בית יצחק אבן העזר חלק ב קפה

בכמה מקומות בסנה לך ואספת את זקני ישראל במצרים ובאת אתה וזקני ישראל. בסיני וכו' מועד וכו' אף לע"ל הקב"ה חולק כבוד לזקנים הה"ד וחפרה הלבנה ובושה החמה וגומר ונגד זקניו כבוד. ויש לבאר דהנה האדם נברא בשני חלקים הגוף הוא עפר מן האדמה והנפש אצולה משמי על חלק אלוקי ממעל. וידוע כי הגוף בכל פעם תחלשנה כוחותיו ובימי הזקנה תרדנה כוחותיו מטה מטה לא כן הנפש אשר בימי הזקנה תוסיף אומץ ומתחזק יותר מבימי הנעורים. וכבר פירש בעקידה מאמר חז"ל זקני ע"ה כל זמן שמזקינים דעתן מטורפת עליהם אלו כחות הגוף זקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתן מתישבת עליהם אלו כחות נפש המשכלת. על כן מ' שמכבד הזוקן הוא מורה שהנפש המשכלת חלק אלוקי ממעל יקרה יותר מהגוף אשר בעפר יסודו. וע"ז נאמר במקרא מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך כי המכבד הזקן משום יוקר הנפש המשכלת כש"כ שירא מאלוקיו כי אם מיקר החלק כש"כ שיש בו יראת שמים שהוא הכל יתברך. וע"כ מצינו בכמה מקומות שהקב"ה חולק כבוד לזקנים. והנה בעוה"ז ההכרח לתת כבוד לזקנים. ובן זומא אומר איזהו מכובד המכבד את הבריות ולכאורה היל"ל איזהו נכבד אך יובן דנחקור נא לתכלית הכבוד ולמה יכסוף האדם שיכבדו אותו ומה תועלת לו בזה ואם יכסוף שאחרים יכבדו אותו ויתנו לו מתנות התשוקה הזאת פחותה וגרוע' מאד. אולם עיקר תשוקת הכבוד ותועלתו הוא שע"י שיכבדו אותו ישמעו לדברו וילכו בדרך הטוב. וזה דברי בלק אל בלעם אמרתי כבד אכבדך וכל אשר תאמר אלי אעשה כי זאת התועלת מהכבוד. ע"כ אמר בן זומא איזהו מכובד המכבד את הבריות שמשתמש בקנין הכבוד לתועלת הבריות כאמור. ע"כ אמרו במדרש פ' חיי פ' נ"ט אברהם אבינו ע"ה ע"י שכתוב בו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. הכונה דמי שאינו מורה לאחרים דרך הטוב למ"ל זקנה שיכבדו אותו אבל אברהם שנאמר עליו שיצוה לשמור דרך ד' הוא זכה לזקנה וראוי שיכבדו אותו. ואמרו במדרש סוף בהעלותך בעוה"ז נתנבאו יחידים ולע"ל את רוחי אשפוך על כל בשר. ונבאו בניכם ובנותיכם וגומר. ע"כ בעוה"ז ההכרח לכבד הזקנים שיורו דעת והעם ישמעו לקולם, ואף לע"ל שיקוים והי' עיניך רואות את מוריך ונאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה עכ"ז נגד זקניו כבוד

(ב) ולהבין מה שאמר הכתוב וחפרה הלבנה ובושה החמה. דהנה כתיב מה יתרון לו לאדם בכל עמלו ש שיעמול תחת השמש. ולכאורה הול"ל שעמל תחת השמש. ופי' הבינה לעתים שהמלך החכם שאל מה יתרון לאדם בכל עמלו רצונו איזה תכלית יש לו מכל עמלו והשיב שיעמול תחת השמש. כי השמש מספר גבורות ד' כנאמר ע"י נעים זמירות ישראל השמים מספרים כבודו. ואמרו חז"ל ב"ב ע"ז ע"ב מרגליות טובה היתה תלוי' בצוארו של אאע"ה בשעה שנפטר מן העולם תלאה הקב"ה בגלגל חמה. ופי' בעקידה שהמרגליות היא פרסום האלוקית שהי' אברהם אבינו מפרסם שמו הגדול. וכשמת תלאה בגלגל חמה שהשמים מספרים כבוד אל. וע"כ אמר שיעמול תחת השמש שיעמול לפרסם שמו יתברך במקום השמש. וע"כ נקראו הנביאים והצדיקים שמש שמאירים פני תבל ומפרסמים שמו יתברך כמו שאמרו וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי. והנה בעוה"ז שאין אנו משיגים כבודו יתברך אך באמצעות פעולותיו ההכרח לעדות השמש וירח וכל צבא השמים להכיר מהם גדולתו וכמו שאמר משרע"ה ערב וידעתם. כי ד' הוציא אתכם מאמ"צ שהיא הכרה מתוך פעולותיו. אבל לע"ל שנזכה להשיג את רוממותו ויקוים בנו והי' עיניך רואות את מוריך. ואמר ובוקר וראיתם את כבוד ד' ע"כ אמר אחרי שהקדים ומרוב ימים יפקדו (ישעי' כ"ד) דקאי על הגאולה העתידה וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ד' צבאות בהר ציון ובירושלים ולא תצטרכו לעדות השמש והירח להכיר אותו ית'. כי מלך ד' והכל רואין ותשיגו כבודו יתברך ועכ"ז נגד זקניו כבוד. ע"כ אמר הכתוב בישעי' ס' לא יהי' לך עוד השמש לאור עולם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ד' לאור עולם גם שם הכונה שלא תצטרכו להשיג כבודו יתברך מתוך פעולותיו. ואם כבוד זקנים חשוב שפיר עשינו כי אספנו היום בביהכנ"ס לחלוק כבוד לזקן שקנה חכמה השר הצדיק שנאסף הפעם ואם הגדולים שבישראל נקראו שמש אנו אומרים עתה חבל על האי שמשא שאבדה מן הארץ. הוא השר הצדיק הגדול החסיד מ' שמעון וואלף באראן דע ראטהשילד שהאיר את כל העולם בצדקתו ובפעולתיו יראתו ועבודתו

(ג) ועליו נאמר בצדק שמעון הצדיק הי' משירי כנסה"ג הוא הי' אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמ"ח כי הצדיק ר' שמעון וואלף הי' ת"ח והגה בתורת ד' ושמר מצותיו בפרישות וזהירות והתפלל בציבור ושפך שיח לפני הקב"ה תמיד אשר כמעט לא נודע לנו איש כמוהו וכדמותו מימי קדם שר ועשיר מכמה מאות מיליאנען ובין האומות נקרא מלך העושר שהי' הולך בדרך היראים וביוחד הי' פזרן ואיש נדיבות לכל דופק על מזוזת פתחו מכל קצוי ארץ ומצות גמ"ח וצדקה הוא אחת מרגלי כסא הכבוד ואמרו חז"ל בילקוט (הושע) כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוקי' מעולות וכן הוא אומר עשות צדקה וחסד נבחר לד' מזבח אמר הקב"ה לישראל חביב עלי גמ"ח שאתם עושים זע"ז יותר מכל קרבנות שבתורה וחביב עלי ת"ת שלכם יותר מכל קרבנות שבתורה וכן הוא אומר זאת התורה לעולה ולמנח' זאת התור' לא עולה ולא מנחה ויש להבין מדוע צדקה וחסד טובים מזבח דאמרו במדרש רות כנפים לארץ כנפים לשמש כנפים לכרובים גדול כוחן של גומלי חסדים שאין חסין לא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הארץ אלא בצל מי שאמר והי' העולם שנאמר מה יקר חסדך אלוקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ופרשנו הכונה דהנה מהבריאה תבל ומלואה סדורה וקיומה נראה לעין כל שהקב"ה בראה כמ"ש דוד המלך ע"ה יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו כי דבר שהוא במקרה לא יתמיד ואי אפשר שיהי' בסידור נכון כאשר רמזו חז"ל בחולין דף ס' בשעה שאמר הקב"ה באילנות למינהו נשאו דשאים ק"ו בעצמן מיד כל אחד ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו כי מסידור הבריאה נרא' שהבורא בראה בכונ' ולא במקר' – וכן השמש תעיד על הבורא יתברך והאדם יתרומם כמו בכנפים הן בכנפי הארץ והן בכנפי השמש. אולם אם האדם ישקוף פנימה לכוחות הנפש וירא' השמח' לאיש עושה חסד וצדק' מבלי שום תשלום גמול וישליך נפשו מנגד לטובת עמיתו ויכבד לעני מהונו א"ת מהונו אלא מגרונו ממה שהכין לעצמו לאכל' ולא לסחור' יחלק עם רעהו אז רוא' תשוקת נפשו הטהור' חלק אלוה ממעל ויתרומם לאהבת ד' לדבוק החלק עם הכל, וע"ז אמר גדול כוחן של גומלי חסדים ועושי צדק' שאין חסין בצל כנפי הארץ וכו'. ואמרו במדרש (שמות רבה פ' מ"א) לך ד' הצדק' ולנו בושת הפנים בשע' שאנו עושים צדק' מביטים אנחנו במעשים שלנו ויש לנו בושת הפנים והכונ' על דרך האמור

(ד) שבשעה שאנו עושין צדקה אנו רואין שמחת הנפש המשכלת שביב מתחת כסה"כ. ואז אנו בושין מאבינו שבשמים שמי ששוכן בקרבו נפש יקרה תתגאל גויתו בתשוקות פחיתו' הערך המטמאין את נפשו הטהורה

עוד יתפרש ע"ד האמור בקרא לא תטה משפט אביונך בריבו. וביארתי בספרי חיו"ד ח"ב צלעות הבית דרוש ו' ע"ד רמז דהכונ' לא תטה משפט אביונך היינו הנפש המשכלת הנקראת מסכן לא תטה משפטה בריבה עם תאות הגוף הנוטה לתשוקת הפחיתות זנות יין ותירוש. והנה בעת שעושה אדם צדק' לעני עליו לחשוב למה אתה חס על עני שבחוץ ולא תחוס על עני שבקרבך הנפש הנקראת מסכן. ע"כ עושה תשובה ומתחרט על עונותיו וזה שאמרו בשעה שאנו נותנים צדקה מביטים אנו במעשינו ויש לנו בושת פנים שנאמר לך ד' הצדק' ולנו בושת הפנים: וזה שאמרו עשות צדק' ומשפט נבחר לד' בזבח וחביב צדק' וגמ"ח יותר מכל הקרבנות. כי הנה הקרבנות אין מכפרין רק באמצעות התשוב' שהאדם מחשב בדעתו שגם הוא ראוי להענישו ולהמיתו בעונותיו אך הקב"ה חס עליו ויחשב אם מקריב תמורתו בהמה כאילו הקריב גופו. וזאת הפעולה בעצמ' בעשיית צדק'. ע"כ חשובה הצדק' יותר מהקרבנות ואם חשובה הצדק' בכל אדם במד' גדוש' יקרה בעיני ד' הצדק' שעש' השר הצדיק ר' שמעון וואלף ז"ל אשר פיזר נתן במדה גדולה בכל קצוי תבל

(ה) עליו נאמר בצדק מקרא קודש ונתת בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיך. כי הוא הראה את כוחו הרב לחלק מעות לעניי עמו וצרת הכסף בידך. כי ידיו עשו תושי'. וכל מה שחלק לעניים עצר הכסף בידו. והלכת אל המקום אשר יבחר ד'. כי אין מלוין לו לאדם לא כסף וזהב אלא מע"ט וצדק' כאשר שאל מלך אחד את גביר נכבד כמה מספר הונו והשיב מה שחילק לעניים זה לבדו הוא הונו: (ו) ואמרו במדרש (הובא בשם דמש"א אות ע"ו) כיון שנכנסו שני פליסון בחוטמיהון של בני אהרן אמרו מלה"ש לפני הקב"ה למה קרעת להם הים השיבו להם שרפי הקודש השיבינו ד' אליך ונשובה ויש אומרים בשכמל"ו ויש לפרש דהנה החטא שמתו בו נדב ואביהוא. הוא מה שנאמר עליהם ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ופירש"י כאלו אכלו ושתו. היינו שסברו שבאו לכלל השגה עליונה ובאמת תכלית הדברים שנדע אשר לא נדע כי כשאדם בחיים א"א לבא לתכלית השגה העליונה וזה כי לא יראני האדם וחי – וזה דברי ד' לאמור בקרובי אקדש – לפי שתואר כבוד הוא ענין שנוכל להשיג ותואר קדוש הוא מופרש ומובדל והמלאכים שואלים אי' מקום כבודו כי א"א להשיגו ולכן אומרים קדוש. ואנחנו משיבים כבודו מלא עולם – וזה הכרה מתוך פעולותיו. אמנם למלאכים ולגדולים הכרה זאת קטנ' בערכ' ולכן אמר בקרובי אקדש היינו בחינת קדוש ועל פני כל העם הנני בבחינת כבוד, ועל פני כל העם אכבד. ע"כ כשנכנסו שני פלוסון בחוטמיהון של בני אהרן ומתו ביען שנאמר ויחזו את אלוקים. שאלו מלה"ש מ"מ קרעת להם הים וראו אפי' עוללים את גדולתו יתברך כמאמר חז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. ואמרו במדרש בשלח סוף פ' כ"ג בא וראה כמה גדולים יורדי הים משה רבינו ביקש הראיני נא את כבודך אמר לו הקב"ה לא תוכל לראות פני, גם החיות הנושאות את הכסא אין מכירין את הדמות ועולי הים כל או"א הראה באצבעו ואמר זה אלי ואנוהו. ע"כ שאלו מפני מה מתו בניו של אהרן בשביל שראו הדמות ולמה קרעת הים וראו כלם הדמות וע"ז השיבו שרפי הקודש השיבינו ד' וכו' הרצון שבני אהרן לא מתו בחטאם אך לכפר על בנ"י שיתעוררו לתשובה כדברי המדרש (אחרי פ' כ' בסופה) באחד בניסן מתו בני אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים לומר לך