בית יצחק אבן העזר חלק ב כז

מטעם מילתא דעבידא לגלויי רק משום דייקא ומבעי לן בע"א טעמא מאי הרי דבאשה ל"מ מילתא דעבידא לגלויי וה"ה להתיר אשה באומרת נתגרשה בב"ד פלוני מטעם מילתא דעבידא לגלויי ואף לפירוש הנוב"י דבודאי טעמא דע"א משום עביד לגלויי ורק מיבעי לי' אי הוי זאת עביד לגלויי גם זולת האשה ומהני אף במלחמה או אך מירתת העד מחמת דייקא שלה וזולת זה ל"ה עביד לגלויי והיכא דמרחמה או אמרה בדדמי לא דייקא ול"ה מילתא דעבידא לגלויי. מ"מ לצד האיבעיא דהוי מילתא דעביד לגלויי גם זולת האשה א"כ אמאי אשה לא מהימנא ביבם או במלחמה דל"ש דמרחמה לי' כיון דהוי מילתא דעביד לגלויי גם זולתה ומילתא דעביד לגלויי נאמנת האשה גופה. וע"כ האשה גופה אינה נאמנת רק משום דייקא. ורק בע"א מיבעי לן. וה"ה אם הוי דבר שיכול להגלות בוודאי אשה לא מהימנא. ועוד ראי' מהא דפסקינן לענין שמות הגיטין והכרתן דמהני אפילו מפי קרוב ואשה בסי' ק"ב מטעם מילתא דעביד לגלויי ואשה גופה לא מהימנא וזה יוצא מדברי הרא"ש פ' גט פשוט וע"כ דבאשה גופה לא מהני מילתא דעביד לגלויי ואף דבשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין הטעם דהבעל לא חשוד לקלקל אשה אחרת דאין אדם חוטא ולא לו אבל עכ"פ חזינן דאשה גופה לא מהימנא מטעם מילתא דעביד לגלויי וע' בזית רענן חאה"ע סי' מ"א שחולק על ספר יהושע

אגב ראיתי להגאון מליסא סי' ק"ב ס"ק י"ב בשם תוס' יבמות דבהכרה לחליצה לא הוי רק מדרבנן ולדעתי אין הכרע מתוס' יבמות ק"ו יש לומר שם מדאורייתא חולצין אעפ"י שאין מכירין דהב"ד יחקור אח"כ על זה דלא חיישינן לב"ד טועין רק מדרבנן אבל עיקר ההכרה היא מדאורייתא ואכ"מ. ושוב מצאתי בתשובת בית אפרים אע"ז סי' ז' בשם מהרשד"ם הבין דברי התוס' כדברי הת"ג וגם בהכרה לחליצה לא סמכינן רק עפ"י קרוב ואשה ולא אאשה גופא ומטעם דהיכא דיש חששא דמשקר מטעם הנאה ל"מ מילתא דעביד לגלויי: ואף דתו' יבמות ע"ז כתבו דיתר הישמעאלי הי' נוגע ומ"מ משני שאני התם דשמואל וב"ד קיים שם לא העיד על עצמו אך הי' לו נגיעה אבל להעיד על עצמו ודאי ל"מ מילתא דעבידא לגלויי. ועוד דהריטב"א והנ"י כתבו דשם ל"ח למשקר רק דלא דייק שפיר ומשני כיון דשמואל קיים דקו שפיר אבל לסמוך על זה באשה גופא דחיישינן למשקרת אין לנו

(טז) ועוד ראיה דלא אישתמיט בשום דוכתא דאשה נאמנת למימר נתגרשתי בב"ד פלוני והתוס' יבמות קי"ז הק' דתיהמן לומר מת בעלי במיגו דנתגרשתי למ"ד אף שלא בפני' מעיזה. ותי' בתי' הב' שאינה נאמנת רק בליכא עדים ואם נאמר דנאמנת לומר נתגרשתי בב"ד תהימן לומר מת בעלי במיגו דנתגרשתי בב"ד פלוני ואף דהוי מילתא דעבידא לגלויי ויראה לשקר הרי גם מת מלתא דעביד לגלויי ולא יראה וזה לק"מ דיראה יותר לומר נתגרשתי בב"ד פלוני דודאי איכא לברורי משא"כ מת סברה דלא יבא שוב לביתו. ולכאורה יש מקום לומר דנאמנת לומר נתגרשתי בב"ד פלוני במיגו דמת בעלי דטפי עדיף לומר מת דליכא לברורי כולי האי מנתגרשתי בב"ד פלוני דמירתתא טפי. ולפ"ז ל"ק מה שהקשיתי דתיהמן לומר מת בעלי במיגו דנתגרשתי בב"ד פלוני דאם אינה נאמנת לומר מת גם בנתגרשתי אינה נאמנת. ומ"ה לא הוה מצי תוס' להקשות מזה אבל להלכה שנאמנת לומר מת גם נתגרשתי נאמנת. דבשלמא אם אומרת סתם גרושה אני עדיף לה לשקר דליכא לברורי ול"ה מיגו אבל באומרת בב"ד פלוני עדיף לה לשקר לומר מת. אבל עדיין צ"ע דמאן מפיס שמא עדיף לה לשקר לומר נתגרשתי בב"ד פלוני מלומר מת שמא יבוא לכאן ויתברר שקרה ומ"מ יש מקום לומר כן ויבואר

(יז) ובעיקר הדין באשה שבאתה לכאן ואומרת גרושה אני שכתב בספר יהושע שלא מהימנא הואיל ומתכסית בצעיף ואין לה מיגו דפנוי' אני ובפתחי תשובה מביא הרבה תשובות בזה ואינם לפנינו לעיין בדבריהם נלענ"ד דאשה נאמנת במיגו שהיתה אומרת מת בעלי דנאמנת ובאמת יש לדבר מזה הרבה ואבאר. הנה בחו"ד סי' קפ"ה ס"ק ג' הוכיח דבאומרת טמאה אני לא מצית לחזור בלי אמתלא אף במיגו וראי' מאשה שאמרה א"א הייתי דאינה נאמנת לומר פנוי' אני אף שיש לה מיגו לומר מת בעלי. עיי"ש ולדבריו יש ליישב קושית התוס' כתובות כ"ב ד"ה מניין בטוב טעם שהקשו בהא דיליף הפה שאסר הוא הפה שהתיר מהא דנאמן לומר הזה להתירה. משמע שבאומר לאחר כ"ד דאין לו מגו אינו נאמן ותימא דאם בא אחד ואומר קדשתי ולאחר שעה או למחר אומר לפלוני לא יהי' נאמן כיון דהשתא ליכא מיגו. והיינו דמעשים בכל יום דמאמינים ע"ז וכמו שמפרש בהפלאה כן קושית התוס' ובאמת לק"מ שעכשיו דמהימן ע"א שמת בעלה. א"כ יש לאב מיגו דאמר מת בעלה ומ"ה מאמינים אותו שאומר קדשה לזה. אבל הגמרא הביא ראי' מן התורה דהימנה לאב כשאמר הזה ומדאורי' אינו נאמן עד קרוב לומר מת בעלה אף למ"ד ע"א נאמן מה"ת וכ"ש לשיטת התוס' דע"א אינו נאמן במת בעלה וע"כ אינו נאמן מן התורה רק תכ"ד מטעם הפה שאסר ואין ראי' ממעשים בכל יום דעכשיו דרבנן הימנו לע"א שוב איכא מיגו דמת בעלה ומאי הקשו התוס'

ועוד קשיא בזה דא"כ אמאי מבואר בסי' ל"ז באב שאמר קדשתי את בתי ולאחר כ"ד אמר גרשתי אינו נאמן ויהי' נאמן במיגו דאי בעי אמר מת בעלה ובזה לא מירתת דמי יודע למי נתקדשה ומתוך כך נראה ברור דכיון דעיקר הטעם דע"א מהימן מטעם מלתא דעבידא לגלויי או מטעם דאשה דייקא מתוך חומר שהחמרת האשה והעד אינם נאמנים רק באומרים מי בעלה אבל באב שאמר קדשתי את בתי ולא אמר למי אינו נאמן אח"כ לומר מת בעלה דל"ה מילתא דעבידא לגלויי וגם לא שייך דייקא ואם אומר העד או האב שנתקדשה לאחד ששמו ידוע ומת אינו נאמן לפרש ולומר מת שהרי מפקיע מחזקת א"א ושמא אומר שקר דלא נתקדשה לזה ואף להתוס' שאב נאמן לפרש דבריו זה באומר שחי אבל באומר שמת ודאי דלא ושפיר הקשו תוס' דאין לו שום מיגו דאין נאמן לומר מת בעלה דל"ה עבידא לגלויי ונמצא דדברי הגאון מליסא מרפסין איגרא דאם אמרה א"א אני ולא אמרה למי אינה נאמנת לומר מת בעלי כמו שהוכחתי בראיות כראי מוצק ונמצא דגם היתר שלנו לכאורה נפל בבירא

(יח) אבל מ"מ דברינו נכונים ת"ל דכל זה בבאה לב"ד ואמרה סתם א"א אני ולא אמרה גרושה אני אח"כ אין לה מיגו כמו שהוכחתי נגד דעת החו"ד אבל בבאה לב"ד ואמרה תיכף גרושה אני דניהו דאין לה מיגו דפנוי' אני כיון שמתכסית בצעיף וטוענת תמורת המנהג אבל הרי נאמנת לומר אלמנה אני ותאמר שהיא אשת פלוני שמת וזה ל"ה נגד חזקה להכי אנן מאמינין לזה ומעשים בכל יום יוכיח דמאמינים על ענין כזה ומעתה באומרת שנתגרשה מפלוני בעלה בב"ד פלוני נאמנת במיגו זאת. דיראה יותר לומר שקר שנתגרשה בב"ד פלוני מלומר שהיא אשת פלוני שמת. באופן דדעתי נוטה להתיר באשה שאומרת גרושה אני תכף בבואה לב"ד ומ"מ התוס' שפיר הקשו דמעשים בכל יום אף שאב אומר נתקדשה ונתחזק' מפאת כן לאשת איש ולאחר שעה באמת לא נהמני' לומר מת בעלי דהיכא שכבר נתחזקה אינו נאמן ע"א רק היכא דהיא מלתא דעבידא לגלויי ושייך דייקא ולא היכא דלא ידעינן מי בעלה. אמנם היכא דידעינן בעדים שהיא אשת פלוני או שהיא א"א ולא ידעינן למי לדעתינו אינה נאמנת האש' לומר גרוש' אני אף שאומרת בב"ד פלוני. והיכא דידעינן שהיא אשת פלוני נאמנת לומר מת בעלי אך דאין נאמנת לומר נתגרש' במיגו דמת פלוני דיראה לומר מת שמא יבורר זה יותר ויתברר שיקר'. והיכא שאנו יודעין שהיא א"א ולא ידעינן למי ואומרת לפנינו שהיא אשת פלוני שמת לכאור' לא מהימנינן לה להתיר' להנשא דכיון שיש עדים שהיא א"א אינ' נאמנת להפקיע מחזקה ודוקא היכא דידעינן שהיא אשת פלוני נאמנת לומר מת בעלי אבל בלא ידעינן שהיא אשת פלוני אמרינן שמא משקרת וראי' מגמ' קידושין דף ס"ג באומר קדשתי את בתי ואינו יודע למי דנאמן אחד ליתן גט דאין אדם חוטא ולא לו. ולמ"ל טעם זה תיפוק לי' דנאמן במיגו דאי בעי אמר מת פלוני בעלה דעד אחד ודאי נאמן מדאוריית' לשיטת כמה פוסקים וע"כ אף במת בעלה אם אין מברר דבריו מי בעלה אינו נאמן וגם לומר שהיא אשתו של פלוני שמת אינו נאמן באם שאומר קדשתי ואינו יודע למי. אבל לדידן אם עד אחד מעיד שהיא אשתו של פלוני מהני כמו ביבמות דף מ' דהוא גילוי מלתא ונאמנת לומר מת בעלי. אמנם שתאמר נתגרשה במיגו דמת בעלה כיון דאנן ידעינן מי בעלה יראה לומר שמת וכ"ז ברור לדעתינו. ואמת דאם נאמר דאב נאמן לומר מת המקדש אף אם לא אמר עדן מי הוא יהי' מיושב דברי המחבר שפסק בסי' ל"ז סעיף כ"ה בקדשתיה וגרשתיה אינו נאמן לאחר כ"ד. ובסעי' כ"ז באומר שפסולי עדות הוא נאמן ורמ"א תירץ דברי המחבר דמיירי ג"כ תכ"ד ולהנ"ל י"ל בגרשתי אינו נאמן במיגו דמת בעלה דאולי רוצה לפסלה מן הכהונה וכשיאמר שמת תהי' מותרת לכהונ' ול"ה מיגו משא"כ באומר שפסולי עדות היא ומותרת לכל יש לו מיגו שאומר שמת וקרוב נאמן לומר מת בעלה כן י"ל אבל כבר כתבתי דלא נהירא לי שיהי' נאמן בכה"ג דל"ש דייקא ודוק. שוב אחר כתבי זאת מצאתי במקנה בק"א להלכות קידושין סעיף כ"ז כתב כמו שכתבתי ליישב דנאמן במיגו שקדשה לאדם שמת אח"כ וגם דבריו צ"ע כמה שהארכתי לעיל ולדעתי דאב אינו נאמן אף דנאמן לפרש דבריו למי קדשה אף שבגרה זה שאומר חי אבל באומר מת הוי כמו גירשה ומתורת ע"א להעיד על אשה שמת בעלה אינו נאמן רק באומר על איש ידוע שהוא בעלה אבל כאן אולי קידשה לאחר ודוק

(יט) והנה במה שכתבתי לעיל דהיכא דבאתה האשה לפנינו ואמרה א"א הייתי וגרושה אני דבזה"ז אינה נאמנת לכמה פוסקים הואיל ומכסית בצעיף וכתבתי שיש להאמינה במיגו דמת בעלה אלא דא"כ אף במוחזקת שהיא א"א באומרת נתגרשה בב"ד פלוני תהא נאמנת במיגו דמת בעלה דטפי עדיף לה כיון דבתרווייהו עביד להגלות הנה לפי מ"ש התומים בדיני מיגו ס"ק ה' והחו"ד סוף סי' ק"י ליו"ד היכא שהיא מוחזקת לא"א ל"מ מיגו דהוי מיגו להוציא מחזקת א"א א"כ לק"מ אך מתניתין יבמות קט"ז לא משמע כן דהקשו דתהא נאמנת מת בעלה במיגו דנתגרשה. ואם הוי מיגו להוציא מאי הקשו גם בגמרא דיבמות דהחזקה היא מלחמה דאיבעי לן אי מהני מיגו אי לא אתי מיגו ומרע לחזקה ומשמע דלא הוי רק מיגו נגד חזקה ולא דהוי מיגו להוציא ומיגו נגד חזקה הוי איבעי בריש ב"ב וע' בתו' יבמות וב"ב וקו' תוס' יבמות במת במיגו דנתגרשה ס"ל דנגד חזקה דמעיקרא מהני מיגו ודוקא נגד חזקה דאתיא מכח סברא ל"מ מיגו דהוי כרוב ועכ"פ משמע מתו' דל"ה מיגו להוציא ודוקא בממון ל"מ מיגו להוציא דמיגו ל"ה עדיף מרוב. ואין הולכין בממון אחר הרוב. משמע בא"א דהולכין אחר הרוב ה"ה דמהני מיגו וכ"ז משמע מתוס' דלא כהחו"ד ס"ס ק"י דפשיט לי' דל"מ מיגו והרבה יש לדבר מזה ושוב נלע"ד להכריע היכא דאשה לא נתחזקה בא"א נאמנת לומר נתגרשה בב"ד פלוני אף שמתכסית בצעיף מטעם מיגו דאומרת בעולה אני ונאנסה ומ"ה התכסה א"ע בצעיף והגאון מטארניפאל כתב הטוען תמורת המנהג אינה נאמנת וכ"ש דמיגו לא אמרינן בזה גם שיש לומר דהיכא דבושה א"ע לומר כן ל"מ מיגו כמ"ש התומים בדיני מיגו ס"ק כ"ז הגם דמתוס' כתובות לא משמע כן. גם מיגו דל"ש ל"א וכ"ז לא שייך בדינא דידן לפמ"ש התומים בס"ק מ"ה דהא דמיגו דל"ש ל"א זה דוקא היכא שאינו מעיז אבל אם בטענה הוא מעיז ובהמיגו אינו מעיז שפיר נאמן במיגו דעדיף לי' יותר לטעון מה דלא שכיח מלטעון טענה שהוא מעיז