בית יצחק אבן העזר חלק ב לא

נסתפק אם לכתוב קוטא בו' בין הק' להטי"ת או בא' בין ק' לט'

תשובה קשה עלי להכריע בין הרים גדולים ומ"מ אכתוב חוות דעתי. הנה מה שכ' הגאון מסאנדץ לכתוב מי מעיינות בארות בלא וא"ו עיינתי בדברי חיים ח"ב סי' ק' ולא כ' להשמיט הוא"ו רק כ' על מי מעיינות ובארות. אמנם דבריו שם בקיצור נאמרים והנה מה שכתב שם דבאמת גם בארות נכללו במעיינות ואינו מזיק במה שכתב מעיינות הן אמת שכ' כן הב"ש בסי' קכ"ח ס"ק ט"ו וז"ל ואפשר דהכל נכלל בכלל מי מעיינות כי בארות ג"כ מי מעיינות אלא שחופרים עד שנמצא מעיין (ולשון הב"ש לא נהירא לי. ויותר נ"ל למחוק תבת אלא וצ"ל כי בארות ג"כ מי מעיינות שחופרים עד שנמצא מעיין) אמנם בנוב"י ת' סי' קט"ו תמה על הב"ש מתשובת מהרי"ק סי' ק"ז שהבי' בב"י מדכתב שאם יש מעיין רחוק מן העיר ב' מילין ובעיר לא נמצא רק בארות וכ' מעיינות פסול ונסתפק הב"י אם פסלו מפני שהמעיין רחוק הא הי' בתוך העיר לא היה פוסלו או אף אם הי' בעיר הי' פוסלו בשביל שכ' לשון רבים ואין בעיר אלא מעיין אחד ומבואר דבארות לא הוה בכלל מעיינות דאל"כ הי' כשר. [ואף שמהרי"ק שורש כ"ו כתב לענין מקוה דמעיינות ובארות אחת הן מ"מ כ' שם דבלשון בני אדם נפרדות הנה ע"כ שפיר כ' בשורש ק"ו דלענין גט אם כתב במקום בארות מעיינות פסול]. ועיין בהגהות מוח"ז הגאון רע"א שכ' להנוב"י דאם יש להעיר נהר ובארות ולא מעיינות וכ' נהר ומעיינות פסול. אמנם י"ל דהב"ש מיירי בבארות שהם ג"כ מעיינות כמ"ש הב"ש שחופרים עד שנמצא מעיין. והגם שיש חולקים דבארות הם עצורים כמו בור ומעיינות יוצאים החוצה כמ"ש בגט פשוט ס"ק נ"ב דבארות הם גומות הנובעים ובונים עפ"י הגומות בנין ומעיין המושך מים ממקור נביעתו על הארץ לא מיקרי באר. מ"מ ס"ל לב"ש דאם הבור מעיין הוא בכלל מי מעיינות דרש"י בביצה ל"ט פי' מעיינות הנובעים שאינם יוצאים החוצה הרי דמיקרי מעיין ומהרי"ק מיירי מבארות המכונסים ממי גשמים ואינם נובעים מש"ה אם כ' מעיינות פסול. הן אמת דמסתימת לשון הב"י ומהרי"ק משמע דבכל בארות פסול. ועיין בתשו' ח"ס ח"ב סי' ל' שהאריך הרבה בדברי הנוב"ת הנ"ל ובדבריו מבואר ג"כ דאם כ' על בארות מעיינות פסול. אף בבארות שהם מעיינות כיון שהם עצורים בכלים ועיין רש"י עירובין י"ח דבאר הוא מים חיים ועל כרחך אף שהוא נובע דזולת זה ל"ה מים חיים מ"מ מיקרי באר והוא. עצור בכלי. וכ"ז דלא כב"ש

(ב) ומ"ש הרב הגאון מסאנדיץ דמסתמא במקום שהמעיין הולך לעיר נפתחים עוד מעיינות. כבר כתבתי שדבריו בקיצור נאמרים שאם אין ידוע שיש עוד מעיינות בעיר איך יכתוב מעיינות בלשון רבים. מ"ש הגאון מסאנדץ דעל מי בארות הוא פי' דמה שכ' על מי מעיינות פירושו מי בארות לא משמע כן בלשון הגט ולמה לי פירוש. ואף דמצינו בקרא דסיפא מפרש לרישא כמ"ש תוס' פסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה ס"ד שכ' דס"ד דאורחא דקרא דסיפא מפרש לרישא וכן משמע קצת דקאי במסקנא לפי' ר"י עיי"ש היינו אם מוסיף דין חדש כמו דדרשינן כל שישנו בקום אכול מצה. אבל פירוש בלא שום דין חדש אין לדרוש ומצינו בכלל ופרט דאין בכלל אלא מה שבפרט אין זה פירוש רק דאתי הפרט ומוציא מן הכלל. וקשה דא"כ למה לי כללא בקרא וכתבו תוס' בנזיר ל"ה ע"ב ד"ה איכא וא"ת בכלל ופרט כללא מאי אהני ותירץ דלא נילף מגז"ש או במה מצינו מן הפרט. וזה צ"ע מש"ס דמנחות כ"ה ע"ב דילפינן מושחט את החטאת זה בנה אב לכל החטאות שטעונין צפון. ומקשה טעמא דכתב רחמנא החטאת הא ל"ה הוי אמינא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון. לאו משום דהו"ל כלל ופרט דאין בכלל אלא מה שבפרט אע"ג דמרוחקין דנין בכלל ופרט והו"ל להקשות ולטעמיך דדנין בכלל ופרט אמאי דרשינן הבנין אב לכל החטאות והרי בכלל ופרט אין דנין במה מצינו ולא בגז"ש וה"ה בנין אב וע"כ מוכח דלא כהתוס'. אך שמא בנין אב דילפינן מקרא עדיף ממה מצינו ומגז"ש. אך לא משמע כן בזבחים נ' דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בגז"ש ודבר הלמד בגז"ש אם חוזר ומלמד בבנין אב הוא איבעיא דלא איפשטא. אך י"ל דכלל ופרט המרוחקין עדיף לענין זה דילפינן בבנין אב ומ"ה מקש' רק טעמא דכתב קרא ועכ"פ בקרא לא אשכחן פירוש וכ"ש בגט אין לכתוב פירוש. ומה"ט אף לכתוב מי מעיינות מי בארות בלא וא"ו די"ל שהוא פירוש מ"מ בחנם אין לכתוב פירוש

(ג) והנה בתשובות ש"ב הגאון מהרי"א הלוי ח"א סי' קמ"ו צוה לכתוב מי מעיינות שנשען על דברי נובי"ת סי' קט"ו הנ"ל שכ' ליישב דברי הב"ש שלא יסתור ד' מהרי"ק וכ' דבמקום שכותבין שם הנהר שא"צ לכתוב יותר. אך מצד המנהג נוהגין ע"כ כותבין מעיינות וקורין לבארות מעיינות וזה דברי הב"ש משא"כ מהרי"ק מיירי במקום שאין כותבין שם הנהר ע"כ אם כתב על הבארות מעיינות פסול. הנה אף שהנוב"י מיישב כן דברי הב"ש מ"מ גוף החילוק תמוה דממנ"פ אם בארות שהם עצורים ויש בנין סביב המעיין לא מקרי מעיינות יש שינוי בגט שכותבין דיתבא על מי מעיינות והעיר אינה יושבת על מי מעיינות ואם בארות נקראים מעיינות אמאי פוסל מהרי"ק באם אין שם נהר. ואף אם נאמר דל"ה סימן כלל מ"מ גם בלא כ' סימן כשר וע"כ דהוי שינוי ע"כ צ"ע אם יש לסמוך על זה, ומ"ש בתשובה הנ"ל עוד דכיון שיש שם נהר קטן שקורין רוסטאקי שפיר כותבין מי מעיינות לכלול גם הנהר הקטן ז"א דכיון דהנהר רוסטאקע. שפירושו נכרת יען שיוצא מן הטשערמאש שהולך בתוך התחום חוץ לעבורו של עיר וכותבין נהר טשערמאש מטעם שכ' הגט פשוט ס"ק מ"ג כיון ששורש מעיין זה בתוך העיר ה"ה בזה שהרוסטאקע נכרת טשערמאט מטעם שכתב הגט פשוט ס"ק מ"ג כיון ששורש מעיין זה בתוך העיר ה"ה בזה שהרוסטאקע נכרת מן הטשערמאט קורין הנהר הקטן בשם הגדול שיצא ונכרת ממנו וכ"כ בג"פ ס"ס ק"כ סקנ"ב דאם ע"י צינורות בא מהמעיין להעיר הכל הולך אחר העיקר א"כ שוב אין להזכירו בכלל מעיינות ומ"ש עוד שכיון שהמעיין סופו לחזור שפיר כותבין מעיינות וזה ליתא כמ"ש כת"ה כיון דעתה מכזב אין לכתוב זה המעיין ע"כ הנראה דאם המעיין מכזב ונמצאו בארות שמסתפקין מהם לכביסה ולשאר צרכים יש לכתוב דיתבי על נהר טשערמאש ועל מי בארות שיש ג"כ ב' סימנים ומ"מ לא להכריע באתי כי אין משיבין את הארי כו' בשגם להכריע בין הגדולים כמוהם אך הנני כמעיר על המעיין אמנם אם יסמוך על ב' סברות שכ' בתשובת מהרי"א הנ"ל לא אשתביש חלילה. ובדבר שם העיר יכתוב קוטב דמתקריא קוטא כמו שנוהגין מקדם קדמתא כמ"ש בתשו' דברי חיים הנ"ל ואין להאריך יותר ומ"ש כת"ה שרבנים מעיירות אחרות באים לעירו ומסדרין שם גיטין זה ודאי אינו נכון וחלילה לרב מחוץ לעיר לסדר גיטין באתרי' אם לא כי נמצאו שם שני רבנים יסדרו ביניהם כדת. וה' ישפות שלום לכל ישראל והנני ידידו

סי' טז

ברעזאן חיים של ברכה לפ"ק

להרב החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסים מ' פנחס שפירא מפאלטשאן

ע"ד השאלה באחד שהי' שמו יעקב ושם העריסה יעקב אלי' וכן היה עולה לס"ת בשם יעקב אלי' והאב קורא אותו יעקב לבד ובפי הרוב מבני בית קורין אותו יעקב אלי' וחתימה שלו לא נודע ושלחו גט לבתו ממדינת אמעריקא וכתבו על אבי המתגרשת יעקב דמתקרי אלי' והוא מקום עיגון גדול כי קשה להשיג גט אחר משם עד יתרפסו המגרש בסך עצום וגם טרחא מרובה בזה וזמן רב

(א) תשובה הנה בעולה לס"ת בשני שמות ונקרא בשם אחד נחלקו הפוסקים אחרונים ודעת התו"ג לכתוב דמתקריא בין שני השמות כגון ראובן דמתקריא שמעון והגאון מהר"ז מרגליות חולק עליו בסי' פ"א ובכמה מקומות בט"ג דאין לכתוב ע"ש השני דמתקרי כיון דלא נקרא בשום פעם בשם זה לבד דמעריסה נקרא בשני שמות וגם לס"ת ובפי כל נקרא בשם ראשון לבד אבל בשם השני לבד לא נקרא מעולם והאריכו בזה הרבה ומדברי התוספתא שהביא בטוש"ע אה"ע סי' ל"ח סעי' ל"ג יש ראיה לדברי התו"ג דאיתא שם ע"מ ששמו יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון הרי זו מקודשת שאין שמו אלא יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון אינה מקודשת. ובוודאי כוונת התוספתא דאף אם נקרא יוסף ושמעון מ"מ מקודשת דליכא למימר דתוספתא מיירי בנקרא אצל מקצת יוסף ואצל מקצת שמעון דא"כ הול"ל בסיפא רבותא יותר דאפילו התנה ששמו יוסף ונקרא יוסף שמעון בשניהם יחד אינה מקודשת ועוד דדומיא דרישא ע"מ שאני בושם ונמצא שהוא בושם ובורסקי דהוה מקודשת ומשמע דאפי' הוה שניהם יחד וה"ה הכא אפילו נקרא בשניהם יחד מקודשת. ולדברי הגאון מהרז"מ דאין לכתוב על שם אחד דמתקרי כיון דלא נקרא בשם זה אמאי תהא מקודשת והרי אין שמו יוסף. וע"כ כיון דנקרא בשניהם לא נעקר ממנו שם יוסף רק שנקרא עוד בשם אחר. וה"ה שיש לכתוב דמתקרי דהרי נקרא גם בשם יוסף. וראיה זו מובא בתשובת חתם סופר סי' י"ח לענין דברי הב"ש בשם משה יהודא המכונה ליב במה שפלפל בזה הנוב"י. ולפענ"ד יש להוכיח מזה כדברי הת"ג. דיכולים לכתוב דמתקרי על שם אחד אף שנקרא בשני שמות ביחד. אמנם לאחר העיון יש לדחות ראיה זו דהב"ש בסי' ל"ח ס"ק מ"ד הקשה על הירושלמי דמשמע דבקפידא תליא מילתא מדברי התוספתא ע"מ ששמו יוסף ומאי קפידא יש בדבר ובאמת ל"ק קושית הב"ש עפ"י הגמרא יומא פ"ג ע"ב דר"מ דייק בשמא עיי"ש כמה עובדא בכגון דא ובמדרש מעין זה א"כ ע"י ששמו יוסף יש קפידא בדבר דאולי דייקא היא בשמא א"כ כששמו יוסף ושמעון יש לומר דל"ש קפידא כיון ששמו ג"כ יוסף משא"כ לכתוב דמתקרי על שם אחד י"ל כיון שלא נקרא בשם זה לבד יאמרו דזה אחר הוא שנקרא בשם זה לבד

(ב) והנה אף שדברי התוספתא מובאים. בלי חולק ופסקה הרמב"ם וכל הפוסקים לפענ"ד הדבר תלוי באשלי רברבי ומוכרח אני להאריך קצת דהנה קשיא לי טובא אשיטת הרשב"ם בב"ב קמ"א האומר אם ילדה אשתי זכר וכו' ילדה זכר ונקבה זכר יטול מנה ונקבה מאתים וכ' רשב"ם דדוקא בהתנה על תאומים אבל האומר אם ילדה זכר יטול מנה וילדה זכר ונקבה לא יטול כלום והרי בהתנה ע"מ שאני בושם ונמצא בושם ובורסקי נתקיים התנאי מטעם כיון שהוא בושם ג"כ. וה"ה באם ילדה זכר ונקבה יטול כיון שילדה זכר ג"כ והכי התנו אם לא תלד אלא זכר. ואף אם נאמר כמ"ש הנ"י והשיטה מקובצת דהטעם דהוי בודאי ולית כחשים או דאין לו שמחה כל כך עיי"ש. הרי גם בבושם ובורסקי ודאי בקפידא תליא מילתא ובודאי מקפדת אם הוא בושם ובורסקי ומ"מ כיון שלא התנו ע"מ שאיני אלא בושם אמרינן דנתקיים התנאי ה"ה הכא בזכר ונקבה. והנה בנ"י ובשיטה מקובצת ובטור וש"ע סי' רנ"ג באמת חולקים שם על שיטת הרשב"ם ודעת הרמב"ם בה' זכיה ומתנה לחלק בין הקנה לבני דאף תאומים בכלל ובין הבטיח למבשר דאין דעתו על תאומים. אבל הרשב"ם לא מחלק בזה. ומשמע דבכל ענין בהתנו על זכר ונמצא תאומים לא יתן כלום וקשיא מתוספתא הנ"ל. ומתוך כך נ"ל דנ"י בב"ב מביא באמת מתוספתא ומירושלמי דגם במבשר אם אומר