בית יצחק אבן העזר חלק ב קעד

(ד) ועל כוונה הנ"ל אמר בקרא והי' כי יבואו אליך כל הדברים האלה וגו' והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ד' אלקיך שמה הכונה שאתה תשוב אל לבבך שביען ששכחת את ד' והסרת יראת ד' מעל לבבך, ועל כן מסרך ד' ביד שונאך, כמו שאנו אומרים בהושענות כבושה בגולה לומדת יראתך ופי' בספר היקר בני יששכר שאנו כבושים בגולה למען ללמוד יראת המקום כי אנו יראים מהאומות ואח"כ אנחנו משימים על לב למה לנו לירא מהקמים עלינו הלא טוב לנו לירא מהמקום ב"ה והיראה הזאת דוחה כל עניני יראה כמבואר בחובת הלבבות שאמר החסיד שמתבייש מהקדוש ברוך הוא לירא מהנבראים כי אין לירא רק מהקב"ה בלבדו. ועל כן אמר והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ד' אלקיך שמה שהקב"ה הדיחך בכל הגוים שמה למען תלמד ליראה את השם הנכבד והנורא כמאמר כבושה בגולה לומדת יראתך ושבת עד ד' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום וגו' ובהלבישך העטרה עטרת פז יראת המקום ב"ה וב"ש כי אז יסיר ד' מלבבך יראת אומה"ע ויראת היצה"ר הוא שטן הוא מלאך המות ושב וקבצך מכל העמים ויקוים בך ויעבור מלכם לפניהם וד' בראשם (אולי הכונה שמלכם מלך בו"ד עבר מפניהם כי הסיר הקב"ה פחדו מעליהם ביען וד' בראשם שהם יראים יראת הרוממות) והנה אמר הנביא יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. הכונה דהרשע הוא הבעל תאוה אשר היצר הסיתהו למלאות בולמוס תאותו. יעזוב דרכו הרע. ואיש און הוא האיש אשר לבו הגה דעות נפסדות והוא המחשב בדעתו שמסבת ידיעת הקב"ה הוא מוכרח במעשי' ועל כן אינו לוחם נגד היצה"ר וכל אשר חפץ יעשה, יעזוב מחשבותיו ויבין כי לא מחשבותי מחשבותיכם כמ"ש הרמב"ם במורה על תירץ הקו' מהידיעה והבחירה כי אין אתנו יודע הידיעה והקדוש ברוך הוא כל יכול לדעת סוף דבר בקדמותו ועכ"ז האד' אינו מוכרח. והנה ההוכח' שהאדם אינו מוכרח במעשיו מצד הידיעה שתים הנה, כי האדם אשר חטא פעם ראשונה ושני' קשה לו לפרוש מהחטא כי נעשה לו כמו טבע שני'. וכן אמרו חז"ל בסוכה נ"ב יצה"ר בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה שנאמר הוי מושכי העון בחבלי שוא וכעבות העגלה חטאה, והיא מסיבה שכבר הרגיל עצמו לעבירה. והנה כל זה אם האדם עשה פעולתו מדעת עצמו בבחירתו. אולם אם נאמר שהאדם מוכרח במעשיו מצד הידיעה למה כשעשה הפעולה פעמים הרבה קשה לו לפרוש ממנה הלא אינו עושה מדעת עצמו אך מצד ההכרח, ההוכחה השני' הוא כי ידוע שנפש אדם קצה בעשותה פעולה לא טובה. ויש לה צער בעשותה אחת ממצות ד' אשר לא תעשינה. כמו שאמר תיסרך רעתך ומשובתך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ד' ולא פחדתי עליך והחוקרים קראו לההרגשה זאת שבלב שופט הפנימי, או געוויססען ועל דרך ההפלג' אמר ירמי' הנביא (י"ב) ובשר קודש יעברו מעליך כי רעתכי אז תעלוזי, שכל כך שחת דרכך, כאלו בשר קודש יעברו מעליך ולא נשאר בך שום ניצוץ קדוש,. כי לאחר שעשית העול אז תעלוזי ולא יכה לבך שופט הפנימי, והוא לאות כי נכבה ממך שביבי בת הנפש. ובטרם יעשה האדם העביר' היצר בוער בו. אולם לאחר העשי' לבו עליו דוי ואם אח"כ ישמח הדבר לאות כי נשחת לגמרי והאלשיך הקדוש פי' בקרא שמואל כ"ד ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט. ויהי אחרי כן ויך לב דוד אותו על אשר כרת את כנף אשר לשאול ויאמר לאנשיו חלילה לי מד' אם אעשה את הדבר הזה לאדוני למשיח ד' לשלוח ידי בו, ופי' כי דוד המלך הי' מסופק אם רשאי לשלוח יד בשאול, כי אולי הבא להרגך השכם להרגו. על כן בחן לעשות פעולה קטנה לכרות כנף בגדו ומיד אחרי כן ויך לב דוד כי השופט הפנימי הוכיח אותו במישור. ומיד אמר לאנשיו חלילה לי וגו'

(ה) ועל דרך זה אמר המלך החכם עורי צפון ובואי תימן, כי מצפון תפתח הרעה, ובטרם יעשה דבר אל יוכיחהו הלב עד אשר יעשה במקצת. על כן אמר עורי צפון אבל ובואי תימן, ועל דרך זה אמר בקרא כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, והכונה דלכאורה גם בלי אשר הופיע' הקב"ה בהר סיני להגיד לבני ישראל אשר יעשו ואת אשר יזהרו ממנו, נוכל לדעת הדרך הטוב באמצעות השופט הפנימי אשר בדבר טוב תשמח נפשו ע"ד שמחה לצדיק עשות משפט, ותתעצב אחרי עשות פעולה לא טובה. אך זה נוכל לדעת אך אחרי הפעול'. והקב"ה חפץ שנדע הדרך הטוב לפני עשות הרע'. וע"ז אמר כי לבעבור נסות אתכם בא האלקי' ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, לבלתי תחטאו מקודם ואח"כ תדעו באמצעות השופט הפנימי. והנה כל זה אם האדם אינו מוכרח במעשיו אמנם אם האדם מוכרח למה זה יכך אותו השופט הפנימי, והרי הוא לא עשה מדעת

(ו) ועל כל זה רמז המדרש שהצגנו בפתח דברינו שמתחל' מביא שאמר קין אנא בעי לי' גבך שאני מוכרח במעשי וכל הפעולות ברצון הבורא ית' ואתה גרמת לי. ונגד זה מביא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תאינים ואכל ורץ בעל הבית אחריו א"ל מה בידך א"ל ולא כלום א"ל והרי ידיך מל מלוכלכות הכונ' שמרוב האכיל' ידיו מלוכלכות. וכן החוטא ידיו אסורות מלשמור עצמו מובן בדרך זה כי נעשה לו לטבע שני', וזה לאות שהפעולות חפשיות ולא מוכרחות. הראי' הב' הביא מאחד שחטף גדי ואמר לי' הרי הוא מפעה אחריך. הרצון שבעת שאדם עושה פעול' לא טוב' השופט הפנימי מפעה אחריו ויעוררהו, ומצערהו עד שלפרקים יבא לשופט להענישהו מבלי הכרחנו אך מרצון להשביח המית השופט הפנימי, והוא לאות שהאדם אינו מוכרח במעשיו

ובמשל הרביעי מייתי דאף שהאדם אינו מוכרח עכ"ז קול דמי אחיך צועקים עלי, למה יניח שבט הרשע על גורל הצדיקים, ועיקר התשוב' היא לשוב לאהב' את ד' ולדבק' בו יתברך, ע"ד שאמרו חז"ל שבתשוב' מאהב' זדונות נעשין לו כזכיות וביארנו בדרוש. הכונ' והחילוק שבין העובד מירא' לעובד מאהבה כי העובד מיראת העונש הוא עובד את עצמו כי הכל יעש' מאהבת עצמו לא כן העובד מאהבת המקום, וכן השב מאהבת המקום. וגם בעובד מאהב' יש הפרש שאחד אוהב המקום ב"ה בשביל טובה שעשה לו אשר בראו והכין לפניו מזונות וכסות ועשה לו כל צרכיו כמו שאנו מברכין שעשה לי כל צרכי. וזה ג"כ אהבה החוזרת, ועיקר האהב' היא בגין דהוא דחיל ושליט וטוב ומטיב לכל, ועל דרך זה פירשנו דברי הגמ' ברכות מ"א בשע' שהוציאו את ר"ע להריג' זמן ק"ש הי' והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל והי' מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמודיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפי' נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, הכונ' דהחיוב על האדם לאהוב את ד' אף בלי טובות שעש' לו וזה אי אפשר כי בכל נשימה ונשימ' הקב"ה יעש' לו טובות שנותן לו חייו ואין רגע בלי טוב', על כן דרש ר"ע בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נשמתך, ועל כן אמר עכשיו שבא לידי לא אקיימנו כי עכשיו שהוא נוטל נפשו יוכל לעבוד ד' בלי השקף על הטוב' שעש' לו. וזה הי' הויכוח שבין יהושע לזקנים בסוף יהושע. שאמרו העם חליל' לנו מעזוב את ד' לעבוד אלקים אחרים, כי ד' אלקינו הוא המעל' אותנו ואת אבותינו מארץ מצרים מבית עבדים וגומר גם אנחנו נעבוד את ד' כי הוא אלקינו. וזה אהבת המקום בשביל טוב' שעשה לו, ויאמר יהושע אל העם לא תוכלו לעבוד את ד' כי אלקים קדושים הוא אל קנא לא ישא לפשעיכם ולחטאותיכם. ואז כשלא יעש' לכם טובות לא תעבדו אותו יתברך,. על כן החיוב לעבוד ד' מבלי טוב' שעש', על כן אמרו לא כי ה' נעבוד, גם בלי הטובה

(ז) ועל זה נאמר בקרא דנצבים, ומל ד' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך וגומר ואתה תשוב ושמעת בקול ד' וגומר כי תשוב אל ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, והכוונ' כי בתחיל' דיבר' התור' מתשוב' מירא' והי' כי יבואו אליך כל הדברים האלה וגו' והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ד' אלקיך שמה, ואח"כ דיברה תור' מתשוב' מאהב' ואמר ומל ד' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהב' את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך, הכונה שמה שאתה אוהב ד' למען חייך שהוא נותן לך החיות אינו ג"כ אהב' אמיתית אך אהב' החוזרת אשר על כן ומל ד' אלקיך את לבבך שלא תאהוב אהב' החוזרת אך ואתה תשוב ושמעת בקול ד' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, שאנכי מצוך היום לא בשביל טובה שקבלתי כי משה רבינו אמר זאת ביום המיתה כמ"ש רש"י ר"פ אתם נצבים ואינני עובד בשביל טוב', על כן אמר כי תשוב אל ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, והכונ' אפי' הוא נוטל את נפשך ולא סיים למען חייך

ועל תשובה מאהבה אמר המלך הקדוש בתהלים כ"ה חטאת נעורי ופשעי אל תזכור, אך כחסדך זכרני אתה שאם הקב"ה יעש' אתי חסד ויקבל התשוב' זדונות נעשין כזכיות וביקש שיזכור הקב"ה חטאת נעוריו ע"ז אמר למען טובך ד' שבטובך הגדול נעשין כזכיות. ואמר טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך, ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו שבזה אשר הקב"ה מקבל תשוב' ומוחל עונות מלמד ענוים דרכו שגם המה ימחלו לאשר חטא נגדם. כמו שנא' לאהב' את ד' ולדבק' בו וכי אפשר לדבק בהקב"ה דכתיב כי אש אוכל' אלא הדבק במדותיו, וע"ז אמר כל ארחות ד' חסד ואמת דהנביא אמר ביחזקאל ל"ג, ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני באמרי לרשע מות תמות ולא דברת להזהיר אותו מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת, הכונ' דלדעתי אף דכל המצות האדם מחויב לעשות המצו' בשביל שצונו ד', כמו שמברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו מ"מ מצות תשוב' החויב עלינו לעשות תשוב' מעצמינו כי עיקר תשוב' הוא החרט' והוידוי והגע על עצמך אם יחטא נגד מלך בו"ד ויבא לפייסו ולבקש מלפניו שימחול לו היאות לבא לפניו ולאמר לו הלא אתה צוית שאפייסך ואתחרט, הלא זאת היא נגד כבודו והחיוב לאמר לפניו אני מתחרט מעצמי ואתה הבטחת למחול לעבדך, וכן הוא בתשוב' על כן אנו אומרים בתפלת נעיל' ותלמדנו ד' אלקינו להתודות לפניך למען נחדל מעושק ידינו, ואין אומרים וצויתנו רק ותתן לנו את יום הכפורים קץ ומחיל' וסליחה למען