בית יצחק אבן העזר חלק ב קצז

בסוף הספר אעתיק דרוש לש"ש שיש בו נ"מ לכמה דינים המבוארים בספר הזה

בעזה"י דרוש לשבת שובה תרנ"ו פה לבוב בסוגיא דר"ה כ"ב משנה דאב ובנו שראו את החדש ומשנה דאלו הן הפסולין

(א) לישב מה שפירש"י אלו הן הפסולין דכל הני פסולין דחשיב לפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון חשודין להיות מעידין שקר ע"י ממון ושוחד, דזה דוקא אליבא דרבא דס"ל בסנהדרין כ"ז מומר אוכל נבילות להכעיס כשר לעדות דל"ה רשע דחמס אבל לפ"מ דקיי"ל כאביי דאפי' אינו רשע דחמס ולא חשוד לשקר בשביל הנאת ממון פסול וה"ה פסולי עדות דרבנן לא פסולין משום משקרין בשביל הנאת ממון, עד כאן. ונ"ל דהנה הטורי אבן הקשה עוד אמה דקתני במשנה זה הכלל כל עדות שאין אשה כשרה לה אף אלו אין כשרין והרי משכחת עדות שאין האשה כשרה ופס"ע דרבנן כשרין. כגון שבאו שני עדים כשרין והעידו שפלוני הרג הנפש ובאו ב' עדים פסולין דרבנן להכחישם דמדאור' נאמנים ולא קטלינן וחכמים אין עוקרין דברי תורה בקום ועשה להרוג נפש. אבל נשים אין יכולין להכחיש נמצא דפ"ע דרבנן כשירין אף לעדות שאין האשה כשרה. ונראה לפמ"ש תוס' נזיר מ"ג דהיכא דיש טעם וסברא חכמים עוקרין דברי תורה אף בקום ועשה א"כ בפ"ע דרבנן דיש טעם שחשודין להעיד בשקר חכמים עוקרין אף בקום ועשה ואינם נאמנים אף להכחיש עדים. שהעידו להמית נפש

(ב) ובעיקר הדין נראה לכאורה שהדין עם הטורי אבן שפס"ע דרבנן נאמנים להכחיש שהרי הרשב"א כ' בשבועות דפס"ע דרבנן יש תועלת בעדותן שאם תפס המלוה בעדותן לא מפקינין מיני' ועיין שב שמעתתא ש' ז' פ"ג ומ"ש בספרי לא"ח סי' צ"ו אות ז' ה"ה וכש"כ דמהני עדותן להכחיש שהרי הנידון הוא מוחזק בעצמו. ואף דבדיני נפשות הולכין אחה"ר ולא בממון להוציא. א"כ אין ללמוד מדמהני תפיסה דאין הורגין מ"מ כבר כתבתי בספרי לא"ח סי' נ"ג אות ד' דהיכא דטוען ברי וקים לי בנפשאי אין הולכין אחה"ר אם לא ברוב שכבר הוחזק עיי"ש. ובזה יש לישב קו' תוס' סנהדרין ג' ע"ב איך יליף ק"ו ממון מנפשות, והרי ממונא חמיר מנפשות דא"ה בממון אחר הרוב, ועיין בספרי ליו"ד ח"ר סי' ח' אות ד' שהארכתי בענין זה. ולפמ"ש דאף בדיני נפשות אין הולכין אחה"ר בטענת ברי. ברובא דליתא קמן ל"ק קו' תוס' לפמ"ש תוס' כתובות ע"ו ד"ה על בעל החמור דאף בממון בעי טענת ברי עם הרוב ועיין בספרי לא"ח סי' ק"ח אות ח' ויבואר עוד לפנינו

(ג) אמנם מכל מקום נראה דפס"ע דרבנן אין נאמנים להכחיש הנה לכאורה יש קצת ראי' דנאמנים להכחיש דבב"ק ע"ד ע"ב אמרינן עדים שהוכחשו בנפש לוקין (פירש"י משום לא תענה אע"ג דלאו שאין בו מעשה הא מייתי בהדי' במס' מכות מלקות בעדים זוממין וקצ"ע דהרי בהכחשה ל"ה עדים זוממין ושמא ר"א יליף הכחשה מהזמה) ומקשה מה חזית דסמכת אהני. והקשה חתני הרב הגאון נ"י אבד"ק ראהטין. דהרי התוס' הקשו בב"ק ובב"ב דנהימני בתראי במיגו דאי הוה בעי הוה פסלו בגזלנותא ותירצו דבב' עדים ל"א מיגו והקשה בים התלמוד לשיטת הב"י דאפי' עד אחד המכחיש שנים בחקירות העדות בטל א"כ ליהייני לבתראי במיגו דהי' אומרים שאמת הדבר אך הי' מכחישין בחקירות דל"ש לומר דהוה מיגו בשנים דאפי' אם אחד מכחיש בחקירות העדות בטל. ותירץ דבדיני ממונות ל"ב דרישה וחקירה ול"ה מיגו דשמא הב"ד לא יחקרו. א"כ בהך דב"ק נאמנו בתראי במיגו דהי' מכחישים בחקירות דבד"נ ודאי בעי חקירה. ומה מקשה מה חזית ולכאורה י"ל דמיירי בפס"ע דרבנן דנאמנים להכחיש כמ"ש בטורי אבן ואין להם מגו שהי' אומרים כמו העדים הראשונים והי' מכחישים בחקירות דהרי להרוג נפש אין מקבלין עדותן דפס"מ נינהו ועל כן מקשה מה חזית. דמשמע לי' בכל עדות שהכחישו לוקין אף בפס"ע דרבנן. אך זה ליתא דבפס"ע דרבנן ודאי אין לוקין העדים הראשונים דדוקא לפטור מקבלין דבריהם ולא ללקות לראשונים. וע"כ לא מיירי בפס"ע דרבנן וזה אין להקשות על תוס' ב"ק ע"ב שהקשו נאמין לבתראי במיגו דפסלו בגזלנותא דהרי לטורי אבן דנאמנים להכחיש משום דחכמים לא עקרו בקום ועשה ולכאורה ה"ה בהכחשה דממון נאמנים דלא לוה. דמדאוריי' נאמנים ואם נוציא ממון עפ"י עדים הראשונים הוה קום ועשה. וחכמים לא עקרו בקום ועשה. ומה הקשה תוס' ודלמא מיירי בפס"ע דרבנן ואין להם מיגו דהרי לפסול לגזלנותא אין מקבלין עדותן כלל. דשפיר מקשה תוס' דשם ע"כ לא מיירי בפס"ע דרבנן דא"כ אמאי אמר ר"ה זו באה בפ"ע ומעידה וכו' והרי הם פס"ע דרבנן וע"כ לא מיירי בפס"ע. אמנם העיקר דאפי' בטורי אבן לא כ' כן רק להכחיש בדיני נפשות נאמנים משום דכתיב והצילו העדה אבל בדיני ממונות דהפקר ב"ד הפקר ומסקינין ביבמות צ' דחכמים עקרו מן התורה על כן בדיני ממונות מוציאין ממון, וכ"כ בט"א להדי' ולא משגחינין בהכחשת פס"ע דרבנן. רק בדיני נפשות אך לשי' הרשב"א דמהני תפיסה ע"כ דלא עקרו בקום ועשה אף בממון י"ל דה"ה דמהני הכחשתן אף בממון

(ד) ובזה אולי יש לישב קו' ישי"ע בסי' מ"ב באה"ע ס"ק ט' אהא דמקשה בקדושין ס"ה ע"ב בשנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה עמהם זה אומר זו אשתי וזה עבדי וזה חבילתי וזה אומר זו אשתי וכו' ואשה אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי צריכה ב' גיטין וגובה כתובתה מן החבילה, ומקשה אי דאית לי' סהדי לההוא ואית לי' סהדי להאי מי מצי אמרה אלו עבדי ופירש"י דתהוי מותר הכתובה שלה ושלהן מספק. ומה מקשה דילמא קידש כל אחד בפני עדים פסולין דרבנן דצריכה גט דמדאורייתא הוה קדושין ולענין ממון אין נאמנים ומ"ה מותר על הכתובה בספק והוא קו' גדולה. ונ"ל דמשמע לגמ' דהחבילה מוטל בספק במותר הכתובה עד שיבא אליהו כפירש"י ול"מ תפיסה ואס"ד דמקדש בעדים פסולים דרבנן נהי דלענין ממון לא מהימנא מ"מ תפיסה מהני כדברי הרשב"א. על כן שפיר מקשה, ועוד י"ל דהכי מקשה מי מצי אמרה אלו עבדי והרי הם תפוסין בעצמן ומהני עדות פסולין דרבנן. שיהני תפיסתן בעצמן

(ה) אמנם לדינא נלע"ד כיון דהרשב"א לא כ' כן רק לישב הקו' למ"ד משחק בקוביא חייב קרבן שבועה דקשי' לי והרי אין תועלת בעדותו ותירץ דמהני תפיסה אבל זה דוקא לר"פ