בית יצחק אבן העזר חלק ב קפד

צדיק ונשגב והרב הגאון מ' יואל אשכנזי הי' ת"ח זקן וירא ד' מרבים מגזע אבני שיש חבל על דאבדון ולא משתכחין על כן החי יתן אל לבו לשוב בתשובה שלימה לפני' יתברך

(י) והנה אמרנו היום בסליחות אל מלך יושב וכו' מרבה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים לא כרעתם תגמול והכונה עפ"י מה שנ' בעיקרים שמצד הדין החוטא נגד מלך מלכי המלכים ענשו הי' להיות עד בלי תכלית והשכר הי' להיות קטון הערך לפי שאינו דומה העושה דבר למלך בשר ודם שצריך להפעולה ועל כן משלם כפי ערכה וגדלה משא"כ מלך מלכי המלכים א"צ להפעולה ואין לו לשלם רק לפי ערך האדם. אמנם הקב"ה משלם השכר כפי ערך גדלותו והעונש כפ' קטון ערך העושה וזה שאמר דוד המלך ע"ה ולך ד' חסד שהחסד משלם כפי ערך גדלותו כי אתה תשלם לאיש תשלומי העונש הוא אך כמעשהו וע"כ אנו אומרים לא כרעתם תגמול שאינו משלם הגמול כפי ערך החטא ולזה אמרו בגמ' ר"א אמר כובש וריב"ח אמר נושא ופירש"י כובש כף מאזנים של זכות שיהי' כבד והיינו שהזכות משלם לפי גדלותו ונושא עון שיהי' קל שהיא מעניש לפי קטון ערך האדם ואומרים אל הורית לנו לומר שלש עשרה דהנה פרשנו מקרא ויגבה ד' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה דרש"י פי' פ' שמיני הוא אשר דבר ד' לאמר בקרובי אקדש כשהקב"ה עושה דין בצדיקים הוא מתעלה ומתקלס אם כך בצדיקים ק"ו ברשעים א"כ במיתת צדיקים נתעורר ק"ו ומאוד יש לירא ממדת הדין אך כבר כ' המקובלים די"ג מכילין דרחמי נגד י"ג מדות שהתורה נדרשת ומדת ק"ו הוא המדה הראשונה ומק"ו נתעורר חסדים שמדת אל (שהיא המדה הראשונה לפי שי' המקובלים) מורה על חסד ועל כונה זו נאמר בקרא ויגבה ד' צבאות במשפט ונתעורר ק"ו ולעומתו נתעורר מדת חסד והאל הקדוש נקדש בצדקה. ועל כן אנו אומרים אל הורית לנו לומר שלש עשרה והכונה לפי שמשה רבינו לבד ק"ו ואבי' ירוק ירק וגומר ק"ו לשכינה ארבעה עשה יום ואך די לבא מן הדין וזה המתקת הדינים וכשישראל עושין לפני הקב"ה כסדר הזה ומקבלין עליהם להתנהג במדת הרחמים למחול למי שחטא כנגדו יתעורר מדת דין לבא מה"ד וגם הקב"ה מוחל עונות ע"ד שאמרו כל המעביר על מדותיו מעבירין עלי' על פשעי' על כן עלינו לקבל כל אחד מאתנו להתנהג נגד חבירו במדת הרחמים

עוד פרשתי אל הורית לנו לומר לפמ"ש הרמב"ם במורה דקשה מאוד על האדם לומר מדות חמלה וחנינה ורחמים על אבינו שבשמים שהיא ענין שינוי וצערו אך כמו שהשופט יחמול על הנידן במדות הרחמים שהיא מצטער על חבירו כן הקב"ה ירחם על בריותיו מבלי שיצטער כי זאת היא ענין שינוי והקב"ה בלתי משתנה על כן לא הי' רשאין לומר לשונות האלה אך שהקב"ה בכבודו ובעצמו הרשה אותנו לומר לשונות כאלו וזה שאמר אדונינו משה רבינו עליו השלום ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת לאמר שאתה הרשית לומר ולכן אומרים אל הורית לנו לומר שלש עשרה

(יא) ואמרו בגמ' ר' אלעזר רמי כתיב ולך ד' חסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולבסוף ולך ד' חסד. וצריך להבין דבקרא כתיב תחלה ולך ד' חסד. אך לפ"מ שפי' העקרי' דהמצות משלם הקב"ה לפי ערך גדלותו. ועל כן השכר אין סוף והעונש משלם הקב"ה לפי קטון ערך האדם ועל כן העונש יש לו סוף. ולכן השכר משלם בעלמא דאתא עולם האחת עין לא ראתה והעונש משלם הקב"ה בעולם הזה ולכן אמר בצדק בתחלה, כי אתה תשלם לאיש. ולבסוף לך ד' חסד. שהוא משלם בעלמא דאתא

וזה שאמר דוד בקנתו על שאול ויאמר ללמד את בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר דברי הישר. שהשכר שהבטיח הקב"ה לצדיקים אינו כחרב שפועל תיכף פעולתו, אך הוא כקשת שפעולתו אחר זמן מה. ועשו נתברך בחרב שהשכר משלם הקב"ה על פני' להאבידו לא כן ישראל שמשלם להם הקב"ה בעלמא דאתא ואמר זאת לבל יפלא בעיני אנשי הדור ההוא על שאול הצדיק שנענש וזו תורה וזו שכרה ולכן אמר ללמד את בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר דברי הישר.

והנה פירשתי דברי חז"ל שאמרו על מקרא גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ד' וכו' שהיא מיתת צדיקים. שהכונה לפי שפי' בספר זרע בירך מקרא וינחם ד' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו. לפי שמחשבה של הקב"ה אין סוף והדיבור היא ענין צמצום שיצא מכח אל הפועל. ועל כן וינחם ד' על הרעה אשר דיבר שזאת היא נחמה, שהקב"ה דיבר ויצמצם העונש. ופירשתי במדרש חשבתי ברכות מא' עד ת' וקללות מן וא"ו עד ה' ולא עוד אלא שהן הפוכות. דמה' עד ו' אינו אלא אות אחד. אך שהן הפוכות, בתחלה ו' ואח"כ ה' א"כ כל הא"ב נכלל. והדבר לאות שרצה הקב"ה להאריך ועל כן דיבר כל הקללות למען יהי' לעונש צמצום וסוף והברכות נאמרו בקיצור. למען ישארו במחשבה. ואמנם עונש מיתת צדיקים היא עונש רוחני בלי סוף ועל כל לא כתבתם בתורה

ועל כונה זאת נאמר בקרא שמעו שמים והאזיני ארץ. כי ד' דיבר שידוע שדבור היא אריכות דברים ואמירה בקיצור. וע"ז אמר שמדת הרחמים היא דיבר באריכות העונש למען יהי' להעונש גבול ונחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם שהנחמה נאמרה בקיצור ויתר הדברים נשארו במחשבה שתהי' הנחמה בלי תכלית ועל כן מתנחמים בכפלים

(יב) וע"ד זה אמרו בר' עקיבא שהי' מסרקין בשרו במסרקות של ברזל והי' מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקימנו הי' מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד יצאה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה אמר להם חלקם בחיים. ובמנחות כ"ט אמרו שהראה למשה את ר"ע ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה אמר לי' שתוק כך עלה במחשבה לפני. והכונה דהנה מצות אהבת השם צריך להיות אהבה מבלי שום טעם. דאם הוא אוהב השם בשביל טובה שעשה לו היא אהבה החוזרת ואינה אהבה אמיתת. וא"א לאהוב את הקב"ה אהבה אמיתת בלי חוזרת שהרי כל עוד שהוא בחיים הוא מקבל החיות מהקב"ה א"כ האהבה בשביל הטעם. ולכן אמר ר"ע בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך דאז היא אהבה אמיתת. ולכן אמר כל ימי הייתי מצטער איך לאהוב הקב"ה אהבה אמיתית עכשיו שבא לידי לא אקיימנה שעכשיו היא אהבה אמיתת. ומה שאמרו מלאכי השרת אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד פירשתי בהספד צלעות הבית ליו"ד דרוש ח' דרוש משם, וכשהראה למשה שימות ר"ע אמר הקב"ה כך עלה במחשבה לפני הכונה שמיתת צדיקים היא מכה אשר לא כתובה בתורה שהיא עונש הרוחני ונשאר במחשבה ראו נא והביטו גודל העונש ואיך יש לבכות ולהתאונן על מיתת צדיקים ובתרגום יונתן פ' תבא. נאמר כד פתח משה נביאה למימר פתגמי אוכחתא האילן אתרגישת ארעא ושמי' וכו' אבהת עלמא צווחין מבית קבורתהו וכו' חבול על בניכן כד יחובין וימטון עליהון לויטי' אילן היך יכולין לסברותהון ודלמא יעבד בהון שצי' וכו' עני משה נביא ואמר אף ע"ג דאנא מוכיח יתהון על תנאה מתוכחין למימר דאנן לא יתקבלין למימרא דד' אלקיכון דלא למיטר למעבד ית כל פקודי וקנימי דאנא מפקיד לכון יומא דין ויתון עליכון כלכון לוטיא האילן וכו'

והתשובה אינה מובנת שהרי ידעו כבר שכל התוכחה אם לא ישמעו מצות ד' כדכתיב בקרא. אמנם המובן הפשוט דאם אחב"י יקבלו עליהם התורה והמצות בלב שלם, וברצונם לעשותן כאשר צוה ה' אף אם יחטאו אח"כ הוא באונס שהיצה"ר מסית אותם ויקלה התשובה כמאמר המפורסים הקוץ והקרח ירדו לגורן מהמדרש פ' תולדות ופי' המפורשים לפי שנפש ישראל תחפוץ אך טוב, ועל כן הקב"ה יקבל התשובה, ואני פירשתי בכמה דרשות דברי המקרא פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה אשר לבבו פונה היום וגומר, ועל כן אמר משה נביאה אם לא תקבלון למימרא דד' אלקיכם אמנם אם ישראל יקבלו המצות אף אם יחטאו אח"כ הקב"ה מקבל התשובה על כן אחי ורעי תקבלו עליכם היום לשמור שבת כן האופים ישמרו שבת מחללו ואל יטמינו המאכלים כשכבר שבת בא, גם הבישול בשבת בימי החורף על התנורים היא עון גדול כאשר דרשתי כמה פעמים וע"ז אמרו כל השומר שבת כהלכתו אפי' הוא עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו, והכונה דאם הוא שומר שבת בכל פרטי' הדבר לאות שהוא מקבל עלי' עול מצות וכן בדבר חינוך הבנים לקיים ושננתם לבניך דכל אדם שאינו מקיים מצוה זאת הוא אינו קורא ק"ש ואינו מניח תפילין ומעיד עדות שקר בעצמו, ואם תקבלו עול מצות הקב"ה מוחל כל העונות וזכות הצדיקים הנאספים הקדושים תעמוד לכם

(יג) ומעתה יבוארו דברי המדרש פ' אחרי שהביא מיתת מרים ומיתת אהרן ומיתת בני אהרן, והנה על מיתת מרים אמרו כשם שאפר פרה מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרים והמליצה לפי שאמרו בפרה שישראל חטאו בעגל ותבא אמה ותקנח על בנה ועל כן תבא אמנו מרים הצדיקית ותכפר על בני' בעולם העליון ומיתת אהרן שהי' אוהב שלום ורודף שלום וענני הכבוד באו בזכותו אמרו ויראו כל העדה כי גוע אהרן אל תקרא ויראו אלא ויראו כמו שפירשתי כבר בדרוש, וע"ז אמרו שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד, והנה הלוחות הראשונים הי' קודם החטא ולא הי' מחלוקת אז אך אחרי שעשו ישראל את העגל וע"י חטא זה גברה השכחה על ישראל והוצרכו ללוחות השנים שאמרו במדרש פ' תשא שאמר הקב"ה שבהם תלוין מקרא משנה והלכות מרובות, וע"י כן נפלה מחלוקת בין ת"ח וע"כ אמרו במחלוקת ב"ש וב"ה שהי' קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, ועל כן הוצרך משה לשבור הלוחות ושיתן הקב"ה לוחות שנים, כמבואר במדרש תשא ברמז, ועל כן אמר מלמד שהי' קשה לפני הקב"ה מיתת אהרן שהי' אוהב שלום לשבירת הלוחות, ואם גדל הצער כ"כ על אהרן ומרים שהי' זקנים ובאים בימים, עאכו"כ במיתת בני אהרן שהי' צעירי הימים והם מתו בעונות ישראל ועליהם נאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה, ובמדרש וידום אהרן מה הי' לו לומר ביום השמיני ימול בשר ערלתו, פירשתי בזה על דרך שאמר הכתוב וזאת תורת הנזיר ביום מלאות ימי נזרו יביא אל פתח אהל מועד, שהמקרא נאמר על ת"ח צעיר לימים שמת, ומתמה וזאת תורת הנזיר, זו תורה וזו שכרו של האיש הפרוש מהעולם ביום מלואת ימי נזרו, אז יביא אל פתח בית מועד לכל חי

ועל זה מה הי' לו לומר ביום השמיני לפ"מ שכ' בעקידה דימים שבעה נמשלו לשבעים שנה, וע"ז אמר אך ביום השמיני ימול בשר ערלתו לאחר מלאות ימי שנותיו אז יביא אל פתח אהל מועד

ועליהם אמרו במדרש הנ"ל כשם שיו"כ מכפר. אם ישראל עושין תשובה כך ישראל צריכין כפרה ותשובה עליהן ומנין שיו"כ מכפר בתשובה דוקא שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם אך לפני ד' תטהרו שקודם שהקב"ה מכפר אתם תטהרו עצמכם כן ד' יכפר עלינו ונעשה תשובה בלב שלם וד' ימלא כל משאלתינו, עוד אמרתי בדרוש זה, כי זה שמשה רבינו עלה בו' סיון וירד בט"ז תמוז. ועלה בי"ח וירד בכ"ט אב ועלה בו ביום וירד ביום הכפורים, כי זה מרומז אשר כל אדם יעלה לשמים שיאו בראשון בימי עלומיו, ואח"כ בימי עמידה ובשלישי בימי זקנה ושיבה. והיא תוכחת מוסר הארכתי הזה, ע"כ הדרוש

דרוש ז

הספד על השר הצדיק מוה' שמעון וואלף באראן דע ראטהשילד אשר נאסף אל עמיו בעיר פראנקפורט יום ה' שבט תרס"א והספדתיו בביהכנ"ס הגדולה דחוץ לעיר פה לבוב יום כ"א שבט

(א) אמר ר' יוחנן כי הוי מסיים ר"מ סיפרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות סוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הן עומדין אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדול בש"ט ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה טוב שם טוב משמן טוב ויום המות מיום הולדו (ברכות י"ז)

ובמדרש רבה ויקרא פ' י"א נאמר לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים אלא