בית יצחק אבן העזר חלק ב קעו

תקרא חרות אלא חרות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה והכונה דמי שהוא בעל תאוה תשש כוחו כנקבה. כי התאוה גוברת עליו ועל כן אמרו חז"ל הרשעים מסורים ביד לבם והצדיקים לבם מסור בידם,. ומי שעוסק בתורה נעשה חפשי מהתאות ונקרא בן חורין ועל כונה זו אמרו חז"ל למה תוקעים כשהם יושבים וחוזרין ותוקעין כשהם עומדין כדי לערבב את השטן. הכונה על כן תוקעין כשהם יושבים היינו שמתרשלים בקיום מצות כי יושב בטל כישן דמי. כלו' עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמותיכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם יעזוב כל א' מהם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה כמ"ש הרמב"ם במתק לשונו בה' תשובה. ובזה מבטל יצרו דעבירות שאין הנפש מחמדתן כגון גיאות וכעס והתשוקה לדיעות נפסדות. וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין לזכור מעמד הר סיני אשר קול השופר חזק. ובזכרו מעמד הר סיני יתעורר לאהבת התורה אשר בכל יום בעיניו כחדשות. ומבטל בזה היצר המסית לתאות המתחדשות ובזה מערבב ומבטל השטן על כן אחי ורעי הקיצו ישנים משנתכם עשו מצות כתקנם חזקו ואמצו להניח תפילין כתקנן התפללו בכונה אל תשיחו שיחת חולין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אל תתלוצצו אל תדברו לשון הרע ורכילות הסירו בגדים הצואים ומדות לא טובות הלבישו בגדי כבוד אהבה חמלה חנינה. אהבו התורה ולומדי' חזקו ואמצו בד' ובתוה"ק

(יא) וזה הטעם אשר צוה הקב"ה להביא שני שעירים ביו"כ שעיר אחד לד' ושעיר אחד לעזאזל, כי היצה"ר מסית לאדם בשני פנים היינו האחד הוא מסיתו להתגאה וכל המתגאה כאלו דוחק רגלי השכינה. ומזה שנאה וקנאה כי יחשב בדעתו שחבירו לא חלק לו כבוד כראוי לו ומזה באו רכילו' ולשון הרע. וזה הכל בכלל יצרא דע"ז. וזה השעיר אשר צוה הקב"ה לשלחו לעזאזל ולבטלו מכל וכל ועל כן צוה הקב"ה לקשור ל' של זהורית על קרני' כי חטא הלשון הוא החטא הגדול אשר אמרו עליו שהוא חמור מגלוי עריות וע"ז. ועל כן המשלח השעיר יטמא בגדי' כי קשה לפרוש ממינות אמנם אשר יסית לתאות הגופניו' אהבת הערב הדברי' האלה לא צוה הקב"ה להשליך מכל וכל אך להשתמש בענינים האלה לדבר קדוש' כמ"ש הרמב"ם שעה"ד טו"ר הכונה נאה ומגונ'. ואהבת הנא' היא ראשית כל און חטא ופשע. והי' התיקון מהחטא להשתמש בתשוקות האלה להקב"ה לקיים התנאה לפני' במצות עשה לך סוכה נאה ולולב נאה. על כן אמר אדם הראשון אכלתי ואוכל עוד הכונה אלמלא לא הייתי יודע מציור נאה ומגונה הי' טוב לי מעתה אך לאשר אכלתי והשגתי ההרגשה והתשוקה לדבר נאה ההכרח להשתמש בתשוקה זו לכבוד הבורא יתברך על כן אכלתי ואוכל עוד על כן שעיר אחד לד' שאתה מקדש ומטהר התשוקות האלה אהבת החדשות כאשר אמרתי יצרו של אדם מתחדש בכל יום לאהבת התורה שבכל יום יהי' בעיני' כחדשות. על כן השני שעירים שוים כאמור

(יב) ומעתה יבואר המסורה. הנה כבר ביארנו שהקב"ה הגלנו מארצינו שמתוך כך נשים על לבינו לירא מהקדוש ברוך הוא כמו שאנו אומרים בהושענות כבושה בגולה לומדת יראתך אמנם לעת שנעש' התשובה ונשים על לבינו ליראה השם הנכבד והנורא כי אז היראה שבלבנו תשליך ניצוצי נגהה וייראו האומות מאתנו כמאמר הקרא ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב כי היראה שירא יעקב אבינו ע"ה מלאה אנשי הערים. כמאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך. על כן אמרה המסורה למה קודר אתהלך בלחץ אויב. לירא מחמת המציק הלא טוב לי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי שאקיים שויתי ד' לנגדי תמיד ואתהלך בתם לבבי לירא מהקב"ה יתברך שמו ואז אתהלך לפני ד' בארצות החיים, והאומות ייראו ממני כמאמר וראו כל עמי הארץ

(יג) והמסורה אשר הצגנו בפתח דברינו תציע טענת היצ"ט המלמד לאדם דעת והוא משיב על דברי יצה"ר שהיצה"ר מסית לאדם ומחר אעשה כדבר המלך שהיום אוכל ואשתה ואתענג בכל טוב. ומחר אעשה כדבר המלך. וכן טוען היצה"ר שב בזה גם היום ומחר אשלחך שאתה תשב אתי ותתענג מבלי הפרש בין איסור להיתר ומחר אשלחך. על זה מש"כ היצ"ט אל תאמר לרעך זה הקב"ה לך ושוב ומחר אתן ויש אתך הלא בכחך לשוב היום לעבודתו יתברך. ועוד משיב ומחר אתה ובניך עמי שמא לא תחי' למחר כמו שאמר שמואל לשאול שיהי' למחר עמו במחיצתו ועוד אמר לו לעולם יראה אדם כאלו העולם מחצה חייב מחצה זכאי חטא הכריע כל העולם לכף חוב, על כן טען היצה"ט אם עוד תחטא היום שמא על כל עדת ישראל יקצוף על כן אין טוב אך וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותיכם ועשו תשובה

(יד) ואמרו חז"ל במכות כ"ד ד' גזירות גזר משה רבינו על ישראל ובאו ארבע זקנים ובטלום, משה אמר וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב בא עמוס ובטלו שנאמר חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא וכתיב נחם ד' על זאת גם היא לא תהי' משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע בא ירמי' ובטלה דכתיב הלוך להרגיע, משה אמר פוקד עון אבות על בני' בא יחזקאל ובטלה שנאמר הנפש החוטאת היא תמות משה אמר ואבדתם בגוים בא ישעי' וביטלה שנאמר והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור, רמזו חז"ל בזה. דהנה כשישראל מפוזרים בין האומות יש חסרון דישראל יתרשלו בעבודת ד' שלומדים להשביע נפש התאוה ע"ד ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ולעומת זה יש על כל פנים לישראל חשיבות בהצטרף דלעומת אומות העולם שהם יושבין בתוכן ישראל קדושים הם. אולם אם ישראל אין יושבים בין האומות אז אין לישראל חשיבות ההצטרף. על כן בדבר זה יש מעלה אם ישראל מעורבין בין האומות והנה למשה רבינו הי' טובת המוסרי יותר חשוב מטוב הזמני. על כן אמר משה רבינו וישכון ישראל בטח. בעת שהם עומדין בחשיבות דאז נקראו ישראל. אבל בדד עין יעקב בעת שאינם בבחי' גבוה ישב בדד וידום. ואל יהי' לו הרכבה שכינות עם אומה"ע בא עמוס וביטלו שנאמר חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ואין לו חשיבות העצמי אך חשיבות ההצטרף בהיותם בין האומות משה רבע"ה אמר ובגוים ההם לא תרגיע שלא ימצאו מנוח כי אז לא ישמרו הדת ולא יתאמצו שיגאלם הקב"ה. ע"ד שאמרו במדרש איכה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח וכן הוא אומר ולא מצאה היונה מנוח ותשב אליו. אמנם ירמי' הנביא המליץ טוב על ישראל שאף אם ירגיעו לא ירעו ולא ישחיתו' כי השכינה שרוי' בתוכם, משה אמר פוקד עון אבות על בנים כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיה' הקב"ה מגלגל על בנים אף חטא אבותם כי החטא שעושים בעצמם הוא אך במקרה ולא נשרש כל כך אך חטא שראו שאבותם עשו כן נשרש בלב וק' לפרוש ממנו. על כן העונש כפול ויחזקאל המליץ על ישראל שאך איש בחטאו ימותו הנפש החוטאת היא תמות, משה רבינו אמר ואבדתם בגוים שאם לא יעשו תשובה. לא יהי' נגאלין, ובא ישעי' וביטלה שנאמר למעני למעני אעשה

דרוש ד

בעז"ה דרוש באגדה לשבת הגדול תרי"ג

יען כי במאמרי רבב"ח וגם מויכוח מסבי דבי אתינא בבכורות ספונים רעיונות נשגבים ואמרי מוסר למרבה לכן הקרבתי את הרחוקי' ובארתי את שניהם בדרוש הזה להיות אחד כי משניהם יחד יצא מוסר השכל לכל איש ישראל לדעת את אשר יעשו במסורה ז"פ עשה לך. עשה לך תבת עצי גפר. עשה לך שרף ושים אותו על נס. עשה לך כלי גולה (יחזקאל י"ב) עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צוארם. (ירמי' כ"ז) עשה לך אשר תמצא ידיך עשה לך שתי חצוצרת כסף עשה לך חרבות צורים ושוב מול את ישראל שנית

אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי ודרשו חז"ל אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר

(א) ביאור מאמרי חז"ל במס' בכורות סבי דבי אתינא ומאמרי רז"ל ברבה בב"ח ב"ב. האי גברא אזיל בעי אתתא ולא יהבי לי' מאי חזי דאזיל להיכי דמדלי מיני' שקל סיכתא דצה לתתאי ולא עאל דצה לעיל (פירש"י במקום נקב) אמר האי נמי מתרמי' בר מזלי'

אמר רבה בב"ח אישתעי לי נחותא ימא האי גלי דמטבע לספינתא מתחזי כציציתא דנורא חוורתא ברישא ומחינן לי' באלותא דחקוק עלה אהי' אשר אהי' ד' צבאות אמן אמן א"ס ועד ונייח

נלע"ד לפרש כי הנה היצה"ר מסית לאדם לחטוא ולבלי לשמור עצמו מפחים וצינים דרכי הרשעים באמרו הלא הקב"ה יודע מה שעתיד להיות וא"כ האדם מוכרח מצד הידיעה ואם הקב"ה יודע שהאדם יחטא א"כ לא תועיל לו חריצות והשתדלות ואם יודע שלא יחטא למה לו העבודה הקשה שמצער גופו וגודר בעדו מדברים המותרים לבל יפול ברשת החטאים. הלא הקב"ה יודע שלא יחטא. והעיקר אשר הוא מקנטר על גזירות חז"ל שעשו משמרת למשמרת. וע"ד זה שאלות הרשע מה העבודה הזאת לכם

אמנם אנחנו מאמינים בני מאמינים שהידיעה אינה מכרחת להאדם ושהאדם בעל בחירה הן על דרך שכ' הרמב"ם בפי' המקרא כי לא מחשבותי מחשבותיכם. והן על דרך שכ' המפורשים שהקב"ה מסלק הידיעה. כמו שאמר בקרא ודרך רשעי' תאבד. וכבר פירשנו בזה דברי המדרש רות רבה סוף פיסקא ליני הלילה. שלשה הן שבא יצרן לתוקפן ונזדרזו בשבועה יוסף דוד ובועז יוסף דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה ר"ה בשם רבי אידי כלום קרא חסר וחטאתי לאלקים לאדוני לא נאמר (כן גורס יפ"ע) אלא לאלקים אם חטאתי אני עושה לאלקים ולא אלקים עושה הרעה הגדולה הזאת. ופירשנו על דרך שכ' באפיקי יהודה בקרא הן אדוני לא ידע אתי מה בבית. הכונה שהקב"ה מסלק הידיעה ולא יצה"ר המסית שהאיש מוכרח במעשיו וא"צ לשמור עצמו ועל כן אמר יוסף שהקב"ה מסלק הידיעה. וזה כונתם שאם האדם מוכרח הקב"ה כביכול העושה הרעה ח"ו אמנם אם האדם חפשי א"כ אני עושה לאלקים ולא אלקים עושה הרעה הגדולה ואמרו במדרש פ' וישב ד"א הן אדוני מתירא אני מאדוני אמרה לו איננו א"ל גדול ד' ומהולל מאוד הכונה שירא שד' רואה שיחטא בעת שיחטא ועכ"ז הידיעה אינה מכרחת

והוא ע"ד שכתב הרמב"ם ז"ל דדור אנוש הודו במציאות וכפרו בהשגחה באמרם כי אין כבוד ד' להשגיח בתחתונים. אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים כי ה' מלכנו ה' מחוקקנו ה' שופטנו והשגחת ה' עלינו הוא שלא ע"י ממוצע. וביארו בזה המפורשים מאמר שכתב ה' בציון גדול ורם על כל העמים (תהלים) כי גדול נקרא ה' בתור משגיח על נבראיו ובשם הזה יקראהו אך ישראל עם קרובו אולם כל העמים הכופרים בהשגחתו לא יקראוהו אך בשם רם

והנה כאשר נסתה אשת פוטיפר להטות את לב יוסף אחרי' אז אחרי שמעה את תשובתו כי מתירא הוא מאת ה' לעשות רעה אז אמרה לו, איננו ובזה הוכיחה אותה כי ח"ו לית דין ולית דין וכפר' בהשגח' ה' לאמר כי אין כבודו להשגיח בעניני' כאלה אכן יוסף השיב גדול ה' ומהולל ובזה הראה לדעת כי ה' בהיותו נקרא בשם גדול אין זאת כי הוא הוא המשגיח ולכן חלילה לו למרות את פיהו

והנה המופת על זה שהאדם בעל בחירה ואין הידיעה מכרחת הוא מהחרטה שהאדם מתחרט על חטאיו והא בא ע"י השופט הפנימי אשר בנפש (געוויססען) כי אם הי' האדם מוכרח במעשיו