בית יצחק אבן העזר חלק ב קעא

ממצרים בזכות שלא שנו את לשונם ולא דברו אחד בפה ואחד בלב ואיך יהין להונות את חבירו בדבר כזה והלא מות וחיים ביד לשון וע"כ אמר רבא אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור לשאינו של בכור בזכות שלא שנו את לשונם ואני הוא שעתיד להפרע ממי שטומן משקלותי' במלח ומאנה המוכר שנותן לו סחורותי' במשקל הכבד יותר. וממי שחוטא בפה ולשון ותולה מעותי' בנכרי או שתולה קלא אילן ואומר תכלת היא

(יב) ואשר תלה הכתוב מצות ציצית ביצי"מ י"ל עפ"י דברי חז"ל במנחות מעשה באדם א' שהיה זהיר במצות ציצית ושכר זונה אחת ובאו ציצית וטפחו לו על פניו ופירש ממנה אמרה לו מה מום מצאת בי א"ל העבודה שלא מצאתי כלום. אלא מצוה אחת צוה לנו הקב"ה, וכתיב אני ד' אלקיכם אני הוא שעתיד ליפרע אני הוא שעתיד ליתן שכר ועכשיו נדמו עלי כארבעה עדים. ולהבין הכח הגדול של מצות ציצית. נ"ל עפ"מ שאמרו חז"ל בברכות ד' ה' תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא סמוך למטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דאמר ר"ח בר חנינא הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לו בנים זכרים וכו' ובהבנת המאמר נ"ל מה שנצטער שתהא תפלתו סמוכה למטתו לפי שבעוה"ר רבים נכשלים שקודם התפלה הולכים למו"מ ועושים מלאכתם ואח"כ מתפללים והוא מחסרון אמונה שאינם מאמינים שהקב"ה זן ומפרנס וע"כ צריך להתפלל קודם שהקב"ה ישפיע לו פרנסתו ולא יסמוך על פועל כפיו לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וע"כ היה אבא בנימין מצטער על תפלתו שתהא סמוכה למטתו תיכף כשיעמוד ממטתו ואמנם אשר הצטער שתהי' מטתו נתונה בין צפון לדרום הכונה שיש אדם שהוא ממזג החם וכת התאוה גובר בו ויש אדם שהוא ממזג הקר והנה מי שכח התאוה גובר בו גם בנים אשר יולדו ממנו יהיו ממזג הזה והם עלולים לחטא בנקל. אמנם מי שאין כח התאוה גובר בו גם בניו ילכו בדרך הטוב ולא יקלקלו אורחותם והנה ידוע שמי שהוא בעל תאוה ר"ל אין בידו לעצור תאותו ותש כחו כנקבה. כי הוא אינו פועל רק מתפעל מהתאוה וע"כ הי' אבא בנימין מצטער שתהא מטתו נתונה בין צפון לדרום והכונה בין החמימות הנקרא צפון ובין הקרירות הנקרא דרום דאמר מר הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לי' בני' זכרים. הכונה שבניו אשר יולדו לא יהיו עמוסים תחת בולמוס התאות שיתיש כחם כנקבה אך יהי' זכרים כאיש גבורתם ללחום נגד יצר התאות

(יג) ומזה יראה שהדרך הממוצע בין החמימות והקרירות הוא גדר בפני העריות ובמצות ציצית כבר כ' בעל העקדה שהתכלת מורה על דרך הממוצע בין הקרירות והחמימות בין השפלות והגבהות בין הכילות והפזרנות והיא דומה לרקיע שהיא מראה צבע הירוקות לא שחורה ולא לבנה. ואף שדרך הממוצע הוא הטוב מצד השכל כמאמר חז"ל בשעת שלום מלאך המות הולך בצד הדרך לא באמצע כי היא הדרך הטוב נבחר יותר אם האדם הולך בדרך הממוצע מצד שהקב"ה הורה לו הדרך הזה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שיקשור בדרך הממוצע עוד פתיל תכלת דומה לרקיע ולכסא הכבוד לקשר בגדי' הנקרא מדות בפתיל אזהרת הקב"ה וישקוף על כסא הכבוד ואזהרת אדונינו יתברך ע"ד שאמר המלך החכם בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. כי אם המדות האמצעות נבחרות מצד עצמן טובה כפולה ומכופלת עלינו אם נלך בהן מצד שהקב"ה צוה אותנו מצותיו הטהורות וע"כ מצות ציצית היא גדר לעריות. ובאו הציצית שהם ד' עדות וגדרו בעדו להפרישו מאשה זונה בכח מצות אלה ואזהרת התורה אגוני מגנא מבלי הכשל ח"ו וע"כ אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לשאינו של בכור בזכותן של ישראל שהיו גדורים בעריו' אני הוא שעתיד ליפרע ממי שמבטל מצות ציצית שהיא גדר בפני עריות. ומעתה ישמעו חכמים ויוסיפו לקח לקיים מצות ציצית כדין ויזהרו אחב"י מן עון המשקולת ומדות מבלי רמי'

(יד) ומה"ט אמרו במגלה ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור כי הנה אמרו חז"ל במה ששאלו קרי לי' יהודי משמע מיהודה קאתי וקרי לי' ימיני ומשמע מבנימין ומשני מרדכי מוכתר בנימוסין ה' ולא נודע פירושו דאם לא הי' מיהודה איך התיחס ליהודה ואמנם כפי הנראה נמצאו ביהודה ובנימין מדו' שונות אשה מרעותה דיהודה מזג התם ומדת הגבורה וללחום מלחמות ד' ולא יחות מפני כל וע"כ ברכו יעקב בגבורות ארי. גור ארי' יהודה וכן דוד הי' ממזג החם כמ"ש בבל"ע מאמר המדרש שראה שמואל את דוד אדמוני וירא ממנו אולי הוא מזרעו של עשו שהוא אדמוני א"ל הקב"ה קום משחהו כי זה הוא בעוה"ז וזה הוא בעוה"ב כי ירא שמואל מפני דוד הואיל והי' ממזג החם אמנם כש כשיתגבר על מדותיו ותכונת מזגו אז הוא הגבר הוקם על זה הוא בעוה"ב ולעומת זה בנימין הצדיק לא הי' בו אך מדת החסד וע"כ חס שאול המלך על אגג. והי' בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קה"ק ששם מדת החסד גוברת ורצועה הי' יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי שהמזבח נקרא אריאל כמאמר הקרא הוי אריאל אריאל. וע"כ הי' בחלקו של יהודה. ואחרי שמרדכי התלבש במדת הגבורה לבלי יכרע תחת המן הרשע וגם במדת החסד לחוס על ישראל לחמול עליהם ולמלטם מצרתם ע"כ קרי לי' יהודי וקרי לי' ימיני וזה מוכתר בנימוסין שמוכתר בנימוסי דרך האמצעי ואחרי שהדרך הממוצע נבחר ע"כ שושנת יעקב שהיא בעצמותה אדומה ונהפכה ללובן. ע"י האש כמאמר הזוה"ק והיא תואר ישראל אשר נהפך עליהם מה"ד לרחמים צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי אשר בכח המראות שלו הכלולים מאדום ולבן מגבור' וחסד נכון להפוך דינים לרחמים

(טו) ואמרו חז"ל בתענית ד' כ' מילי דשיבתי הוה גמור. ופירש"י שהשדי' מזיקים מי שאוכל ואינו נוטל ידיו, נ"ל שמרומז בזה מה שאמרו חז"ל על מקרא קודש ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו מכאן אמרו כל האוכל בלא נט"י חייב מיתה, ואמרו כל האוכל בלא נט"י כאלו בא עא"א והבנת הענין נ"ל בדרך סמך ורמז. בתוה"ק הזהירה ורחצו ידיהם ורגליהם ע"ד רחצו הזכו דהאדם צריך לשמור ידי' שלא יגזלו ואמרו חז"ל בתענית ז' אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל שנאמר על כפים כסה אור. ואין כפים אלא חמס שנאמר מן החמס אשר בכפיהם ואין אור אלא גשמים שנאמר יפיץ ענן אורו. ואמרו חז"ל בתענית כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב"ה משיב כהוגן כנס"י אמרה רבש"ע שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. אמר לה בתי את מבקשת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר על כפים חקותיך וכונת וביאור הדבר שישראל מבקשים להקב"ה שיחוק אותם על לבו ועל זרועותיו בזכות התפלה שהיא עבודה שבלב ובזכות התפילין שעל הזרוע ואמר הקב"ה בתי את מבקשת דבר שפעמים נראת ופעמים אינה נראה כי לפרקי' מתפללים ומניחין תפילין בלא כונה ובלא גוף נקי. אני על כפים חקותיך בזכות שאתם שומרים ידיכם שלא תגזלו ובזכות שאתם עושים צדקה אני הנני להושיע וזה נראה תמיד והנה ידוע כי הקב"ה משגיח על ב"א להשפיע לכל אחד כפי רצונו יתברך וע"כ אמר המלך לא לאדם תשפטו כ"א לאלקים כי אם יקח מאחד לתת לשני הקב"ה יצטרך לטול ממנו ולהחזיר לבעליו. וע"כ אמרו כל האוכל בלא נט"י שהוא אוכל ונהנה בידים מטונפות מגזילה כאלו בא על א"א שגוזל חבירו ונהנה ממנו וע"כ אמרו בדיני שיבתא שהמזיקין מזיקים למי שאוכל בלא נט"י והוא רמז שמי שגוזל ממון חבירו אין ברכה שורה במעשה ידיו. על דרך יברכך ד' בממון וישמרך מן המזיקים ובגוזל ממון חבירו אין בו ברכה ומזיקים חומסים אותו ואמנם הכונה רחוץ רגלים שעל האדם לשמור רגליו שלא ילכו דרכות עקלקלות למסור ולדבר סרה כאשר בעוה"ר נמצא מוסרים המדברים סרה על אחיהם שמרו רגליכם פיכם ולשונכם ואז תצליחו

(טז) ואמרו במדרש תהלים הובא בילקוט תהלים י"ט השמים מספרים כבוד אל. ר' ברכי' בשם רשב"ל מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו ראש לפני הקב"ה שנאמר וראש עפרות תבל הים אין לו עינים בפני הבריות ויש לו עינים לפני הקב"ה שנאמר הים ראה וינוס הארץ אין לה אזנים בפני הבריות ויש לה אזנים לפני הקב"ה שנאמר ארץ ארץ שמעי דבר ד'. הים אין לו ידים בפני הבריות ויש לו ידים לפני הקב"ה שנאמר זה הים גדול ורחב ידים. שמים אין להם לב ובפני הקב"ה יש להם לב שנא' עד לב השמים הארץ אין לה פה ולפני הקב"ה יש לה פה שנא' ותפתח הארץ את פיה. השמים כו' יש להם פה שנא' השמים מספרים כבוד אל. אמר ישעי' רנו שמים כי עשה ד' א"ל אף אנו מקלסים שנא' השמים מספרי' כבוד אל א"ל מלה"ד למלך שהי' לו מדינות הרבה וכל אחת אומרת כך וכך זהב כך וכך כסף יש למלך וכך וכך עבדים, הי' שם פקח אחד אמר להם מנין אתם יודעים ואתם רחוקים ממנו אלא במדינה שהוא דר בה היא נאה לומר עושרו ושבחו של מלך שיודעת מה כבודו. כך אמר דוד אין הארץ והדרים עלי' יכולין לומר שבחו של הקב"ה ומי יוכל לומר שבחו של הקב"ה השמי' והרקיע שנא' השמים מספרים כבוד אל ואימתי הכל מקלסין אותו כשירומם קרנם של ישראל שנא' הללו את ד' מן הארץ אימתי וירם קרן לעמו הנה ראשית דבריהם ז"ל אין להם שום הבנה וגם בסוף דברי המדרש יש לדקדק למה בתחלה אמר כך וכך זהב כך וכך כסף ובשבחן של בני המדינה שדר בה המלך אמר הוא נאה לומר עשרו והדרו של מלך

(יז) ונראה לפרש. הנה על רוע הסדר על פני תבל כבר דבר מרע"ה וביקש שיגלה לו הקב"ה על מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וגם איוב צעק מרה על הענינים הנפלאים האלה כאלו ח"ו אין הקב"ה משגיח חלילה וכבר התפלאו החוקרים על אשר מספר מקרים הרעים ר"ל מרובה מהטובים, אמנם אנחנו בני ישראל מאמינים בני מאמינים כי הכל בצדק ובמשפט והכל גלוי וידוע לפני' אולם החקר אלוה נמצא. וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וע"כ אמר המדרש מי שאין לו ראש בפני הבריות כגון הארץ שכפי הנראה לפרקים מארץ תצמח עול כאלו אין לה ראש ותעשה מעשיה שלא בצדק כשוגה ופתי יש לה ראש לפני הקב"ה כי בלי ספק הכל נעשה ברצונו עפ"י יושר וצדק הצור תמים פעלו. הים אין לו עינים בפני הבריות לפרקים שטף מים רבים יגיעו ויטבעו בים אנשים הרבה ונראה שהיא בלי צדק כאלו אין לו עינים ואצל הקב"ה יש לו עינים כי הכל נעשה בפלס ומאזני צדק שנאמר הים ראה וינס למען ישטפו המצרים. הארץ אין לה אזנים לשמוע צעקת עניים ודלים אשר יאבדו ממצוקות ורעות אשר יצמחו בארץ ואצל הקב"ה יש לה אזנים לשמוע גערתם. ובלי ספק הכל נעשה ברצונו יתב', הים אין לו ידים להשפיע לזולתו ואצל הקב"ה יש לו ידים שבאם הקב"ה חפץ להשפיע בא מאניות הים שפע ושובע רצון. שמים אין להם לב דלפעמים יבא משמי' מקרים שונים ונוראים ורבים יאבדו ר"ל כאלו אין לשמים לב לחמול עליהם אבל אצל הקב"ה יש להם לב כי הכל נעשה מאתו יתברך וכו'

(חי) והנה לשבח המלך שיש לו זהב וכסף אין זה שבחו של מלך ומה להמדינה בעושר המלך שבחו של מלך הוא משפטו עם בני מדינתו אם הוא בצדק וברחמים וזאת עשרו של מלך והדרו. ואמנם המדינות הרחוקות מהמלך אינו מרגישות טובת המלך והדרו אך זאת ידעו שהוא עשיר בכסף ובזהב. ויש לו עבדים ושליט גדול הוא. ע"כ כשהללו אותו בני מדינתו בכסף ובזהב ועבדים ושפחות אמר הפקח מה אתם יודעי' בני מדינתו הם יודעים עושר הרוחנית שלו הנדיבות ומדת החסד שלו כך אמר דוד בעת שאדונינו יתב' רחוק מאתנו ואנו רואין שפלות ישראל ורוממות האוה"ע אין אנו יכולים להגיד שבחו של הקב"ה. ואמנם השמים ומלאכי הקודש המשכילים שהכל במשפט וצדק הם יכולים לומר עשרו והדרו של הקב"ה, ע"ד הקרא להגיד