בית יצחק אבן העזר חלק ב קעח

דכוכבא זוטא. והיא תאות אדם אשר למראה עין איננה גדולה הכוכבים הנראים לעינינו קטנים והוה כמבזר ארבעין גריוי ביזרא דחרדלי ובכל זאת רבתה תאות הערב עד שצייר בנפשו להצטריך ארבעין בריוי ביזרא דחרדלא למתק רוב האכילה. ואי דלינן טפי הי' מקלינין מהבלא, כי כאש בוער היצה"ר ברוב תשוקותיו והבלי' ורמי' לי' גלא לחברתה. ואמרה לה מי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתי' ניתי אנא ונחרבינהו כי את אשר תשאיר אהבת הכבוד תשטוף תאות האכילה ואת אשר תשאיר תשוקות הערב תשטוף קנאת איש מרעהו. א"ל פוק חזי גבורתא דמרך דאפי' כמלא חוטא דחלא לית דעבר. והוא מליצה נפלאה דהנה יש מרכב מזגי ויש מרכב שכני רגבי עפר יתאחדו מרכב מזגי. עד שיצא מהם צמח. והרכבה שכינית כמו החול שכל רגב שוכן אצל חבירו ולא יזיק לחבירו ומזה חכם לב יקח מוסר שאף אם אין בכחו לעשות טוב לחבירו ולגמול חסד על כל פנים לא יזיק לחבירו. ובכח זה האדם גובר את היצה"ר ולא יזיק חברה האנושי'. וכמו שהקב"ה שם גבול חול לים כן שם כח בנפש האדם לבלי לשמוע לעצת היצה"ר הוא השטן הוא המחריב חברה האנושית וחיי השלום מהאדם שהוא מדיני בטבע

(ה) ויתפרש לפ"ז שאלות הסבי דבי אתונא על אדם בעל ג"ח שהוא גומל טוב לעמיתו ומהראוי שחבירו ישוב כגמולו להטיב לחבירו העושה לו טובות בפועל או עכ"פ בתודת לב. והוא לא ישלם החוב שעליו לא בפועל ולא בתודה ועכ"ז צותה התורה לא תקום ולא תטור שהוא שואל קרדום לחבירו ואח"כ אמר לו השאילני קרדומך ולא רצה ועכ"ז החיוב עליו להשאיל לחבירו ולמה זאת. וע"ז משיב גבר' אזיל לאגמי קטל קמא טונא ולא מצי בי' קטל ומנח עלה עד דמתרמי לי' אינש דמדלי לי'. כן האדם שקיבל טובה מחבירו ולא השיב כגמולו אולי ברבות הימי' יהי' לו, כח וד' יעזרהו להשיב כגמולו ועל כן נאמר בצדק לא תקום ולא תטור

(ו) מאמר ג' א"ל אימא לן מילי דכדיבי א"ל הוה לן כודניתא וילידה והוה תלי לה פיתקא וכתיב בי' דמסיק בבי אבא אלפי זוזי א"ל וכודניתא מי ילדה א"ל הי נינהו מילי דכדיבי: ובב"ב אמר רבב"ח לדידי חזי לי הורמין בר ליליתא דהוה קא רהיט אקופי' דשורא דמחוזא ורהיט פרשא כי רכיב סוסיא מתותי' ולא יכיל לי' זימנא חדא הוה מסרגן לי' תרתי כודניתא וקיימין אתרי גישרי דדונג ושוור מהאי להאי ומהאי להאי ונקיט תרי כסי דחמרא בידי' ומוריק מהאי להאי ומההוא לההוא ולא נטפי ניטופתא לארעא ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה עד דשמעו בי' מלכותי' וקטלי'. והפי' כעין שכ' בעוללות אפרים סי' י"ז דהורמין בר ליליתא הוא ציור תאות אסיפת ממון בר לילתא שההון הנאסף שלא במשפט בין לילה אבד. דהוה קאי אשורא דמחוזא דאנשי מחוזא הי' עשירים. וההון הי' לחומה בעיניהם ע"ד הקרא הון עשיר קרית עזו. והוה קא רהיט כי רכיב סוסיא מתותי' ולא יכיל שרודפי הממון מרוצתם כסוס מזוין ועל כל זה לא יכיל לי' לבא עד סוף תכליתו אין אדם מת וחצי תאותו בידו. זימנא חדא הוה מסרגן תרתי כודניתא כי הסוס אוהב לבושים נאים ומתגאה בהדרם.. והחמור אוהב למלא כרסו. והאדם אשר עינו ולבו ללבושים יקרים וכן למלא תאותו וכרסו דומה לפרד הבא מסוס וחמורה וקיימין אתרי גשרי דדונג לפי שהזמן דומה לגשר. ועכ"ז היא גשרי דדונג שאין בו ממש. ושוור מהאי להאי מתענוג אכילה ושתי' שהיא תאות החמור לתענוג מראה הפאר וההדר שהוא תשוקת הסוס, ותרי כסי דחמרא אלה תענוגי משתה ושכרון ולא נטפו נטפי אארעא, שבכל אלה אינו עושה זרע לצדקה לתת לעניים דבר מה. כי כן דרך הרודפים אחר בולמוס תשוקתם לאהבת המועיל והערב, ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות שהי' עתים שונים אשר עשירי עם ירדו ממצבם והעניים ירומו כי הוא גלגל החוזר בעולם ועכ"ז אינם שמים על לב. עד שימותו בעון בצעם וכל זה מוסר השכל לאלה העשירים שאין שמים על לב תכליתם ולא יתמכו עניים ודלים כראוי

(ז) וזה כונתם ששאלו אימא לן מילי דכדיבי. הכונה איזו דבר שוא ושקר שאין לו שום תכלית אמר להו הוה לן כודניתא היא פרד הבא מסוס וחמור וצייר בזה האנשים הרודפים אחר בולמוס תאותם והולכים אחר מראה עיניהם לכסוף לדבר נאה כסוס ולדבר ערב למלא כרסם כחמור. ומשתי התאות יולידו עמל וילדי זנונים ר"ל. ולא עוד אלא שכל מה שנותן להם הקב"ה מעט היא לפניהם ותלי לה פיסקא וכתיב בי' דמסיק בבי אבא אלפי זוזי, והיא מליצה על מחשבתם שעוד מגיע להם עושר גדול חלף עבודתם, א"ל וכודניתא מי ילדה וכי אפשר שאנשים אשר רודפים אחר תאות שונות ואין להם מעשים טובים עוד יתבע מהקב"ה עושר וכבוד א"ל והי ניהו מילי דכדיבא והלא זה השוא והשקר שאנשים אשר יצר מחשבות לבם רק רע מבקשים שיהי' להם רב טוב ושהכל יכבדו' ויכנעו לפניהם

(ח) מאמר הרביעי, מלחא כי סריא במאי מלחו לי' בסילתא דכודניתא ומי איכא סילתא לכודניתא ומלחא מי סריא. ובגמ' דב"ב ארבב"ח לדידי חזי לי אורזילא בר יומי דהוה כהר תבור והר תבור כמה הוה ארבעים פרסי ובי משכא דצוארי' תלתא פרסי ובי מרבעתא דרישא פרסא ופלגא רמא כופתא וסכר לירדנא

רבב"ח סיפר שרא' כחו של יצה"ר נקרא ראם כמו שנאמר וקרני ראם קרני' ובהם יגח ויזיק. בר יומא. כי הוא ניתן לאדם תיכף כשבא לעולם כמו שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו משננער לצאת. דהוה כהר תבור. לפי שאמרו חז"ל צדיקים נדמה להם כהר, ואולם הוא הר תבור, והר תבור הוה ארבעים פרסי כמו שאמרו חז"ל בראתי יצה"ר בראתי לכם תבלין שהיא התור' כי בכח התור' הקדוש' הוא ניצל מיצה"ר. ואחרי שהתור' שבע"פ ניתנ' בארבעים יום, רק מה שגוברין על היצה"ר הוא באמצעות תור' שבע"פ, כמו שנאמר כי עפ"י הדברים האל' כרתי אתך ברית ואחרי שהיצה"ר ארבעים פרסי ניתנ' תור' שבע"פ בארבעים יום ובי משכי דצוארי' תלתא פרסא, כי כח הזן נחלק לחמש' חלקים המושך המחזיק המעכל והדוח' והמוליד בדומ' ותאות האכיל' הוא בג' כוחות כי למעכל ולדחות אין להאדם תאו', על כן תשוקות למאכלות רק ג', ובי מרבעתא פרס' ופלגא כי הארון אמה וחצי קומתו להכניע כח היצה"ר שהוא פרסא ופלגא, כי כששוכב היצה"ר ונרדם כבר נשבר כוחו ול"ה רק פרסא ופלגא ובכח קדושת הארון נכנע השטן היצה"ר המפריע בני ישראל מללמוד תור' הקדוש', רמא כופתי' וסכר לירדנא כי מבואר שלע"ל ובערה רוח הטומא' מן הארץ ואז ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים, אמנם כל עוד שיצה"ר בעולם אופל וצלמות בעולם. ואז בעו"ה סכר לירדנא שעוד לא נמלאה הארץ דעה ואין בה תבונה

והנה סבי דבי אתינא שאלו מלחא כי סריא במאי מלחו לי' כי הנה ידוע מה שהביא ב"י בשם תוס' בשם המדרש והובא במג"א סי' קס"ז ס"ק י"ד כשישראל יושבין וממתינים זה על זה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצות השטן מקטרג עליהן וברית מלח מגין עליהם, הרי דברית מלח מגין כנגד השטן הוא היצה"ר וע"ז שאלו מלחא כי סריא הכונה שאם ח"ו ע"י עון ופשע ימוט ברית עולם בין ישראל לאבינו שבשמי' מי מגין עליו כנגד השטן וע"ז משיב בשוליא דכדניתא, הכונה לתקן עצמו מתאות הסוס והחמור לבלי יתורו אחרי לבבם ואחרי עיניהם או הכונה כי הסוס ממזג החם והוא מהיר במלאכתו והחמור הוא מטבע הקר אוהב את העצלות ואת השינה, והאיש הישראלי צריך להיות קר לדבר עבירה וחם לדבר מצוה עצל לדבר עבירה וזריז לדבר מצוה וע"ז אמרו בשליא דכדנותא, להיות מורכב ממדות הסוס והחמור וע"ז נא' בישעי' ל"ב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור ודרשו חז"ל בב"ק י"ז אין זריעה אלא צדקה ואין מים אלא תורה וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף שנאמר בנות צעדה עלי שיר וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם. וכוונו גם כן לזה דהנותן צדקה הוא מטבע החמימות והעוסק בתורה טבעו קר. לחפש ולחקור על כן זוכה לכילה כיוסף שהי' טבעו חם וזוכה לנחלת יששכר שטבעו קר, וע"ז שאלו ומי איכא שוליא דכדנותא וכי אפשר שמאלה התאות אם ינצל תולד תולדה כפרת עון להשלים ברית מלח על זה משיב ומלחא מי סריא, וכי אפשר שיבטל ברית ד' עם ישראל והלא ברית עולם הוא ואם ח"ו תפסוק לפרקים או אז בתיקון כל דהו חוזר לקדמתו

(ט) מאמר החמישי אמרו לי' בנא לן ביתא באוירא דעלמא אמר שם קם רגלא בין שמי' לארע' א"ל אפיקו לי ליבנא וטינא להתם א"ל ומי איכא דמצי לאסוקי התם א"ל ומי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארע'

ובש"ס ארבב"ח לדידי חזי לי האי אקרוקתא דהוה באקר' דהגרוניא ואקר' דהגריני' כמה הוה שיתין בתי אתא תנינא ובלעה אתא פושקנצא ובלע לתנינ' ויתיב באילנ' ת"ח כמה נפיש חילא דאילנ' אמר ר"פ אי לאו דהוה התם לא הימני. מאמר זה פי' יפה בעקידה פ' תולדות, שהמשיל כל קניני העולם לצפרדע שמשורר תמיד ודולג ממקום למקום ואמר שראה העושר בעיר בת ס' בתי כי מספר ששים כולל כל חלקי המספרים ועל כן אמר שראה העושר בעיר שעלה למעלה עד הגיעו למספר. כולל כל המספרים. ואמר שראה תנין שבלעה להעושר שהוא הנחש הקדמוני שהוא המסית לאדם אשר לא ישבע הון והעושר כמו שאמר שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה, אתא פשקנצא הוא העורב השחור והוא המות אשר יקצר חיי איש כזה, וממונו יורש בן ת"ח שהוא יודע להלוך נגד החיים והוא מפתו יאכיל לעניים. ומשמח עולמו ע"ד שאמרו חז"ל עולמך תראה בחייך והתנין שהוא הנחש הקדמוני לא יפתהו ואיזה עשיר השמח בחלקו ויתיב באילנ' כמה נפש חילא דאילנ' שהוא ת"ח ועשיר. אמר ר"פ אי לאו דהוה התם. במדרג' זו לא הימני שימצ' עשיר שלא יפתנו היצה"ר הנחש הקדמוני

וע"ז אמרו סב' דבי אתונ' בנא לן בית' באויר' דעלמ' הכונה על דרא שאמרנו שת"ח ועשיר הבונה בית וקובע בו מזוזה ועושה בו אכסניא להאכיל לעניים. ובו מברכין ברכת המזון הוא בונה בית בין שמיא וארע'. ע"ד שאמר בקרא מטל השמים ומשמני הארץ. ששמים וארץ מתאחדים בביתו וע"ז נאמר יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שבהן נבר' שמים וארץ ואמרו שמים וארץ קנין אחד ועל כן נקר' שלמים כי אכילת מצוה עושה שלום בין שמים וארץ. ועל כן אמר שם קם רגלי' בין שמיא לארע'.