בית יצחק אבן העזר חלק ב קצד

בענין דבלא ראוה שנבעלה הנה הן הן עדי יחוד הוא מטעם רוב. פלפול בדברי המאירי שכ' דבאיסורין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד כיון שזכות הוא לו להפריש מן האיסור האיסור וקצת צ"ע דבריו מבכורות מ"א ובישוב קושית נוב"י סי' ע"ב שהקשה על שיטת המאירי מסנהדרין מ"א. ובדין אם במקום אונס מקבלין עדות שלא בפני' בעדות אשה בדברי הרשב"א ב"ק קי"ב. ובדין אם מהני עדות מיוחדת בשור הנסקל ואם מהני ידיעה בלא ראי'. פלפול בדין אם בבעילת איסור אמרינן א"א עושה בב"ז ובדברי הרדב"ז והרשב"א. ובדין אם באיסור דרבנן אמרינן דאאעבב"ז. פלפול בדברי רש"י חולין קל"ד שכ' דלענין חזקה יש חילוק בין איסור לאו לאיסור כרת. פלפול בספר דברי אמת סי' ו' בזה. פלפול במ"ל בפרשת דרכים בדרך מצותיך ח"ג שמפלפל בחללה שאכלה תרומה אי יש חיוב מיתה. ובדין דנהי דא"ח חלל חומש מ"מ חייב מיתה בידי שמים. בישוב ב' קו' מוח"ז רע"א סי' ק"ד שהק' על התו' קדושין י"ב וכתובות כ"ג שפי' אם הקלנו בשבוי' משום דליכא אלא איסור לאו ניקל בא"א דאיכא איסור מיתה שהקשה מב"ב קל"ה שאמרינן ג"כ הכי ושם מיירי לענין יבמה לשוק דליכא אלא איסור לאו עוד הקשה מתו' יומא נ"ה ע"ב

סי' קד פלפול בדברי נובי"ק אה"ע סי' ס"ט שכ' לישב דברי תוס' יבמות ל"ז ד"ה רוב שהקשה דמה מהני ג' חדשי' דלמה לא נקלט הזרע עד יום ג' ול"ה צ' יום וכו' והק' הנו"ב איך תתיבם לצ' יום דילמא היא מעוברת ותירץ דבן שלא נקלט הזרע עד אחר מיתתו לא מיקרי עובר וכו' ודבריו תמוה מאוד מכמה מקומות

סי' קה באחד שנתן חליצה ליבמתו והתפשרו בעסק העזבון והשלישה פטורין וכתובה להחזיר להחלוץ ואחר החליצה לקחה היבמה בערמה את הכתובה מהשליש וכעת רוצה החלוץ לבטל החליצה אם היא מותרת לשוק, בישוב דברי המישרים נתיב כ"ה שכ' כי כל מה שמתנה יותר מן הראוי אינו שום דבר אבל אם הותנה בדבר שראוי ליתן כגון יבמה שיש בידה ממון מהיבם אם יחזירו הרי החליצה חליצה ואם לאו אינו חליצה ודבריו תמוהים. בישוב קו' התוס' דף נ"ג דרבינא מסיק דלכ"ע יש תנאי בחליצה וזה דלא כהלכתא דחליצה מוטעת כשרה וכו'

סי' קו באחד שאינו רוצה לחלוץ ליבמתו רק בכפר שדר בו אי יאי למיעבד הכי ובכפר יש בית תפלה קבוע לשבתות ויו"ט. בישוב דברי המ"ל שהקשה על הרמב"ם דלא מביא בעגלה ערופה ובבן סורר דבעי דוקא עיר שיש בה זקנים. בדברי התו' סנהד' י"ד שכ' לחלק בין שנכתב זקני העיר משמע המיוחדים שבעיר ובין שנכתב בלא ה' משמע הדיוטות. בסוגי' דמכות ד' י' וטעות סופר בפנים ד' ו' וצ"ל ד' י'. פלפול אי החליצה הוי מצוה ג"כ לדידה

סי' קז באחד שמת בלא בנים ויש להנפטר ב' אחים הראוים לחלוץ והגדול נשוא אשה והשני הוא בחור, אמנם הוא אינו רוצה לחלוץ מטעם שיש לו פסידה והגדול רוצה לחלוץ אם נכון שהנשוי יחלוץ. בישוב דברי הרשב"א ריש יבמות במגרש והתנה ע"מ שלא תנשא לפלוני ונשאה לאחיו וכ' שאפי' עצמה חולצת דאיסור דבר אחר גרם לה שאינה מתיבמת וכו' ודבריו תמוהין מאוד

סי' קח באחד שמנעוריו הוא איטר יד ורגל שמניח תפלין בימין וכשהי' הולך עוקר כרעא שמאלא ברישי' אך שזה כערך חצי שנה נחלש בצדו השמאלית שקורין לעהמוגג וע"י כן יעקר כעת רגלו הימנית ברישי' וכשעוקר רגלו השמאלית מעמיד רגלו השמאלית להלן מרגל הימיני ולא בשאר אנשים שהם גילעהמט והוא גדול האחין אם טוב שהוא יחלוץ או אח השני שהוא ג"כ בא בשנים וראוי לחליצה ורוצה לחלוץ

סי' קט באשה שהיא שוטה ואין בה דעת צלולה, ואינה יודעת להבחין בשום דבר ובעלה שבק לן חיים בלא זש"ק ויש לבעלה אח אלמון שיש לו ד' ילדים והוא עני ורוצה לישא אשה ועדיין לא עבר ג' חדשים ממיתת אחיו אם מותר לישא אשה כי אין לו מי. שיטפל עם ילדיו

סי' קי באשה שהי' לה בעל שלא יכולה לדור עמו מחמת הטעם שאין לו גבורת אנשים ולא דרו ביחד בערך ב' שנים וחצי קודם מיתת בעלה ובעלה מת בלא זש"ק וששה חדשים קודם מיתת בעלה נתעברה האשה וצעק בעלה בשמעו כי נתעברה בזנות והאשה אמרה גם היא שנתעברה מאחד רק שאמרה שאנסה וספרה המעשה ותבעה את החייט בערכאות שאנסה והוא אומר שהי' בלא אונס ואח"כ ילדה האשה בן ונתנה אותו למניקה ומת הילד לאחר ל' והאשה נישאת לאיש בלא חליצה ולבעלה שמת יש לו אח ויש כאן ספק אם זקוקה לחליצה וכן יש ספק אם צריך בעלה השני לגרשה קודם החליצה. בישוב דברי הקרא דע"ד אשר לא צעקה בעיר ואם בשדה מצאה וגו' דהרי אין האשה חייבת מיתה עד שיותרו עדים והוא קיבלה התראה וכן קשה על סיפא דקרא. בישוב דברי התרגום יונתן שכ' ולעולמתא לא תעבדון מדעם אלהין גברא יפטרינה מיני' בגיטא ופ"י בכתובות נ"א תמה עליו. ביאור דברי הראב"ד דס"ל סוטה ודאי ג"כ צריכה חליצה דהרי בגמ' יבמות מבואר להדי' דא"צ חליצה מדמקשה ר' אשי ממשנה דסוטה דחולצת ולא מתיבמת. בדברי התו' יבמות דף ג' אהא דאמרינן לרב דל"ח במשנה צרת סוטה משום דאינה בצרת צרתה והרי משכחת שנישאת צרתה לאחיו השני ובדברי המ"ל פ"ו מיבום. בדין אם צריך לגרשה קודם חליצה שיהי' עולה ליבום או א"צ לגרשה. בדברי התוס' יבמות ט"ז ד"ה בני צרות דמ"ח קדושין אין מפקיעין הזיקה מדכתיב לא תהי' וכ'. פלפול בדברי תשו' הר"ן סי' ס"ג דאם אשה סברה שגט כשר ונתקדשה ונמצא גט פסול אם הוא ספק פסול צריכה גט משניהם ול"א דהוה מקח טעות בישוב קו' תוס' יבמות ט"ז ד"ה בני צרות שהקשה לשמואל דמספקא לי' אי קדושין תופסין ביבמה לשוק א"כ פשיטא דכשרה דמיד שקדשה פקע זיקה. פלפול בדברי הירושלמי שהביאו התו' יבמות שהק' והרי משכחת שש עשרה לר"א במגרש חוץ מפלוני ונשאת אחיו ותירץ תמן התורה אסרה עלי' ברם הכא הוא אסרה עליו – בדברי ז' הת"ש סי' ט"ו שכתב דבחלה ומת והוה ס' דאורייתא ומה שפסק המחבר בס' קס"ד דצריכה חליצה מדרבנן משום דהמחבר פסק כהרמב"ם שס"ל ספק דאורייתא אסור מדרבנן ודבריו תמוהים דהמחבר לא יסתום כדעת הרמב"ם נגד דעת הרשב"א והר"ן ושאר פוסקים דספקא דאורייתא אסור מדאורייתא. בענין אם מדרבנן אמרי' שוי' אנפשי' חד"א – ביאור דברי הב"ש סי' קנ"ב סעי' י"ב בדין שצריכה גט ל"ש לומר שוי' אנפשי' חד"א

סי' קי"א ביאור דברי הש"ס דמגילה י"ח ע"ב (וטעות סופר בפנים י"ב וצ"ל י"ח) א"ר יוסף נקוט דרב ביבי בידך דשמואל הוא דחייש ליחודא דתנן שומרת יבם שקידש אחי' את אחותה משום ר"י בן בתירה אמרו, אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה אמר שמואל הלכה כריב"ב וכו' – ביאור דברי הגמ' דפסחים ס"ו הלכה זו נתעלמה מבני בתירה פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת

סי' קי"ב ביבמה שנפלה לפני ב' אחים והאחד גדול בשנים אך שהוא נשוי והב' פנוי אך שעוד לא נמלאו לו ימים מועטים משנת י"ג והאח הגדול אינו רוצה לחלוץ אם יכול לומר להאשה שתמתין עד שיחלוץ לה אחיו הקטן הפנוי מאשה – בענין דאף אם בודאי יעשה אח"כ מצוה מן המובחר מ"מ שהוי' מצוה לא משהינין – בישוב דברי הב"י או"ח סי' י"א שכ' על ר' ירוחם שכ' דהא דשרי כלאים בציצית דוקא כשאינו מוציא ממינו אבל כשמוציא ממינו לא דחי וכ' הב"י ואינו נ"ל אלא אע"ג שאינו מצוי לו אולי הי' מצוי לו ודבריו תמוהים משבת קל"ג – בדין אם חזקה דרבא מהני אף לקולא – בדין חליצה פסולה אם צריכה חיזור על כל האחין – בישוב דברי הרמב"ם שפוסק פ"א מתרומות דבאומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתה אסורה לאכול בתרומה מיד שמא ימות ובפ"ד מסוכה פוסק דמותר לעשות דופן מבע"ח ול"ח למיתה

סי' קי"ג באחד שלא הי' לו בנים ושבק לן חיים ואשתו נשאת בחזקת שלא הי' אחים ואח"כ יצא קול שנשאת באיסור ונתברר הדבר שהי' לבעלה אח אבל מת זה כמה שנים אולם איש אחד אמר בפני אנשים שיש לבעלה עוד אח אחד שוב בא לב"ד ואמר שטעה והעיד בב"ד עד אחד ששמע מבעל האשה שיש לו אח ושמו בעריש ואח"כ אמר בזמן אחר שהוא אינו בחיים והנה הבירור שר' בעריש מת הי' עפ"י רב בכתב אך לא הי' מב"ד של שלשה עוד העיד אחד שבעל אמר לו שאחיו כבר מת – בדברי הריב"ש סי' מ"ז ובקצה"ח סי' רפ"ד שכ' דכל מלתא דלא רמי' עלי' דאינש ואמר דרך שיחה ל"ש מיגו ודבריו קצת צריך לעיין מב"ב קל"ד מהא דא"ר יצחק בר' יוסף בעל שאמר גרשתי את אשתי א"נ וכו'. בדברי הרמב"ן והרשב"א שכתבו דהטעם דהבעל אינו נאמן כעד א' משום דבבעל ל"ש דייקא ובדברי המהרש"א קדושין על התוס' ס"ד ע"ב סד"ה רבי בדברי הפנ"י דנהי דעד לא מ' נגד חזקה מ"מ משוה ספק דאורייתא – בדברי הירושלמי קדושין פ"ג ה"ה אהא דנאמן לומר יש לו בנים משום שבידו לגרש הגע עצמך שהי' כהן וקצת צ"ע הא גם כהן מצי לגרש על תנאי – בדברי הנתיבות סי' ל"ו שכתב דאף דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן, ומותרת להנשא מ"מ אינו נאמן לחייב מיתה את הבא עלי'

סי' קיד אשה שנתגרשה מבעלה וקיבלה גט ע"י שליח ואח"כ נודע שבעלה מת ואין ידוע אם מת קודם שקיבלה הגט או אח"כ והאשה זקוקה ליבם

סי' קט"ו באחד שבל"ח והוא נחלה ר"ל תיכף אחר הנשואין ולא קרב אלי' כלל ואשתו זקוקה ליבום ולו שני אחים האחד גדול וחולה מסוכן והשני עולל, קטן ויונק שדי אמו והתירו הב"ד לחלוץ בתוך ג"ח ממיתת הבעל ואח"כ מת החלוץ אם האשה מותרת להנשא ביאור בדברי הירושלמי פ"ד דיבמות חלץ בתוך ג"ח מהו שתה' צריכה חליצה אחרת לאחר ג"ח שמעינהו מן הדא קטנה שחלצה תחליץ משתגדל וכו' – בדברי התו' ריש פ' החולץ ד"ה ונמצאת ובישוב קו' מוח"ז הגאון רע"א על התו' הנ"ל דל"ת אי מאי הקשה ר"ל לר"י אמאי לא קתני א"צ חליצה מן האחין ומה ק' והרי בחלץ תוך ג"ח גם לר"י צריכה חליצה מדרבנן – בישוב קו' תוס' ב"מ מ"ח ד"ה נתנה ובכורות י"ג דרבא אמר ביבמות ה הילכתא בהני תלת והרי ס"ל כר"ל ג"כ דמעות אין קונות ולא חשיב לה – ביאור דברי התוספתא פ"ו דיבמות דאמר ר' יוסי ג"ח כל שאינה עולה ליבום ומעשה ברופא א' שהלך למד"ה וכו' משום ר"א בר צדוק אמדו תחליץ וכו' וחכ"א כשם שאינה עולה ליבום כך אינו עולה לחליצה – ובדין אי אמרינן בדרבנן כל שא"ר לבילה. ביאור דברי הירושלמי פ' ד' אחין דחליצה הוה קנין

סי' קטז בדברי הירושלמי סוף פ"ב מסוטה מעיני אישה פרט לסומא היא

סי' קיז באשה שנפלה לפני יבם חרש שאינו שומע ואינו מדבר ויש לו אשה ובנים ומדברים עמו ברמיזה ומתפלל מתוך הסידור בחיתוך אותיות בלשון קטוע ויש ספק אם שומע בשעה שמדברים בקול רם והוא בדעת קלישתא ויש כאן מקום עיגון גדול. בדין אם חרש שאינו שומע ואינו מדבר יכול לחלוץ אם אחרים מלמדים אותו – בישוב דברי הרמב"ן שכ' דהיכא דל"מ שליח ל"מ כונת הגדול עומד ע"ג ודבריו תמוהים דהרי בטבילה אמרינן בחולין ל"א אי דאנסא חברתא וטבלה כונה דחברתה כונה מעליותא ובטבילה ל"מ שליח – בדברי רש"י במשנה החרש שחלץ חליצתו פסולה לפטרה במקום אח כשר והתויו"ט תמה והלא אף אם אין אח אלא הוא פסול. ביאור דברי הגמ' יבמות ק"ד דפסול חליצת החרש משום שאינו יכול לומר ומשמע דפסול ופוסל ובתוספתא מבואר דלאו כלום הוא –