בית יצחק אבן העזר חלק ב קעג

שיודע הקב"ה מה שאעשה בעתיד. אל תבהל מפני' תלך אל תעמוד בדבר רע כי כל אשר יחפוץ יעשה. הכונה שאל תבהל לחשוב מחשבות להמלט מאיזו פעולה כאלו מפני' תלך שתלך בדעת עצמך ורצונך וכן אל תעמוד בדבר רע להמלט מפעולות הרע כי אתה מוכרח כי כל אשר חפץ יעשה. כאשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה. שומר מצוה לא ידע דבר רע. הכונה שגם מי שעושה מצות אין הבחירה בידו כי לא ידע דבר רע שאין יודע ואין ביכלתו לעשות דבר רע. כי לכל חפץ יש עת ומשפט. כי רעת האדם רבה עלי' לא יעשה בבחירתו. כי אינו יודע מה שיהי' כי כאשר יהי' מי יגיד לו הכונה שאם ח"ו תחשוב שאין הקב"ה יודע בטרם יעשה האדם אם כן גם אח"כ אינו יודע כי לא יתכן שתתחדש ידיעה כי יהי' זה שינוי בעצמותו יתברך. כמו שהאריך העקידה בפ' וירא. על כן הוא מחליט לכאורה בדעתו אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעלי' כי אין כח בשום אדם להעצור ולשלוט בנפשו ולמנוע מעשות כי הכל ד' העושה מסיבת הידיעה או מצד הגזירה. ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאים וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו. הכוונה אשר על כן נראה בעניני רוע הסידור ברשע וטוב לו צדיק ורע לו כי הרשעים לפי רוע מעשיהם הי' ראוים להיות קבורים מכבר והם הולכים ובאים ומצליחים כאלו ממקום קדוש יהלכו. אולם וישתכחו בעיר אשר כן עשו שהצדיקים שעשו כדת ישתכחו בעיר כמת מלב. ואם אין האדם מוכרח אי' אלקי המשפט

אמנם המלך הקדוש אמר גם זה הבל חלילה לחשוב מחשבות כאלה. אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני אדם בהם לעשות רע אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו כי גם יודע אני אשר טוב ליראי האלקים אשר ייראו מלפניו, הכונה דאמת דרוע הסידור אשר רשע וטוב לו ולא נעשה פתגם מעשה הרע מהרה. תניע לאדם לעשות רע. אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו. אבל לעומת זה יודע אני אשר טוב ליראי האלקים אשר ייראו מלפניו. המובן שאלו תגיע העונש לרשע בעת הפעולה כי אז לא יראה פעולות הצדיקים לטובה כי לא עשו הרע מיראת הקב"ה אך מיראת העונש אשר בא יבא תיכף בעת עשותו המזמתה. אולם אשר לא נעשה פתגם הרע מהרה והקב"ה מאריך אף לרשעים ועכ"ז ישמרו הישרים רגלם מדרכי הרשעים הוא לאות שיראים מהקב"ה בגין דהוא דחיל ושליט. וע"ז אמר יודע אני אשר טוב ליראי האלקים אשר ייראו מלפניו יראת הרוממות לא יראת העונש. ובזה הוכיח שכל ההוכחות שהביא למעלה שהאדם מוכרח במעשיו מרוע הסידור המה מהבל יחד. ועל כונה זו אמרו חז"ל בסנהדרין קי"א וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו מה ראה משה ר"ח בן גמלא אומר ארך אפים ראה ורבנן אמרו אמת ראה. דהנה משה רבינו ביקש מהקב"ה הודיעני נא את דרכך ופירשו חז"ל בברכות ז' ששאל מאת הקב"ה מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וחזר ואמר הראיני נא את כבודך כי חס משה רבינו על כבודו ית"ש כי לעושים רצונו לא יטיב ולעוברי רצונו ישים המעקשים למישור ויצליחו וירויחו וע"ז השיב הקב"ה אני אעביר כל טובי על פניך וגו'. ויעבור ד' על פניו ויקרא וגו' ארך אפים. וכיון שהקב"ה אמר ארך אפים והכונה דהקב"ה משלם לשונאיו אך מאריך אף אולי ישיבו. ואשר לא נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, ועכ"ז הצדיקים לא ישלחו בעולתה ידיהם הדבר לאות שיראת הרוממות בלבם ועל כן שכרם הרבה מאוד. ועל כן ישרים דרכי ד' צדיק ורע לו לפי שעה בארץ אשר המציאות מעטה למען יתמיד הצלחתם בעולם שכולו ארוך. רשע וטוב לו בחיי העולם הזה קצר ימים למען יבולע שאול למו בארץ החיים. על כן ויקוד ארצה ורבנן אמרו אמת ראה שהיא מדתו של הקב"ה לשפוט באמת ובצדק על כן הרשע לפרקים יעשה מצוה והקב"ה משלם שכרו בעולם הזה. והצדיק לפרקים עשה עבירה הקב"ה משלם ענשו בעה"ז. או כמו שאמר הגאון מהר"ל מפראג. שהצדיק יעשה המצוה באמת ובתמים על כן מהדין שישלם שכרו בעולם האמת. והעבירה עשה שלא ברצון אך שנאנס או ששגגה יצאה מתחת ידו. על כן אין העבירה אמת ומגיע ענשה בעולם השקר. והרשע הוא להיפך. כי העבירה עושה בכל לבו. ועל כן מדת ענשו בעולם האמת. והמצוה עשה שלא בכונה אך שתאונה לידו על כן שכרו בעולם השקר. ועל כן כשראה הולך בדרך האמת והודיעו לו דרכיו יתברך ויקוד ארצה וישתחו: (ג) והנה התשוב' השלישית אשר האדם יתחרט על חטאיו לאשר יתחלל שם שמים בעת יעש' הרע כי יחפאו על אבינו שבשמים שהוא חפץ ברע ח"ו זו המעולה שבתשובות כי מאהבתו אליו יתברך צר לו שיחולל שמו יתברך ועל תשוב' זו אמרו גדול' תשוב' שמגעת עד כסא הכבוד שכסא הכבוד של הקב"ה היא מטרת תשובתו. והנה על התשוב' הזאת הנפלא' אמר הנביא בשם ד' דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב הנה הקשו חז"ל בר"ה י"ח וביבמות מ"ט וק"ה והא כתיב מי כד' אלקינו בכל קראינו אליו ומשני הא ביחיד הא בציבור. ויחיד אימת אר"נ אמר רבה בר אבהו אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליו"כ. יש להבין איך מוקי קרא ליחיד והלא אמר דרשו ד' בהמצאו בלשון רבים. ואמר קראוהו בלשון רבים. אך אולי הנביא אמר לכל אחד ואחד. ועל כן אמר אח"כ בלשון יחיד יעזוב רשע דרכו. אך אולי הכונה כאן בציבור היינו גז"ד של ציבור. שנוגע לכל הציבור ביחד, ע"ז נאמר בכל קראינו אליו משא"כ ציבור המתפללים על כל אחד ואחד ע"ז נאמר דרשו ד' בהמצאו. ואלו עשרה ימים מסוגלים לתפל' ולשפוך שיח לפני קונו כי ברה"ר נידן אדם הראשון שנברא אז וחטא ויצא בדימוס. וביו"כ ירד משה רבינו ע"ה מן השמים והלוחות בידו ונתרצה המקום לישראל שנאמר ויאמר ד' סלחתי כדבריך לפיכך יום סליחה וכפרה הוא לדורות כמ"ש תוס' ב"ק פ"ב בשם סדר עולם. והכונה אף שמקרא ויאמר ד' סלחתי כדבריך כתיב בפ' שלח במרגלים מ"מ כיון שאמר הקב"ה סלחתי היינו שכבר סלחתי כדבריך היינו בעון העגל כשירד משה רבינו מן השמים והלוחות בידו. וכך כתוב בשיטה מקובצת ב"ק. עוד כ' בשם הר' יהודה בה"ר ר' יו"ט דכל זה מדברי משה רבינו ע"ה שאמר סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה ואמרת סלחתי כדבריך אך שכ' שלא יתכן שמה שנאמר אח"כ ואולם חי אני שהשיבו הקב"ה מיד עיי"ש. והנה להבין מה שאמר הקב"ה שכבר סלחתי בעון העגל ומה מציאות יש לעון העגל בעון מרגלים: ואמנם יובן על פי מה שאמרו חז"ל בע"ז דף ה' לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן שנא' למען ייטב להם ולבניה' לעולם ור' יוסי אמר שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון. וכשחטאו בעגל חשבו שירדו אחורנית מטה משה ואין להם כח הרוחני ועוז המוסרי לכבוש ארץ ישראל. על כן דברו סרה ואמרו לא נוכל לעלות. כי חזק הוא ממנו. ולמה ד' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהי' לבז הלא טוב לנו שוב מצרימה כי חשבו (שאין להם התכונה אשר הי' להם בקבלת התורה וכמו שאמרו חז"ל בכתובות אשריכם ישראל בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בכם וכשאין עושים רצונו של מקום הקב"ה מוסרכם ביד אומה שפלה. וזה כוונו במדרש העתיקו בעקידה שער ע"ז אתה מוצא כשאמרו ישראל כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע מה עשה הקב"ה הביא למלאך המות וא"ל כל העולם כולו ברשותך חוץ מן האומה הזאת (הכונה ע"ד הגמ' הנ"ל) והוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות. וכשקבלו ישראל התורה הכניע הקב"ה היצה"ר לפניהם עד"ש כפה עליהם הקב"ה ההר כגיגית. וכשקלקלו בעצת מרגלים א"ל הקב"ה ותפרעו כל עצתי אכן כאדם תמותון. כי בעצת מרגלי' הראו חולשת תכונתם כי ירדו מטה מטה. וע"ז אמרו במדרש איכה (פסוק תבא כל רעתם) חטאו בראש נתנה ראש ונשובה מצרימה ולקו בראש כל ראש לחלי ומתנחמים בראש ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. הכונה חטאו בראש שחשבו שירדו מטה מטה בתכונתם ולא יוכלו לקוות לבא למדרגה הגבוה שהי' להם ביציאת מצרים ובקבלת התורה על כן אמרו ניתנה ראש (הכונה שנשליך המדריגה הגבוה אשר קוה קוינו בעלותינו ממצרים) ונשובה מצרימה. ועל כן לקו בראש כל ראש לחלי כי מסרו עצמם לשלטת היצה"ר השטן המלאך המות ומתנחמי' בראש שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וד' בראשם. שיחזרו למדרגתם בעת קבלת התורה שד' בראשם ואין להם שום יראה משום בריאה אך יראת הקב"ה כמבואר שהיראה מהקב"ה מסירה כל יראה וכל פחד. כי מי שהוא מלא ביראת ד' היראה שלו שופעת כשמן הטוב ומשפעת על כל הברואים אשר סביבו כמ"ש במדרש במשה רבינו בזכות כי ירא מהביט אל האלקים זכה ויראו מגשת אליו

ועל כוונה זו אמר הקב"ה בפ' שלח ויאמר ד' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו. כי לאשר השליכו ישראל מאליהם יראת הרוממות לירא מהקב"ה בגין דהוא דחיל ושליט שלט' עליהם יראת אומות העולם. ועל זה אמרו במדרש שם אמר הקב"ה ב' צווחות צוחתי מפניכם סופכם לצוח ארבע בשיעבוד מלכיות עד אנה ד' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם (שכל כך הקפוני צרות עד שאין אני מרגיש וההכרח לשות עצות בנפשי שיהי' יגון בלבבי) עד אנה ירום אויבי עלי. הכוונה שהקב"ה צוח שישראל מחוסרי אמנה ח"ו והשליכו מאליהם יראת הרוממות ועל כן הקב"ה מסרם ביד אומה שפלה לירא מאומה"ע ולהכנע לבם בשעבוד מלכיות. וסופכם לצוח ארבע צוחות. ואחרי שכל חטאם במרגלים שחשבו שבחטא העגל ירדו מטה מטה ואינם ראוים לנסים ונפלאות וע"כ אמרו נתנה ראש ומשה רבינו עליו השלום ביקש מהקב"ה שיסלח לעונם והשיב הקב"ה שכבר סלחתי כדברך בעון העגל שעשו ישראל תשובה וחזרו למדרגתם הגבוה ומתנחמים בראש ועל כן אסלח גם לעון העם הזה ואעלה אותם לארץ הקדושה אך האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי וגו' וכל מנאצי לא יראוה: