בית יצחק אבן העזר חלק ב קפב

ותאוה לאכילה ושתי' והם לוחמים עם יצרם תמיד. וכמו שפי' הבינה לעתים דברי חז"ל שאמרו כשבא שמואל הנביא למשוח את דוד וראה אותו אדמוני נחרד, ואמר לו הקב"ה קום משחהו כי זה הוא זה הוא בעולם הזה זה הוא בעולם הבא, ופי' שראה שמואל אותו אדמוני מטבע החם וירא שמא הוא שופך דמים מזרעו של עשו שהי' אדמוני. ואמר לו הקב"ה זה היא, היא המעלה בדוד שנולד בטבע רע והתהפך מזגו לטוב ועל כן אמר כי זה היא בעולם הזה הואיל וזה היא בעוה"ז שהיא מבני עה"ז אוהב תענוגים ושנה מזגו זה לטובה היא בעולם הבא. וזה כונת חז"ל בברכות ד' לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני, אמר דוד לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם בשפיר ושלי' לטהר אשה לבעלה אולי רמזו שדוד נולד בתכונה רעה הרמוזה באדמומות ולעומת הצדיקים שנולדו במזג טוב אומר שכל מלכי מזרח ומערב המה הצדיקים הגדולים יושבים אגודות אגודות ואני נולד בטבע רע וידי מלוכלכות בדם בשפיר ושלי' וידי עוסקות לטהר הלכלוך ולנקות חלאת המזג ולתקן החטאים שהמה מלידה ומבטן לטהר אשה היא הנפש המשכלת ולזכותה לפני האדון ה'. ולעומת זה אמרו חז"ל ביומא כ"ג שאול באחת ששאול הי' מטבע הטוב שנולד בתכונות טובות כמו שאמרו שם ביומא בן שנה שאול במלכו כבן שנה שלא טעם טעם חטא. אמנם דוד בשתים שדוד הי' לו בתחל' מדות רעות ואח"כ התהפך מדותיו, ולא עלו לו לרעה. והנה הצדיק אשר נולד במזג טוב אין לו עבודה קשה ועובד בשמחה וטוב לב. ולעומת זה אין שכרו גדול כל כך כמאמר חז"ל לפום צערא אגרא. ולעומת זה הצדיק אשר הי' לו מלחמ' בימי חי' עם תכונת ומדות נפש אין לו שמח' כמאמר חז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ולעתיד לבא צדיקים נדמה להם כהר ובוכים, מי יוכל לכבוש את ההר הזה אמרו בסוכה. אולם לעת"ל יאיר אורו ויגדל מאוד. וזה שאמר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה אלא צדיקים והם הכובשים את יצרם ולוחמים נגדו, לאורה לעתיד לבא וישרים המה הנולדים טבען במזג טוב לשמחה כי יש להם תענוג ועדן נפש ביראת ד' ואהבתו

(ב) וע"ז אמר המקונן הצדיק אבד ואין איש שם על לב לפי שהצדיק הוא הלוחם תמיד ביצרו ע"ד שאמר דוד לבי חלל בקרבי שהי' ידיו מלוכלכות בדם בשפיר ושלי' לטהר הנפש מחלאתה ואין לו תענוג בעבודתו ושנאסף אל עני' אין איש שם על לב להתפעל לתשובה ולהבין שנאסף בעמו הדור אמנם אנשי חסד נאספו ישרי לב שהי' לבם שלם בקרבם לעבודת ד' ועשו מעשיהם בשמחה והתענגו בעבדות ד' והמה לא מתו מרוב צער ויגון ועבודה אך בעונות הדור והמה לאות כי גם הצדיק הראשון לא אבד מרוב יגון אך בעון הדור וע"ז אמר באין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק שלא יראה ברעה העתידה לבא ח"ו אם לא נשוב בתשובה שלימה והנה הפעם נאספו שלשה גדולי הדור והם הרב הגאון הצדיק מו"ה שמעון סופר אבד"ק קראקא והצדיקים הקדושים מסאנדוגורא ומסוגיט אורות אשר עבדו ד' בשמחה ובאהבת ד' ויראתו כל ימיהם והרב הצדיק האבד"ק קראקא והרב הקדוש מסאנדוגרא עוד לא באו לימי שבעים שנה והמה נאספו לתוגת כל ישראל ולצערם אוי לדור שאבדו מנהיגיהם ואוי לספינה שאבדה קברניטה ע"כ עלינו לבכות ולקונן חבל על האי שיפרא דבלי בארעא ולעורר קינה ואבל הגה ונהי

(ג) ואמרו חז"ל שם בתענית י"ד ע"ב לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחוי' מלכים בקימה ושרים בהשתחוי' שנאמר כה אמר ד' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו ופירש"י לישראל הבזוים ומתועבים ועבדים מושלים בהם ונ"ל לפרש דיש צדיקים המבקשים רחמים על ישראל ע"ד תפלה לעני כי יעטוף ולפני ד' ישפך שיחו ויש צדיקים גדולים המבטלים גזירות הרעות ע"ד הקב"ה גוזר וצדיק מבטלו ושמעתי דבר יקר במאמר חז"ל או לי כי נשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי ולכאורה הי' לומר מי מתיר לי דחכם בהתרה, אך ההפרש בין חכם לבעל דחכם צריך לבקש פתח וחרטה וכן צדיק מבקש זכות ומעתיר ומתפלל ובעל א"צ טעם להפרתו אך שאינו רוצה בנדרה וכן נמצא צדיקים מבטלין גזירת בלי בקש זכות ובלי נתון טעם והקב"ה ממלא רצונם וע"ד זה אמר או לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר בי הגם שנמצאו צדיקים מלמדים זכות מחננים ומתפללים אבל בעו"ה לא נמצא צדיק אשר יבטל הגזירות בלי תת טעם לדברי' ע"ד הפרת הבעל ע"ד שאמרו במשה רבינו איש האלקים בעלה דמטרנותא וע"ז אמרו דמשה רבינו נקרא קם שנאמר ולא קם עוד נביא כמשה והקב"ה אמר במיתת משה מי יקום לי עם מרעים כמו שאמרו חז"ל בסוטה שמשה קם וביטל הגזירות לבל יחילו חלילה והי' איש גבור חיל הקב"ה גזר וצדיק מבטלו ואמנם נמצא צדיקים אשר מחננים ומעתירים בענות רוחם ועל כן אמר לא הכל בקימה להתיצב נגד גזירות של המקום ע"ד שאמר יתרו למשה רבינו הי' אתה לעם מול האלקים, שאתה משה רבינו תהי' לנגד מדת הדין לבטל גזירות של הקב"ה אך יתפללו ויתחננו מלפניו יתברך בבכי ובדמעות, ולא הכל בהשתחויה דיש צדיקים שמבטלין הגזירות ע"ד שביארנו מי מפר בי אלא מלכים בקימה ושרים בהשתחוי', וע"ז אמר כה אמר ד' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים והמה ישראל המבוזים בעו"ה בגלות ואיך יושעו ויגאלו אלא מלכים המה הצדיקים הגדולים יראו וקמו יתעוררו להושע לישראל מצרותיהם בדרך צדיק גוזר והקב"ה מקיים, ושרים המה צדיקים שאינם במדה גבוה כזה וישתחוו יחננו ויתפללו לפניו יתברך שיכבוש כעסו ויהי' לעזר ולהושיע לישראל, ועתה מורי ורבותי הנה קרבו ימי הדין אשר כל אדם יחרוד וינוע הגיעה השעה לעמוד לפניו יתברך במשפט על כל נעלם על כל מעשה ופעולה ואנחנו נדע שאין לנו בעו"ה שום זכות כי ידינו מלוכלכות בעונות ופשעים וכל השנה לא עשינו מאומה לטהר הנפש ומי יעמוד לנו בפרק ומי ישפוך שיח ויעתיר בעדינו אם נאספו הצדיקים הקדושים האלה על כן עלינו לחלות ולחנן ולהשיב בתשובה לפניו יתברך, והנה פירשתי דברי הגמ' ברכות ל"ה כתיב ואספת דגנך וכתיב ועמדו זרים ורעו וכו' ומשני כאן בעושין רצונו של מקום כאן באי' עושין רצונו והקשו תוס' הרי קרא דואספת דגניך קאי אהי' אם שמוע תשמע, דעושין רצונו ופירשתי הכונה עושין רצונו של מקום היינו שמהפכין רצון הקב"ה וצדיק גוזר והקב"ה מקיים, והם עושין רצון להקב"ה, וקרא דוהי' אם שמוע לא מיירי בצדיק שיכול להפוך רצון כל כך וקצרתי

(ד) והנה אמרנו היום בבקר במוצאי מנוחה קדמנוך תחלה הט אזנך ממרום יושב תהלה לשמוע אל הרנה ואל התפלה, נלע"ד לפרש עפ"י דברי הזהר הקדוש פ' בראשית סוף פיסקא ויאמר אלקים יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים, הכא בפרט רזא לאפרשא בין מים עילאין לתתאין ברזא דשמאלא הכא מחלוקת ברזא דשמאלא דעד הכא רזא דימינא היא והכא היא רזי דשמאלא ובגין כך אסגיאו מחלוקת וכו' ובההיא מחלוקת אתתקף אשא דרוגזא ונפיק מיני' מההיא מחלוקת גהינם וגיהנם בשמאלא איתער וכו' כגונא דא מחלוקת קרח באהרן שמאלא בימינא וכו' חשך כד איתקף איתער בתוקפי' וברא בי' גיהנם וכו' כי נפיק שבת סלקא מגיהנם חד סטרא ממנא בישא דבעא לשלטאה בשעתא דאמרין ישראל ומעשה ידינו כוננה עלינו ונפיק מההיא דרגא ובעא לאתערבא בזרעא דישראל ולשלטאה עלייהו דישראל וישראל עבדי עובדא בהדס וביין ואמרו הבדלה ואיתפרש דכתיב הבדלו מתוך העדה וכו' כד איתברא גיהגם כדין איתבריאו כל אינון מלאכים דקטרגי למריהון לעילא וכונת דבריו הקדושים שהעולם נברא ביום א' וידוע דקודם שנברא העולם הי' הוא אחד ושמו אחד, ותיכף בהתחלת הבריאה דהתחילה בליל א' כדאמרינן בריש ברכות יליף מבריאתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר, ותיכף כשאמר הקב"ה ויהי מבדיל בין מים למים נעשה גופין מורכבין והיא שורש ההפרדה דבעולם עליון עושה שלום במרומיו וכאשר נעשה גופין מורכבין נעשה מחלוקת כמ"ש בעקידה פ' תשא, וכשאמר הקב"ה שיהי' הבדל בין מים למים אסגיאו מחלוקת דהמים התחתונים נתקנאו בעליונים ועל כן נקראו מי בוכים כמ"ש באור החיים פ' סוטה, ובההיא מחלוקת אשא דרוגזא ואיתברא גיהנם ונבראו מקטריגין ובעא לאתערבא בישראל אולם ישראל מבדילין תיכף במוצאי שבת ומברכין על הריח שחוש הריח לא נפגם בחטא אדם הראשון, כאשר ביארו חז"ל באמרם מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל וכו' איזה דבר שהנשמה נהנה ממנו לפי שלא נפגם בהחטא, וגם הדס רמז ליעקב אבינו כדאמרינן במדרש אמור וענף עץ עבות זה יעקב מה הדס רחיש בעלי' כך יעקב אבינו רחיש בבנים, ומברכין על היין והיא רמז לשבעים סנהדרין כי יין בגמטריא שבעים ומברכין על הנר והוא אור התורה וכ"ז רמז על מדת השלום, כי הסנהדרין ישבו אצל המזבח אשר כתוב לא תניף עליהם ברזל כי היא נעש' לעשות שלום ולהצמיח האחדות ויעקב הי' לו שבעים נפשות וקרא אותם הכתוב נפש כי ישראל היה שורש האחדות, ובכח התורה אשר דגלה שלום וכח הסנהדרין ומדת יעקב אבינו גוברין על המקטרגין ואש של גיהנם ועל כן אמרו חז"ל פושעי ישראל אין אש של גיהנם שולטת בהן ק"ו ממזבח, כדאיתא בסוף חגיגה, וע"כ כשאומרין ישראל הבדלה יקוים הבדלו מתוך העדה הזאת ואז קרח ועדתו ירדו לגיהנם שישראל שורש האחדות גוברין על קרח סטרא דשמאלא, וזה סוד ההבדלה, ועל כן העתרנו היום בבקר במוצאי מנוחה קדמנוך תחלה שאנו קדמנוך במוצאי מנוחה בעת שנברא גיהנם ואיתבריאו מקטרגים דמקטרגין למריהון לעילא ואנחנו קדמנוך בג' מצות יין הדס ואור, ובו הבדלנו אינון מקטריגין למריהון ולכל בני ישראל אור במושבותם, ועל כן אנחנו מחלים הט אזנך ממרום יושב תהלה לשמוע אל הרנה ואל התפלה ואל תתן כח למקטריגים שיחוצו בעד תפלתינו, הטה אזנך ושמע אבינו שבשמים

(ה) ואמרו חז"ל שם בתענית י"ד ע"ב לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה משה ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריע' דכתיב ויפול משה ואהרן על פניהם ויהושע וכלב קרעו בגדיהם. יש לבאר עפ"י מקרא כתיב ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ד'. ונפרש עפ"מ שאמרו חז"ל ת"ח שמת הכל קרוביו הכל קרוביו ס"ד אלא הכל כקרוביו הכל קורעין עליו, והכונ' לפי מה שכ' בעקידה פ' תצוה דבגדים נקראים מדות וע"כ אמרו ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, ובהבגדים האדם ניכר אם הוא עשיר או עני וכן במדות האדם ניכר. והנה במות ת"ח וצדיקי הדור כל אדם צריך לפשפש במעשיו ולעשות תשובה אולי בעונותיו מת הצדיק, דהצדיק נאסף בעון הדור כמו שאמרו חז"ל הנזקין שמין להם בעדיות וכשאדם חוטא הוא פוגם בספירות העליונות כמאמר עזרא חבול חבלנו בד' אלקינו וכל ישראל ערבים זה בזה והקב"ה גובה מעידית וע"כ אמרו אין הפרעניות מתחיל אלא מן הצדיקים שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש ואמרו חז"ל שכבר נאכל גדיש ואמרו חז"ל במדרש פ' תרומה ועשית קרשים למשכן על שם שהוא עומד למשכן שאם נתחייבו שונאיהם של ישראל כלי' היא מתמשכין עליהן אמר משה לפני הקב"ה והלא עתידים הם שלא יהי' להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהם אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם את כל עונותיהם. וכן הוא אומר ויהרוג כל מחמדי עין, ודברי המדרש צריכין ביאור שבתחילה אמר שהקב"ה נוטל מהם צדיק אחד. ומייתי מקרא ויהרוג כל מחמדי עין. אך המקרא בעצמו מפרש דבריו שמסיים באהל בת ציון שפך כאש חמתו. שהי' חרון אף גדול ועל כן מתו כל מחמדי עין. וכן הקב"ה שפך כאש חמתו עלינו דור יתום ואלמון ונאספו הרבה צדיקים בשנה הזאת ועלינו לשוב בתשובה שלימה ולבקר ולחפש אחר עונותינו ועל כן אמרו ת"ח שמת הכל כקרוביו הכל קורעין עליו ואמרו חז"ל נשי דשכנציב אמרו ויי לאזלא ויי לחבילא וכן אמרו מותא כי מותא ומרעין חיבוליא. דהמיתה היא טבעית אך זאת רעה חולה כי הצדיקים נתמשכנו בעונותינו ועל כן חייב כל אדם לקרוע בגדיו ולפשפש במעשיו. ואמר הנביא וקרעו לבבכם ואל בגדיכם אם תקרעו לבבכם להשיב בתשובה לפניו יתברך אל תצטרכו לקרוע בגדיכם: