בית יצחק אבן העזר חלק ב קפח

סימן א' בענין אם אומן קונה בשבח כלי בע"כ של אומן בענין אם האשה קונה הגט בע"כ בדין כתב גט על איסור הנאה איך יכולה לקנות בדין אם בקנין דרבנן האשה מתגרשת בע"כ וכן בעבד

הג"ה בפנים פלפלתי בדברי קצה"ח ואב"מ אי האשה קונה הגט בע"כ או לא בעינן רק ונתן בידה והנה בתורת גיטין סי' קל"ט סעיף ט"ו כתב דהאשה קונה בהגבהה ומ"ה בעינן שתגביה ג' טפחים מן הקרקע ואם לא תגביה ג"ט קונה מתורת יד ובעי שיהי' כל הגט בידה כמו בחצר שבעי שיהי' כל הגט בחצירה, וכ"כ מוח"ז הגאון רע"א סי' רפ"ב אות כ"ג אמנם בלולב דכתיב ולקחתם ובעי שיקח בידו ומוכח מגמ' דא"צ להגביה רק טפח דהרי מקשה בדף מ"ב בסוכה אהא דאמרינן דאם הוציא בשבת הלולב וכבר יצא בו חייב דל"ה טועה בדבר מצוה ומקשה והא מדאגבי' נפיק בי' ומה קושיא והא בשעת עקירה הוה טועה בדבר מצוה ופטור וע"כ צ"ל דיצא בהגבהת טפח ועקירה ל"ה רק בהגבהה ג' טפחים כמבואר בתוס' כתובות ל"א וכ"כ במ"י בשם איגרא רמה. והרי הלולב א"א ליטול כולו ביד ומ"מ מקרי לקיחה ביד וה"ה בגט אך אין ראי' מלולב דשם מיירי בלולב שלו וא"צ קנין משא"כ בגט

עוד יש לחלק דבלולב לא כתיב ולקחתם ביד כמ"ש המג"א סי' תרנ"א ס"ק י' דמה"ט מהני שיטול בזרוע ומ"ה מהני אף שנשתייר חוץ מידו. ועוד י"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר, ועיין בספרי חיו"ד ח"ב סי' כ"ב סוף אות י' שכתב חתני הרה"ג נ"י דאם בולט למעלה מידו נגד אויר ידו ודאי קונה וכ"כ בנתיבות סי' רצ"ח על כן אין ראי' מלולב ועיי"ש שכ' דאם הרוב בידה מהני וצ"ע בזה

שאלה להרב המאה"ג החריף ובקי זך הרעיון כש"ת מ' בנימן גאללער נ"י האבד"ק קריפטש יע"א

(א) ששאלת לשי' הר"ן הובא בב"ש סי' קכ"ד דאם כ' גט על איסור הנאה העומד לשריפה פסול בכתב בדיו של איסור הנאה העומד לשריפה אם כשר הגט לכאורה אין כאן ספק דדיו הוה משקה ומשקה בקבורה כדאיתא בסוף תמורה דשאינו ראוי לשריפה בקבורה ועיין מ"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' י"ב אות ג' מ"מ י"ל דבנתיבש הדיו טעון שריפה ואז אמרינן כל העומד לשרוף והנה הביא דברי הפמ"ג בא"ח במשבצות סי' ל"ב ס"ק כ"ז שכ' דבדיו אין שייך לומר בלא"ה כל העומד לשרוף דא"ז כ"א צבע שחור ותמה עליו דהרי בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלוק כדאיתא פ"ג דערלה ובב"ק ק"א וה"ה צבע שחור אמאי ל"א כל העומד. ולישב דברי הפמ"ג נ"ל דבב"ק מייתי מהך משנה דחזיתא מלתא היא ומשני רבא הנאה הנראה לעינים אסרה תורה דתניא ערלים לא יאכל וכו' ובגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק דכתיב תהי' וכתב בתשו' הר"ן סי' ע' דבשאר איסורי הנאה לא ידלק דדוקא בערלה ושביעית ידלק א"כ דהפמ"ג קאי אכלאי הכרם כמ"ש שם דעפצים דערלה אין אסורות רק אילן מאכל ובכלאי הכרם חזיתא לאו מלתא וע' בתשובת הר"ן שם שכ' דר' יוחנן דנדה ס"ב דלא סבר מקולי רביעית שנו כאן ע"כ ס"ל חזיתא לאו מלתא ע"כ אין לתמוה על הפמ"ג וע' בקצה"ח סי' ש"ו על תשו' הרא"ש וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' מ"ב, והנה מה שכ' בדיו של איסור הנאה דבעוד הדיו לח הוה משקה והוא בקבורה דל"ש כתותי מכתת כמ"ש לעיל רק דלאחר כתיבה נתיבש ואז הנייר עומד לשרוף והוה כב' וג' ספרים ולדעת מהרא"ש הובא בפ"ח סי' קכ"ה דלאחר כתיבה לא איכפת לן בב' ספרים רק בשעת כתיבה משא"כ כאן ועיין בספרי לא"ח סי' ק"ד סוף אות י"א מיהו כל העומד לשרוף ל"ה מטעם ב' ספרים או כתותי מכתת רק דהוה כמאן דליתא

ב) וכת"ה הקשה על הר"ן שכ' כתבו על איסורי הנאה כשר דל"א כתיתי מכתת אלא במידי דבעי שיעור והרי הוה כב' וג' ספרים אם היא כתית. ולכאורה י"ל דדיו ל"ה איסור הנאה והדיו מחברן ואף דל"מ דיבוק לאחר כתיבה כמ"ש הב"ש סי' ק"ל ס"ק ח' בשם תוס' כאן דבאמת לע"ע הוא מחובר רק דעומד לכתות וככתות דמי מהני דיבוק כשנתיבש הדיו אמנם מפשטת לשון הר"ן משמע דדבר שא"צ שיעור ל"א ככתות דמי ול"ה ב' ספרים כלל והכי מוכח בכהנים שפיגלו גיטין נ"ד דאמרינן דף נ"ג דמזידין חייבין מפני תיקון העולם למ"ד היזק שא"נ לש"ה דאומר הרי שלך לפניך והקשיתי בספרי ליו"ד ח"א סי' י"ב אות ג' הרי מדינא צריך לשלם דאין לומר הרי שלך לפניך כיון דכתותי מכתת שיעורי' והוה שינוי ואיך יאמר הש"ל. אמנם להר"ן דהיכא דא"צ לשיעור ל"א כתותי מיכתת ל"ק כנ"ל אך דקשיא דהרי פיגול בשריפה ולר"ש דכל העומד לשרוף כשרוף דמי אפי' היכא דא"צ שיעור א"כ אמאי תני מפני תיקון העולם והרי מדינא חייב וצ"ל דברייתא דתני מפני תיקון העולם ארישא דלא כר"ש דכל העומד לשרוף דלר"ש קאי מפני תיקון העולם אסיפא אף למ"ד לש"ה. ובזה מיושב מה שהקשיתי בספרי שם סי' י"ב אות ו' על ז' הת"ש סימן ח"י אות כ"ד דשליח ושומר חייב אף בהיזק שא"נ וע' מ"ל פ"ג דגזילה שכ' ג"כ כן וע' בס' ליו"ד ח"ב סי' ק"ד אות ה' מ"ש בזה א"כ בכהנים שפיגלו במקדש דהוה שליח ושומר חייב אף בהיזק שא"נ ואמאי אמרינן מזידין חייבין מפני תיקון העולם והלא מדינא חייב אך הקדש נתמעט מדין שומרין אך לר"ש דקדשים שחייב באחריותן יש לו דין שומר אמאי לר"ש אין חייב רק מפני תיקון העולם עיי"ש להנ"ל ניחא דלר"ש דס"ל כל העומד לשרוף אף למ"ד לש"ה מפני תיקון העולם בלא"ה קאי אשוגגין פטורין כדכתיבנא ודוק היטב

(ג) והנה כ"ת הביא דברי ברית אברהם בא"ח סי' כ"ו דבכותב גט על נייר הפקר שלא זכה לדברי הקנטרסים הובא בב"י סי' ק"כ הגט כשר כיון דהוא אינו של אחרים ולדברי הב"י הגט פסול כיון שאינו שלו. הובא בפ"ת ר"ס ק"כ, וזה לא נהירא שיסבור כן בעל הקנטרסים דכיון דכתיב ואקח את ספר המקנה ודרשינן בב"ב ק"ס זה פשוט בעי שיהי' משלו וכן מדכתיב ונתן ע"כ בעי שיהי' שלו כמו כל נתינות ובעל הקנטרסים קמ"ל דאם גזל פסול דס"ד דגזלן יש לו קנין להתחייב באונסין ויש לו גורם לממון לר"ש קמ"ל דמ"מ ל"ה שלו וכש"כ הפקר. איברא דקשיא אהך דאמר רבא נדרים ל"ד ככר של הפקר ואמר ככר זה הקדש מעל וכ' הר"ן דלא זכה זה רק דיהי' כמגביה מציאה לחבירו וה"ה להקדש ואיך מקדיש דבר הפקר. אך שם היה כאומר חצירו יזכה להקדש דחצירו קונה להקדש: ולהרא"ש שפי' דלא הי' בד' אמותיו רק הואיל ומצי לזכות ואיך מהני ההקדש דאינו שלו, רק מיירי שאמר כשאזכה בככר זה יהי' הקדש ול"ה דבר שלב"ל הואיל ובידו לזכות כמ"ש הרא"ש. אבל הפקר אינו יכול להקדיש. ובזה מיושב דל"ק על הרא"ש מירוש' פיאה פ"ד דמקשה על קרא ואני בעניי הבינותי אי בתוך ד' אמות עשיר הוא או בחוץ לד' אמות איך מקדיש דשא"ש ועיין בגליון ירושלמי ובקומץ מנחה סי' תקמ"ה להנ"ל ל"ק על הרא"ש דאי דלא אמר לכשאזכה ל"מ הקדש ואי באמר כשאזכה הרי אז עשיר הוא, וע' תשו' בית אפרים חיו"ד סי' ס"ו מה שכ' על הקו' מחולין קל"ט ומ"ש בספרי חא"ח סי' ס"א אות ג' איברא די"ל הואיל ומצי לזכות בו לא גרע מגל"מ כמ"ש הטו"ז ססי' תמ"א ולר"ש דגורם לממון כממון דמי הוה לדידיה ככיס מלא מעות וחייב כפל אף בהקדש וה"ה לכאורה דיכול להקדיש ועמ"ש בחא"ח סי' כ"ה אות ז', מ"מ אין מגרש בגט הפקר משום גורם לממון כמו שאינו יוצא באתרוג ולולב הגזול דהוה אינו שלו אף דהוא גורם לממון. ואין להאריך בפרט זה ומה שהקשה אמאי גט שכתבו על איסורי הנאה כשר כבר כתבתי בספרי לאה"ע ח"ב סי' א'

(ד) ולכאורה יש ראיה דאיסור הנאה ל"ל בעלים מדגנבה רחל התרפים ואיך עברה על גניבה דהיא בכלל ז' מצות וע"כ איסור הנאה ל"ל בעלים והוה הפקר ולא עברה אך נראה דב"נ אינו מצווה רק שלא לעבוד ע"ז ולא שלא להנות מע"ז וכ"כ במנ"ח סוף מצוה תכ"ח על כן א"א לתרץ כן. והא דאמר יעקב אבינו הסירו את אלהי הנכר ויטמון יעקב היינו כאשר הלך לארץ כנען, כי בארץ כנען היו נוהגים בכל המצות כמ"ש הרמב"ן ובתשובה כתבתי (לעיל ח"א סי' ט"ז אות ד') דהצלת עבירה הוא כעושה מצוה מ"ה העלימה רחל התרפים להציל אבי' מעובד ע"ז ואף דהיכא דפשע אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך כמ"ש תוס' שבת ד' וע' מג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט אולי מותר לעבור איסור זוטא כדי שלא יעבור חבירו פעמים הרבה ואולי חשבוה לאונס דלא ידעה מהאיסור וע' במ"ל פ"ג דתרומות שכ' דהא דאמרינן עירובין ל"ב ניחא לי' לחבר דליעבד איסור זוטא שלא יעבור חבירו דוקא באיסור דרבנן עיי"ש מדברי מג"א מבואר להיפך וע"ז ודאי חמור מאיסור גניבה וקצ"ע בדברי המ"ל הנ"ל שכ' דדין איסור לתרום שלא מן המוקף דרבנן דבאיסורי תורה ל"ש לומר הכי (היינו לחלק בין איסורא זוטא לאיסורא רבה) כדאמרינן בעלמא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת דסוף סוף עבר אמימרא דרחמנא וצ"ע דהמ"ל גופי' כ' בפ"א מיו"ט סוף אות י"ז דל"א מה לי איסור לאו וכו' רק באיסור לאוין שחייבין עליהם מלקות א"כ באיסור לתרום שלא מן המוקף דאין חייב מלקות הו"ל איסור זוטא ואף שבתרומות היא מדברי הגהות מ"ל מ"מ קצת צ"ע, וע' בספרי חיו"ד ח"ר סי' מ"א שהארכתי בדברי המ"ל ה' יו"ט

(ה) ודרך אגב אמינא במה שכותב אות אחת בשבת פטור אמאי אינו חייב משום צובע וכמדומה לי שהערני רב גדול ואין לומר דלא ניחא לי' בצביעה כדאמרינן בשבת ע"ה צובע במה ניחא לי' דשם בשוחט בהמה אם לא ניחא לי' הוה כצובע בדבר שאין דרכו לצבוע כמ"ש בספר תוס' שבת סי' ש"כ משא"כ בנייר ושמא מיירי שאין בו שיעור צביעה דבעי שיצבע חוט שארכו ד' טפחים. והנה מה שאמרו בגמ' דשבת צובע מה ניחא לי', והקשו דהרי רב ס"ל משאצל"ג חייב וכ' בתוס' שבת סי' ש"כ דאף לר"י פטור בלא ניחא לי' נ"ל ראי' משבת צ"ז ע"ב דמקשה לר"י דחייב שתים בזרק מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה ומה בכך דלא קבעי לה והרי לר"י לא בעי ניחא לי' וע"כ אף לר"י פטור בלא ניחא לי' אף ברה"ר. ולפמ"ש בספרי לא"ח סי' מ' סוף אות ז' דאף אם דשא"מ חייב היכא דמכוין למלאכה אחרת פטור אף לר"י ניחא ג"כ הך דכותב אות אחת דאינו חייב משום צובע אמנם יש לעיין בדבר

סי' ב' שאלה בדין עתים חלומה ועתים שוטה ועתה נתרפאת אם יכול לגרשה, בדין אם אזלינן בתר רוב ימי' בענין הפלגות שוות, בדין אם מחמת פחד או מרה שחורה יש לה דין שוטה, בענין אי בעי שתעשה השטות ב' פעמים בענין אי אמרינן הואיל ואשתני אשתני בבכורות מ"ב

סי' ג' שאלה באשה שמעולם דעתה קלושה ואינה מבינה אם סך כ"ה ר"כ יותר מט"ו וישבה בכפר גלמודה אם יכולה להתגרש בענין אינה יודעת לשמור עצמה מהפקר אם יכולה להתקדש, בדברי הפרמ"ג פתיחה כוללת בשוטה שבא על א"א אם הולד ממזר שדבריו תמוהים ממשנה מפורשת, בדברי רש"י ריש פ' חרש ד"ה כשם, בדברי הפ"י שכתב ליישב קושית תוס' גיטין מ"ד ע"ב דלרש"י דקטנה אף ע"י אבי' לא מתגרשת א"כ לא תתקדש ג"כ, בדין דאיסור דרבנן לא נדחת מפני עשה שלא בעידנא, בדבר המהרש"א גיטין ד' ע"ד בתוס' ד"ה אשם תלוי, בקושית הגאון מוה' ליבוש אהא דנשים לא ישחטו לכתחלה שהקשה מקרא מפורש בבעלת אוב

סי' ד' ע"ד איש שנראה בו עצבות ופתיות וירא מחיצונים ואומר בכל פעם בשכמל"ו אם מותר לגרש אשתו, מפלפל בסוגיא דחגיגה ובפלוגתא אי פלגא נזקא קנסא או ממונא, בענין החילוק בין עושה מעשה שמות או מדבר דברים של שמות

סי' ה' בדין עתים חלומה ועתים שוטה אם מתגרשת, בענין אם נתחזקה בג' פעמים אם מהני החזקה למפרע, בדין היכא שבדיעבד מותר אם גזרינן לכתחלה משום לא פלוג

סימן ו' באחד שגירש את אשתו ויצא עליו שם שהוא שוטה ונגבה עליו עדות מהאנשים המכירים אותו וע"פ עדותם נודע להב"ד שמעולם לא נמצא בו שום מעשה של שטות רק לפעמים הי' מדבר דברי שטות אם מותרת האשה להנשא בגט זה, בדברי הסמ"ע סי' ל"ה, ובדברי הת"ש ס"ק נ"א, בסוגיא דבכורות מ"ב, ובענין אם עדות המכחישים בעי עשאאי"ל, בענין לא ראינו אינו ראיה, ביושב קושית הוב"י ביבמות דאמרינן שם לר"א דמספק ליה בחרש אם הוא עתים חלים גרושי ל"מ מגרש ויגרש מס"ס

סימן ז' באחד שגירש את אשתו בע"כ ע"י שליח, בענין אין שלד"ע

סי' ח' בגט שנכתב שם אבי המגורשת שמואל זאב דמתקרי שמואל וואלף והוא לא נקרא מעולם שמואל וואלף אך וואלף לבד והאשה עשתה זאת בכוונה בשאט נפש ועתה אינה רוצית לקבל ג"פ והבעל לא קיים מצות פו"ר אם מותר לישא אשה על אשתו, בענין חרשת שזינתה אם נאסרה על בעלה הואיל דהוי נשואין דרבנן, בענין חזקה שליח עושה שליחותו, ביושב קו' התוס' עירובין ל"ב וביאר התוס' חגיגה כ"א

הג"ה בפנים כתבתי דהיכי דהוה מצוה ל"ה דשיל"מ מה שיכול להמתין. הנה קשיא לי בהא דאמר רב אשי ביצה ד' לעולם ספק יו"ט ספק חול הו"ל דשיל"מ, והלא סעודת יו"ט הוא מצוה ובמצוה ל"ש דשיל"מ דעד שתאכלנה היום תאכלנה למחר דהרי הוא רוצה לעשות מצוה היום), וכבר כתבתי בספרי לא"ח סי' נ"ד אות ז' דמה"ט בספק עירוב ל"ה דשיל"מ דאין מערבין אלא לדבר מצוה ושהוי מצוה לא משהינן א"כ איך היה דשיל"מ