בית יצחק אבן העזר חלק ב קפ

עצת היצה"ר כמשל מג' אוהבים, ומכל ההון אשר ישבע לא ירד אחריו מאומה אכן האיש אשר הלך בעצת היצ"ט. לא תמשכהו האדמה, רק יהי' לנצח בעולם שכולו טוב ומצות ומע"ט פרקליטים לפניו, ואמר רב אשי האי גילדנא דימא הוא ופירש"י זה דג הקטן שבים אל תסבור שזה רק לאדם גדול גבור ונעלה. אך גם כל אדם לפי מדרגתו יוכל לבא למעלת השלימות אם ילך בעצת התורה והיצה"ט

והנה עוד יש מופת שהאדם ילך אחר עצת היצ"ט כי הרשעים א"א שיתאחדו ויבקשו שכל אחד יהי' כמוהו כמאמר הקרא נפש רשע אותה רעה לא יוחן בעיניו רעהו לא כן הצדיקים על כן אין שלום אמר ד' לרשעים. וכאשר חטאו ישראל חרבה עירנו וישראל נתפזרו בין האומות

(יד) ועל כן שאלו סבי דבי אתונא אית לן ריחי' דתבירא חייטי' הכוונה שישראל נתפזרו בין האומות לאשר שמעו לעצת היצר הנמשל לאבן מי יכנסם יחד. וע"ז השיב כרכו מינה גרדי ואחייטי' הכונה שלעתיד לבא יבוער רוח הטומאה מן הארץ. וצדיקים מהפכים היצה"ר ליצ"ט. ע"ד שאמרו בכל לבבך בשני יצרך שגם היצה"ר יתהפך, ועל זה השיב כרכי לי מינה גרדא הכונה שהאבן שהוא היצה"ר הוא מסייע לאדם שהוא לוחם נגדו. וכמאמר הרב המגיד מקאזניץ זצ"ל במאמר חז"ל מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. כי תכלית בריאת היצה"ר שלא נשמע לעצתו על כן מלאך רע בע"כ יענה אמן ויסייע לאחד כל ישראל לאהבה את ד' כמאמר הנביא בהושע ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ. איך יקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד, אם ישימו להם ראש אחד שגם היצר הרע יתהפך וילכו אחר עצת נפשם המשכלת אשר משכנה בראש ובמוח יעלו. מן הארץ. שיתעלו ויסורו מעבה החומר מאתם כהדא תרנגולתא דמנערה אגפה מן קוטמא כמבואר במדרש ואז יעלו אבר כנשרים ילכו ולא יעפו

(טו) וזה ביאור המסורה, לעומת מאמר הראשון מרבב"ח אשר בו הראה שהאדם בעל בחירה ואינו מוכרח אמר עשה לך אשר תמצא ידיך, לעומת מאמר הב' מרבב"ח אשר בו הראה לדעת איך היצה"ר מפתה לתאות אכילה והערב, ומבלה ושוטף כל מדה נכונה, על זה אמר עשה לך חרבות צורים ושוב מול את ישראל שנית כי מילה הוא צמצום התאות, לעומת המאמר השלישי מהורמין בר לילתא מרבב"ח אשר בו הראה לדעת גנות האנשים אשר ירדפו אחרי הון ועושר ותאות המועיל אמר עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צוארם, וזה ג"כ לעומת מאמר הרביעי אשר קרא להיצה"ר אורזילא בר יומי, ולעומת מאמר החמישי שחזי אקרקתא דהגרוניא אשר בו הראה כחו של ת"ח ועשיר אמר עשה לך שתי חצוצרת כסף כמש"כ דהת"ח יכול להנות מהעושר, ולעומת מאמר הששי דיתבא לי' אכלה טינא באוסייה שהוא רמז לבע"ת אמר עשה לך תבת עצי גופר לבל יטבע משטף מים הזדונים, ולעומת מאמר השביעי בהאי כורא דיתבא לי' חלתא אגבי' אמר עשה לך כלי גולה הכונה שאל תבטח על מה שנתן לך זכות אך תדע שאתה בגולה, ולעומת מאמר השמיני שהגיע בין שיצי לשיצי אמר עשה לך שרף ושים אותו על נס

והנה בהגיע עת דודים אשר בו יצאנו ממצרים צוה הקב"ה להשבית החמץ, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכ' הרדב"ז שהוא הציווי להשבית היצה"ר שהוא השאור שבעיסה, על כן הקדמתי לך מאמרים האלה לדעת איך לכבוש היצה"ר ולבטלו כן ד' יעזרנו לבטל היצה"ר ויקוים ובערה רוח הטומאה מן הארץ ובא לציון וגו', עד כאן הדרוש: (בהתחלת הדרוש נכתב שנת תרי"ג וצ"ל תרנ"ג)

דרוש ה'

דרוש באגדה לשבת הגדול תרנ"ה

תשלום הדרוש מרבה בר ב"ח וסבי דבי אתונא משאלה ט' עד י"ב

(א) ביאור מאמרי חז"ל בכורות סבי דבי אתונא, א"ל מישרא דסכיני במאי קטלי לי' א"ל בקרנא דחמרא א"ל ומי איכא קרנא לחמרא א"ל ומשרא דסכיני מי הויא לבאר מקודם מאמר רבה בב"ח אמר רבה בב"ח זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזאי ההיא ציפרתא דהוה קאי עד קרסולי' במיא ורישי' ברקיעא ואמרינן לית מיא ובעינן לאוקורי נפשין נפק ברת קלא ואמר לן לא תחותי להכא דנפלה לי' חצינא לבר נגרא הכא הא שבע שנין ולא מטיא לארעא ולא משום דנפישי מיא אלא משום דרדיפי מיא א"ר אשי ההוא זיז שדי היא דכתיב וזיז שדי עמדי

יש לפרש דהנה העולם הזה דומה לים והאדם דומה לספינה השטה על פני המים וההיא צפרתא הוא כח המדמה שבאדם הנמשל לצפור והוה קאי עד קרסולי' במיא. כי רובי תשוקות ותאות הגשמית נמשלות למים כמו שמשלם הבדרשי לים זועף, ורישי' ברקיעא היא דמות הגאוה והגאון עם התשוקה להיות רם ונשא. ואמרינן לית מיא, שהתשוקות לא ישטפוהו, ובעינן לאקרורי נפשין כי אמר עם כל ציורי תאות העולם הזה עוד ישאר בקרורית נפק ברת קלא ואמר לן לא תחותי להכא לחשוב דמיונות כוזבות מתשוקת ותאות העולם הזה, דשאול ואבדון לא תשבענה ועיני בני אדם לא תשבענה, ע"ד הקרא ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, דנפלה לי' חצינא לבר נגרא, הוא גרזן מחורש עצים, והוא משל ללוחם מלחמות היצר. זה שבע שנין ולא מטיא לארעא, שלא הגיע לתכלית הנרצה על כן המובחר לבלי יצייר מחשבות כאלה אך יסירם מלבבו. ולא משום דנפישי מיא קשה להציל עצמו מרוב המון התאות אלא משום דרדיפי מיא, שהיצר הרע רודף אחריו ומבקש להמיתו כמאמר חז"ל, א"ר אשי ההיא זיז שדי הוא, והכונה שגם תשוקות אלה והמית תאות האלה והיצה"ר מאת ד' הוא שברא היצה"ר. ומלחמת היצר מאתו יתברך משם שי"ן דל"ת יו"ד שהי' העולם מתפשט עד שאמר הקב"ה די. ואם הקב"ה עצר בעד כח הבריאה לא כש"כ שהאדם יעצור בעד תאותיו וזה סוד מצות מילה כמו שאמרו במדרש ר"פ וירא סוד ד' ליראיו זו מצות מילה אמר הקב"ה די לעבד שהוא כרבו, והכונה ע"ד הנ"ל וסמכו חז"ל על מקרא וזיז שדי עמדי לשון נופל על לשון

(ב) וזאת הכונה מסבי דבי אתונא שאמרו מישרי דסכיני במאי קטלה לה הכונה שהשטן הוא היצר הוא מלאך המות הוא המפריד ומפריע השלום והאחדות והוא כערוגת סכינים. במאי קטלה לי' במה גובר האדם להיצה"ר, א"ל בקרנא דחמרא הרצון בזכרו את מלך המשיח הרוכב על החמור והוא מרים קרן ישראל והוא יאחד כל באי עולם ובערה רוח הטומאה ויקוים ואת הצפוני ארחיק מכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה וזה עיקר השבתת חמץ שמבערין יצה"ר מלב כמו שכ' הרדב"ז, ועל כן אומרים השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, לפי שהשבתת חמץ הוא פועל דמיוני לביאת משיח שאז ובערה רוח הטומאה מן הארץ, ובי אתונא לא הבינו דבריו או לא האמינו שלעתיד הקב"ה יבער הטומאה מן הארץ א"ל ומשרי דסכיני מי הוה, אם כן אינכם מאמינים שהיצה"ר הוא המשחית המפריד והמפריע

(ג) ובסבי דבי אתינא אמרו אייתי לי' תרתי ביעי א"ל הי זוגתא חורתא והי זוגתא אוכמתא אייתי איהו תרי גביני א"ל הי דעיזי חוורתא והי דעיזי אוכמתא

ובמס' ב"ב אמר רבה בר ב"ח זימנא חדא הוה אזלינן במדברא וחזינן הני אווזי דשמיטן גדפייהו משמנייהו וקא נגדי נחלא דמשחא מתותייהו אמינא להו אית לי מנייכו חולקא לעלמא דאתי חדא דליא לי אטמא וחדא דלי' לי גדפא אתאי לקמ"י דר"א א"ל עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין

רבה בר ב"ח סיפר זימנא חדא הוה אזלינן במדברא, לפי שאמרו במדרש ר"פ במדבר שהתורה נתונה במדבר במים ובאש, והכונה שהת"ח צריך להפקיר עצמו להשלים נפשו מנגד ואל ישים עין על עשרו וטובתו, על דרך כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וישים עצמו כמדבר שהוא חרוב גם ניתנה במים שהיא מורה על ענוה שהולכים ממקום גבוה למקום נמוך ושפל, גם יהי' קר. לדבר עבירה כטבע המים שהמה קרים ובאש שלדבר מצוה יהי' חם ויתלהב בדבר הנוגע לטובת ישראל ולטובת הדת, וזה שאמר הוה קא אזלינן במדברא שהי' רואה התכלית הנרצה ממדת המדברא שת"ח מפקירין עצמן כמדבר וחזינן הנהו אווזי היא ציור ת"ח כדאמרינן הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה, והכונה כמו שהאווז שטה על פני המים ולא תשטופנה אותן מצולות מים כן הת"ח יודע לשוט. כמ"ש הבדרשי העה"ז דומה לים זועף, והתשוקות והתאוה דומים לגלי הים אשר יהמו לשטוף האדם במצולות החטאים כמו שאמרו בחולין ז' שאמר ר' פנחס בן יאיר נהר' נהר' פלוג לי מימיך, על כן היודע לשוט על פני המים נדמה לאווז, ואמר שראה ת"ח שחיין חי' הצמצום, ועל כל זה שמטן גדפייהו משמנייהו חיין במנוחת הנפש בהשקט ושלוה עד כי מרוב התענוג שמנו ונשרן גדפייהו משמנונית, וכן הוא בת"ח שאל יבקשו גדולות ואל יתאוו לשלחן מלכים ואל יכספו למלאות בתיהם הון ועושר, ולהניח לבניהם בתי תלפיות אך ישמחו בחלקם על דרך שאמרו איזה עשיר השמח בחלקו, וקא נגדי נחלי דמשחא מתותיהו הכוונה שבאור תורתם הנמשל לשמן יאירו עד למרחוק, אמינא אית לי מנייכו חולקא לעלמא דאתי הורוני איך אזכה גם אנכי לקבל חלק בעולם הבא ואדע מה לעשות חדא דלי גדפא הוא הגף שהוא כנגד היד, והורה בזה שבזכות הצדקה שעושין ביד יזכה לחיי העולם הבא כמו שאמרו בב"ב שאלו לשלמה בן דוד עד היכן כח הצדקה והשיב פוק חזי מה כ' אבא פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד, וחדא דלי לי אטמא הוא הרגל, והרצון שישמור את רגלו מבא בלכד. אך שילך בדרך הטוב ע"ד שנאמר אם בחקותי תלכו ואמרו חז"ל במדרש חשבתי דרכי ואשובה רגלי אל עדותיך בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והי' רגלי מוליכות אותי לבהמ"ד. וכמו שפירשתי בספרי. כי אתאי לקמי' דר"א א"ל עתידין ישראל ליתן עליהם הדין, על בלי קחתם מוסר מת"ח כאלה לילך בדרך טובים

(ד) ועל דרך זה שאלו לר' יהושע בן חנניא מדוע ת"ח חיין חי' הצער ועוני, על דרך שאמרו חז"ל שחורת כעורב