בית יצחק אבן העזר חלק ב קעז

למה הנפש תכה ותפעם בלבבו. וכבר פירשנו בזה דברי המדרש בראשית פ' כ"ב ויאמר ד' אל קין אי הבל אחיך משל לאפרכוס שהי' מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג ואחד עומד על גבי' א"ל מי הרגו וא"ל אנא בעי לי' גבך ואת בעית לי' גבי א"ל לא אמרת כלום משל לאחד שנכנס לגינה וליקט תותים ואכל והי' בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והרי ידיך מלוכלכות וכו' משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו והי' בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך, א"ל אין בידי כלום א"ל והרי הוא מפעה אחריך. הכל כמו שפירשתי בדרוש לשבת שובה תרנ"ג ע"ל בצלעות הבית אות ג'

ועל כונה זו משיבין לרשע ששאל מה העבודה הזאת לכם ולמה אתם מצערין אתכם בגדר אחר גדר ומשמרת למשמרת לבלתי תכשלו, והלא אתם מוכרחים במעשיכם מצד הידיעה על זה אנו משיבין ע"ד שאמרו חז"ל במדרש חזית. בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים בזכות שלא שנו את שמם ובזכות שלא שנו את לשונם ובזכות שהי' גדורים בעריות ובזכות שלא הי' בהם דלטורין: הנה מה שלא שנו שמם ולשונם מפני שיראו לנפשם לבל יתערבו בגוים ויכשלו באכילות אסורות ועל כן הי' מצוינים וגדורי' בעריות. שעשו גדר אחר גדר לבל יגיעו בקצה האסור. וכל זה מורה שהאדם בעל בחירה ואינו מוכרח במעשיו מסבה הידוע דאל"כ אין האדם צריך לשמור עצמו. כי אם גרמה מד ידיעה שיחטא לא תועיל ההשתדלות. ואם גרמה ידיעה שלא יחטא. אין צריך לזירוז. ועל כן משיבין לרשע בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים בזכות הזריזות האמור לי ולא לו אלו הי' שם בדיעותיו המשובשות ולא הי' נזהר והי' משנה שמו ולשונו לבלי גדור גדר לא הי' נגאל

והנה ידוע כי ידיעת המקום ב"ה וב"ש נקראת אור או אש לבנה והעדר ידיעת המקום נקרא חושך או אש שחורה. ואנחנו בני ישראל מאמינים בב' השגות הסותרות שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות ושעכ"ז האדם בעל בחירה. ועל כן אנו אומרים בכל יום אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם. שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ואם תחשוב אם כן אין מעשה בני אדם מתיחסת לאדם. כי הוא מוכרח ואין מגיע שכר לעושה מצוה ולא עונש לעוברי עבירה על כן אנו אומרים ועכ"ז אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצותיו ויעניש למי שיעבור על מצותיו כי ב' האמונות תתאחדנה ונחיצות הן לדת ישראל וע"כ אמרו במדרש במדבר התורה נתנה באש שחורה. על גבי אש לבנה. הכונה שהתורה מאחדת ב' ההשגות הסותרות. הידיעה שמכונה בשם אש לבנה ועלי' אש שחורה שהוא סילוק הידיעה ועל זה נאמר בקרא ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שהתורה הקדושה תאחד. ערב שהוא סילוק הידיעה ובקר שהוא מורה על אור הידיעה. ועל כן אמרו במדרש ריש בראשית יום א' דא יו"כ. לפי שביו"כ אנו אומרים הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע. והכונה שאם לפי הראות אנו מוכרחים במעשינו מצד הידיעה. עכ"ז אנו מבקשים ומענים נפשותינו ונחרט ונעשה תשובה לאות ולמופת שאנו בעלי בחירה דזולת זה אין לחרטה מבוא בפעולתינו. וע"כ אנו מאחדי' ב' ההשגות. ויהי ערב ויהי בקר יום א'

ועל כונה זו אמר רבה בב"ח אשתעו לי נחותי ימא כמו שכ' בבחינת עולם שהעולם הזה דומה לים זועף והאנשים לספינה. ודימ' את יצה"ר לגלי דמיטבע' לספינה אולם במה איפוא כחו של יצה"ר אמר דמיתחזי כי ציצותא דנורא חוורתא ברישא דע"י ההשגה שהקב"ה צופה ויודע כנורא חוורתא ברישא. כי לפניו גלויות כל הנסתרות. והאדם מוכרח במעשיו ועל ידי כן צודה היצה"ר נפשות רבות בחרמו. לומר שא"צ לגדרות חז"ל והוא פורץ גדר כמו שאמרו חז"ל במדרש ר"פ חוקת מפני מה הנחש מצויה בין הגדרות מפני שהיא פרצה גדרו של עולם, הכונה שהיצה"ר והשטן מסיתין לעבור על גזירת חז"ל שאין בהגדרים ממש. אמנם מחינן לי' באלותא וכו' אמן אמן אמן הכונה שהוא מאמין בהידיעה ועכ"ז הוא מאמין בשכר ועונש אמן שהוא מאמין בתורה הקדושה שמאחדת ב' ההשגות, וע"י כן הוא נייח הכונה שע"י ההשגות האלה הוא ניצל מגלי היצה"ר החושב לטבוע הספינה

(ג) וקצת דומה לענין זה אמרו חז"ל בסבי דבי אתונא. דהנה בענין השגת הבורא יש ב' דרכים האחד עפ"י חקירה ע"ד שאמר בקרא דע את אלקי אביך. והשני ע"י אמונה שמאמין בהקב"ה על כן נאמר באברהם אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים לפי שאברהם בא להשגה העליונה ע"י חקירה ונאמר לו אני הוא שאין העולם כדאי למלכותי קטן ומעט ערך העולם שהמליך אותי ממנו תאמר שיש מנהיג לבירה זו, והי' תמים עליך להאמין שיש מלך מלכי המלכים, ואנחנו בני ישראל מאמינים שהתכלית שנדע שלא נדעך כי אין אנו יכולין להשיג מציאותו יתברך אך באמצעות מעשים טובים ובאמצעות שפלות רוחנו וענות נפשנו הקב"ה משפיע עלינו שפע שובע רצון להשיג אדנותו יתברך. כמו שאמר בקרא זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' שהי' בושים שכבר דמו בכונתם ומחשבתם להשיג מציאתו ולא השיגו, ואמר להם משה רבינו זה הדבר אשר צוה ד' תעשו שע"י שלימות המעשה ירא אליכם כבוד ד', כמו שפירשתי בדרוש בספרי. ועל זה אמרו האי גברא דאזיל בעי איתתא ולא יהבו לי' מאי חזי דאזיל להיכי דמידלי מינה. הכונה שאם אתם אומרים שע"י החקירה א"א לבא להשגה העליונה איך ע"י האמונה ושלימות המעשה תבואו להשגה הזאת כמו שאמרו חז"ל סוף סוטה ובע"ז ד"כ זהירות וכו' קדושה מביאה לידי ענוה וענוה מביאה לידי יראת חטא ויראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקודש ועל זה השיב שקל סיכתא דצ' לתתאי ולא אזיל דצה לעלאי ואזיל הכונה שהראה שבמקום נקב נקל יותר להדביק סיכתא. וכן בכח שהאדם מקטין עצמו ומחשב עצמו חסר ואין בנקל למלאות החסרון וכן הוא חוק בחכמת החשבון מספ' שלילי מכופל במספ' חיובי יתן מספ' חיובי וכן אחז"ל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. וזה כונת המגיד חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ד' אלקינו אתכם. אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הכונה דהחכם שואל אחרי שתכלית כל התורה הוא לאהבה את ד' וליראה את השם הנכבד והנורא ולדבקה בו למה איפא העדות והחוקים והמשפטים האין די אם התורה תלמד אדם דעת לאהבה וליראה שמו יתברך. והיא שלימות ההשכלה. ואמנם ידוע שעבודה הנעשה במחשבה אינה חזקה כל כך כעבודה הנעשה במעשה והקב"ה ב"ה וב"ש רצה לזכות את ישראל שגם מהמעשה הגוי' תתעצם ותתפעל ואחר מותו תשאר בנפשו השלימות אשר מחמתה יזכה לחיים הנצחים וזה יהי' אך בעבוד' ומעשה אשר נפשו וגופו יתאחדו ויעבוד ד' במחשב' בדיבור ובמעשה, וזה התשובה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שלא לאכול אחר הפסח למען ישמור הטעם לאחר אכלו וכן חפץ הקב"ה לעבודה בגוף ובנפש במחשבה בדיבור ובמעשה שיחי' אחר מותו כמ"ש חז"ל הרוצה שיחי' ימית את ע עצמו. ואמרו למען יאריכו ימיך בעולם שכולו ארוך

(ד) המאמר הב' גברא דאוזיף וטריף מאי חזי דהדר אוזיף א"ל גברא אזיל לאגמי קטל קמא טונא ולא מצי בי' קטל ומנח עלה עד דמתרמי לי' אינש דמדלי בי'. אמר רבה בב"ח אישתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומא דגלי ש' פרסי זימנא חדא הוה אזלינן באורחא ודלינין גלי עד דחזינין בי מרבעתא דכוכבא זוטא דהיה כמבזר ארבעין גריוי ביזרא דחרדלא ואי דלינין טפי הוה מקלינין מהבלא ורמי' לי' גלא קלא לחברתה ואמרה לה מי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתה וניתא אנא ונאבדי' אמרה לה פוק חזי גבורתא דמרך דאפילו כמלא חוטא דחלא לית דעביר שנאמר האותי לא תיראו וגו' אשר שמתי חול גבול לים וגו'

יש לפרש עפי"מ שכתבתי שהעולם הזה דומה לים. והשטן או היצה"ר ברוב התאוות והתשוקות דומה לגלי הים והנה אמר אישתעו לי נחותי ימא בין גלי לגלי תלת מאה פרסי. הכונה שהתורה והעבודה וג"ח מפסיקים בין גלא לגלא שבאמצעות התורה והעבודה וג"ח אשר כל אחת למאה תחשב אין כח להיצה"ר לשטוף הספינה המטרפת בים הוא האדם והתורה נחשבת למאה חכמות הלא המה נ' שערי בינה ול"ב נתיבות חכמה ה' חומשי תורה ו' סדרי משנה ז' חכמות הרי מאה כמ"ש בעוללות אפרים והעבודה שהיא בלב היא התפלה נכללה במאה ברכות שמברך אדם בכל יום. וג"ח רמוזה במלת כף שהוא בגמטריא מאה וכבר אמרו במדרש אמור וירא לכרובים תבנית יד אדם שהוא הצדקה שהאדם עושה ביד שמעמדת עליונים ותחתונים, והמלך הקדוש אמר בתהלים קפיטל ע"ח וירעם בתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם ואינו מובן, כי מושב התבונה איננה בכף וראיתי מדרש שכף נקרא בעת שהאדם יכוף האצבעיים ויסגור היד. והנה כשפותח היד ניכר בין אצבע גדולה לקטנה. אמנם כשסוגר היד לא ניכר וכולם שוים לטובה והרועה והמושל בעם החיוב עליו לבלי להכיר בין שוע לדל בין גדול לקטן על כן אמר בתבונות כפיו ינחם. על כן אמר המלך החכם כפה פרשה לעני וידי' שלחה לאביון. לפי שג"ח הוא בין לעני בין לעשיר על כן כפה פרשה לעני לעשות אתו ג"ח וידי' שלחה לאביון לתת לו לחם. והנה התורה והעבודה וג"ח מפסיקין בין גל לגל ולעומתם רומי' דגלא תלת מאה פרסי, והיא הקנאה והתאוה והכבוד כי לעומת התורה היצה"ר בוער כאש באהבת הכבוד. וע"י כן האדם ירדוף אחר הון ועושר שיכבדוהו חבריו בשביל עשרו וע"י כן יפריע האדם עצמו מתלמוד תורה ולעומת עבודה שהוא בלב יצייר בלבו התאוות השונות והתשוקות הרעות ומפריעות האדם מהתפלה שהיא עבודה שבלב, ולעומת הג"ח מסית האדם לקנאת איש מרעהו שהיא מסך המבדיל בין איש לרעהו ומפריע האחדות שהוא מולדת ג"ח בגמול חסד איש את רעהו ואת אחיו, זימנא חדא הוה אזלינן באורחא ודלינן גלי עד דחזינין בי מרבעתא דכוכבא זוטא והוה כמבזר ארבעין גריוי ביזרא דחרדלא החרדל היא דבר הממתיק האוכל. ונצרך רק מעט, ועל כל זה הסיתהו לתאות אכילה. עד שהראהו בי מרבעתא