בית יצחק אבן העזר חלק ב קפא

אלו ת"ח שנעשין אכזרין על בניהם כעורב, ומגדלים בניהם להעציר בעדם מתענוג עולם הזה. ולהיפך מזה האומות יחי' חיי החופש והתענוג וממלאים כריסם מעדנים, ואייתי תרתי ביעי מזוגתא חורתא ומזוגתא שחורתא והראה שהולדות שוות. וכן אין הפרש בין צדיק לרשע ותולדותיהן ופרי מעלליהם שוות., אין דין וחשבון, אייתי לי' איהו תרי גביני א"ל הי דעיזי חורתא והי דעיזי אוכמתא הורה לו ברמז שבאמת יש הפרש בין צדיק לרשע אך בבוא יום הכפורים ישראל מביאים שני שעירים אחד לעזאזל. והיא מרומז לעשו שהוא אדמוני. ואחד ליעקב. והתולעת השני נתלבן וזה הגביני מעיזי אוכמתא שנתלבן והקב"ה מוחל עונותיהן. וכל ישראל שוים לטובה. ועל כן אמרו במדרש ויהי ערב אלה מעשיהם של רשעים ויהי בקר מעשיהם של צדיקים. יום אחד דא יו"כ שהצדיקים וגם הרשעים יצאו זכאים

(ה) ואמרו בבכורות בסבי דבי אתינא שאמרו לי' ורציצה דמית בביעתי' בהי נפקא רוחי' א"ל מהיכא דעל נפיק. ובגמ' דב"ב אמר רבה בר ב"ח זימנא חדא הוה קאזלינין במדברא ואתלוי בהדן ההוא טייעא דהוה שקיל עפרא ומירח לי' ואמר הא אורחא לדוכתא פלן אמרינן כמה מרחקינן ממיא ואמר לן הבו לי עפרא ואמר לן תמניא פרסא תנינן ויהבינן לי' אמר דמרחקינין תלתא פרסי אפכית לי' ולא יכולת לי'

הנה ידוע שהעפר מורה על האחדות כי ישראל נמשלו לעפר ולחול ולכוכבים. כי הכוכבים אין להם אף הרכבה שכינית כי כל אחד ברחוק מחבירו. אך הם מאירים ונמשלו להם ישראל שהם מפוזרים בכל קצוי ארץ ומאירים באור חכמתם. אולם החול יש לו הרכבה שכינית אך לא מזגיית ונמשלו לו ישראל בעת ששוכנים. זה אצל זה ואינם מאוחדים בדעתיהם ובמשאלותיהם וע"ז אמר וד' נתן חכמה לשלמה כחול כחול אלה ישראל כמו שפרשתי בספרי שיח יצחק. ואמנם בהיות ישראל מיוחדים כאיש אחד נמשלים לעפר. כי רגבי עפר יש להם הרכבה מזגית ועי"ז יצא פרי תנובה ממנו להחיות נפש כל חי וזה שסיפרו בתענית דף כ"א בנחום איש גם זו ששדרו ישראל דורן לקיסר על ידו מלא סיפטא דאבנים טובות ומרגליות אתו גנבי שקלו למרגניתא ומלאוה עפרא כי אתא ומייתי לבי קיסר בעא למיקטלי' אתי אליהו אידמי לי' כחד מינייהו אמר דילמא עפרא דאברהם אבינו הוא דכתיב כעפר חרבו כקש נדף קשתו. הוה חדא מדינה דלא הוה כבשו לי' שדרו וכבשו לי' ומלאו לספטי' אבנים טובות ומרגליות, דאברהם אבינו המשיך מדת החסד והחמלה ועל ידו יתאחדו כל באי עולם והוא שורש האחדות וזה עפרו של אברהם אבינו דכתיב יתן כעפר חרבו שע"י האחדות וקישור כל אנשי דתו לחם והכניע אויביו כמו בחרב כי זאת הי' חרבו. ואליהו אמר לאשר שלחו עפר להורות שהרכבה מזגיית הוא להט החרב הנוצחת, ואולי רמזו כל זה חז"ל באמרו בביטול חמץ ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא, והכונה כי החמץ והשאור מורה על גיחות המפרעת האחדות וכאשר ישרוף החמץ וישבית השאור ויקח מצה המורה על שפלות כי אז תתאחד כנסת ישראל ועל כן אומרים ליבטל כי האדם צריך להפקיר א"ע לטובת הכלל ולהיות כמדבר וזה כעפרא דארעא להתאחד ולעשות צמח ואולי זה עפרא של אברהם אבינו שאמר אליהו שיפקירו עצמן כל אנשי חיל וישליכו נפשם מנגד לטובת מדינתם. ולתכלית הנצוח

והנה אמרו בש"ס סוף סוט' ובע"ז ובירושלמי שבת פ"א וסוף פ"ג דשקלים ר"פ בן יאיר אמר זריזות מביא' לידי נקיות נקיות מביא' לידי טהר' טהר' מביא' לידי קדוש' קדוש' מביא' לידי ענו' ענו' מביא' לידי יראת חטא יראת חטא מביא' לידי חסידות חסידות מביא' לידי רוח הקודש רוח הקודש מביא' לידי תחיות המתים תה"מ מביא' לידי אליהו זכור לטוב. והנה זה לעומת זה ברא הקב"ה כי אמרו חז"ל בסוכ' נ"ב שבע' שמות יש לו ליצה"ר רע ערל טמא שונא מכשול אבן צפוני. ולעומת זה יש שבע' מדרגות ללחום נגד היצה"ר זריזות נקיות טהר' קדוש' ענו' יראת חטא חסידות. וזה שאמרו בנרות דזכרי' שרא' מנורת זהב וגל' על ראש' ושבע' נרותי' עלי' שבע' ושבע' מוצקות לנרות אשר על ראש'. ושנים זתים עלי' אחד מימין הגל' ואחד על שמאל'. הכונ' שבע המדרגות של היצה"ר שהוא משמאל הגל', ושבע המדרגות של היצ"ט שהיא מימין הגל' ויען ויאמר זה דבר ד' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי. כי אם לא הי' השבע' נרות משמאל הגל' שהמה מדות הרעות של יצה"ר הי' האדם מוכרח במעש. על כן ברא הקב"ה זה לעומת זה. וזה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי. כי האדם אין מוכרח במעשיו כאמור וזה שאמרו במדרש בהעלותך פט"ו כנור של מקדש של שבע נימין עם חסידות ולימות המשיח נעש' שמנ' ולע"ל נעשית עשר והכונ' שעד רוח הקודש ועד בכלל יש שמונ' מדרגות אשר ישמיעו קול נעים ככנור בלב ישראל ולעתיד לבא של עשר שאז יהי' תחיית המתים ואליהו הנביא. ויהי' עשר מדרגות שיהמו וישמיעו הוד קולם

(ו) וכל זה רמזו בגמרא, שאמר רבה בר ב"ח זימנא חדא הוה קאזלינין במדברא, שעשה עצמו כמדבר, ואתלוי גבן ההוא טייעא, דהוה שקיל עפרא ומורה לי' שראה בדקדוק היטב ביסוד העפר שהוא מורה על אחדות כאמור, והאחדות מביאה לידי זריזות כי אם הוא בעיני' כאין וכאפס ואך יחי' באמצעות חבירו וע"י חבירו שזה נקרא חיות הכללי ורוב שלום כי אז יזרז כל אחד את חבירו, וע"י יבוא לידי נקיות שיהי' ידי' ורגלי' נקיות שלא יגזול ולא ילך להזיק לחבירו ע"ד שפירשתי ורחצו ידיהם ורגליהם וע"ז אמרו להטייעא ואמר הא אורחא לדוכתא פלן שזה הדרך לבא לידי תכלית הנרצה, אמרו לי' כמה מרחקינין ממיא, והכונה מהמדריגה הגבוה שתמלא הארץ דעה כמים לים מכסים אמר שמנה פרסאות שעם האחדות הוא ח' תנינן ויהבינן לי' אחרי שבאו כבר לידי חסידות שאל ואמר שלשה פרסאות והוא רוח הקודש תחיית המתים ואליהו הנביא

(ז) ואחרי שביארנו טבע העפר שהוא באמצעות חיבור רגבי' תוציא צמח. נבאר דברי סבא דבי אתינא ששאלו ורציצה דמית בביעתי' בהי נפקא רוחא. הנה לדעת חכמי האמת הנפש היא רוחני ואינה תופסת מקום אך לדעת האפיקורסים והמאטראליסטן הנפש איננה רוחנית ויאמרו עלי' שהיא כעין הפלואידום. וגם היא גשמית והנה סבא דבי אתינא היו מהכת האומרת שהנפש הוא ג"כ גשמית ותופסת מקום ע"כ שאלו ורציצה דמית בביעתי' שהעוף שנתרקם וחי ומית מהיכא נפקא רוחא כיון שהקליפה סובבת מכל צד ובאמת פלפלו בזה הבעל התרומות והרמב"ן אם אסור משום נבל' בעודו בביצתו כדאיתא בזקני בת"ש סי' ט"ו והוא השיב מהיכי דעאל דלדעתי החיות אף בעוף הוא רוחני ואינה תופסת מקום אך לדעתכם שהיא דבר גשמי למה לא שאלתם היכי על וכמו שלא תקשה איך על כן לא תשאלו איך נפק

(ח) וסבי דבי אתונא אמרי לר' יהושיע ב"ח אחוי לן מנא דלא שוי לחבלי' אייתי בודיא פשטוהו לא הוה עייל בתרעא אמר להו מייתי מרא סיהרוה היינו מנא דלא שוי לחבלי'

ובגמ' דב"ב אמר לי' רבה בר ב"ח אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך מתי מדבר אזלי וחזינהו ודמי כמאן דמבסמי וגני אפרקיד והוה זקיפו בירכי' דחד מנייהו ועייל טייעא תותי' בירכה כי קא רכיב גמלא וזקיפא רומחי' ולא נגע בי' פסקו חדא קרנא דתכילתא דחד מנייהו ולא הוה מסתגי לן אמר לי' דילמא שקלה מדי מנייהו דגמירי דמאן דשקל מידי מנייהו לא מסתגי להו אזלי אהדרתא והוה מסתגי לן כי אתאי לקמי' דרבנן אמרי לי' כל אבא חמרא וכל בב"ח סיכתא. למאי הילכתא עביד הכי למידע אי כב"ש איבעי לך למימנא חוטין אי כב"ה איבעי לך למימנא חוליא

הנה האי טייעא אמר תא ואחוי לך מתי מדבר הכונה להתבונן החטא מדור דעה הזה, והנה עיקר חטאם הי' על שמאסו בארץ חמדה כי הם חשבו לעיקר ירושת א"י יען שהיא ארץ זבת חלב ודבש ובאמת עיקר כיבוש ארץ ישראל הי' בשביל שהוא תחת קו האמצעי ופנימית הארץ מועיל לקדושה וטהרה על כן אמרו במדרש פ' שלח משל למלך שביקש ליתן לבנו אשה עשירה נאה ובת טובים אמר אלך ואראנה כמו שפירשתי בספרי אולם אנשי המדבר לא שמו על לבם אך עניני הגופנים למלאות בטנם על כן מאסו בארץ חמדה בשלוח מרגלים לראות את הארץ ועל זה רמז דדמי כמאן דמבסמי שהם מבוסמים מרוב אכילה ושתי' וגני אפרקיד ולא חשו לדבר עבירה. והנה חטא המרגלים שדיברו לשון הרע כמ"ש רש"י בחומש וש"ס ערוכין ודרך בעל לשון הרע להלוך רכיל ולדבר סרה על כן ראה בשכלו שהי' זקיפו בירכי' דחד מנייהו שהי' רגלו זקוף ומוכן לילך רכיל כדרך מספרי לשון הרע וכל כך הי' מזיק ברגלי' עד שהגמל שאסרה תורה בשביל שפרסה אינו מפריס כי הנה השני סימני טהרה המה הבהמה שמעלה גרה הוא אינה רעבתנית כל כך ובהמה או חי' שאינה מעלה גרה הוא רעבתנית ובאכול אותה מולדת תכונה רעה בנפש ובהמה שמפרסת פרסה אינה דורסת אולם החי' שאינה מפרסת פרסה היא דורסת ומזקת ברגלי'. והנה הגמל שפרסה אינה מפריס הוא מזיק ברגלי' אולם בעל לשון הרע הוא יותר מזיק ברגלי' עד דטייעא כי קא רכיב אגמלא שהוא מזיק ברגלי' לא נגע בי' כי לא הגיע לקרסולי' כי בעל לשון הרע יותר מזיק מגמלא אמנם על כל זה לא הי' מזיקים כל כך מתי מדבר שהי' מלובשים תכלת ובציצית נא' ולא תתורו אחרי לבבכם לדבר סרה להזיק לעמיו אמנם צייר בנפשו אלמלי פסקו קרנא דתכלתא ולא הוה מסגי לן דאז הי' מזיקין כל כך עד שאי אפשר ללכת בשוק מחמתן כמו שאמרו במדרש שופטים אם ראית חנף ורשע מנהיג את הדור נוח לו לאדם לפרוח באויר ולא להציץ בו והכונה דאי אפשר לילך בארץ מחמתו ואמר כל אבא סיכתא שהי' לו למנות חוטין או כב"ש דאמרו ד' חוטין אי כב"ה דשלשה חוטין הכונה לפי שב"ש היו מעוטרין במדה גבוה ורוממות ולכן הי' צריכין יותר חוטין לצמצם התשוקות וב"ה שהי' מעוטרין במדות העניות בלא"ה הי' סגי בג' חוטין וזה ביאור השאלה מסבי דבי אתינא שאמרו אחוי לן מנא דלא שוה לחבלי' שאדם נברא בדעת וד' נתן חכמה בלבו ונתן לו פה ושפתים להגות בחכמה ובתבונה ואם הוא מדבר בלשון הרע עוד גרוע הוא מבהמה כמו שאמרו חז"ל ת"ח שאין בו דיעה נבלה טובה הימנו ואייתי לי' מחצלת ושובר הבית להכניס המחצלת וכן האדם פוגם בנפשו ומפקיר עשרת האדם חכמתו ותבונתו בשביל עוגה אחת שאוכל בעל לשון הרע

וכל כך גדול החטא לשון הרע עד שבחטא זה ירדו אבותינו למצרים כמו שפירשנו במקרא ובזכות ד' דברים יצאו ממצרים שלא הי' בהם דלטורין על כן בטלו היצה"ר הזה שהוא שאור שבעיסה שהוא היצר מלשון הרע ורכילות כן יעזרנו ד' לבלי ישלוט בנו יצה"ר ונזכה לעשות אך מעשים טובים תמיד אמן

דרוש ו

תוכחת מוסר ליום א' מימי הסליחות תרמ"ג ובו הספד על חמשה גדולי הדור

(א) ישעי' הנביא קונן על מיתת הצדיקים ואמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, יש להבין כפל הלשון. ונ"ל לפרש דהנה אמרו חז"ל בתענית ט"ו אמר רנב"י לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה אלא צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. כבר פרשתי דבריהם דהנה יש צדיקים אשר נולדו בטבע במזג חם והטבע גורם להם שיהי' להם תשוקות