בית יצחק אבן העזר חלק ב לב

אם ילדה זכר וילדה תאומים יטול ובגמרא דידן לא משמע כן. דמקשה והא זכר ונקבה לא אמר ופסק כש"ס דילן ונמצא דתוספתא בהתנו ע"מ שאני בושם ונמצא בושם ובורסקי כשיטתיה דבהתנו בזכר וילדה תאומים. ולרשב"ם דלא פסק שם הכי גם בזה לא נתקיים התנאי. ועיין ברא"ש בתשובה כלל פ"א והובא בטוש"ע סי' רנ"ג סעיף צ"ז בשכיב מרע שצוה אם תלד זכר יטול אחיו שליש ירושה ואם תלד נקבה יטול אחיו ב' שליש וילדה זכר ונקבה דפסק דאחיו לא ירש כלל דלא נתקיים התנאי דהוא לא התנה רק על זכר או נקבה ולא על תאומים וגם על דבריו קשה מדברי תוספתא זו בע"מ שאני בושם. ואמנם הרא"ש ס"ל במבשרים דבתאומים יטול. וכאן הטעם דמוכח כונתו דלא התנו על תאומים דלמה יגרע חלק הזכר עיי"ש שהאריך הרא"ש להוכיח כוונתו. וכאן י"ל דמודה הרא"ש וס"ל כתוספתא זו ועוד דשם לו יהא דהדבר ספק הנכסים בחזקת היורשים וכאן כיון דבקידושין הוא וודאי וספק האיך הי' כוונת התנאי לא אתי ספק ומוציא מידי ודאי דומה למ"ש המ"ל גבי ספיקא דתרי ותרי אומרים דלא הי' תנאי דמוקמינן קרקע בחזקת לוקח עיי"ש פט"ו מטוען בשם הרשב"א ונמצא דבקידושין דנין שאין כוונתו שיהיה בושם ג"כ משא"כ בהמבשרים או בהך דתשובת הרא"ש אין להוציא ממון מספק. ועוד יש לחלק גם בדברי הרשב"ם דבקידושין כיון שהוא התנה והוא הי' יודע אם הוא כהן או אם שמו יוסף ודאי כונתו ששמו יוסף ע"כ כיון שקידש בעצמו והתנה ע"מ ששמו יוסף ובאמת שמו יוסף שמעון והיכא דאמר אלא יוסף הרי חזינן דלא נתקיים התנאי. אבל כל עוד דלא חזינן אמרינן שנתקיים דבריו. משא"כ בהך דב"ב לא הי' כונתו רק נזכר לבד ולא לתאומים ואכ"מ להאריך בזה

ומ"מ אין ראי' מתוספתא זו לנ"ד די"ל דבאמת כונת התוספתא בנקרא לפעמים יוסף ופעמים שמעון אבל לא בנקרא יוסף שמעון דאז ל"ש לומר ששמו יוסף כעין דאמרינן בכתובות בהאי דאמר נכסי לרב טובי ואתי טובי דלא קנה הנכסים. והיתכן שיאמר ע"מ ששמו רק טובי ושמו רב טובי שתהי' מקודשת והלא לא כונה לזה. אבל יש לחלק דכיון דראת' המקדש וקידש אותה בשני שמות לא ישתנו הקידושין ורק מחמת תנאי קאתינן והתנאי מתקיים כיון ששמו גם טובי משא"כ בכתובות שם לא כיוון לזה כלל. ועוד יש לחלק בין אם התנו ע"מ ששמו כן ובין אם כתב דמתקרי דבהתנו ששמו כן מ"ל כיון ששמו יוסף ג"כ מתקיים התנאי דאם השם הוי שם בפ"ע אף שנקרא כאן בשני שמות מקרי ששמו כך כדמוכח לענין מחיקת השם אף דנתכוון לכתוב שם בן ד' ולא כתב רק שם מב' אותיות אינו נמחק כיון שהוא שם בפ"ע אף דבמקום זה ל"ה שם בפ"ע. משא"כ לכתוב דמתקריא לא יתכן שלא נקרא בשם זה לבד ודוק

(ג) אמנם לעיקר הדין האריכו האחרונים הרבה בזה וכפי הנראה מכמה פוסקים דברי הגאון מליסא הם יסוד בהלכה כדמוכח מדברי תשובת הרמ"א סי' פ"ד גבי אהרן סעדי' דאף שהי' נקרא לתורה אהרן סעדי' כותבין אהרן דמתקרי סעדי' והגאון מהר"ז סי' פ"ו דחה זאת דשם נשתנה ע"י חולי. ומי יתן ואדע כיון דלדעתו אין לכתוב דמתקרי על שם אחד כיון דלא נקרא בשם זה לבד במה יפוי כח השם שנשתנה ע"י חולי כגון דכותב אהרן דמתקרי סעדי' דהרי לא נקרא סעדי' לבד ואי דהוה נקרא מקודם סעדי' לבד איך כותבין דמתקרי דמשמע שהוא נקרא כעת כמ"ש ג"כ בתשובת מהר"ז סי' פ"א באריכות וגם בתה"ד סי' רל"ד מסיק להלכה דאף במדינת עסטרייך שקורין לתורה יעקב משה כותבין יעקב דמתקרי משה צ"ל ג"כ כיון דמיירי בשם שנשתנה ע"י חולי א"כ כל כי האי גוונא הי' להם לפוסקים לאשמעינן בפירוש החילוק והגם שהד"מ ס"ק י"ט מזכיר חילוק זה בשם מהרי"ו מ"מ שיש בדבר קפידא בדיעבד הו"ל לשאר פוסקים להביא חילוק זה ומצאתי בתשובה להגאון מוהר"ר חיים כהן ר"פ שנדפס מחדש סי' ס"ה שחולק על הב"ש ופסק שם דאף אם יש לו מלידה ב' שמות ונקרא בשם אחד יש לכתוב לכתחלה דמתקרי. ואף בנקרא בב' שמות כשר אם נכתב דמתקרי ועי' בתשובת מהר"ז סי' פ"א מה שתמה על הרמ"א שכ' באם נקרא בשני השמות כשר אם כתבו שניהם יחד דהרי הד"מ חולק על תי' הב"י וס"ל דמהרא"י מודה למהרי"ק ודוקא בנקרא בשני שמות לס"ת כשר אבל בנקרא בשניהם ואינו עולה לס"ת רק באחד פסול בדיעבד בלא דמתקרי. וכפי הנראה מדברי תשו' הר"ר חיים כהן נראה שפי' דברי הב"י שכ' דמהרא"י מיירי בנקרא בשני שמות במקום אחד היינו שנתנו לו בשעת לידה ב' שמות וכעת נקרא רק באחד. וכונת ב"י שנקרא בשניהם במקום אחד היינו שנתנו לו שני שמות במקום אחד ומ"ה כשר בלא דמתקרי וע"ז חולק הד"מ וס"ל דדוקא בנקרא בב' שמות לס"ת כשר בלא דמתקרי אבל ל"מ מה שנקרא פה בב' שמות היינו שמות הלידה. אבל היכא שנקרא גם כעת בב' שמות או שעולה לס"ת בב' שמות אף דלא נקרא רק באחד כשר בדיעבד בלא דמתקרי והיכא דנקרא גם בשניהם ועולה בשניהם מ"מ ס"ל לתשו' רח"כ דכשר אם כתבו דמתקרי. ועיי"ש שהאריך ופירוש זה מחוור יותר ממה שפירש הגאון מהר"ז דברי הב"י והרמ"א עיי"ש. ועכ"פ מדברי הרמ"א בד"מ מוכח דאם כתב דמתקרי ג"כ כשר ואם כתב שני השמות ביחד ג"כ כשר. וקצת גמגום יש בתשובה הנ"ל שכתב ומה שנסתפק מר ממ"ש ד"מ אות י"ט אמינא חדא דהא לא כתב ד"מ להכריע כן והביא גם היפך דעה זו בשם תשובת מהרי"ו דיש לכתוב דמתקרי אע"פ שעולה בשניהם לס"ת ומ"ש ועוד דאיכא לפרש נמי דעה זו כדעת הנ"ל ומ"ש ויש לכתוב אותו שם שקורין לו תחלה ר"ל שקורין אותו לתורה בשם זה הנה בתשו' מהר"ז סי' פ"ה ל"א הקשה שאינו מבין הכונה מ"ש שקורין אותו תחלה דאי מיירי בראובן שמעון ונקרא בשם ראובן ודאי יש להקדימו ואי נקרא בשם השני כותבין שמעון ראובן וזה צ"ע ע"ש. והגאון מהרח"כ פי' זה דמיירי שנקרא בין הבריות בשניהם ולתורה לא נקרא רק בשם אחד. עיי"ש. וגם זה צ"ע אם נקרא לתורה בשם השני. ואמנם מ"ש בתשו' מהרח"כ דהד"מ מביא בשם תשו' מהרי"ו לכתוב דמתקרי וצ"ע דזה דוקא בשינוי מחמת חולה אבל בניתן לו מלידה ב' שמות הד"מ כתב להדיא בשם מהרי"ו שיש לכתוב בלא דמתקרי ואולי גם בתשו' מהרח"כ מיירי בשינוי מחמת חולה. ולפ"ז אין ראי' מתשובת מהרח"כ אבל פשטא דלישנא דכל התשו' משמע דגם בב' שמות מחמת לידה יש לכתוב דמתקרי והוא יותר מדעת הגאון מליסא מיהו בג"פ ס"ק יראה להדיא דהיכא דנקרא בשני שמות אין לכתוב דמתקרי ביניהם וכדברי הגאון מהרז"מ עיי"ש ומ"מ כיון דכבר נפסק להלכה כדברי הגאון מהר"ז וכן כותבין כל הגיטין ומורים כן כל גדולי המורים חלילה להורות נגד זה

(ד) אמנם בנ"ד שכבר נשלח הגט והוא מקום עיגון גדול וגם הוא בשם אבי האשה נ"ל להתיר הגט בדיעבד להתיר האשה להנשא לכתחלה. דבאמת בלא כתב שם אביו כלל הגט כשר ורק דיש לחוש דהוי שינוי השם והיכא דלדעת הרבה פוסקים לכתחל' יש לכתוב כן ל"ה שינוי עכ"פ דבשינוי השם יש כמה טעמים לפסול טעם אחד כתבו התוס' בגיטין דף פ' דאם העדים מעידים אכולא מלתא א"כ העדים פסולים שחתמו בשקר וע"ש בתוס' שהביא ראי' מכתובות כ"ד דאין מעלין משטרות ליוחסין דהעדים לאו אכולה מלתא קמסהדי ע"ש ולי קשה מאוד בזה דהרי בכתובות איכא פלוגתא בזה ורמב"ם ושאר פוסקים פוסקין דאין מעלין משטרות ליוחסין דדלמא לאו אכולה מלתא קמסהדי הוא אך משום מעלות יוחסין וראי' דלקדשי גבול מעלין משטרות כמ"ש הרמב"ם וטוש"ע סי' ג' וא"כ דנהי דלהחמיר אין מעלין משטרות ליוחסין אבל איך נסמוך על זה להקל אם איכא פלוגתא דאמוראי ואין הכרע הלכה כמאן וצע"ג ולא מצאתי מי שהרגיש בזה. ואולי יש לומר בזה דבאמת יש לחלק בין הך דמעלין משטרות ליוחסין ובין הך דגיטין דשם לא חזינן טעות אמרינן דמסתמא העדים העידו אכולה מלתא משא"כ במשנה דגיטין דחזינן שינוי שם העיר או הליד' אמרינן דהעדים לא העידו אכולה מלתא דטוב לנו לומר כן מלומר דהעדים העידו שקר. דמה"ט אמרינן בירושלמי בשטרי חוב המוקדמים דהעדים לא נפסלו דיכולים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. ודברי ירושלמי מובאים בש"ך סי' מ"ג. וצ"ע על הירושלמי מהך דמעלין משטרות ליוחסין ג"כ וצ"ל כנ"ל דלפסול העדים עדיף לנו יותר לומר דעל זה לא חתמי. והפוסקים החולקי' ס"ל דעל הזמן ודאי חתמו דהוא עיקר העדות ועכ"פ הדבר ברור שיש לחלק והתו' בגיטין לא הביאו רק לרווחא דמלתא דאפילו בלא חזינן טעות אמרינן דאין מעלין משטרות ליוחסין וכאן דאיכא טעות כ"ע מודו דאמרינן העדים לא חתמו על זה כן נ"ל לפי חומר הנושא. ועכ"פ הפוסקים האוסרים בשינוי השם אף בשם אביו וסברו דהוא מטעם דהעדים העידו ע"ז. ויתכן הדבר ביותר לשיטתם לפמ"ש הקצה"ח סי' מ"ט בשם הר"ן והרשב"א שהאוסרים בגמרא כתובות הוא דוקא בדבר דגוף העדות תליא בו אבל בדבר דאין גוף העדות תליא בו לכ"ע העדים לא מסהדי ע"ז ועיי"ש מה שפלפל בזה. א"כ ס"ל לפוסקים אלו דדוקא בשינה מקום הלידה דהעדות לא תליא בזה ובזה לכ"ע לא מסהדי על זה אבל בשם אביו ואבי' דהוא מעיקר העדות נהי דאם לא כתבו כשר אבל מ"מ בכתבו הוא מעיקר העדות ומ"ה העדים מסהדי ע"ז. א"כ כיון שזה הוא הטעם מצד דהעדים העידו שקר. אבל בשם שנכתב ויש כמה פוסקים דיכתוב כן לכתחלה וכתבו כן אף הפוסקים המחמירים מודים דל"ה שינוי דהעדים י"ל שהעידו על זה דהם עשו כמו פוסקים אלו. ועכ"פ לא הוי דבר שקר דהעדים עשו כמו פוסקים אחרים שסוברים שיעשה כן לכתחלה. וכיוצא בזה כתבו תוס' בב"מ דף ט"ו ד"ה ונתן לו לשם מתנה. אבל בעירוכין לא אמרינן אדם יודע שאין מכר ביובל דהא אמר רב מכירה והוצאה וכש"כ בכה"ג לא שייך לומר דהעדים חתמו שקר אם איכא כמה פוסקים הפוסקים לכתוב כן לכתחלה טעם ב' משום שהעולם יסברו שאשה זו לא נתגרשה. וגם זה לא שייך בכה"ג דאדרבה השומעים והיוצאים והנכנסים יתלו הדבר שהב"ד סמכו עצמם על שיטת הפוסקים דלכתחלה יכתוב כן או דיתלו דהוי שינוי שם מחמת חולי. דבכה"ג מודה הגאון מהר"ז דיכתוב כן לכתחלה וכיוצא בזה כתב ג"כ בתשו' מהר"ח כהן דל"ח בכגון דא למראית עין דהעולם יתלו זאת בדבר ולא יאמרו שלא גירש אשה זו

(ה) טעם ג' כתב בתשו' צמח צדק והוא יותר מחמיר בכגון דא וע"ש בסי' פ"ג ד"ה טעם ד' ושם חשש להחמיר בגט ע"י שליח דשמא הבעל לא נתכוין לגרש אשה זו. ושינה בכיון שם אבי האשה או דהוי שינוי בשליחות דהוא שלח גט לאשה ששמה בת נתן והוא נתן לאשה שאבי' שמואל עי"ש. וצריך לבאר דבריו. דהרי באמת אנן נוהגין לכתוב שם אביו עפ"י עצמו ול"ח שמא יכתוב במזיד שם אחר לקלקל אשתו ולמה חשש הצ"צ לזה כיון דקי"ל להלכה דכותבין עפ"י עצמו שם אביו וצ"ל דהיכא דלא חזינן קלקול ודאי ל"ח שיקלקל במתכוין משא"כ היכא דחזינן שינוי חיישינן שמא קלקל במתכוין והוא לא צוה לתת לאשה זו רק לאשה ששמה כמו שנכתב בגט והיה שינוי בשליחות. והנה אם כנים דברי הצ"צ כמה יש לחלק בין שם אביו ובין שם אבי'. דהיכא דשינה שם אביו לא איכפת לן ובשינה שם אבי' ושלח ע"י שליח הוה שינוי בשליחות דהוא צוה לגרש בת ראובן והוא גירש בת שמעון ומהרבה פוסקים משמע דאדרבה שם אביו גרע טפי. אמנם לדעתי צ"ע על הצ"צ דכיון דאנן ידעינן שהוא עושה שליח לגרש אשתו והוא אומר כן להשליח לגרש אשתו ואין לי כאן אחרת אלא אשה זו ע"כ השליחות קאי על אשה זו ואיזה שינוי בשליחות הוא כמו דל"ה שינוי השם מצד הגט בעצמו כיון שהאשה שמה כן ושם האב לא איכפת לן כן לא הוי שינוי בשליחות כיון שצוה לגרש אשתו. ועוד דאין אדם מגרש אשת חבירו כדאמרינן בנדרים דף ו' וכאן ודאי קיים השליחות דהרי צוה לגרש אשתו ונודע בבירור דאין לו אשה אחרת זולתה. וכפי הנראה הצ"צ לא סמך על זה לבד רק החשש שמביא בשם הרא"ם דחיישינן שמא הבעל כיון לקלקלה ולא הי' כוונתי לגרשה עיי"ש ד"ה כיוצא בזה וגם זה צ"ע כיון שהגט כשר עפ"י דין דל"ה שינוי השם במאי קלקלה

ועוד מאי מהני כונה בזה כיון שאומר שמגרש לאשתו דברים שבלב אינם דברים. ואי דהאמירה לא מהני כיון ששינה השם א"כ אין חילוק בין איש שמגרש את אשתו או שלח ע"י שליח כיון שהאמירה והגט הוא בשינוי וצ"ל דזה ל"ה שינוי א"כ מאי מהני כוונתו. ולומר דשם כיון שנתן לה תיכף גומר ומגרש משא"כ ע"י שליח כמו שכתב לענין בפני נחתם הרי גם לענין בפני נחתם כתבו תוס' ריש גיטין דאין חשש רק שיערער על שליחות אבל