקבוע שם זה רק דרכו לקצר אבל שם העריסה ושם העליה לס"ת מכריע לכתוב בתחלה ואף דבגט פשוט ס"ק פ"ז פסק בשם שהי' מהעריסה שני שמות חיים ביבאנט ולס"ת עולה בשם חיים והחתימה היא ביבאנט דהקריאה בפי כל מכריע ואם קורין כמו החתימה הוא העיקר לכתוב בתחלה. וכן כתב בס"ק צ"ח מ"מ הרי כתב הוא בעצמו בס"ק צ"ח בשם תשובת לחם רב דהיכא דהי' נקרא שמואל בשעת לידתו ואח"כ קורין אותו מולי אף שחותם בשם מולי כיון דלס"ת עולה בשם שמואל הוא עיקר ועיי"ש שמחלק דכיון דדעתם לקצר אותו שם שעולה לס"ת הוא עיקר א"כ קשה גם גבי חיים ביבאנט אין ראיה מהחתימה וקריאה כיון ששמו חיים ביבאנט והם מקצרין. אך החילוק פשוט דשם לא ניתן לו בעת הלידה לקרוא שניהם יחד רק לקרוא או חיים או ביבאנט וא"כ כשנקרא לס"ת בשם חיים לבד ובפי כל בשם ביבאנט והחתימה ג"כ ביבאנט זאת מכריע דא"ל דהעולם מקצרין דגם בעלי' לתורה מקצרין שמו ועוד דלא נקרא מעולם בשניהם יחד ואם נאמר דנקרא בעריסה בשניהם יחד כשעולה לס"ת בשם חיים גם אז מקצרין דאין חילוק בדבר משא"כ בשניתן לו ב' שמות והעלי' ג"כ בב' שמות הוי כמו שמואל מולי. וכותבים הב' שמות בתחלה אף דחותם עצמו בשם אחד דגם בהחתימה דרכו לקצר ולא לעקור שם השני. וכן צ"ל גם מ"ש בתורת גיטין ס"ק כ"ה דהיכא דהחתימה וקריאה לתורה סותרין כותבין כמו קרי' בפי העולם היינו בשם אחד. אבל לא בב' שמות וחותם בשם א' דזה הוא רק קיצור כנ"ל, וכן פסק בבית אפרים ובטיב גיטין בליקוטי שמות סי' מ"ז גבי מנחם שואל דאם ידוע ששם העריסה מנחם שואל ועולה כן לס"ת אף שהקריאה בפי כל והחתימה בשם נחום שואל כותבין מנחם שואל דמתקרי נחום שואל עיי"ש. ומה שפסק בסי' י"ט גבי שמעי' דהולכין אחר הקריאה בפי כל והחתימה מיירי דלא ידעינן שם העריסה וז"ב

(י) וכ"ת הקשה על הט"ג שפסק בסאשי טאבה שני גיטין מטעם דלמא שם העריסה עם קריאת המועט הוה עיקר הקשה מדברי הב"י והג"פ ס"ק פ"א גבי שמחה והרוב קורין אותו אלרגראה דכותבין מה שקורין הרוב לעיקר ע"ש. ומשם אין ראי' דדוקא היכא שהרוב מקצרין כגון גבי סאשי טאבה וקורין טאבי אין דעת הרוב לעקור שם השני רק לקצר ומ"ה כיון שהמיעוט קורין עוד לא נשתקע לגמרי י"ל דהוי עיקר מ"ה צריכי ב' גיטין משא"כ בשם אלרגראה דלא הוי קיצור אזלינן בתר הרוב כמ"ש לעיל לענין עלי' לס"ת ובא' פשיטא דהוי עיקר ובקריאת המועט מספקא לי' להט"ג. ובדרך אגב הנני אומר בזה מה נקרא מועט לענין זה נ"ל ל"ה פחות משנים. אך אם רק א' קורא אותה בשם זה לדעתי ל"ה מיעוט ודמיא למ"ש הג"ט בסוף הספר לענין ק"ל בשם מהר"ו דל"מ לטעון ק"ל ביחיד נגד כל הפוסקים ע"ש דהוי מיעוטא דמיעוטא דשם פלפל הרבה בענין זה ויש לדחות וצ"ע ואכ"מ. מיהו אם גם אותו המיעוט קורין אותו ברוב פעמים כמו הרוב ורק לפרקים המיעוט קורין אותו בשם אחר אז הוי מיעוטא דמעוטא כעין הנז' בסוף יבמות ומרדכי פ' הזרוע שהובא בדבריו

(יא) עוד האריך כ"ת בדברי הב"ש סימן קכ"ט ס"ק כ"ד במ"ש ולשון רמ"א אינו מדוקדק וכבר האריך בזה הגאון מהר"ז בתשובה. והנה לדבריו דהב"ש ס"ל דוקא בשינוי מחמת חולי חולק השמות ובשם העריסה בשנים וקורין באחד ולתורה עולה בשנים אין לחלק השמות שפיר תמה על הרמ"א דמשמע דגם בכה"ג כשר בכתבו דמתקרי. אמנם לדברי התו"ג בשם בית שמואל ישן דגם בכה"ג מודה הב"ש דכשר במתקריא. מ"מ דברי הב"ש דמשמע מרמ"א בנקרא בשניהם ועולה לס"ת בשם אחד או בעולה לס"ת בשם א' ונקרא בשניהם כשר בכתבו שניהם יחד ובחלקו השמות וכתבו דמתקריא ג"כ כשר. ובכה"ג מודה הב"ש בעולה לס"ת בשניהם ונקרא בפי כל באחד דחלקינן וכשר דלא יאמרו אחר הוא כיון דנקרא בשם אחר אבל בקורין בשניהם בפי כל ועולה באחד ע"ז חולק הב"ש דאיך יחלוק השמות ויש לעז שאין זה המגרש. וגם פי' זה יכילו דברי הב"ש ושוב ראיתי מסיק ג"כ לפרש כן וזה נכון. והנה מה שלא הזכיר כת"ה בשם יעקב אלי' איך כתבו שם אלי' בל"ס נודע להם הקריאה בשם אליהו ואז יש לכתוב תרי גיטי כשלא נודע שהחתימה סותרת את זה. ואמנם בשם אבי המתגרשת אף שלא נודע הקריאה וכתבו מלא יש להכשיר כמ"ש בטיב גיטין סוף ס"ק ל"ב. ואף דהגאון מהרש"ק פסק בספרו חידושי אנשי שם סי' כ"ח דבלא נודע יש לכתוב חסר בגט ע"י שליח דהאי עכ"פ חניכה שהכל קורין מ"מ זה מיירי בקורין אלי' אבל בנ"ד דהכל קורין יעקב רק לתורה הוא נקרא יעקב אלי' בלי ספק לתורה הי' נקרא אליהו דהרוב קורין אליהו לתורה ולפע"ד יש לכתוב לכתחלה כן וכשכבר כתבו ויש כאן מקום עיגון ודאי אין לפסול מפאת זה ודוק

(יב) וע"ד הגט שרוצין לשלוח ע"י שליח ושם אבי המגרש הוא גרשון ומצאו שחותם עצמו כן ולדעת הט"ג צריך ב' גיטין גם בכה"ג וכת"ה נסתפק אם יש מקום להקל ע"י שליח בפרט בשם אבי המגרש דלדעת קצת פוסקים כשר גם בשינוי בלא כתוב כלל ע"י שליח לכאורה יש מקום להקל בשם גרשון לבד מטעם דהוי כחניכא שהכל קורין אותו אך מדברי הס"ש וב"ש גבי גרשון ממה שחילק בין חזקי' לגרשון משמע דכיון דגרשון וגרשום שני שמות הן חיישינן שמא שמו מעריסה גרשום ולא נשתקע במה שקורין גרשון וגרע מחניכה שהכל קורין אותו ולפ"ז אף אם נאמר באלי' להקל ע"י שליח בגט אחד שם הוי קיצור לחניכה כמ"ש הב"ש גבי חזקי' ועיין בבית מאיר שחילק ג"כ בזה בין חזקי' לגרשון והטעם דשני דגם בחניכה אין נוהגין לכתחלה ולפי זה בשם אבי המגרש שהקל בתשובת בית אפרים סי' צ"ג ובליקוטי שמות סי' י"ג לכתוב לכתחלה החניכה כשאין יודעין עיקר שמו ולא ליתן ב' גיטין. א"כ יש להקל אם נאמר דהוי גרשון עכ"פ חניכה דבאמת לא נודע הטעם וסברא דלא הוי חניכה ולמה כתבו הראשונים לכתוב ב' גיטין דלא רצו לסמוך אחניכה וכש"כ בכה"ג דהוי ע"י שליח יש להקל ובפרט שרחוק הדבר שאביו קראו על שמו גרשם בן משה נהי דהוא לא מצינו שפגם כמ"ש בטיב גיטין מ"מ הרי אירע לאביו תקלה ע"י ביום המילה ואמרו בנדרים לא משה רבינו רצה להרוג אלא לאותו תינוק ותינוק זה מה חטא וע"כ משום שעתיד לצאת ממנו יהונתן ואיך יקרא בשמו וע"כ נראה להקל בגט אחר. ועיין בספר אהלי שם דאם שם המובהק אינו ידוע ונקרא בפי העולם גרשון סגי בגט אחד בגרשון לחוד עיי"ש. דנראה דאף בשם המגרש א"צ ב' גיטין והנה בדין היכא שצריך ב' גיטין דהאידנא בנקל לתקן הכל והיינו דבגט ע"י שליח יש ב' חששות דאם לשלוח ב' ביחד יש לחוש לברירה ולחשש שכ' רמ"א בשם תוס' סוטה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ולשלוח זא"ז יש לחוש דשמא ביטל שליחות שני את שליחות הראשון. ואמנם מה מהנקל כהיום לצוות לבעל אחר שיבינו שכבר ניתן הגט להאשה לכתוב גט שני ולשלוח ע"י הפאסט להב"ד שנית. דאין כאן חשש כלל. וביחוד שלא יאמרו להבעל מקודם ובעיר אין מקום חשש כלל. וכיון שהדבר יצא מפי גאונים וגדולים להקל ע"י הפאסט בגט השני דהוא רק ליתר שאת

(יג) ובגוף הדבר שכתבו תו' סוטה י"ח דשני גיטין בב"א פסול דספר א' ולא שנים והביאו ראי' מב"ק מ' גבי כופר ומסוכה פרי אחד ע"ש. ובטורי אבן ר"ה כ"ז תמה על ראיית התו' דבב"ק הכונה דאינו חייב בשתי כופרין וה"ה בסוכה הכוונה דפלפלין לא יכול ליקח רק שתים ומ"ה לא מהני מהתורה אבל לא לאסרו שלא יקח שתים כשרים. ועיין ג"כ בנובי"ת סי' קכ"ב אריכות גדול בזה. ובאמת שהתוס' תמוה דמספר אחד ולא שתים ושלשה דבשנים ל"מ אם על כל אחד כתוב מקצת. ולא בנכתב על כל אחד כולו. והגם דביבמות ס"א דרשינן אשה אחת ולא שתים ולרמב"ם הדברים כפשטן דכה"ג לא ישא ב' נשים שם הוי יתור דלא וכאן לא הוי יתור דספר דרשינן לשאר מילי בגיטין כ"ב. אך יש לומר בזה דבר נכון, (א"ה על תשובה זו רמזתי בספרי לאו"ח סי' ל"ה אות ד' ושם ביארתי בקצרה) דלפי המבואר בכמה מקומות דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו ועיין בעירובין דף נ' וקידושין נ"א ותוס' זבחים ל' א"כ איך אפשר לגרש בב' גיטין ביחד דבזא"ז השני ל"ה ספר כריתות דאינו כורת בינו לבינה דלא אגידי במידי. ואיך בב"א יהי' ספר כריתות ומי הוא הכורת בינו לבינה וכמו מרבה במעשרות דמקשה שם מזה