בית יצחק אבן העזר חלק ב קעט

הכונה נמי שאמרו חז"ל סוף מכות ג' דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה. מקר' מגילה והבאת מעשר אל בית האוצר ושאילת שלום בשם הכונה במקרא מגילה הוא תלמוד תורה שהאדם לומד דיני ומשפטי התורה על דברים שנמצאים בגשמי ובאמת יש לכל אחד שורש למעלה כי כל התורה שמותיו של הקב"ה. ומקור התורה למעלה. והבאת מעשר אל בית האוצר הוא שהאדם נותן צדקה מטבע או פת והרוחני מהמצוה עולה למעלה וזה מטבע של אש שהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה ואמר כזה יתנו. שהוא השורש למעלה. ושאילת שלום בשם שהשלום שמו של הקב"ה ואם האדם עושה שלום למטה בשם הקב"ה וכונתו לאחד העולם ולעשות מהריבוי אחדות היפך מהקב"ה שעשה מהאחדות ריבוי. כמו בצלאל שעשה מהריבוי אחדות ליחד שמו יתב' ועל כן אמר משה רבינו ע"ה בצל אל היית. ועל כן אמרו במדרש תרומה לפי שהעולם נבר' בחכמה ובתבונה ובדעת לפיכך ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ותבונה ודעת. שהאדם עושה מהריבוי אחדות ועל כן אמר ביום כלות משה להקים המשכן וישם לך שלום מדה כנגד מדה שאתה עשית שלום בין שמים וארץ. ועל כונה זאת אמר שם וקם בין שמיא לארע' ואמר אסיקו לי' ליבנא והם לא הבינו כונתו וסברו שיעלו ליבנא למעלה ואמרו וכי אפשר להעלות אמר להו ע"ד כונתם וכי אפשר למבני באוירא. אבל תוכן דברי הי' שיהי' ברוחניות בין שמיא לארעא ע"ד האמור למעלה

(י) מאמר ו' א"ל מציעת' דעלמ' היכ' זקפה לאצבעתי' א"ל הכא א"ל ומי יימר, אמר אייתי אשלי ומשחו. ובגמ' דב"ב אמר רבב"ח זמנ' חדא הוה אזלינן בספינת' וחזינ' ההוא כוורא דיתבי לי' אבלי טונא באוסי' ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא וחריב מיני' שיתין מחוזא ואכלו מיני' שיתין מחוזי ומלאו מחד גלגלי דעינא תלת מאה גרבא משחא וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינין דהוה קא מנסרי מגרמ' מטללתא ויתבי למבנינהו הנך מחוזי, רבב"ח אמר שאזל בספינת' כמו שאמרו העולם הזה דומה לים והאדם הספינה וראה ההוא כוורא הכונה כמו דגים שאין חיותן אלא במים כך ישראל אין חיותן אלא בתורה כמו, שאמר רבי עקיבא לפפוס בן יהודה בסוף ברכות וראה דיתבי לי' אבלי טינא באוסי' ופירש"י שרץ קטן באפי' הכונה שנכשלו במדת הגאוה שהיא גרועה מאוד ואמרו חז"ל כל המתגאה כאלו דוחק רגלי השכינה או שנכשלו בדעות נפסדות ר"ל ואדחוהו מיא ושדיוהו אגודא. שנדחו מלימוד התורה הקדושה. ונפלו לארץ לחבק אשפתות תענוגי העולם. וחריב מיני' שיתין מחוזי רמז על ששים אותיות שבברכת כהנים כמו שאמרו במדרש חזית הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. שנפסק ממנו ברכת כהנים ואכיל מיני' שתין מחוזי הכונה לפי מה שאמרו חז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. ופירש הגאון מליסא לפי שבאמצעות אדם הרשע תשחת החברה ובאמצעות הצדיק תתוקן החברה על כן כשזכה נוטל חלק חבירו. ומלחו מיני' שיתין מחוזי הכונה שבעת שחזר בתשובה ותיקן את אשר עיות כדרך שמתקינן עם המלח. שוב מלאו מיני' ששים מחוזי הם ששים מסכתות. ובמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים כו' ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי דמשחא. הכונה שחזר לתורה ועבודה וג"ח. שהיא תלת מאה כאמור למעלה. וכי אתי לבתר תריסר ירחי שתא שהוא ר"ה דיוה"כ שאז הקב"ה מקבל התשובה הוה קא מנסרי מגרמא מטללתא וחזרו למבני הנך מחוזי שחזרה ברכת כהנים שהוא ששים אותיות להבעל תשובה

(יא) והנה סבא דבי אתונא שאלו מציעתא דעלמא היכא הכונה דאריסטו אמר שהדרך הישר לפני איש שיתנהג בדרך הממוצע לא יהי' קמצן ולא פזרן והאריך בזה הרמב"ם בשמנה פרקים וכן אמרו בגמ' דב"ק ס' לעולם יהלך אדם באמצע הדרכים. וכן אל יהי' גבה לב, ולא שפל, וע"ז שאלו מציעתא דעלמא היכא, איך נדע הדרך האמצעי, וע"ז זקפה לאצבעתי', הכונה ע"ד שביארנו למעלה וירעם בתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם. הכונה שכשאדם זוקף אצבעותיו אחד גדול ואחד קטן וכשאדם כופף אצבעותיו כולם שוים לטובה, ומזה יש להתבונן שבעת שהאדם הולך בקומה זקופה הוא יכבד הגדולים וישפיל הקטנים ממנו. וכשהוא הולך בכפיפה לפניו לא ניכר שוע לפני דל והוא טוב לכל, ועל כן זקפ' לאצבעותי' ומזה הוכיח איך לילך בדרך הממוצע כמו שפירשנו המקרא העשיר לא ירבה כי העשירות לא ירומם האדם והדל לא ימעיט שהעניות אל תמעיטהו, וכן פירשתי וד' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש כי הדרך הממוצע טוב לישראל אם המה ברום ההצלחה הקב"ה מאפיל אורם ואם ישראל בשפל המצב הקב"ה מאיר עליהם, וכמאמר הקרא רש ועושר אל תתן לי, והמה לא הבינו תשובתו ואמרו מי יימר, אמר אייתי אשלי ומשחי. אבל באמת כונתו רצוי'

(יב) מאמר ז' אית לן בירא בדברא עיילי למתא אייתי פארי ושדי להו א"ל אפשילו חבלא מפארי ואיעיילו א"ל ומי איכא דמפשיל חבלי מפארי א"ל ומי איכא דמייתי בירא מדברא למתא. ואמר רבה בב"ח זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא וחזינא ההוא כורא דיתבה ליה חלתא אגבי' וקדחא אגמא עילוי' סברינן יבשתא הוא וסלקינן ואפינן ובשלינין אגבי' וכד חם גבי' איתהפך ואם לאו דהוה מקרבא ספינתה הוה טבעינן. רבה בב"ח המשיל האדם הרוצה לשלוט על חבירו. לדג על דרך שאמרו חז"ל בע"ז ד' י' ותעשה אדם כדגי הים מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, על כן אמר שראה אומה"ע שהי' נכנעין וכבר עלה עליהם עפר ועל כן אפינן ובשלינן עלי' אולם כד זרחה השמש עליהם אתהפכו, ואמר זאת רבב"ח להורות לנו מוסר השכל. כי אמרו במדרש פ' בשלח יונתי תמתי אמר הקב"ה אצלי אתם כיונה אבל אצל אומה"ע כחיות גור ארי' יהודה בנימן זאב יטרוף. והכונה דהנה ליל פסח הוא מורה התנהגות האומה בכללות ואמר הקב"ה וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגלכם ומקלכם בידכם אמר שאחרי שישראל נרדפים מן האומות על כן יהי' תמיד זריזין ואם יחשב שהם כשאר אומות, אך תמיד יהי' מתניכם חגורים נעליכם ברגלכם ומקלכם בידכם וכן צריך הישראלי לזרז עצמו, ובמדרש ואכלתם אותו בחפזון בעולם הזה אוכלים בחפזון אבל לעתיד לבא כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי לעתיד לבא בערה הטומאה מן הארץ וגר זאב עם כבש ולא תצטרכו להיות במתנים חגורים ולאכול בחפזון וע"ז זירז רבב"ח, ונאמנו היום דבריו הקדושים שישראל חשבו שיש להם כל הזכיות ולסוף ראו שהם לצנינים אצל אומה"ע ואין לנו להשען אך על אבינו שבשמים על כן חזקו ואמצו בתורה ובעבודה

והנה סבא דבי אתונא אמרו לר' יהושע אית לן בירא בדברא עיילי למתא בודאי כונתם על בנין בית המקדש שהוא כעת חרב עיילי למתא שיבנה. והשיב להם על דרך שאמר דוד המלך ע"ה כי אם בתורת ד' חפצו וגומר והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול כי אף אם הצדיקים הולכים לשוקים לעשות מסחר מ"מ התכלית שלהם הוא ללמוד תורה ולגדל בניו לת"ת על כן העלה דבוק בהפרי וכן פעולת הגוף דבוקה בנפש וכל עוד שהעלה השומר לפרי דבוק בהפרי לא יבול לא כן הרשעים שאין פעולות גופם דבוק בנפש והמה כמו הקליפה והשומר לפרי שינטלו מהפרי כי אז כמוץ אשר ידפנו רוח. ואחרי שכל דרכי הרשעים כמוץ על כן אמר אפשולי חבלא מפארי, והוא דבר בלתי אפשר והסיבה כי מוץ אשר ידפנו וכן הסובין אינם ראוים להתחבר וכן כל דרכי הרשעים כמוץ ועל כן אי אפשר שיבנה בהמ"ק בדור הזה. ויש עוד לפרש עפ"י דברי המדרש סוף פ' וישלח התבן והקש והמוץ מריבין זה עם זה זה אומר בשבילי נזרע השדה וזה אומר בשבילי נזרע השדה אמרו החיטים המתינו עד שתביאו לגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרע השדה באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה הלך לו המוץ לרוח נטל את התבן והשליכו על גבי הארץ ונטל הקש ושורפו נטל את החיטים ועשה אותם כרי. המשילו לתבן ולקש תאות ותשוקות העולם הזה מקצתם הולכים אחר מראה עיניהם ומחשיבין הבגדים לעיקר ולובשים מלבושי נכרים. והוא נמשל למוץ כי המוץ והסובין המה מלבושי החטים. ובגדי רקמה אלה, לסילון ממאיר לאחב"י, ומקצתם ממלאים בטנם מערבות הנמצאות והוא נמשל לקש וכל אחד אומר בשבילי נברא העולם מה עשה בעל הבית נתן המוץ לרוח והקש לשרפה ואין עיקר בהבריאה רק הפנימית והוא החטה, על כן אמר התנא אייתי פארי ושדא להו כי המוץ והסובין ראויות לבהמה ולרוח. ואמנם אחרי אשר בעו"ה הלבוש הוא העיקר. על כן א"א לבנות בהמ"ק בעו"ה

(יג) מאמר ח' א"ל אית לן ריחייא דתבירא חייטא שקיל פיסק' מינה ושדי להו א"ל כרכי לי מינה גרדי ואחייט' א"ל ומי איכא דיכול למכריך גרדי מריחייא, א"ל ומי איכא דחייטי ריחייא.. ובב"ב וארבב"ח זימנא חדא הוה אזלי' בספינת' וסגיא ספינת' בין שיצא לשיצא דכוורא תלתא יומא תלת' לילא. איהו בזקיפ' ואנן בשיפול' וכי תימ' לא מסגי ספינת' טוב' כי אתי רב דימא אמר כמיחם קמקמא דמי' מסגי שתין פרסה ושדי פרשא גירא וקדמי לי' איהו ואמר רב אשי האי גלדנא דימא היא דאית לי' תרי שיצא

רבב"ח סיפר שהאדם שנמשל לספינה סגאי בין שיצי לשיצי דכורא והוא משל לדג שיש לו שני סנפי' אחד לצד הראש ואחד לצד זנבו. וכן האדם יש לו שני דרכים או שילך בעצת היצר טוב שמיעץ אותו ללכת אחרי עצת נפשו המשכלת אשר משכנה במוח או שילך אחר עצת היצה"ר המושכו לצד הגוף. ומלחמה כבידה לאדם תלתא יומא ותלת' ליליא שהמה ימי הילדות והעמידה והזקנה. וכן אמרו ג' משמורות הוה הלילה משמורה ראשונה חמור נוער הוא ימי הילדות משמורה שני' כלבים צועקים הוא ימי העמידה שהאדם יש לו צרכים הרבה לפרנס ולהשיא י"ח וצועקים הב הב, משמורה ג' ימי הזקנה שהגוף ישיח לארץ וזה תינוק יונק משדי אמו. ואשה מספרת עם בעלה שהנפש עתידה עד מהרה ליתן דין וחשבון, ובכל ג' הימים יש לו עבודה קשה בין ביום בין בלילה. איהו בזקיפ' ואנן בשיפולי שהיצה"ר מראה לאדם כי אלה ההולכים לעצתו דרכם צלחה, וכמאמר אסף בתהלים ע"ג כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם ובריא אולם בעמל אנוש אינימו ועם אדם לא ינוגעו ואנן בשפיל', כ' בעו"ה התורה ות"ח בתכלית השפלות. אמנם רבב"ח אמר כי לא יפול לבנו כי לא נחשוב אשר הספינה תטבע חלילה במצולות הלחץ והצרות אשר תקפו עלינו בחמת שונאינו ומנדינו, הי' לא תהי' הספינה תפלג לה דרך בין הגלים אשר יעברו עלי' ויחפצו לנטותה הדרך, וע"ז אמר וכי תימא לא מסגי ספינתא טובא שהספינה בסיבת המלחמה הכבדה לא תגיע לתכלית הטוב אשר הציגה לה למטרה, כי אתי רב דימי אמר כמיחם קמקמי דמיא מסגי שתין פרסא, שכל מה שהיצה"ר בוער כאש נגדו ע"ד שאמרו חז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו הספינה מסגי שתין פרסה, ע"ד שאמרו חז"ל בב"ק שתין רהוטי רהיט.. והוא ינצח כל המניעות העומדים כנגדו, ע"ד הקרא וקוי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים יריצו, ולא יעפו ילכו ולא יגעו, וחתני הרב הגאון מה"ר נתן נ"י כעת אבד"ק ראהטין פי' כמיחם קומקמי דמי' כי לפי חוקי הטבע יגדל כל דבר במדתו אם יהי' במצב החם, לבד במים מעת שיגיעו לארבע מעלות (4 גראד צעלזיאס) יגדל בעירתו יותר כל. עוד שיתקרר, עד שבהגיע למצב הקרח יגדל במדתו ממה שהי' במצב הנוזלי. ולכן כאשר יתנו מים בתוך כלי ויגיע למצב הקרח תבקע הכלי כי נתגדל בערכו ואין לו מקום. וע"ז אמר כמיחם קומקמי דמי' אם כי היצה"ר הנמשל לחום יגדיל ערך הדבר וירבהו במדתו אבל ההולך בעצת התורה שנמשלה למים יהי' הדבר בהיפך שכל מה שיקרר חמימת היצר יגדל וירום ויעלה למעלה למעלה. ושדי פרשא גירי וקדמי לי' איהו. הנה הגירא בעת אשר הפרש יורה בקשת סופה תפול לארץ כי הארץ תמשכנו לכח המושך מהארץ. וכן אורחת כל ההולכים בעצת יצרם שתקות אנוש רמה, וכן כל