בית יצחק אבן העזר חלק ב כט

אין מעידין כלום ואם תשאלם על האשה זאת אם היא מגורשת יאמרו שאינם יודעים. ומ"מ מהני לרמב"ן כשתביא עדים הראשונים והחתימה אף דהעידו שלא בב"ד לפני עדים אחרונים ולא מהימני מ"מ הם חותמים ומ"מ מהני הצירוף להנשא ומוכח מרמב"ן דאף שהעדים אינם יודעים בבירור הוי לשמה וה"ה בעושה שליח בב"ד של ג' לסופר ועדים מפי כתב לדברי המקילין במקום עיגון גדול. ומודיע זאת עפ"י ט"ג יש מקום לדון להתיר עפ"י דברי הרמב"ן אך לפי הבנת הנתיבות בדברי הרמב"ן וגם למה דמוכח מפשטא דתוס' בעי שמי שיאמר לעדים ולסופר יהי' עד כשר ויהי' ב' עדים בשעת הגדתן לסופר ולעדים ואז כותב הסופר לשמה ולכן לשיטה זו לא מהני הט"ג דלאו בר עדות הוא אף אם נאמר לענין שליחות להקל עפ"י ד' המח"א דפועל נכרי מהני מטעם שליחות אף דכ"ז לא ברור חדא דבדברי המח"א גופי' יש לפלפל וכבר הארכנו בדבריו די באר וכאן אין עת לדבר מזה. ואף לדבריו י"ל דהבעל מלאכה מט"ג ל"ה פועל דידן רק של המלך והוא עושה בשכר ומ"מ רחוק שיהי' פועל ודברי המח"א רק בשכר יום ולא בקבלן והבעל מלאכה קבלן ובקבלן ל"א ידו כיד הבעלים. ואמנם אף אם נתפוס כל הקולות ל"מ הט"ג דלאו בר עדות הוא. וכפי מה דמשמע מראשונים בעי' שיהי' בר עדות. ובשעה שכותב הסופר אז יעידו לפני שנים שהבעל צוה ורק שהנתיבות כתב דל"ב הגדה בב"ד אבל מ"מ בעי שיהי' שנים כשרים להעיד ואז יכולין לחתום וליתן משא"כ עפ"י ט"ג. וסוף דבר כיון שלהלכה בלא"ה פסול אומר אמרו ואם עושה שליח עפ"י כתב ג"כ פסול ובעל מכתב אליהו כתב דמדאורייתא פסול ומקצת פוסקים כתבו דל"ה רק מדרבנן ועכ"פ פסול הוא. אף שנמצא אחרונים מקילים במקום עיגון גדול אבל עפ"י ט"ג אין שום סברא להקל אף במקום עיגון גדול

(ה) אך מ"מ מדה טוב' אינה חוזרת להיות שיש בזה תיקון גדול דפרקים הבעל חולה בעיר אחרת ואין עת עד שישלח גט לאשתו ע"י הפאסט והיא תהי' זקוקה ליבם נ"ל להקל שתעשה האשה שליח לקבלה במקומה שלא בפני השליח עפ"י ב"ד של ג'. ותשלח ע"י הפאסט למקום שליח שהוא במקום הבעל. וכשנשלח ע"י הפאסט תשלח טעלעגראף שעשת' אותו שליח. ואז יכול לקבל גט תיכף בהשגת הטעלעגראף ותתגרש תיכף גם בטרם משיג הכתב מהב"ד ואח"כ כשיתברר שנעש' שליח עפ"י ב"ד בעדים כשרים תהי' מותרת להנשא. והנה מה שתמנה השליח שלא בפני' מבואר בש"ע סי' קמ"א ס' י"ד בלי שום חולק ע"כ בשליחות קבל' ודאי מועיל למנות שליח ע"י הפאסט בכתיב' וחתימ' וחתימת ב"ד והרמ"א שכתב וי"א דאין נוהגין לעשות שליח הולכ' בכתב קאי דוקא אשליח הולכ' ולא בשליח קבל'. ובמקום עיגון ודאי מועיל שליח קבל' בכתב. ע' בתיקון עולם בשירי טהר' להגאון מהרש"ק מה שהאריך בהיתר שליח קבל' ע"י הפאסט

ולכאורה י"ל דל"מ הטעלעגראף דהרי העדי מסירה אינם יודעים בשעת מסירה שהוא שליח לקבל' דהטעלעגראף אינו מועיל לעדות עפ"י ד"ת. ומאי מועיל מה שאח"כ יתברר השליחות בעדים כשרים והרי בשעת מסירה לא הי' ידוע בעדים אך באמת מבואר במרדכי הובא ברמ"א סי' קמ"א ס' ח' דרק לכתחל' צריך השליח לברר קודם הנתינ' שהוא שליח לקבל' ורק משום לזות שפתים אבל מעיקר הדין א"צ לברר קודם הנתינ' כמו שהביא במרדכי כמה ראיות ברורות לזה הרי דעדי מסיר' א"צ לידע בבירור רק שהוא מקבל הגט. ואח"כ אם יתברר השליחות מהני סהדותייהו ה"ה הכא אף שלע"ע לא נודע רק עפ"י טעלעגראף תוכל להתגרש וכאן ליכא בגופי' לזות שפתים דגם לעדים ידוע שנעש' שליח עפ"י כתב בעדים כשרים דהט"ג אומר כן. ובאופן שיבואר לקמן

(ו) ועדיין יש לבע"ד לחלוק דבאמת צריך להבין סברת המרדכי דהרי מ"מ לא נודע לעדי מסירה אם הוא השליח. ויש לומר סברת המרדכי הנה לדעת רש"י שפי' קושית הש"ס למ"ד שליש נאמן קיבל למ"ל היינו דא"צ לא לעדי אמירה ולא לעדי קבלה היכא שהגט שלם ביד השליח דס"ל לרש"י דהשליח יש לו מיגו שהיה נותן לה ודאי נכון דמ"ה א"צ השליח לברר השליחות בשעת נתינה דנאמן במיגו ורק לאחר שנקרע צריך לברר אבל בגט בידו יש לו מיגו א"כ בשעת מסירה שיש לו מיגו נאמן על שליחותו ויודעים העדים שנתגרשה דמצד הדין הוא נאמן וא"צ לברר כלל לשיטת רש"י אלא אפילו לתוס' דפירש דהקושיא בסוגיא דשליש נאמן קאי דוקא אעדי קבלה ואהא מקשה קבל למ"ל אבל עדי אמירה צריך מ"מ כתבו התוס' הטעם דל"ה מיגו ליתן להאשה דהאשה לא תרצה לקבל כיון שהבעל אומר לפקדון. ולפ"ז היכא שהאמת הוא שהאשה עשאתו שליח לקבלה ויש עדי מסירה שהבעל נתן לגירושין שוב יש לו מיגו שיכול ליתן להאשה אף בליכא עדי מסירה שהיא תקבל הגט כיון שהבעל אומר לגירושין ומעתה מ"ה ס"ל למרדכי דהשליח קבלה יוכל לקבל הגט אף דליכא עתה עדים מ"מ עתה שהגט בידו נאמן במיגו שהוא שליח קבלה. ולפ"ז כיון שיש לשליח מיגו הוי כעדים ויודעים העדי מסירה. ולפ"ז יש לדון דכ"ז כשהשליח הי' אצל האשה ויודע שהוא שליח ויש לו מיגו משא"כ כשגם הוא אינו יודע רק ע"י הטעלעגראף ל"מ הגט כיון שאינו ידוע לעדים ידיעה ברורה שהיא נתגרשה

שוב ראיתי דמה שכתבתי לשיטת התוס' ליתא דמה שכתבתי דכיון שיש לו מיגו דהאשה תקבל הגט כיון שעשתה אותו שליח גם התוס' מודה דע"כ לא כתבו התוס' דלא הוי מיגו דהאשה לא תקבל כיון שאמר לפקדון משא"כ היכא שהבעל נותן לגירושין והיא עשתה שליח לקבלה. ליתא דכיון שאין לשליח עדי אמירה והעדים חיישי שמא לא עשתה שליח וכשלא עשתה שליח אין לו מיגו דהאשה לא תרצה לקבל הגט. ואי דיזרוק לה בע"כ זה אינו דכיון דלא הוי שליח להולכה באמת איך יזרוק לה גט ויודע הדבר. ובהכי מיושבין בעיני קושית הפ"י במשנה דהתקבל שהקשה למ"ל עדי אמירה כיון שהאשה מודה עתה שהוא שליח לקבלה יש להשליח מיגו ותירץ דבעינן שהעדי מסירה ידעי ודחה לסברא זו מדברי המרדכי ולהנ"ל ל"ק מידי דדא היא ברירא דהך מילתא דהעדי מסירה באמת אין צריכין לידע רק לראות שקיבל השליח. וכשהאשה באה להנשא חזינן אם יש לה עדי אמירה ונמצא שהוא שליח למפרע והו"ל מיגו להשליח בשעת הקבלה כיון שהאמת אתו שפיר מגורשת. דכיון שהי' לו מיגו גם אז למפרע נאמן לפני העדי מסירה שהרי נתברר שהי' לו מיגו. ומשא"כ כשאין לו עדים שאמרה נהי דהאשה אומרת שהיא שלוחה ויש לו מיגו אבל אנן חיישינן שמא עתה אומרת כן אבל באמת לא עשתה שליח. ולא ה"ל מיגו בשעת נתינה וכשלא הו"ל מיגו לא הי' לו נאמנות ולא ידעו עדי מסירה ול"מ הגירושין ומה בכך שעתה יש לו מיגו אנן בעינין שיהי' נאמן בשעת הגירושין ואז לא ה"ל מיגו. רק כשיש עדי אמירה ונתברר שהוא באמת שליח הוה לו גם אז מיגו. וזה ברור ואמת בישוב קו' הפ"י

(לז) היוצא לנו מזה דהעדי מסירה וגם הב"ד יכולים לצוות למסור גט להשליח. ממ"נ אי אין לו עדי אמירה באמת לא תנשא בו ואם יש לו עדי אמירה יש לו מיגו ונאמן גם עתה וידעו העדים מזה. ואתיא שפיר דברי המרדכי ודברי המשנה. ולפ"ז כשיודע השליח מכח הטעלע- גראף אם אין נאמנות להטעלעגראף והשליח בעצמו אינו יודע ול"מ שיש לו מיגו כיון שבעצמו אינו יודע אינו דומה להמרדכי דשם הוא בעצמו יודע והו"ל מיגו משא"כ כשהוא בעצמו אינו יודע. אך האמת המובחר דבטעלגראף בדרך זה היינו לפי נימוסי הטעלעגראף יעשו בדרך זה שיקחו רעצעפיס מהמכתב וישלחו הטעלעגראף בטוח ואז הממונים על הט"ג ערבים שלא יהי' שום טעות בו. גם ישלחו מהב"ד שבמקום האשה חותם למקום ששולחין הט"ג ואז יהי' כמו שנשלח מהערכאו' והממונה על הט"ג מחויב לקיים החותם מהב"ד ועבור זאת ישלמו בייחוד ותהי' הרעפעשא מקוים מהערכאות שהם יעידו שהי' בחתימת הרב באופן שאין לחוש לשום זיוף. ואז יהי' עכ"פ ידיעה ברורה להשליח ולהעדים ולהב"ד משם שהדבר אמת שנעשה שליח שלא בפניו ושבבירור הלך ע"י הפאסט מעשה ב"ד בעדים כשרים בקיום ב"ד דהשליחות אמת ואז תקבל הגט. וכשיבא אח"כ המעשה ב"ד תוכל להנשא כדברי המרדכי דכיון דהי' להשליח והעדים ידיעה אמיתית אף ע"י עוף הפורח באויר מקבל השליח הגט דהכי בעינן שיעידו להשליח אנן בעינן שידע השליח ועדים. והשליח והעדים יודעים ואח"כ יקיימו חתימת הב"ד מהשליחות קבלה ואף לאחר מיתת המגרש מהני הקיום כדמוכח מדברי המרדכי. וזה ברור וישר בלי פקפוק. וכיון שבשעת הדחק ועיגון נוהגין בשליח קבלה כמבואר בב"ש ס"ק י' כשיש לחוש ליבום הוי מקום עיגון ומותר בשליח לקבלה בלי פקפוק באופן שיסכים עוד גדול אחד

והנני ידידו

הג"ה בענין אם יכולה האשה לעשות שליח לקבלה אם בעלה מסוכן בעיר אחרת ע"י מכונה טעלעפאן הנעשה לקשר שני מקומות רחוקים זה מזה אפילו כמה מאות פרסאות נלע"ד להתיר במקום שיש חשש שתפול לפני יבם קטן חדא שיכול השליח להכיר קולה של האשה המדברת אליו וכבר כתבתי (לעיל בח"ר סי' ע"ב אות ב"ג וסי' פ"ה אות א') דטב"ע דקלא מהני לענין היתר עגונה וה"ה לענין שליחות הסופר והשליח לקבלה אמנם אף אם זה ל"ה שמיעת קול ממש דלא ניכר טביעו' עינא דקלא מ"מ לשליח לקבלה מהני באופן שיעמדו שני עדים בעת שהאשה מדברת לתוך המכונה וגם יעמדו שני עדים אצל השליח למען ישמעו כי הוא נעשה שליח. וע' בספרי ליו"ד ח"ב הגהות ומפתחות לסי' ל"א כמה דינים בזה ולדעתי זה מקצוע גדול בהיתר עגונה

סי' יד

ב"ה פרעמישלא יום ג' ויחי בונה ירושלם לפ"ק

לכבוד יד"נ נכד דו"ז הרב הגדול החריף ובקי היחסן הגביר המפורסם מוהר"ר משה בערנשטיין (זצ"ל)

(א) מה שהקשה כת"ה על מה שכותבים בגט מומר שם דיהודית וכל שום דאית לי' והלא אנו נוהגין כר"ת דאין לכתוב וכל שום בגט מטעם שאם אין לו רק שם אחד שכותבין בגט יסברו שאחר הוא אם יהי' נכתב וכל שום ע"כ אף אם יש לו עוד שם אחר אין לכתוב וכל שום על כן הקש' למה כותבין במומר איני מבין קושייתו דהרי הר"ן כ' בהדיא דגם לר"ת במומר כותבין שם דיהודית ועל שם נכרי כותבין וכל שום והובא בב"י א"כ סומכין בזה על שיטת הר"ן וכותבין במומר דהרי אי אפשר בענין אחר בשלמא בכל גיטין הרי יכולין לפרוט השמות משא"כ במומר דאין לכתוב שם שנותנין על המרתו בגט וההכרח לכתוב וכל שום וכ"כ הב"ש ס"ק י"א ומה שהקש' עוד על שי' ר"ת דס"ל דאין כותבין וכל שום רק צריך לפרט השמות על כרחך דלא ס"ל כשיטת רבינו יואל שהובא במרדכי ר"פ כל הגט דאם לא נכתב שמות בגט כשר לר"א דעדי מסירה כרתי. וא"כ בהך דכ' חניכת אבות עד י' דורות רשב"א אומר עד ג' דורות בדף פ"ח שפי' ר"ת שם דחניכה היינו שהמשפח' נקראת על שמה היינו בכתב עיקר השם ג"כ וא"כ כיון שא"צ לכתוב החניכה אמאי לא יותר מי' דורות והרי התוס' כתבו דף פ' דהיכא דא"צ לכתוב גם שינוי אינו פוסל גם זה לא קשיא דכבר הקש' על הרא"ש בתשו' דשם אביו א"צ לכתוב. ומ"מ בשינה שם אב פסול מדברי תוס' דף פ' וגם דברי תוס' סותרים מדף כ' ע"א ד"ה הא בעינן שמו ושמה שכתבו דלרבנן ל"ה שינה שמו ושמה אלא פסולא דרבנן ומדנקט שינה ולא נקט לא כתבו כלל משמע דבלא כתבו כלל כשר אפי' מדרבנן הרי דס"ל לתוס' דשינה