בית יצחק אבן העזר חלק ב קצה

בדברי הירושלמי פ' ד' אחין אי חליצה קנין אי חליצה פטור – בדין אם קריאה בזמן הזה דרבנן

סי' קי"ח באשה שזקיקה לחליצה והיא ילדה בן אחר מות בעלה ומת תוך ל' ולבעלה שני אחים אחד גדול נשוי והשני פנוי אם צריכה לחלוץ משני אחין גם מי עדיף הגדול או הקטן – בענין קשאמס"ל – בענין אם ספק הוה אינו ראוי - בישוב קו' הרשב"א בחידושי גיטין מ"ג אהא דמשני רבא ברייתא דונתן חצי קנס ליורשים וכו' ומשמע דס"ל לרבא בקידש ח"ע וחצי ב"ח ל"ה קדושין וביבמות מ"ה אמרינן דח"ע שבא על א"א הולד ממזר וע"כ צד חירות יש לו קדושין

סי' קי"ט באשה שנשאת לבעל ובעלה שבק לן חיים ויש לו אח בן ד' שנים והאשה ילדה בת שגמרו שערה וצפרני' וחי' י"ב ימים בבריאות ואח"כ מתה אם אפשר להתיר האשה בלי חליצה ויש כמה פרטים מה שאלה – בדין אם מה דחיישינן לנפל בלא שהה ל' יום באדם או ח' בבהמה הוא מה"ת או רק מדרבנן – ביאור ההוכחה של הט"א מר"ה ו' – בדין אם יש ס"ס ספק בן ט' ספק בן ז' – בדין אם בהמה ילדה לשבעה– ביאור דברי הדג"מ שכ' דחזקת שאינה זבוח עדיף מרוב. בדברי הגהות הב"ח יומא ס"ה שהק' על הגמ' שהק' בגמ' אפר ושעיר של יום הכפורים שנאבד ונשתייר לשנה אחרת לא יקרבו וכו' ומקשה אשעיר הוא גופה עברה שנתה והקשה בה' הב"ח נוקמא שנעשה בן ה' ביו"כ ולגבי בכור מונין משעה שנראה להרצאה – בדין דאפילו שלא נבדק בשעת לידה אם גמרו שערו וצפרניו רק אח"כ ראו מוציא עכ"פ מספק נפל – בדברי הת"ש סי' ט"ו ס"ק י"ג דאף בבהמה דחלה ונשחט תוך ז' איכא חשש דאורייתא דחיישינן לשיטת הרמב"ן דחלה ומת הוה כפיהק ומת – בישוב דברי הרי"ף שפוסק דספק בן ז' ספק בן ח' אין מלין בשבת וכן היא בהרא"ש והקש' הטור עליו משבת קל"ה דאמרינן דמהלינן ממ"נ – בפלוגתא דאין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה לר' אמי ולר' יוחנן סמוך לטבילתה בנדה ל"א ע"ב – בדברי מהרש"א נדה ח' ע"ב שכ' דאף יולדת לז' אין ניכר עוברה לשליש ימי' וצ"ע דבריו מסנהדרין ס"ט – בדין די"ל דאישתהו הולד ביאור דברי הגמ' יבמות ל"ז הא דרבינא משמי' דרבא אמר אשת כהן אינה חולצת וכו' אמר רבינא באורתא אמר רבא הכי אחת זו ואחת זו חולצת ובצפרא הדר בי' ור' משרשי' אמר יהא רעוא דתשרי תרבא – בדין אם אמרינן אין הולכין בממון אחה"ר לענין בכור

סימן קכ בא' שאמר לאשתו בינה לבין עצמו שלא תכנוס לבית גיסה ושלא תישן שם והיא עברה על זה והיתה ישנה שם אם יש לאסור אשתו עליו מטעם קינוי וסתירה – בדברי הרמב"ם ה' סוטה שפסק באם היא מודה שנסתרה אחר הקנוי אבדה כתובתה ודבריו צ"ע קצת אמאי אינה נאמנת שלא זינתה במגו שלא נסתרה: בישוב שיטת הש"ך, שכ' דאמרינן מגו דהעזה בממון וצ"ע א"כ תהא האשה נאמנת לומר לא נבעלה במיגו דלא נסתרה – בישוב קו' התו' במכות דף ט"ז ד"ה כגון שהדירה ברבים שפי' רש"י שמצא לה עון שאסורה לה והדירה והק' תוס' דא"כ אינו מצוה לקיימה – ביאור הסוגיא דמכות ט"ז – בדברי הירושלמי ריש סוטה דאמר שם השיבו לדברי ר"י ב"י א"כ אין לדבר סוף הכל ממנו לקנאות לה בינה לבינו ולהביא עדים ויש גרסה לקנאות לה בשנאה ופירשו שיבא להפסיד לה תמיד הכתובה וכו' ודבריו תמוה דאם באמת לא קינה לה תכחישו ותשבע ותטול הכתובה – עוד בדברי הירושלמי שם בעידי סתירה שנמצאו זוממין לוקין – ראי' לדברי הרמב"ם שכ' דבעד סוטה חייב ממון בהוזם ממכות ח' ע"ב – בישוב קו' תוס' כתובות דף ט"ז אהא דמקשה וכיון דרוב נשים בתולות נשאת כי ליכא עדים מ"ה אמאי לא הקשה בפי' לרב דלשמואל לק"מ דאין הולכין בממון אחה"ר

סי' קכ"א בישוב קושית על הא דאמרינן בשבועות ל"ב הכל מודים בעד סוטה והרי לא הפסידו אלא גורם לממון דמי יימר דמשתבעית ועוד שמא תשתה ותמות ולא יתלה לה זכות ולא יצטרך ליתן לה כתובה – בדברי הכ"מ פכ"א מעדות שכ' דמה"ט העדים משלמין כאשר זמם בשינו והדר עינו כיון דמהני תפיסה העבד מ"ה משלמין כאשר זמם ותמוהים דבריו מב"ק דף ע"ג שמוכיח הגמ' דהכחשה תחלת הזמה מתרי דאמרו שינו והדר עינו וכו'. בדברי הא"מ סי' צ' אות י"ח שכתב דהיכא דהפסידו דבר דלכתחלה אסור אין צריך לשלם – בישוב דברי הר"מ שפסק בפ"ב דבכורות דתקפו כהן א"מ שקשה עליו דהרי בב"מ אמר ר"ח לרבה תניא דמסייע דתקפו כהן מוציאין מידו וכו' – בדברי התוס' חולין ד' דהיכא דהזיק לחבירו דבר דלכתחלה אסור א"צ לשלם לו צ"ע מרש"י ר"פ החובל ד"ה וכמה היא יפה – בדברי רש"י בקדושין ס"ט גבי ר' שמלאי דיוכל להשיא עצה שימכור עצמו לע"ע שצ"ע הרי אסור למכור עצמו רק אם אין לו מה יאכל – בדברי הקצה"ח סי' ר"ץ שהוכיח דהיכא דאלו לא הי' מעיד העד הי' חבירו נשבע ונפטר ואלו הי' מעיד העד הי' חבירו חייב לשלם חייב העד קרבן שבועה וצ"ע דבריו מש"ס ב"ק צ"ח בשורף שטרו של חבירו וכו'

סי' קכב באחד שהי' מתאכסן בביתו אורח אחד שהוחזק בכשרות והצריך הבעה"ב לנסוע מביתו ואמר להאורח שלא ללין בביתו, כי אסור לו ללין גם אמר לאשתו למע"ה תראה שלא תתן רשות להאורח ללין בביתו וכשנסע מביתו ישן האורח בביתו ט"ז לילות ויש שם ב' חדרים בחדר הראשון ישנים הבנות ובחדר הב' ישנים בעה"ב ואשתו וילד קטן והאורח ישן בחדר הא' ויש פתח בין החדרים אך אין עשוי לנעילה אם מותר לדור עם אשתו אם אסורה עליו מצד קנוי וסתירה – בדברי הב"ח סי' קט"ו שהקשה על הרמב"ם דפוסק כריב"י דקינוי עפ"י עצמו ובפ"ב מסוטה פוסק דאין קינוי אלא בעדים וכו' ותי' דדוקא לאוסרה על בעלה חייש לדריב"י אבל כתובה לא מפסיד אלא בקינוי בב' עדים ודבריו תמוהים שהרי בהרמב"ם מוכח להיפך

סי' קכג דרוש בסוגי דר"ה דף כ"ט – בישוב דברי הטור בה' ר"ה דחצי עבד לעצמו אינו מוציא ובה' מגילה לא מביא דלעצמו אינו מוציא – בדברי התוס' חגיגה דף ד' ד"ה לא נצרכה אלא לחציו עבד ש"ח דשם שאני כיון שמת אינו עומד לשחרר שצ"ע מגיטין מ"ג – בישוב קו' הפ"ח בקונטרס מים חיים במה שנסתפק שם אי טריפה זכר מוליד והקשה דאם זכר מוליד למה משני מאי יורשים נפשי' והרי אפשר שעשאו טריפה ונשתחרר והי' לו בנים – בישוב דברי הרמב"ם פי"א מנזקי ממון שפסק המית מי שחצי' עבד נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ראוי ליטול וכו' ולעיל פסק דמעוכב גט שחרור אין לו קנס והרי הוא פסק במשנה אחרונה

סי' קכד דרוש בסוגיא די"ט של ר"ה שחל בשבת ר"ה כ"ט – ביאור הסוגיא שמא יעבירנו ד' אמות – בדברי התו' שהקשו אמאי לא קאמר שמא יוציא מרה"י לרה"ר – בדברי הת"כ ממשמע שנאמר ביוה"כ איני יודע שהוא בי' לחודש וכו' לומר לך תקיעה בי' לחודש דוחה שבת ואין תקיעה דוחה שבת אלא בב"ד ותמה הרמב"ן הרי תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה וכו'

סי' קכה בדבר השאלה שנפלה מהסוכה הסכך ביו"ט ראשון אם מותר להניח הסכך ע"י נכרי – ביאור הסוגיא בסוכה ל"ג – בענין דהכהנים הי' אוכלין שירי מנחות חוץ לסוכה דלא הי' רשאין לעשות סוכה בעזרה דהוה מוסיף על הבנין – בדברי הפנים יפות פ' שופטים שמייתי הילקוט ד"א אפי' בית אפי' סוכה וכו' – בדברי הראב"ד ספ"ו מה' עכו"ם שכ' בימות של עץ שעושין למלך בשעת הקהל לשעתה היתה ובס' סדר למשנה הקשה על תירץ הראב"ד מירושלמי פ"ק דמגילה ה"ד: