בית יצחק אבן העזר חלק ב כו

לנחלה וקשי' דאין הולכין אחר הרוב כבר העיר כן בתשב"ץ סי' פ' וכתב דכיון דהרמב"ם התנה אבד זכרו א"כ מהני מטעם זה דהוי אומדנא שמת עיי"ש שהאריך. והגם שיש לומר דזה מטעם יאוש בעלים ואכ"מ ועכ"פ במילתא דעבידא לגלויי דהוה מטעם רוב כמ"ש ל"מ להוריד לנחלה. והפלא דבתשב"ץ מביא סי' פ"ב גי' דרמב"ם פ"ד מה' יבום וחליצה ה' ל"א ואפילו קטן וכו' וכן בשאר עדות של תורה כיון עדות ממון בין לאיסור שזה דבר העשוי להגלות וכו' עיי"ש ואמנם לפי הגירסא שלנו ברמב"ם משא"כ בשאר עדיות של תורה בין לעדות ממון בין לעדות איסור ולגירסא שלנו אין ראי' דרמב"ם ס"ל דלעדות ממון מהני מילתא דעבידא לגלוי' ועיין ברמ"א סי' ל' פסק ג"כ דלא מהני לממון מילתא דעבידא לגלויי. והיא ג"כ מדברי ריב"ש סי' קנ"ה שהאריך בהרמב"ם הנ"ל ולפי מה שפירשתי גם רמב"ם לא ס"ל דמהני לממון וגם לענין תוס' כתובה ל"מ לרמב"ם מלתא דעבידא לגלוי' מה"ט דכתיבנא ומיושב מה שמקשים משבועות דף ל"ב באמר לה לדידה ולא אמר לב"ד שאינו חייב קרבן שבועה דהיא עצמה נאמנת והרי אפסדי' תוס' כתובה דעד הנאמן מדאורייתא מהני לענין תוס' כתובה כמו שהבינו רבים ולהנ"ל דאינו נאמן רק מטעם רוב ל"מ לתוספת כתובה דגם בזה אין הולכין בממון אחר הרוב ויבואר עוד מזה לקמן

(יג) והיוצא מהמפורש דמילתא דעבידי לגלויי הוא מטעם שרחוק שיאמר שקר ולא עדיף מרוב ובזה מיושב מה דגר וגם ע"א אינו נאמן לומר נתגיירתי בב"ד של פלוני דכיון דכתיב וכי יגור אתך גר ודרשי' במוחזק לך א"כ בעינן שנדע שהוא גר ודאי ועוד דהתו' כתבו דמיירי דידעי' שהוא נכרי דאל"כ נאמן במיגו דאומר שהוא ישראל ורוב הבאין לפנינו בתורת יהודת ישראל נינהו וע"כ קרא מיירי דידעינן שהוא נכרי וקשיא קרא למ"ל דבודאי מספק אי אתה מקבלו דספיקא דאורי' לחומר' ובאתחזק לכ"ע מן התורה לחומרא. ולכן הנראה דקרא קאמר שיהי' ודאי גר ולזה לא מהני אפילו רוב דרוב לא מיקרי ודאי וכמ"ש הר"ש מפליזא בשטמ"ק ב"מ ו' גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק דלא מהני אפילו רוב וכן כתב הפ"י לענין ממזר ספק דל"מ אפילו רוב כן לענין גר דקפיד קרא במוחזק לך דבעינן שיודע ודאי שהוא גר ואף דבלא ידעינן שהוא נכרי אזלינן בתר רוב דהוא ישראל כשידעינן שהוא נכרי ל"מ אפי' רוב רק שיהי', ודאי גר והיינו במוחזק לך שיהי' ודאי וא"כ מ"ה ל"מ בגר מלתא דעבידי לגלויי. דל"ה רק מטעם רוב ורוב לא מקרי ודאי ועוד נ"ל דקרא קאמר וכי יגור אתך גר במוחזק לך היינו שיוחזק לך ע"פ שנים ומ"ה שנים באמת נאמנים לומר שמענו שנתגייר אף דהו"ל עד מפי עד דמשמע מגמ' אפי' לא שמעו מפי ב"ד והיינו מה"ט דהו"ל מלתא דעבידא לגלויי ומ"מ הוא גופי' ל"מ אף דנאמן משום דבעי כי יגור אתך גר שיהי' מוחזק לך מפי ישראל ומפי עצמו לא מקרי מוחזק לך באופן דאין מכאן ראי' דל"מ עד במלתא דעבידא לגלויי. וע"פ מ"ש בדעת הרמב"ם דמלתא דעבידא לגלויי מהני דרוב פעמים לא יאמר שקר ומדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ול"מ מיושב מה שפסק הרמב"ם דע"א אינו נאמן לומר מתה אשתו שישא אחותה דמזה מקשה הריב"ש סי' קפ"א לשיטת הרמב"ם דמדרבנן ל"מ רוב דיש בזה ג"כ ב' חזקות חזקת חי מאשה וחזקת איסור ורק באשה הקילו משום עיגונא ומשום חומר שהחמרת עלי' בסופ' ולא באיש ואם נאמר דמהני אף בירוש' ע"א כדמשמע קצת ברמב"ם ה' נחלות דלא התנ' רק עכו"ם מסל"ת ומשמע דבע"א יורדין לנחל' והקש' הריב"ש דא"כ אמאי התנ' שם לענין מים שאל"ס וכל הני שחזקתן למיתה עד שיעידו שני עדים והרי לרמב"ם סגי בע"א ולהנ"ל נכון דכיון דע"א ל"מ רק מטעם רוב ומים שאל"ס נמי לא מהני רק מטעם רוב א"כ בהעיד ע"א על מים שאל"ס ל"מ לרמב"ם לענין נחלה דהוי תרי מיעוטי מיעוט דע"א משקר במלתא דעבידא לגלויי ומיעוט דחי ומ"ה ל"מ לרמב"ם מדאורייתא ומ"מ להתיר להנשא יועיל מדרבנן ועוד לפמ"ש הנוב"י והתשב"ץ דהיכא דיכול להשמט לא מהימן מדאוריי' בכל הני שחזקתן למיתה העד יכול להשמט ול"מ מדאורייתא דיכול לומר דניצל מ"מ ומ"ה התנה רמב"ם שיעידו ב' עדים. ואין כאן מקום להאריך

ותבנא לדינא דלרמב"ם דע"א מהימן משום מלתא דעבידא לגלויי ה"ה בנידון דידן מהני עדות עכו"ם ומ"ה מהני הטעלעגראף דאף דאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ מהני מלתא דעבידא לגלויי ואף שכתבתי לעיל דבערכאות ודאי לא משקרי ומ"מ לא מהני בערוה גמורה ומאי אולמא עוד הסברא דמלתא דעבידא לגלויי דז"א דכיון דמן התורה מהני מלתא דעבידא לגלויי כדמוכח מיבמות מ' ומר"ה כ"ב א"כ מהני נמי בדבר שבערוה ומהני נמי בממון מדאורייתא ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב זה מדרבנן מטעם סמוך מיעוטא כדכתב הראש יוסף והפ"מ בכמה דוכתא וכיון דמדאו' מהני שפיר ילפינן מדבר דבר. ומצאתי בנ"י שכתב דאם בא ואמר גר אני נאמן דמלתא דעבידא לגלויי הוא ולשון זה צ"ע דבגמרא אמרינן שאינו נאמן וכ"כ הנ"י למעלה ואם כוונתו דנאמן מטעם מיגו שהוא ישראל גמור כמ"ש התוס' וגמ' מיירי במוחזק שהוא נכרי אמאי קאמר משום דעביד לגלויי דמטעם זה יהי' נאמן אף במוחזק שהוא נכרי וזה צריך עיון לכאורה על הנ"י. ואולם לפמ"ש הנוב"י לחלק דל"מ מלתא דעבידי לגלויי רק אם אינו נגד חזקה נכונים דברי הנ"י דהיכא דאינו מוחזק מהני מטעם דעביד לגלוי וע' ברמב"ם פי"ג מא"ב ה"ו

(יד) אמנם אף אם נאמר דע"א בעדות אשה ל"מ מדאורייתא זה כמ"ש הריב"ש דלא הוי עביד לגלויי בבירור דלמא לא יתברר מעולם משא"כ באשה שנתגרשה בב"ד פלוני דהדבר יכול להגלות בבירור הוי כהך דר"ה דע"א מהימן בעדות החודש וכל שכן בהטעלעגראף דעדיף מערכאות ובודאי דאינו משקר. וגם עביד לגלויי. מהני בודאי להתיר להנשא

ולכאורה יש להקשות לשיטה זו דע"א נאמן בעדות אשה בגירושין באמר שנתגרשה בב"ד של פלוני מגמרא כתובות כ"ב דאמרו שם תרגמא בע"א ע"א אומר מת הימנוהו רבנן כתרי וזה שאמר לא מת אין דבריו של א' במקום שנים ע"א אומר נתגרשה אין דבריו של אחד במקום שנים. ולהנ"ל דבאומר נתגרשה בב"ד של פלוני מהני מאי פסקא דמחלק בין מיתה לגירושין הרי גם בגירושין משכחת דנאמן כשנים אבל הדבר נכון מאוד ואדרבה יש ראי' מסוגיא זו לדברינו. דקשיא ארמב"ם דס"ל ע"א נאמן מדאורייתא במיתה אמאי אמרו הכא הימנוהו רבנן. וכבר הקשו כן הקדמונים. אך הדבר נכון דזה שאומר מת אם נימא דנאמן מדאו' מטעם דהוי עבידא לגלויי כ"ש שאומר לא מת נאמן אם הוא אומר דחי בעיר פלוני דהדבר בודאי יכול להתברר דהוי בודאי כהך דר"ה וכהך דקידושין ס"ו שלוף ואחוי. ומאי אולמא דהאי מהאי ומ"ה אמרינן הימנוהו רבנן היינו דרבנן הימנוהו אף היכא דיכול להשמט ול"ה מילתא דעבידא לגלויי. ובזה עדיף העד ממיתה במאי שהימנוהו רבנן אף בלא עביד לגלויי ומיושבין דברי הרמב"ם היטב ומעתה בגירושין אף שאומר שנתגרשה בב"ד פלוני העד שאומר לא נתגרשה אומר שלא נתגרשה בב"ד פלוני ותרוייהו אומרים במילתא דעביד לגלויי ומאי אולמא דהך מהך וא"כ אדרבא מסוגיא זו ראי' לזה דהתוספות ישינים הקשה מה לנו לאותו העד שאומר לא נתגרשה בלאו איהו נמי תצא דאין דבר שבערוה פחות משנים ולהנ"ל מיושב שפיר דהעד שאומר נתגרשה אומר נתגרשה בב"ד של פלוני והוי מילתא דעביד לגלויי ונאמן ומותרת לנשא לולא העד שאומר לא נתגרשה וא"כ אדרבה מסוגיא זו יש הוכחה ברורה להיתר זה ודוק וגם מיושב קו' התוס' ד"ה תרווייהו בפנוי' קמסהדי בדף כ"ג שהק' לא הוי צריך להא דאפילו ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה לא תצא דאין דבר שבערוה פחות משנים ולהנ"ל נכון דמיירי שאומר נתקדשה בב"ד של פלוני דהוי מילתא דעבידא לגלויי והוי כמו שאמרו בקידושין ס"ו גבי בעל מום פסולו ביחיד דאומר שלח ואחוי. ומ"ה אמרינן תרוייהו בפנויה קמסהדי ואין להקשות עדיין מדברי התוס' קדושין ס"ו שכתבו בדבר שיכול להתברר ע"א נאמן אף אם אחר מכחישו וא"כ עדיין תקשי בעד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה דלק"מ דהש"ך סימן ל' ס"ק י"ג כתב דזה דוקא בא' רוצה לברר והשני אינו רוצה לברר אבל הכא שניהם יכולים לברר א"כ הם שנים ושפיר אמרו בגמרא אין דבריו של א' במקום שנים ודברי הש"ך שם תמוהים במקצתם שכתב דזה דוקא באיסורין דע"א נאמן באיסורין והדבר תמוה דבגמרא קאי על בעל מום וע"א אינו נאמן לפסול וצ"ע

שבתי וראיתי די"ל דבסוגיא דכתובות כ"ב אולי לא שייך לומר דהעד מעיד על קידושין או על גירושין היכא דאיכא לברורי דלא שייך לאוקמ' בהכי דא"כ מאי פליגי אי תצא אי לא תצא הרי יכול לברורי ונברר ונדע מה לעשות וע"כ לא רצה גמרא לאוקמא בהכי. אך שי"ל בשעה שהעיד העד הי' יכול לברורי אך כעת ליכא לברורי דהב"ד הלכו למדינת הים וזה מציאות רחוק לא רצה לאוקמא ועדיין יש לפלפל הרבה ואקצר מזה. ודע דמבכורות דף ל"ו דנאמן כהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מטעם מילתא דעבידא לגלויי אין ראי' דמהני מילתא דעבידא לגלויי אף נגד חזקת איסור דהבכור בחזקת איסור קיימא דשם בלא"ה הבעלים נאמנים על שלהם אף באתחזק כמ"ש תוס' ריש גיטין אך הכהן אינו נאמן משום דחשיד ואמרינין מילתא דעבידא לגלויי לא משקר ואין ראי' מזה היכא דבעי עדות גמורה שיועיל (ועוד דשם בבכורות בודאי יש בו מום רק הספק אם הכהן הטיל המום ואסור משום קנס וכיון דכבר יצא מחזקת איסור דאורייתא ל"ה בחזקת איסור משא"כ במשנה פ"ב דנגעים דאינו רואה בכור עצמו וכתב הר"ש דאתחזק איסורא דשם ספק אם יש מום קבוע ובזה איתחזק איסורא והא דאמר ר"א שם אף אנן נמי תנינא ממשנה הכונה מכח כש"כ מוכח ממשנה ודחה בגמ' שם) וזה כוונת התוס' בכורות דף ל"ו ע"ב ד"ה והלכתא וזה פשוט

(טו) ואחר שהארכתי קצת בזה אעיר קצת על דברי הגאון מטארניפאל בספר יהושע בפסקים וכתבים אות מ"ז הנה העיר בצדק דבזה"ז כיון שכל הנשים המתכסות בצעיף בחזקת א"א הם ואף הבעולות אינן מכסות ראשן רק הנשואות א"כ הטוען תמורת המנהג אינה נאמנת וע"כ א"א היתה ואיך נאמנת לומר גרושה אני ואחרי אשר השיב בזה על ד' הנוב"י הקיל בזה מטעם דאשה גופה נאמנת לומר גרושה אני באומרת שנתגרשה בב"ד פלוני מטעם מילתא דעבידא לגלויי עיי"ש. ומריש תמהתי על דבריו מגר דאינו נאמן לומר נתגיירתי בב"ד פלוני וע"כ לחלק דאם יש לו חזקת נכרי ל"מ מילתא דעבידא לגלויי וא"כ כיון דהוא ס"ל דכל אשה המתכסית בצעיף יש לה חזקת א"א קשיא מ"ש מגר ולכן דחיתי דברי הספר יהושע. ואמנם לעיל ישבתי דאין ראי' כלל מגר כיון דכתיב אתך במוחזק לך בעי שיתחזק בגר ע"י עדים ול"מ מה שאומר אמת דבעי שיתחזק אצלינו לזה ע"פ עדים או כמ"ש דהיכא דהתורה גילתה דספק אסור ל"מ גם רוב ומילתא דעבידא לגלויי הוא מטעם רוב

ועכ"ז לסמוך ע"ז להאמין אשה גופה אף במוחזקת ודאי בא"א ויש עדים גמורים שהיא א"א לא נהירא לי כלל דראיות גדולות מוכיחות דבאשה גופה ודאי ל"מ מילתא דעבידא לגלויי ודלא כהגאון מטארניפאל וב"ד. חדא מלשון הש"ס מדאיבעי לן ביבמות (צ"ג וקט"ו וקי"ז) בע"א טעמא מאי אי משום דייקא אי משום מילתא דעבידא לגלויי ולא איבעי לן באשה גופא טעמא מאי אי משום מילתא דעבידא לגלויי אי משום דדייקא שפיר. ועוד דבאשה פשיטא לן דהוי משום דייק' דהרי אי משום מילתא דעבידא לגלויי מהני ע"א במלחמה ואשה גופא במלחמה ודאי ל"מ ובשלמא בקטטה י"ל דהחשש שאמרה שקר מחמת שנאה אבל במלחמ' אשה ל"מ ועד מבעי וע"כ מוכח מזה דאשה גופא ודאי לא מהימנא