בית יצחק אבן העזר חלק ב קפו

כשם שיו"כ מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת ומנין שיו"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגומר, הכונה כשם שיו"כ מכפר עם התשובה כמ"ש לפני ד' תטהרו הכונ' טרם שיכפר ד' תטהרו עצמיכם. כך מיתת צדיקים מכפרת כשעושין תשובה וכמו שאמר אליהו לאלישע אל שאלת יהי נא פי שנים ברוחך אלי. אם תראה אותו לוקח מאתך הכונ' שתראה שאתה גרמת מיתת הצדיק והפרדו אז יכופר עונך. ובזה יהי' לך פי שנים וע"ז אמרו שרפי הקודש השיבינו ד' אליך ונשובה שמיתת צדיקים מעוררת התשובה מכיון שכ"א אומר בחטאו מת. וי"א ברוך שכמל"ו. הכונה שגם עולי הים לא השיגו הדמות רק השיגו כבוד מלכותו אבל הדמות מהשגה עליונה גם הם לא הכירו כמו שאמר יעקב אבינו כשנסתמה ממנו השכינה. אמר בשכמל"ו

(ז) אחב"י אתם תבינו הדבר לאשורו כי נחוץ לעשות תשובה בהספדו משל אדם גדול הצדיק המפורסם הנאסף בעונותינו הרבים כמאמר דוד המלך ע"ה על אבנר ידיך לא אסורות ורגלך לא לנחושתים הוגשו שבכחו הי' לעשות צדקה ומשפט המאריכים ימיו ושנותיו של אדם. אך כנפול לפני בני עולה נפלת. וככה נאסף צדיק זה בעונינו

על שלשה דברים העולם עומד אמר שמעון הצדיק על התורה וכו'. וכן הי' השר הצדיק ה"ר שמעון וואלף ז"ל עוסק בתורה וקבע עתים לתורה עד זקנה ושיבה והתורה הקדושה נותנת חיים ללומדי' מגינה ומצלה ואמרו במדרש רבה (שמות פ' כ"ח) וידבר אלקים את כל הדברים האלה בטכסיס של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל למה כך בשביל שאמרו נעשה ונשמע. ויש לפרש דהנה המהר"ל מפראג העיר על מה שכפה הקב"ה הר כגיגית לישראל. וכתב דישראל אין להם חיות רק בהתורה ואין להם מציאת רק כשמקיימין התורה כמ"ש חז"ל כתובות דף ס"ו אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטין בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום הקב"ה מסרן ביד אומה שפלה. והכונה אשריכם ישראל שאין לכם מציאות רק בתורה וזולת התורה אתם כאפס ואין. וכיון שהתורה היא חיותן ההכרח לכוף אותם,. כי הנה אם אדם יבלום פיו ולא יאכל מעדנים אין לכוף אותו אולם אם לא ירצה לאכול לחם ומים ויש חשש שתצא חיותו ההכרח לפתוח פיו בע"כ להשביעו ויען כי התורה לישראל היא עצם החיות לכן כפה הקב"ה על ישראל הר כגיגית, ע"כ אמרו ישראל נעשה ונשמע, כי מי שהברירה בידו אומר אשמע ואם ייטב בעיני אעשה, אמנם מי שההכרח לו לעשות אומר אעשה ואשמע וישראל שהבינו שהתורה היא חיותם אמרו נעשה קודם לנשמע, ואמרו חז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר עושי דברו לשמוע בקול דברו, הכונה דמלאכי השרת מוכרחין במעשיהן ללכת לכל מקום ששולחין אותם, ע"כ נאמר עליהם עושי דברו לשמוע בקול דברו, וישראל שהבינו שהתורה היא חיותן אמרו לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, והנה בתורה ומצות יש ב' בחינות האחת היא שנעשה מצותיו כפקודת מלך נגיד ומצוה, כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את מצות ד' כאשר ציונו, והשני' היא בחינת יועץ ורופא כמה שנאמר אם שמוע תשמע והאזנת למצותיו וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו' כי אני ד' רופאיך, וההפרש הוא שהרופא מיעץ את החולה לקחת מזור אבל אין כופה אותו אולם המלך מפקד ומצוה. והנה במרה שהי' קודם מתן תורה אמר הקב"ה כי אני ד' רופאיך בתור יועץ אולם בקבלת התורה שבאו לכלל דעת שהתורה חיותינו אמרו נעשה ונשמע, וזה דברי המדרש וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור ודיבור היא קשה ואלקים דין, אמרו בתכסיס של מלכים נהג הקב"ה רצונו לקיים מצותיו בבחינת גוזר ופוקד למה כך בזכות שהקדימו נעשה לנשמע וגילו דעתם שעיקר חיותם היא התורה, וע"ז אמרו חביב עלי ת"ת שלכם יותר מכל קרבנות שבתורה כי הוא חייך ואורך ימיך

(ח) והנה בעבודה שהיא התפלה כמ"ש חז"ל איזה עבודה שבלב הוא התפלה והעולם עומד על התפלה כמ"ש בעקידה פ' צו שהמתפלל מורה שהוא מאמין במציאת ד' יכלתו והשגחתו, ומזה יתעורר ליראת ד' ולאהבה ולדבקה בו, וכזה יתפאר הצדיק הנכבד השר אשר התפלל בציבור בכל יום ערב ובוקר, ושמעון הצדיק הי' אומר בהתנהגותו על ג' דברים העולם עומד, והנה חז"ל אמרו (זבחים דף קט"ו) ע"פ וישמע יתרו וגומר מה שמיעה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ויש להבין מה קושיתם הרי בקרא בהדיא כתיב כי הוציא ד' את ישראל ממצרים. אמנם נאמר בכתוב ויקח משה את עצמות יוסף עמו ודרשו חז"ל (בסוטה) חכם לב יקח מצות זה משה, והכונה דהנה במדרש ריש משלי נחלקו היכן החכמה מצוי' ר"א אומר בראשו ר' יהושע אומר בלבו וכן נחלקו דוד ושלמה דוד פתח באלף ושלמה פתח במם שהיא באמצע, ורמזו בזה שר' אליעזר אומר שלימת ההשכלה היא העיקר שהוא בראש ור"י אומר שלימות מעלות ומדות הוא העיקר שהוא בלב, והנה משרע"ה הורה לישראל שלימת ההשכלה לאהבתו יתברך וליראתו, ויוסף הצדיק הי' זן ומפרנס ונקרא שור על שם ורב תבואות בכח שור, והנה אמרו חז"ל במדרש (וישב פ' כ"ז] בזכות עצמות יוסף נקרע הים שנאמר הים ראה וינוס ראה ארונו של יוסף ונקרע מלפניו כי זכותו הי' רב הזן ומפרנס לאביו וביתו, וזה שאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו שהצטרף שלימת ההשכלה שהוא בראש עם שלימת מעלות ומדות שהוא בלב שהי' ביוסף הצדיק, וע"ז נאמר בחלום הראשון של יוסף והנה קמה אלומתי וכו' שהוא כח העושר הזן ומפרנס, ובחלום השני נאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים, שזה מורה על אור ההשכלה. כי השמש והירח מספרים כבודו יתברך, משתחוים לי, רצונו ששלימתו יותר גבוה מהם, והנה קריעת ים סוף הי' בזכות יוסף כאמור, אמנם גם מלחמת עמלק הי' בכח וזכות יוסף הצדיק שמשה רבינו אמר ליהושע צא הלחם בעמלק כי הוא מזרעא דיוסף, והנה יתרו הי' לו ג"כ זכות שהי' זן ומפרנס כמ"ש קראן לו ויאכל לחם ואמרו במדרש יתרו פ' כ"ז שלח לחמך על פני המים זה יתרו שנתן לחמו למשה עי"ש, ע"כ כשמעו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שהי' בזכות מעלת יוסף בא גם הוא להסתפח בנחלת ישראל

(ט) אמנם יש עוד כונה מיוחדת, דהנה זכות יוסף הי' במדרגה גבוה שהי' משנה למלך במצרים ועמו פרעה ורבים עמים ונשאר בצדקתו, וע"ע נקרע הים מלפניו, וא"כ איפוא יגדל נא זכותו של השר הצדיק מ' שמעון וואלף ז"ל שהי' ראש להבאנקהויז של משפחת ראטהשילד והי' קאנסיל למדינות אסט' אונגארין והתיצב לפני מלכים ושרים, ובכ"ז הי' נזהר אף מעבירה קלה ועמד בצדקתו, חבל על האי שופרא שמש המאיר שאבד מן הארץ, ועליו נאמר אבד חסיד מן הארץ כי בשבת קודש הי' ביתו בית הבאנקהייז סגור ומסוגר ושום מכתב לא נפתח בשבת, וכשהלך בשבת והי' גשם שוטף לא הלך מתחת לאהל (שירם) כמו שמקילין לעצמן בני עמינו

ואמרו במדרש למה נסמכה פרשת תרומה אחר המשפטים כמה דכתיב עשיתי משפט וצדק בל תניחיני לעושקי, הכונה דבעל העקידה התעורר על חלק המשפטים שהחריד המקום כל החרדה הזאת ונאמר אלקי' נצב בעדת אל שלא יטו מן הדין והלא הצורה נמשכת תמיד אחרי החומר ואם החומר הוא גשם עב גם הצורה אינה נכבדה, וחומר המשפטים הוא חרס או כסף מהאדמה יצא ואיך אפשר שתהי' הצורה יקרה. עד שהזהיר עלי' הקב"ה בכמה אזהרות, אך ביען שהאדם יעשה צדקה וחסד בממונו ע"כ נעשה הממון דבר חשוב ולכן החריד הקב"ה כל החרדה, וזה שאמרו במדרש על פסוק והוא יושב באלוני ממרא ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואתה סימן לבניך שהדיינים יושבים והשי"ת עומד עליהם שנאמר אלקים נצב בעדת אל, הרצון שעד אברהם אבינו לא ידעו ממצות צדקה וחסד והוא הי' הראשון שהמשיך והזריע מדת החסד בעולם השפל, וכשבא אברהם אבינו ועסק בגמ"ח וביקש לעמוד לפני הקב"ה, א"ל הקב"ה שב, מכיון שאתה מייקר קנין העושר. ואתה סימן לבניך שבחלק המשפטים הקב"ה עומד על הדיינים שלא יטו משפט, וע"ז נסמכה פ' משפטים לתרומה לפי שהאדם בעשותו צדקה מייקר חלק המשפטים, וזה שאמר עשיתי משפט וצדק בל תניחיני לעושקי, וככה התאמץ השר הצדיק לחלק תמיד צדקה לרבים ונתיקר הונו ורכושו, ולכן הארכנו בהספדו של אדם הגדול הזה שתכליתו הוא יקרא דחיי שיעשו גם נגידי עירינו כמסכונתו לנהג ביתם בדת יהודית לשמור מצות וחוקות ולעשות צדקה וחסד

(י) ונפרש המאמר שהצגנו בראשית דברינו אמר ר"י כי הוי מסיים ר"מ סיפרא דאיוב כי איוב הי' קורא תגר על מציאת הרעות בעוה"ז יותר מן הטובות וביוחד על צדיק ורע לו. וע"ז הי' אומר סוף אדם למת כי תכלית החיים הוא שישלים נפשו ויחי' חיי הנצחי והעולם הזה הוא כפרוזדור לטרקלין, ור"מ אומר במדרש ברא' פ"ט טוב מאוד זה המות ע"כ סוף אדם למות כי הוא עיקר החיות כמו שסוף בהמה לשחיטה ועיקר תיקונה שיהנו בני אדם ממנה, והכל למיתה הן עומדין. דלכאורה יפלא איך האדם העולה במהלך השלימות ינתק תקות חוט חיו כהנתק פתיל הנעורת ע"כ אמר והכל למיתה הן עומדין שבשעת מיתה הן כבר עומדין אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נ"ר ליוצרו כמ"ש בתענית ספ"ק לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמח' והכונה שיש צדיק שיש לו תשוקה לדברים שאינם הגונים אך הוא מוכרח לכבוש את יצרו ויש לו צער באין שמח'. ולעומת זה יש לו אור גדול ולפים צערא אגרא ויש שהוא ישר לב ואין לו צער רק שמחה וזה שאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה וע"ז אמר ועושה נ"ר ליוצרו שעבד באהבה ושמחה וגדל בש"ט ונפטר בש"ט כדאמרינן בשבת קמ"ג בעא מיני' ר"א מרב איזה הוא בעה"ב א"ל ואזנך תשמענה דבר מאחרך לאמור זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו וע"ז אמר נפטר בשם טוב הכונ' שהכל למדין ממנו שיעשו כמתכונתו ועלי' אמר שלמה טוב שם טוב כשבא משמן טוב שהוא התורה ויום המות כשהוא בא מיום הולדו הכונה שמיום הולדו עיניו צופיות לתכליתו כן יזכהו ד' לעוה"ב בזכות שהכל למדין ממעשיו יהי' נפשו צרורה בצרור החיים עם נשמות כל הצדיקים ויבולע המות לנצח וימחה ד' דמעה מעל כל פנים אמן

דרוש ח

בעזהי"ת דרוש ליום ו' פ' וישלח תרנ"ט יום מלאת חמשים שנה לשבת אדונינו הקיסר פראנץ יאזעף הראשון ד' יר"ה על כסא מלכותו, דרשתי בבהכ"נ הגדולה אשר מחו"ל פה לבוב

אמרו חז"ל בכתובות י"ז מעבירין את המת מלפני המלך ויש לומר בדרך רמז. כי אף אם שרויים אנחנו בצרה ורבתה בביתינו תאני' ואני' על כי לוקח מאתנו אוצר כלי חמדה בכ"ז בהגיע העת הנועדה לחלוק כבוד ויקר למלך עלינו לשכוח כרגע את אשר קרינו ויחדיו נשא בלב שמח ובנפש עליזה תודה ורנה לאל חי על אשר חלק מכבודו להמלך ונתן לו כח ועוז לשפוט עמים בצדק ולאומים במישרים. מעבירין את המת מלפני המלך ר"ל הנוגע לכבוד המלך עלינו להעביר ולגרש ולהסירו מקרבנו. מורי ורבותי ! כמקרה הזה קרנו גם אנחנו היום עוד לא נרפאה המכה אשר הכינו בימים האחרונים על הלקח מאתנו הקסרית הרוממה אשר מתה בפתע פתאום בעוד לא מלאו ימי'. ומחץ לבבינו אשר הוכה לרסיסי' טרם נחבש בכ"ז בהגיע היום הזה הנבחר מאת ההשגחה הרוממה ליום מועד ושמחה עלינו לעצור בהמון רגשותינו ולקחת חבל בו. זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו היום הזה ד' עשהו והוא ית' בחר אותו ליום גיל ושמחה כי בו האיר המזרח וכוכב גדול מאיר ויבהיק עלה על שמי אוסט. ואונג. בעלות לפני חמשים שנה אדונינו הקיסר ד' יר"ה פראנץ יאזעף הראשון על כסא ממלכתו אשר קרנים מידו גם על איירופא כלה

והנה להציג לפניכם שומעים הנכבדים את יקר ערך היום הזה אין בפי מלה ותספוק אך חקירה אחת בקורות ימי עולם