בית יצחק אבן העזר חלק ב ל

פסול אפי' בא"צ לכתוב דלא כמ"ש בדף פ' וע"כ צ"ל דתוס' לא כתבו כן בדף פ' רק לענין עיר שנולד בה דל"ה מעיקר הגט ואין העדים מעידין ע"ז אבל בחניכה משמו דהוא עיקר הגט וכש"כ בשמו וכן בשם אביו דהוא מעיקר הגט כיון דבשמו לבד ודאי הוחזק ב' אנשים ושם אביו הוי כמו שכ' תוס' בכתובות כ"ד דהעדים מעידין על זה ע"כ ודאי פסול בשינה וכ"כ בתורת גיטין דף פ' ומה"ט לא קשיא ק' על ר"ת ומצאתי בבית מאיר סי' קכ"ט שכ' דר"ת יפרש חניכת אבות כפי' השלטי גבורים דלא כ' שם אביו רק שם זקינו ועד י' דורות אדם נקרא על שם זקינו ולאחר י' דורות הוה שינוי בשם אביו ומה"ט פסול כתשו' הרא"ש ול"ק קושייתו כדכתיבנא

(ב) והנה בספרי ב"י חלק יו"ד סי' ה' אות ב' כתבתי לפמ"ש הרא"ש והרשב"א בכתובות כ"ד לחלק בין נכתב שטר בלשון עדים דאכולא מילתא קמסהדי ובין נכתב בלשון בעל דבר דלאו אכולא מילתא קמסהדי עיי"ש א"כ בגט שנכתב בלשון בעל דבר לאו אכולא מילתא קמסהדי ומ"ה כשר בשינה במה שא"צ לכתוב כמ"ש תוס' דף פ' ומיושב קו' ב"ש סי' קכ"ח אתוס' גיטין דף פ' מדברי ירושלמי במוקדם דאין העדים נאמנים לומר שלא חתמו על זמן עיי"ש להנ"ל מיושב דשם מיירי בנכתב בלשון עדים משא"כ בגט דנכתב בלשון הבעל עיי"ש ולפ"ז הי' מקום לומר דבר חדש דהנה לכאורה משמע ממשנה דגיטין פ"ו דגט שנכתב בלשון עדים כשר דהרי קתני חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש אשה פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמט' כולם כשרים ומשמע דלא נכתבים בלשון מדבר בעדו. אך בגמרא אמרינן לר"ל שם אני פלוני ופלוני גרשנו נשותינו וכו' ואולי לר"י נמי הפירוש אני פלוני ופלוני גרשנו פלונית ואהא דאתקין רבא בגיטי איך פלניא בר פלניא פטר ותריך וכו' בדף פ"ה כ' הר"ן דלאו דוקא דכיון דספר מקנה בעינן בעי שידבר הוא והרדב"ז ח"ד סי' רכ"ב הובא בגט פשוט סי' כ"ו ס"ק ל"ז דגט שנכתב בלשון עדים פסול ושם הרגיש ממשנה דגיטין שהבאתי לעיל אמנם בגט פשוט שם כ' דאף אם לא נכתב בלשון נוכח כשר ולפ"ז י"ל דאף בלשון עדים כשר וגוף הדין צ"ע דאס"ד דבלשון עדים פסול משום דבעי ספירת דברים ול"ה ספירת דברים רק כשמדבר הבעל א"כ לריה"ג דיליף מספר למעט בע"ח בדף כ"א ולא מוקי ספר לספירת דברים יסבור דמהני בגט לשון עדים ולא מצינו דפליגי בהכי והג"פ הביא ראי' דלא בעי לשון נוכח מדמהני בשטר קנין לשון עבר עיי"ש וה"ה די"ל דמהני לשון עדים ולפ"ז י"ל דברייתא דכ' חניכת אבות עד י' דורות לפי' הש"ג דמיירי בשם אביו וביותר מי' דורות פסול דהוי שינוי אף שא"צ לכתוב מיירי שנכתב בלשון עדים ואין ראי' לשיטת הרא"ש דבשם אביו פסול בשינוי אף שא"צ לכתוב די"ל דמיירי בלשון עדים או דאתיא כריה"ג דלא ס"ל ספר לספירת דברים ומהני בלשון עדים כן י"ל לכאורה מ"מ לדינא נראה דא"א ליישב כן דל"מ לשון עדים דדוקא בקנין מהני לשון עדים ולשון עבר מטעם קנין אודיתא כמ"ש בספרי ליו"ד סי' הנ"ל אות ד' אבל בגט דל"מ הודאה משום דחב לאחרים ל"מ אודיתא ולשיטת חו"ד סי' קס"ח ל"מ אודיתא באיסורין אך אפי' לקצה"ח סי' קצ"ד דמהני אודיתא באיסורין מ"מ בגט ודאי ל"מ ע"כ ל"מ לשון עבר ולשון עדים וכ"כ קצה"ח גופי' סי' קס"ד דל"מ בשחרור קנין אודיתא להתיר בב"ח עיי"ש אף לג"פ דס"ל דמהני בגט שלא לנוכח אבל לשון עדים לא מהני ע"כ א"א לתרץ אך כדכתיבנא לעיל ודוק היטב

(ג) מה שהקשה כ"ת על דברי מהר"י נעים הובא בשעה"מ ה' לולב פ"ז שנסתפק על מי שנזהר שלא לשאוב מעלה עשן טוטין ביו"ט אם יכול לטלטל הקנה ששואפים הטוטין ממנו מי נימא כיון דלדידי' אזהר רחמנא משום הבערה שלא לצורך הו"ל כלי שמלאכתו לאיסור ואסור משום מוקצה או דילמא כיון דלאחרינא מישרי שרי אין כאן מוקצה ומייתי ראי' מלולב דאמרינן במשנה דאשה מקבלת מיד בנה ואמרינן בגמ' מ"ד הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל קמ"ל. והרי לרש"י עוברת האשה בבל תוסיף ואסורה ליטול לולב ומ"מ מותרת בטלטול הואיל וחזי לאנשים וה"ה במעלה עשן עוד מייתי מתרומה דמותר לישראל בטלטול עיי"ש וכ"ת דוחה דבריו דשם בלולב ודאי מותר לאנשים לטלטל וכן תרומה לכהן משא"כ במעלה עשן ביו"ט לסברתו דאסור לעשן ביו"ט גם לחבירו אסור ול"ה חזי לאחרינא לסברא דידי' ויפה הקשה. ולפע"ד סברת מהר"י נעים ע"ד דאמרינן בחולין נ' בחלב דאיתרא אינהו מיכל אכלי לדידן מיסתם נמי לא סתמה וכ' הר"ן פ' גיד הנשה דכיון דאפילו לבני בבל לא הי' אסור מדינא דאי אסור מסתם נמי לא סתים אך כיון דלדידן נמי לא אסור אלא ממנהגא דיינו שלא לאכלה משום שנהגו בכך אבל מיסתם מיהא סתים אף דאם חלב דאיתרא הוא חלב טמא אינו סותם ה"ה לענין מעלה עשן ביו"ט אף מי שנזהר שלא לעשן הכי בשביל שנתברר הלכה נזהר הרי הפנ"י (שבת דף ל"ט) ופמ"ג סי' תקי"א כ' דעכשו מיקרי שוה לכל נפש רק הוא נזהר ממנהגא שרושש לדעת האוסרין כמו חלב דאיתרא ומ"מ מותר לטלטל דאמרינן דאינהו מעשן יעשנו אנן לא נטלטל רק שלא תאמר הרי מ"מ לדידי' הוי כלי שמלאכתו לאיסור לזה מייתי ראי' מלולב ותרומה כיון דשרי לאחריני שרי לדידהו לטלטל וע' פ"ח ס"ס תצ"ו שכ' מה"ט אותן הנזהרים מחלב דאיתרא אוכלי' מהכלים של המתירין אפי' לכתחלה וסומכין על סתם כלים אינם ב"י אף אם בעל הכלי איתא קמן עיי"ש שהאריך ומ"מ צ"ע אם יש ללמוד מחלב דאיתרא לענין טלטול הכלי מעלה עשן למי שנזהר שלא לעשן דבגוף היתר הפ"י בשבת ל"ט משום שהוא לרפואה ומועיל לעכל המזון ודמי לזיעה שכ' תוס' דאינו דומה לרחיצה שהוא לתענוג לבד עיי"ש ורופאים דזמנינו מתוכחים בזה מקצתם אומרים דאינו מועיל לעיכול המזון והוא אך לפי שהרגיל עצמו בכך וכח המדמה מועיל בזה (איינבילדונג) ומ"מ יהי' איך שיהי' כיון שהרגיל בכך הוא לו לתענוג לעיכול המזון ולא אכריע בזה רק לעורר על המעיין באתי. וכ"ת הביא ראי' לאסור לטלטל המעלה עשן מדאמרינן בשבת מ"ו ר' אבהו כי מיקלע לאתרי' דריב"ל הוה מטלטל שרגא כי איקלע לאתרי' דר"י ל"ה מטלטל ומקשה אי כר"י ס"ל ליעבד כר"י אי כר"ש ס"ל ליעבד כר"ש ומתרץ לעולם כר"ש ס"ל ומשום כבודו דר"י ל"ה עביד ופירש"י דאי ס"ל דאסור לא הי' מטלטל לכבוד ריב"ל דליעבד איסורא ולדברי שעה"מ בדין הי' לטלטל אף דס"ל כר"י כיון דלריב"ל ל"ה מוקצה אף לאחריני ל"ה מוקצה ואין הדמיון כלום דבמעלה עשן חזי לאחריני לעשן וכן תרומה חזי לכהן לאכילה ע"כ מותר השני לטלטל משא"כ בשביל שאחד נוהג לטלטל דס"ל כר"ש יהי' מותר השני בטלטול ולפמ"ש בסברת מהר"י נעים דאינהו מיכל אכלי וכו' ודאי אינו דומה לשם

ד) והנה בפר"ח דיני מנהגי איסור סי' תצ"ו ס"ק ט"ז כ' דהא דכ' הרא"ש בפרק מ"ש דההולך ממקום שמחמירין למקום שמקילין וכו' משמע הא לא אפשר בלא מחלוקת יש לו לעבור על מנהג מקומו והי' לו לעשות מלאכה דגדול השלום כיון דלית בי' איסור דאורייתא זה דוקא להקל ממנהג מקומו אבל במלתא דמעיקר הדין אסור אף דל"ה רק דרבנן ל"ש גדול השלום ויתקוטט עמהם אלף פעמים ולא יעבור על דברי סופרים. ואל תטעה בלשון הרא"ש ומייתי ראי' משבת מ"ו ויבמות ע"ז מהך דר' אבהו דמסיק בגמרא לעולם כר"ש ס"ל ומבואר דאם כר"י ס"ל לא הוה מטלטל שרגא אף אם הי' נופל על טליתו ולא הי' מטלטלה הי' מחלוקת בדבר עי"ש. ואולי יש לישב בזה דברי בה"ג דף א' ריש הלכות ברכות שהראני הרב הגדול מוהר"ר טעביל זעהמאן מו"ץ מדיקלא שכ' דהלכה כר' יוחנן לגבי ריב"ל וז"ל ואמרינן יבמות י"ד ר' אבהו איקלע לאתרא דר"י ולא מטלטל שרגא לאתרי' דריב"ל ומטלטל שרגא ודלמא מקומות שאני אנן הכי קאמרינן ר' אבהו היכי שביק ר' יוחנן ועביד כריב"ל אלמא הלכה כר"י הנה דבריו תמוהין מאוד דהרי בגמרא אמרינן להדיא דר' אבהו כריב"ל ס"ל ואמנם אף אם נאמר דבה"ג ל"ג בגמרא דכריב"ל ס"ל אבל איך אפשר דס"ל כר' יוחנן וכי משום כבודו דריב"ל עביד איסורא ואמנם לפמ"ש הפר"ח שמצדד לומר מלשון הרא"ש דמפני מחלוקת אפשר דרשאי לעבור בא באיסורא דרבנן מפני השלום אולי ס"ל לבה"ג כן ומייתי ראיה דהלכה כר"י ומ"מ בגוף הדין ודאי הלכה כפר"ח ואקצר הפעם. ושוב הערנו נכדי הרב החריף כ' אהרן לעווין נ"י דבקושיא על הבה"ג לק"מ דבבה"ג מבואר אלמא הלכה כר' יוחנן בברכות, א"כ גם בבה"ג גורס לעיל רריש ס"ל ומשום כבודו דר"י עביד ופי' דברי בה"ג מדמקשה היכי שביק ר' יוחנן ועביד כרשב"ל משמע דבכל מקום הלכה כר"י ורק בכאן לא ס"ל כר' יוחנן וזה ש (ה) מ"ש כ"ת לישב דברי זקני הגאון מוהר"ר אלעזר רוקח על ה שפוסק דקינא לאשה מפני שנים ונסתרה עמהם שותה והו מירושלמי. והלא הו"ל תלתא וספק טומאה ברה"ר וכ' דלהראב"ד בפ"ט מנזירות דס"ל דאף אם הג' בחצר רק שאינו עומד עם שנים במצב א' ל"ה ר"ה כיון שאינו נכנס בכלל הספק רק השני נזירים נכנסים בספק א"כ בסוטה דבעי שיעור טומאה ובנסתרה עם שנים ולא שהתה רק כדי טומאה לאחד השני אין נכנס בספק ול"ה ספק טומאה בר"ה ע"כ. ואיני מבין דכיון שיש ספק עם. מי היא נטמאה והאשה והשני אנשים נכנסים בספק הוה כשלשה נזירים שלא נודע מי נטמא דהוה ספק טומאה בר"ה. אך מ"ש בהך דריש נדה בשחברותיה נושאת במטה דל"ה ספק טומאה בר"ה כיון שאין ספק שהדם מהם לא נכנסת לבית הספק יפה כתב ומה שהקשה על הר"ן דבנשים ל"ה ספק טומאה בר"ה מהך דנזיר דמשני באשה וקטן כבר הרגיש בסדרי טהרה בחידושים וע' בספרי ב"י לאו"ח ס"ס מ"ח בשולי המכתב מ"ש לישב בעזה"י וע' מה שכתבתי על דברי הרמב"ם דמקנין משני בני אדם ולא כ' אפילו מהרבה כמבואר בירושלמי בספרי ב"י חיו"ד סי' ח' אות ט' ישוב נכון

והנני ידידו ש"ב

סי' טו

ב"ה לבוב תרנ"ט

להרב הה"ג החריף ובקי המפורסים מ' חיים גילערנטער נ"י האבד"ק קיטוב

ע"ד השאלה איך לכתוב בגט בעיר קוטב. כי בשנים קדמוניות כ' קוטב דמתקריא קוטא מתא דיתבי על נהר טשערמיש ועל מי מעיינות ועל מי בארות ואח"כ ראה רב אחד שמעיין אחד כוזב ושאל להגאון מ' יוסף שאול זצ"ל וצוה להשמיט מי מעיינות ובארות ולא לכתוב רק על נהר טשערמאש וכן כתבו כמה שנים ואח"כ ראו שהרב הגאון מסאנז בתשובות דברי חיים צוה לכתוב על נהר טשערמאש ועל מי מעיינות בארות בלא ו' משום שהמעיין אינו מוכזב במקומו והרב הגאון מ' יצחק אהרן איטינגא זצ"ל האבד"ק השיב ג"כ שלא להשמיט מעיינות ושאל איך לעשות מעתה גם כ' דנהר טשמרמאש נתרחק מן העיר וקרוב לעיר ויזניצא אך נהר קטן נכרת מן הגדול ונקרא ראסטאקי ובני העיר משתמשין מיניה לטחינה ורחיצה ע"כ אולי הנהר הקטן בכלל מי מעיינות ואולי יש מעתה להשמיט נהר טשערמאש כי הוא רחוק מהעיר. אך כיון שהנהר הקטן נכרת מן הגדול עדיין שם נהר טשערמאש עליו גם בדבר דמתקריא קוטא