בית יצחק אבן העזר חלק ב קעה

כחדל מעושק ידינו, שאתה בטובך תמחול לעונותינו ואנו מתחרטים כי צר לנו מאד, כמאמר הקרא על אלה דוה לבנו, והכונה על אלה אלקיך שאמרנו בהעגל, ועל כן אין מברכים על תשוב' אף שהוא מ"ע משום שאין לומר וצונו, ולפמ"ש בתשובת הרשב"א סי' י"ח דאין מברכין על מצוה הבאה בעביר' כגון השבת הגזיל' וחזרת הריבית ה"ה על תשוב' אין מברכין מה"ט אך לפמ"ש א"צ לזה ולפ"מ שנרא' מש"ס דקדושין מ"ט דתשוב' בלב מהני שהרי אמרינן שם ע"מ שאני צדיק אפי' הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשוב' בלבו ניחא דאין מברכין על דברים שבלב כמ"ש הב"י סימן תל"ד גבי ביטול חמץ עמ"ש בספרי חיו"ד סי' ז"ח אות י'. אך במנ"ח מצוה שס"ד הוכיח מרמב"ם ה' תשובה. שכ' כל מצוה וכו' חייב להתודות זה וידוי דברים משמע דאינו מקוים המצוה בלב. עוד כ' שם דמדברי הרמב"ם שכ' בתחלת פ"א כל מצוה אם עבר כשיעש' תשוב' וישוב מחטאתו חייב להתודות וידוי זה הוא מ"ע. ירא' שאין תשוב' מ"ע דלא כתב מ"ע שיעש' תשוב' רק אם בא לקיים מ"ע אבל אם לא עשה תשוב' לא ביטל מ"ע כמו גירושין וטוען ונטען דאם יעשה כך יעש' מ"ע ואם אינו עושה אינו מבטל מ"ע. והנה הראשונים ודאי לא ס"ל כמנ"ח שהרי בכפ"ת הקש' בשם העולם אהא דאמרינן בסוף יומא גדול' תשוב' שדוח' ל"ת שבתור' מאי אלמא בתשובה והלא בכל מקום עשה דוח' ל"ת ואס"ד דתשובה אינה חיוב רק אם עשה מקיים עשה ואם לא עשה לא ביטל מ"ע ודאי עשה כזו אינה דוחה לל"ת כיון דאי אמר לא בעינא כמו באונס שותה בעציצו אף דהוא מקיים מ"ע אם נשאה. אך שם היא לא מקיימת שום מ"ע, משא"כ בתשוב' אך מ"מ לא מצינו דבכה"ג עשה דוחה ל"ת דאינו דומה לכלאים בציצית אף שאינו מחויב ללבוש בגד של ד' כנפות מ"מ כיון שאם לבש הטלית מחויב לעשות ציצית ואם הולך בלא ציצית מבטל מ"ע. משא"כ בתשוב' אם נימא דאם אינו עושה לא בטל מ"ע ודאי אין עשה דוחה לל"ת. וע"כ מוכח דס"ל דהוא מ"ע, ודקדוק המנ"ח אינו הוכח' שהרי הרמב"ם כתב הלכות תשוב' מצות עשה אחת והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ד' ויתוד' על כן לא הוצרך לכפול רק כתב כל מצות שבתור' וכו' כשיעשה תשוב' וישוב מחטאתו חייב להתודות וכו' וידוי זה היא מ"ע, וגוף מ"ע דתשוב' כ' בתחלה, מ"מ הסברא שכתבתי לעיל דאין לעשות תשוב' לקיים המ"ע אך שיתוד' ויתחרט מדעת עצמו לאשר לבו עליו דוי

(ח) וזה שאמר הנביא בן אדם צופה נתתיך וגו' והזהרת אותם ממני הכונ' שיזהיר אותם לעשות תשובה מפאת שהקב"ה צוה "הוא בעונו ימות ודמו מידך אבקש" ואתה כי הזהרת לרשע מדרכו לשוב ממנה, שהזהרת אותו לחרטה ולוידוי מצד עצמו כי רע ומר עזבו את ד' כמו שאמר הנביא כי רע ומר עזבך את ד' ולא פחדתי עליך שמצד עצמך תכיר כי רע ומר הדבר

ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשענו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחי'. הכונה איך מהני תשובה התיטב הרעה ויתוקן החטא כמו שהקשה בעקרי' ע"ז השיב בשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי' הכונה דמצינו תשובה שמעציר ברוחו וכוחו ואינו עושה הפעולות הרעות שעשה כבר ויש בעל תשובה שעושה הפעולות כמקדם אך שמהפכן לטובה שהוא הי' פזרן לדבר עבירה ומפזר מעותיו לצדקה. ותחת שהי' גבור לרצח ולעשוק דלים ועתה הוא עושה דין ברוצחים ומשבר מלתעות רשעים לבלי יניח שבט הרשע על גורל הצדיקים. והתשובה הראשונה הוא תשובה מיראה. והתשובה השני' הוא תשובה מאהבה כי האדם הירא אינו עושה פעולות להרע אבל גם אינו עושה פעולות להפק רצונו לא כן מי שעושה תשובה מאהבה שהאוהב יתאמץ לה ויפעול להפיק רצונו. והנה כל עוד שיעשה אדם פעולות תתעצם הנפש ע"ד משל מי שעשה דבר אכזרי כמה פעמים נעשה האכזרית טבע שני' וכן מדת הפזרנית על כן אם האדם עשה עבירות במדת פזרנות. בכל פעולה ופעולה נעשה המדה כטבע שני' לנפש. ואם בכח זה עושה מצות הפעולות הראשונות גרמו להתעצמות הנפש. ונעשה מעונות זכיות. וכן אם עשה פעולות אכזריות ואח"כ עושה בכח זה משפט להציל עשוק מיד עשקו כל עבירות וחטאים שעשה הסבו התעצמות הנפש ומצוה מכבה עבירה ונעשין זכיות. ועל זה אמר בשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי' וזה שמסיים המלך הקדוש בתהלים כשאמר חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכר לי אתה ע"ד שכתבתי אמר כל ארחות ד' חסד ואמת. שאם שהיא חסד גדול אשר מקבל התשוב' וזדונות נעשין כזכיות מ"מ יש בזה גם דבר אמת. כי הבע"ת יתחזק ויתאמץ ביותר כמ"ש בעקידה בפ' וילך. וכמו שפירשתי לעיל ועל כן אמר לנוצרי בריתו ועדותיו. והיא פי' נכון בעזה"י

(ט) והנה עיקר התשובה הוא שנקבל על עצמינו לשמור שבת בכל פרטיו ודקדוקיו ושלא לעבור ח"ו אפי' על שבות דרבנן כי בעו"ה בעלי המלאכה מקילין על עצמן ובאין לידי חילול שבת האופים והמשרתי' והפועלים, ושמעתי עליהם שבליל שבת הולכים להרופאי' לגלוח. והיא עון גדול ר"ל. והנה בעו"ה פשתה המשפחת בישראל ע"י אשר המלכות גזירה גזרה לסגור החניות ביום א' וקשה לישראל לסגור החניות ב' ימים רצופים ולפרקים אם יו"ט סמוך לשבת יסגרו החניות ארבעה ימים. ויבואו לידי חלול שבת חלילה אבל ישראל קדושים מאמינים בד' ובתורתו. כי לי הכסף ולי הזהב אמר הקב"ה ובידו להשפיע שפע רב לשומרי שבת ועל כן אמרו חז"ל בשבת קי"ב כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך. כוונו בזה להוציא ממה שהשיב ר' ראובן בן אצטרבלי להמלכות שגזרה גזירה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את הנדות. ואמר להיועצים ר' ראובן מי שיש לו אויב יעני או יעשר אמרו לו יעני ומי שיש לו אויב יכחיש או יבריא אמרו לו יכחיש ומי שיש לו אויב ירבה או יתמעט אמרו לו יתמעט וע"י כן ביטלו הגזירה. וכן בעו"ה כונת שונאינו מנדינו שישראל יענה אם ישמר הדת. אמנם לא כן היא כי אדרבה מי שמענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים. כי כל השפע תלוי בשבת וכל ברכאין בי' תליא ע' בדרוש מה שפירשתי דברי הגמ' סנהדרין א"ל ההיא צדוקי אלקיכם גחכן בה אדהכא אתא ההוא ושאל מ"ט דשביעתא ואמרו חז"ל בשבת בעי מיני' ר' מר' ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבא"י במה הן זוכין א"ל בשביל שמעשרין שבבבל במה הן זוכין בשביל שמכבדין את התורה, שבשאר ארצות במה הן זוכין בשביל שמשמרין את השבת. הורו בזה דהעולם חושבין דאלו הג' דברים ממעטין הממון, אם נותן מעשר וצדקה חושבין בני אדם שע"י כן נמעט הונו ובאמת ע"י כן נתרבה השפע כמו שאמרו עשר בשביל שתתעשר. ובארץ הי' המעשר הזריעה. ואם מקצתן אין מעשרין רעב בא לעולם. ובני אדם חושבין שכבוד התורה והעושר לא תתאחד ע"ד שאמרו חז"ל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין וע"י כן בעו"ה הנגידים אין מגדלין בניהם לתלמוד תורה התורה תחגור שק ותתפלש באפר וכל התורה כמעט נשכחה ותחת אשר יסוד התורה שהאב חייב ללמד את בנו תורה שנאמר ושננתם לבניך האבות צעירי הימים אין יודעים את התורה והבנים אשר יגדלו על ברכיהם אינם יודעים דבר מדת יהודית. וכבר פירש חכם אחד מקרא בפרשתינו שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו. שהבן שואל לאביו שיגיד לו דבר מה מהתורה ומה פורים מה פסח. והאב משיבו זקניך ויאמרו שאל לזקניך והוא יאמר לך כי הוא עוד זוכר מה שלמד בילדותו. אולם האבות לא ידעו התורה. ומה ידעו בניהם אחריהם. על כן אחי ורעי גדלו בניכם לת"ת כי היא חיינו ואורך ימינו וכבר אמר המלך עורי צפון ובואי תימן המובן שאף אמנם ההכרח לעורר צפון והוא הכיסף לעשירות כי המעות הכרחי להחיים אבל ובואי תימן. כי התכלית הטוב היא התורה והחכמה, ובימים הראשונים הי' אנשי עדתינו גם המה נכספים לקניני העושר אך התכלית הי' למען יוכלו לגדל י"ח לתורה ולתעודה ולתת בנותיהם לת"ח. לא כן בימינו אלה בעו"ה נתקיים בנו הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה והנגידים בעו"ה אין מכבדין את התורה. וע"ז רמזו במדרש חזית פיסקא עורי צפון אר"ה בשם ר' יהושע בר"ב בר לוי לפי שבעולם הזה כשרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת אבל לעתיד לבא הקב"ה מביא רוח אוגוסטוס לעולם ומנהיג שתי רוחות כאחת ושתיהן משמשות הה"ד אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. והכונה שבתחלה העושר והתורה לא התאחדו. אבל לעתיד לבא יתאחדו ולא יתפררו. ולהוציא זאת מלב בני אדם אמרו שבני בבל עשירים בשביל שמכבדין התורה. ולהוציא מלב בני אדם שהשבת מפריע העושר אמרו שבשאר ארצות זוכין העשירים בשביל ששומרין השבת. על כן אחי ורעי עשו צדקה שמרו שבת וגדלו בניכם לת"ת ותזכו לעשירות

(י) ואמרו חז"ל בר"ה, א"ר יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וחוזרים ותוקעין ומריעין כשהם עומדין כדי לערבב השטן. נלע"ד לפרש דהנה אמרו חז"ל בקדושין ל' יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום ואמר רשב"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו. וכ' ביע"ד דהנה החטאים נחלקים לשני חלקים אחד מה שאדם חוטא לדבר שאין לו תאוה וחימוד כלל כגון למצות שעטנז קרקפתא דלא מנח תפילין או דיעות נפסדות שאין בזה שום הנאה וע"ז ההכרח להשטן שיתגבר עליו לבלבל שכלו ודעתו שילך תהי. וחלק השני הוא דבר תלוי בחימוד ותאוה ולאשר נפש אדם נוטה לזה. א"צ לו פעולת היצר כי נפש אדם חומד לעצמו לתענוגי הערב. אך הלא נודע כי האדם במה שמורגל בו יקוץ בעיני' וימאס אם יאכל כל יום מגדנים וישמע כל יום קול שיר ערב יקוץ בעיני' על כן יצרו מתחדש עליו, כי הוא עושה לו כאלו היום נתחדש וכאלו לא האכילה טעם טעם מעולם על דרך מים גנובים ימתקו. ולהשמר מב' חלקי העבירות צריך שתי סגולות. האחת לקרוא ק"ש ולקבל עליו עול מלכות שמים. למסור נפשו וגופו לעבודתו ית' ע"ד שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו. ועל כן תוקעין בשופר כמו שכ' הרמב"ם כלומר הקיצו משנתכם תרדימת הזמן והתגברו על יצה"ר וזכרו עקידת יצחק ותקעו בשופר למלוך עליכם מלך מלכי המלכים ובזה תכניעו היצר המשטין ומתגבר עליכם לבלבל שכלכם. אמנם לבטל היצה"ר המסית לתאות הגוי' אין לנו רק התורה הזאת שיהי' ד"ת חביבים בעיניו כאלו היום ניתנה מהר סיני והיא מבטלת תאות המתחדשות, ועל כן אמר בראתי לכם יצה"ר בראתי לכם תבלין שהיא התורה ועל כן אמר ומכתב אלקים חרות על הלוחות אל